1
השוֹכֵר את הבהֵמה,
וחלתה אוֹ נִשתטת אוֹ נִלקחה לעבוֹדת המלך אף על פי שאין סוֹפה לחזֹר אִם נִלקחה דרך הליכתה הרי המשכיר אוֹמֵר לשוֹכֵר:
הרי שלך לפניך,
וחיב לִתֵן לוֹ שכרוֹ מוּשלם.
במה דברים אמוּרים? בששכרה לשֵאת עליה משוֹי שאפשר להשליכוֹ בלֹא הקפדה.
אבל אִם שכרה לִרכֹב עליה אוֹ לשֵאת עליה כלי זכוּכית וכיוֹצֵא בהן חיב להעמיד לוֹ חמוֹר אִם שכר מִמנוּ חמוֹר.
ואִם לֹא העמיד יחזיר השכר ויחשֵב עִמוֹ על שכר מה שהלך בה.
2
מֵתה הבהֵמה אוֹ נִשברה,
בין ששכרה לשֵאת בין ששכרה לִרכֹב,
אִם אמר לוֹ:
חמוֹר סתם אני משכיר לך חיב להעמיד לוֹ חמוֹר אחֵר מִכל מקוֹם.
ואִם לֹא העמיד יֵש לשוֹכֵר לִמכֹר הבהֵמה ולִקח בה בהֵמה אחרת,
אוֹ שוֹכֵר בדמיה אִם אין בדמים לִקח,
עד שיגיע למקוֹם שפסק עִמוֹ.
:אמר לוֹ:
חמוֹר זה אני שוֹכֵר:
אִם שכרה לִרכֹב אוֹ לִכלי זכוּכית,
וּמֵתה בחצי הדרך:
אִם יֵש בדמיה לִקח בהֵמה אחרת יקח; ואִם אין בדמים לִקח שוֹכֵר אפִלוּ בכוּלן,
עד שיגיע למקוֹם שפסק עִמוֹ; ואִם אין בדמים לֹא לִקח ולֹא לִשכֹר נוֹתֵן לוֹ שכרוֹ של חצי הדרך,
ואין לוֹ עליו אלא תרעֹמת.
שכרה למשא,
הוֹאיל ואמר לוֹ:
חמוֹר זה וּמֵת בחצי הדרך אינוֹ חיב להעמיד לוֹ אחֵר,
אלא נוֹתֵן לוֹ שכרוֹ של חצי הדרך וּמניח לוֹ נִבלתוֹ.
3
השוֹכֵר את הספינה,
וטבעה לה בחצי הדרך:
אִם אמר לוֹ:
ספינה זוֹ אני משכיר לך,
וּשכרה השוֹכֵר להוֹליך בה יין סתם אף על פי שנתן לוֹ השכר,
יחזיר כל השכר,
שהרי זה אוֹמֵר לוֹ:
הבֵא לי הספינה עצמה ששכרתי,
שהקפדה גדוֹלה יֵש בספינה,
ואני אביא יין מִכל מקוֹם ואוֹליך בה.
:אמר לוֹ:
ספינה סתם אני משכיר לך,
וּשכרה השוֹכֵר להוֹליך בה יין זה אף על פי שלֹא נתן לוֹ מִן השכר כלוּם,
חיב לִתֵן כל השכירוּת,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
הבֵא לי היין עצמוֹ,
ואני אביא ספינה מִכל מקוֹם ואוֹליכוֹ.
אבל צריך לנכוֹת לוֹ כדי הטֹרח של חצי הדרך,
שאינוֹ דוֹמה המִטפֵל בהוֹלכת הספינה ליוֹשֵב וּבטֵל.
:אמר לוֹ:
ספינה זוֹ אני משכיר לך,
וּשכרה השוֹכֵר להוֹליך בה יין זה:
אִם נתן השכר אינוֹ יכוֹל להחזירוֹ; ואִם לֹא נתן לֹא יתֵן,
שאין זה יכוֹל להביא הספינה עצמה ולֹא זה יכוֹל להביא היין עצמוֹ.
שכר ספינה סתם ליין סתם הרי אֵלוּ חוֹלקין השכר.
4
השוֹכֵר את הספינה,
וּפרקה בחצי הדרך נוֹתֵן לוֹ שכר כל הדרך.
ואִם מצא השוֹכֵר מי שישכיר אוֹתה לוֹ עד המקוֹם שפסק משכיר,
ויֵש לבעל הספינה עליו תרעֹמת.
:וכֵן אִם מכר כל הסחוֹרה שבספינה לאיש אחד בחצי הדרך,
וירד הוּא ועלה הלוֹקֵח נוֹטֵל שכר חצי הדרך מִן הרִאשוֹן וּשכר החֵצי מִזה האחרוֹן,
ויֵש לבעל הספינה עליו תרעֹמת,
מִפני שגוֹרֵם לוֹ לִסבֹל דעת איש אחֵר שעדין לֹא הוּרגל בוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
מִכאן אני אוֹמֵר שהמשכיר בית לחבֵרוֹ עד זמן קצוּב,
ורצה השוֹכֵר להשכיר הבית לאחֵר עד סוֹף זמנוֹ משכיר,
אבל לאחֵרים שהֵן כמִנין בני ביתוֹ:
אִם היוּ ארבעה לֹא ישכֹר לחמִשה.
שלֹא אמרוּ חכמים אין השוֹכֵר רשאי להשכיר אלא במִטלטלין,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
אין רצוֹני שיהֵא פִקדוֹני ביד אחֵר,
אבל בקרקע אוֹ בספינה שהרי בעלה עִמה אין אוֹמרין כֵן.
:וכֵן אני אוֹמֵר,
אִם אמר לוֹ בעל הבית לשוֹכֵר:
למה תִטרח ותשכיר ביתי לאחֵרים? אִם לֹא תִרצה לעמֹד בוֹ,
צֵא והניחוֹ ואתה פטוּר מִשכירוּתוֹ אינוֹ יכוֹל להשכירוֹ לאחֵר,
שזה ב"אל תִמנע טוֹב מִבעליו" עד שאתה משכירוֹ לאחֵר,
הניח לזה ביתוֹ.
ויֵש מי שהוֹרה ואמר:
אינוֹ יכוֹל להשכירוֹ לאחֵר כלל,
ויתֵן שכרוֹ עד סוֹף זמנוֹ.
ולֹא יֵראה לי שזה דין אמת.
6
בית זה אני משכיר לך,
ואחר שהִשכירוֹ לוֹ נפל אינוֹ חיב לִבנוֹתוֹ,
אלא מחשֵב עִמוֹ על מה שנִשתמֵש בוֹ,
וּמחזיר לוֹ שאר השכירוּת.
אבל אִם סתרוֹ חיב להעמיד לוֹ בית אחֵר אוֹ ישכֹר לוֹ כמוֹתוֹ.
וכֵן אִם חזר אחר ששכרוֹ לזה והִשכירוֹ אוֹ מכרוֹ לגוֹי אוֹ אנס,
שהִפקיע שכירוּת הרִאשוֹן הרי זה חיב להשכיר לוֹ בית אחֵר כמוֹתוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
הִשכיר לוֹ בית סתם,
ואחר שנתן לוֹ בית נפל חיב לִבנוֹתוֹ אוֹ יתֵן לוֹ בית אחֵר.
ואִם היה קטן מִן הבית שנפל אין השוֹכֵר יכוֹל לעכֵב עליו.
והוּא שיִהיה קרוּי בית,
שלֹא הִשכיר לוֹ אלא בית סתם.
:אבל אִם אמר לוֹ:
בית כזה אני משכיר לך חיב להעמיד לוֹ בית כמִדת ארכוֹ וּמִדת רחבוֹ של בית זה שהראהוּ,
ואינוֹ יכוֹל לוֹמר לוֹ:
לֹא היה עִנין דברי אלא שיִהיה קרוֹב לנהר אוֹ לשוּק אוֹ למרחץ כזה,
אלא חיב להעמיד לוֹ בית כמִדתוֹ וּכצוּרתוֹ.
:לפיכך, אִם היה קטן לֹא יעשנוּ גדוֹל; גדוֹל לֹא יעשנוּ קטן.
אחד לֹא יעשנוּ שנים; שנים לֹא יעשנוּ אחד.
ולֹא יפחֹת מִן החלוֹנוֹת שהיוּ בוֹ ולֹא יוֹסיף עליהן,
אלא מִדעת שניהן.
8
המשכיר עליה סתם חיב להעמיד לוֹ עליה.
אמר לוֹ:
עליה זוֹ שעל גבי בית זה אני משכיר לך הרי שִעבֵד הבית לעליה.
לפיכך, אִם נִפחתה העליה בארבעה טפחים אוֹ יתֵר חיב המשכיר לתקֵן.
ואִם לֹא תִקֵן הרי השוֹכֵר יוֹרֵד ודר בבית עִם בעל הבית עד שיתקֵן.
:היוּ שתי עליוֹת זוֹ על גבי זוֹ,
ונִפחתה העליוֹנה דר בתחתוֹנה.
נִפחתה התחתוֹנה הרי זה ספֵק אִם ידוּר בעליוֹנה אוֹ בבית,
לפיכך לֹא ידוּר,
ואִם דר אין מוֹציאין אוֹתוֹ.
:מעשה באחד שאמר לחבֵרוֹ:
דלית זוֹ שעל גבי הפרסֵק הזה אני משכיר לך,
ונעקר אילן הפרסֵק מִמקוֹמוֹ,
וּבא מעשה לִפני חכמים,
ואמרוּ לוֹ:
חיב אתה להעמיד הפרסֵק כל זמן שהדלית קימת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.