1
השוֹכֵר את החמוֹר להוֹליכה בהר והוֹליכה בבִקעה:
אִם הוּחלקה פטוּר,
אף על פי שעבר על דעת הבעלים; ואִם הוּחמה חיב.
שכרה להוֹליכה בבִקעה והוֹליכה בהר:
אִם הוּחלקה חיב,
שהתקלוֹת בהר יתֵר מִן הבִקעה; ואִם הוּחמה פטוּר,
שהחמימוּת בבִקעה יתֵר מִן ההר,
מִפני הרוּח שמנשבת שם בראשי ההרים.
ואִם הוּחמה מֵחמת המעלה חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:וכֵן השוֹכֵר את הפרה לחרֹש בהר וחרש בבִקעה,
ונִשבר הקנקן,
והוּא הכלי שחוֹרֵש בוֹ הרי השוֹכֵר פטוּר,
ודין בעל הפרה עִם האוּמנין שחרשוּ.
וכֵן אִם לֹא שִנה על דעת הבעלים,
ונִשבר הקנקן דין בעל הפרה עִם האוּמנין.
שכרה לחרֹש בבִקעה וחרש בהר,
ונִשבר הקנקן השוֹכֵר חיב,
ודינוֹ של שוֹכֵר עִם האוּמנין.
2
וּמה הוּא דין האוּמנין ששברוּ בעֵת חרישה? משלמין.
מי משלֵם? זה האוֹחֵז את הכלי בעֵת החרישה.
ואִם היתה השדה מעלוֹת מעלוֹת שניהן חיבין בִדמי הקנקן,
המנהיג אוֹתה במלמד והאוֹחֵז את הכֵלים.
3
שכרה לדוּש בקִטנית ודש בִתבוּאה,
והוּחלקה פטוּר.
בִתבוּאה ודש בקִטנית חיב,
שהקִטנית מחלקת.
:מעשה באחד שהִשכיר חמוֹר לחבֵרוֹ,
ואמר לוֹ:
לֹא תֵלֵך בוֹ בדרך נהר פקוֹד,
שהמים מצוּין שם,
אלא בדרך נרש,
שאין שם מים,
הלך בדרך נהר פקוֹד וּמֵת החמוֹר,
ולֹא היוּ שם עֵדים שמעידין באי זה דרך הלך,
אלא הוּא מֵעצמוֹ אמר:
בִנהר פקוֹד הלכתי,
ולֹא היוּ שם מים,
וּמֵחמת עצמוֹ מֵת,
ואמרוּ חכמים:
הוֹאיל ויֵש שם עֵדים מעידים שהמים בִנהר פקוֹד מצוּיין חיב לשלֵם,
שהרי שִנה על דעת הבעלים,
ואין אוֹמרין מה לי לשקֵר במקוֹם שיֵש עֵדים.
4
השוֹכֵר את הבהֵמה להביא עליה מאתים רטלין של חִטים והֵביא מאתים רטלין של שעוֹרים,
וּמֵתה חיב,
מִפני שהנפח קשה למשוֹי,
והשעוֹרים יֵש להן נפח.
וכֵן אִם שכרה להביא עליה תבוּאה והֵביא במִשקלה תבן.
אבל אִם שכרה להביא עליה שעוֹרים והֵביא במִשקלן חִטים,
וּמֵתה פטוּר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
שכר את הבהֵמה לִרכֹב עליה איש לֹא ירכיב עליה אִשה.
שכרה לִרכֹב עליה אִשה ירכיב עליה איש.
שכרה לִרכֹב עליה אִשה מרכיב עליה כל אִשה,
בין קטנה בין גדוֹלה,
ואפִלוּ מעוּברת שהיא מניקה.
6
השוֹכֵר את הבהֵמה לשֵאת עליה מִשקל ידוּע,
והוֹסיף על משאוֹ:
אִם הוֹסיף חֵלק מִשלֹשים על השִעוּר שפסק עִמוֹ,
וּמֵתה חיב; פחוֹת מִכאן פטוּר,
אבל נוֹתֵן שכר התוֹספת.
:שכר סתם אינוֹ נוֹשֵא אלא במִשקל הידוּע במדינה לאוֹתה הבהֵמה.
ואִם הוֹסיף חֵלק מִשלֹשים,
כגוֹן שדרכה לשֵאת שלֹשים וטען עליה שלֹשים ואחד,
וּמֵתה אוֹ נִשברה חיב.
:וכֵן ספינה שהוֹסיף בה אחד מִשלֹשים על משאה,
וטבעה חיב לשלֵם דמיה.
7
הכתף שהוֹסיף על משאוֹ קב אחד והוּזק במשא זה חיב בִנזקיו; שאף על פי שהוּא בן דעת והרי הוּא מרגיש בכֹבד המשא,
יעלה על לִבוֹ שמא מֵחמת חליוֹ הוּא זה הכֹבד.
8
השוֹכֵר את החמוֹר לִרכֹב עליה יֵש לוֹ להניח עליה כסוּתוֹ וּלגינוֹ וּמזוֹנוֹתיו של אוֹתה הדרך,
לפי שאין דרך השוֹכֵר לחזֹר בכל מלוֹן וּמלוֹן ולִקנוֹת מזוֹנוֹת.
יתֵר על זה הרי בעל החמוֹר מעכֵב עליו.
:וכֵן יֵש לבעל החמוֹר להניח עליה שעוֹרים ותבן וּמזוֹנוֹת של אוֹתוֹ היוֹם.
יתֵר על זה השוֹכֵר מעכֵב עליו,
מִפני שאפשר לוֹ לִקנוֹת בכל מלוֹן וּמלוֹן.
לפיכך, אִם אין שם מצוּי מֵאין יקנה מניח עליה מזוֹנוֹתיו וּמזוֹנוֹת בהמתוֹ של כל הדרך.
:וכל אֵלוּ הדברים בשוֹכֵר סתם,
במקוֹם שאין מִנהג ידוּע.
אבל במקוֹם שיֵש מִנהג הכֹל לפי המִנהג.