1
המשכיר בית לחבֵרוֹ בבירה גדוֹלה מִשתמֵש בזיזיה וּכתליה עד ארבע אמוֹת,
וּבתרבֵץ של חצֵר,
וּברחבה שאחוֹרי הבתים,
וּבמקוֹם שנהגוּ להִשתמֵש בעֹבי הכתלים מִשתמֵש בעֹבי הכתלים.
וּבכל אֵלוּ הדברים הוֹלכין אחר מִנהג המדינה והשֵמוֹת הידוּעין להן,
כדרך שאמרנוּ בעִנין מקח וּמִמכר.
2
והמשכיר חצֵרוֹ סתם לֹא הִשכיר הרפת שבה.
3
המשכיר בית לחבֵרוֹ חיב להעמיד לוֹ דלתוֹת,
ולִפתֹח לוֹ החלוֹנוֹת שנִתקלקלוּ,
וּלחזֵק את התִקרה,
ולִסמֹך את הקוֹרה שנִשברה,
ולעשוֹת נגר וּמנעוּל,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ הדברים שהֵן מעשֵה אוּמן והֵן עִקר גדוֹל בישיבת הבתים והחצֵרוֹת.
:השוֹכֵר חיב לעשוֹת מעקה וּמזוּזה וּלתקֵן מקוֹם המזוּזה מִשלוֹ.
וכֵן אִם רצה לעשוֹת סוּלם אוֹ מרזֵב אוֹ להטיח גגוֹ הרי זה עוֹשה מִשל עצמוֹ.
4
המשכיר עליה לחבֵרוֹ,
ונִפחתה בארבעה אוֹ יתֵר חיב לתקֵן התִקרה והמעזיבה שעליה,
שהמעזיבה חִזוּק התִקרה היא.
5
הזבל שבחצֵר הרי הוּא של שוֹכֵר,
לפיכך הוּא מטפֵל בוֹ להוֹציאוֹ.
ואִם יֵש שם מִנהג הוֹלכין אחר המִנהג.
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ הבהֵמוֹת שעשוּ הזבל של שוֹכֵר.
ואִם הבהֵמה של אחֵרים הזבל של בעל החצֵר,
שחצֵרוֹ של אדם קוֹנה לוֹ שלֹא מִדעתוֹ,
אף על פי שהבתים שכוּרים ביד אחֵרים.
6
המשכיר בית אוֹ חצֵר אוֹ מרחץ אוֹ חנוּת אוֹ שאר המקוֹמוֹת עד זמן קצוּב הרי זה כוֹפֵהוּ לצֵאת בסוֹף זמנוֹ,
ואינוֹ ממתין לוֹ אפִלוּ שעה אחת.
הִשכיר לוֹ בית סתם ללינה אין פחוֹת מיוֹם אחד.
לִשביתה אין פחוֹת מִשני ימים.
לנִשוּאין אין פחוֹת מִשלֹשים יוֹם.
7
המשכיר בית לחבֵרוֹ סתם אינוֹ יכוֹל להוֹציאוֹ עד שיוֹדיעוֹ שלֹשים יוֹם מִקֹדם,
כדי לבקֵש מקוֹם ולֹא יהיה מוּשלך בדרך,
וּלסוֹף השלֹשים יֵצֵא.
:במה דברים אמוּרים? בימוֹת החמה.
אבל בימוֹת הגשמים אינוֹ יכוֹל להוֹציאוֹ מִן החג ועד הפסח.
קבע לוֹ שלֹשים יוֹם לִפני החג,
אִם נִשאר מִן השלֹשים אפִלוּ יוֹם אחד לאחר החג אינוֹ יכוֹל להוֹציאוֹ עד מוֹצאי הפסח,
והוּא שיוֹדיעוֹ שלֹשים יוֹם מִקֹדם.
:במה דברים אמוּרים? בעירוֹת.
אבל בכרכים אחד ימוֹת החמה ואחד ימוֹת הגשמים צריך להוֹדיעוֹ שנים עשר חֹדש מִקֹדם.
וכֵן בחנוּת בין בכרכים בין בעירוֹת צריך להוֹדיעוֹ שנים עשר חֹדש מִקֹדם.
8
כשֵם שהמשכיר חיב להוֹדיעוֹ,
כך השוֹכֵר חיב להוֹדיעוֹ מִקֹדם שלֹשים יוֹם בעירוֹת אוֹ מִקֹדם שנים עשר חֹדש בכרכים,
כדי שיבקֵש שכֵן ולֹא ישאֵר ביתוֹ פנוּי.
ואִם לֹא הוֹדיעוֹ אינוֹ יכוֹל לצֵאת,
אלא יתֵן השכר.
9
אף על פי שאין המשכיר יכוֹל להוֹציאוֹ ולֹא השוֹכֵר יכוֹל לצֵאת עד שיוֹדיעוּ מִקֹדם,
אִם הוּקרוּ הבתים יֵש למשכיר להוֹסיף עליו ולוֹמר לשוֹכֵר:
אוֹ שכֹר בשוה עד שתִמצא,
אוֹ תֵצֵא.
וכֵן אִם הוּזלוּ הבתים,
יֵש לשוֹכֵר לִפחֹת מִן השכר ולוֹמר למשכיר:
אוֹ שכֹר לי כשער של עתה,
אוֹ הרי ביתך לפניך.
:נפל בית המשכיר שהיה דר בוֹ הרי זה יֵש לוֹ להוֹציא השוֹכֵר מִביתוֹ,
ואוֹמֵר לוֹ:
אינוֹ בדין שתִהיה אתה יוֹשֵב בביתי עד שתִמצא מקוֹם ואני מוּשלך בדרך,
שאין אתה בעל זכוּת בבית זה יתֵר מִמני.
10
נתן הבית לִבנוֹ לִשא בוֹ אִשה:
אִם היה יוֹדֵע שבנוֹ נעשה חתן בִזמן פלוֹני,
והיה אפשר לוֹ להוֹדיעוֹ מִקֹדם ולֹא הוֹדיעוֹ אינוֹ יכוֹל להוֹציאוֹ; ואִם עכשיו נִזדמנה לוֹ אִשה,
והרי הוּא נוֹשֵא מיד הרי זה יֵש לוֹ להוֹציאוֹ,
שאינוֹ בדין שיִהיה זה יוֹשֵב בביתוֹ וּבן בעל הבית מחזֵר לִשכֹר בית שיעשה בוֹ חוּפה.
11
מכר את הבית אוֹ נתנוֹ אוֹ הוֹרישוֹ אין השֵני יכוֹל להוֹציאוֹ עד שיוֹדיעוֹ מִקֹדם שלֹשים יוֹם אוֹ מִקֹדם שנים עשר חֹדש,
שהרי השוֹכֵר אוֹמֵר לוֹ:
אין כֹחך יתֵר מִכֹח זה שזכית בבית זה מֵחמתוֹ.