1
שלֹשה דינין האמוּרין בתוֹרה בארבעה השוֹמרין אינן אלא במִטלטלין של ישראֵל ושל הדיוֹט.
שנאמר: "כסף אוֹ כֵלים.
.. וכל בהֵמה" יצאוּ הקרקעוֹת,
ויצאוּ עבדים שהוּקשוּ לקרקעוֹת,
ויצאוּ השטרוֹת שאין גוּפן ממוֹן; ונאמר:
"כי יתֵן איש אל רֵעֵהוּ" יצאוּ הקדֵשוֹת ונִכסי גוֹים.
:מִכאן אמרוּ חכמים:
העבדים והשטרוֹת והקרקעוֹת וההקדֵשוֹת שוֹמֵר חִנם שלהן אינוֹ נִשבע,
ונוֹשֵא שכר אוֹ שוֹכֵר אינוֹ משלֵם.
ואִם קנוּ מידוֹ חיב באחריוּתן.
2
ותִקנוּ חכמים שנִשבעין על ההקדֵשוֹת שבוּעת השוֹמרין כעין של תוֹרה,
כדי שלֹא יזלזלוּ בהקדֵשוֹת.
3
יֵראה לי שאִם פשע השוֹמֵר בעבדים וכיוֹצֵא בהן חיב לשלֵם; שאינוֹ פטוּר בעבדים וקרקעוֹת וּשטרוֹת אלא מִדין הגנֵבה והאבֵדה והמיתה וכיוֹצֵא בהן,
שאִם היה שוֹמֵר חִנם על המִטלטלין ונִגנבוּ אוֹ אבדוּ ישבע,
וּבעבדים וקרקעוֹת וּשטרוֹת פטוּר מִשבוּעה.
:וכֵן אִם היה שוֹמֵר שכר,
שמשלֵם גנֵבה ואבֵדה במִטלטלין פטוּר מִלשלֵם באֵלוּ.
אבל אִם פשע חיב לשלֵם,
שכל הפוֹשֵע מזיק הוּא,
ואין הפרֵש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מִטלטלין.
ודין אמת הוּא זה למבינים וּבוֹ ראוּי לדוּן.
:וכֵן הוֹרוּ רבוֹתי,
שהמוֹסֵר כרמוֹ לשוֹמֵר,
בין באריסוּת בין בִשמירת חִנם,
והִתנה עִמוֹ שיחפֹר אוֹ יזמֹר אוֹ יאבֵק מִשלוֹ,
וּפשע ולֹא עשה חיב כמי שהִפסיד בידים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
שהפסֵד בידים חיב על כל פנים.
4
המוֹסֵר לחבֵרוֹ דבר המחוּבר לקרקע לִשמֹר,
אפִלוּ היוּ ענבים העוֹמדוֹת להִבצֵר הרי הֵן כקרקע בדין השוֹמרים.
5
הִפקיד הקדֵש ואחר כך פדהוּ,
והרי הוּא חוּלין בעֵת שנטלוֹ מיד השוֹמֵר,
אוֹ שהִשאילוֹ חוּלין ואחר כך הִקדיש והוּא ביד השוֹאֵל,
וכֵן גוֹי שהִפקיד ואחר כך נִתגיֵר כל אֵלוּ אין בהן כל דיני השוֹמרין,
עד שתִהיה תחִלתן וסוֹפן נִכסי הדיוֹט ונִכסי ישראֵל.
6
אחד האיש ואחד האִשה בדין השוֹמרין,
בין שהיה הדבר השמוּר של אִשה אוֹ שהיה ביד האִשה.
7
קטן שהִפקיד ביד הגדוֹל אוֹ הִשאילוֹ הרי זה הגדוֹל נִשבע שבוּעת השוֹמרין לקטן.
הוֹרוּ רבוֹתי שאין זה נִשבע בטענת הקטן כדי שנֹאמר:
אין נִשבעין על טענת הקטן,
שכל השוֹמרין שבוּעתן שבוּעת שמא היא.
8
כדרך שתִקנוּ משיכה בלקוֹחוֹת,
כך תִקנוּ משיכה בשוֹמרין.
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
שמֹר לי זה,
ואמר לוֹ:
הנח לפני הרי זה שוֹמֵר חִנם.
אמר לוֹ:
הנח לפניך אוֹ הנח סתם,
אוֹ שאמר לוֹ:
הרי הבית לפניך אינוֹ לֹא שוֹמֵר חִנם ולֹא שוֹמֵר שכר,
ואינוֹ חיב שבוּעה כלל,
אבל מחרים על מי שלקח הפִקדוֹן שלי ולֹא יחזירוֹ לִבעליו.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:אחד המפקיד אוֹ המשאיל אוֹ המשכיר את חבֵרוֹ בעֵדים אוֹ שלֹא בעֵדים דין אחד יֵש להן:
כיון שהוֹדה זה מִפי עצמוֹ ששמר לוֹ אוֹ שאל מִמנוּ,
הרי זה נִשבע שבוּעת השוֹמרין,
שאין אוֹמרין מִגוֹ לפטרוֹ מִשבוּעה אלא לפטרוֹ מִלשלֵם.
:אפִלוּ היה הדבר השאוּל אוֹ המוּפקד אוֹ המוּשכר שוה פרוּטה הרי זה השוֹמֵר נִשבע עליו.
ואין אחד מִן השוֹמרין צריך להוֹדיה במִקצת.
9
מתנה שוֹמֵר חִנם לִהיוֹת פטוּר מִשבוּעה,
והשוֹאֵל לִהיוֹת פטוּר מִלשלֵם,
וכֵן מתנה בעל הפִקדוֹן על שוֹמֵר חִנם אוֹ נוֹשֵא שכר ושוֹכֵר לִהיוֹת חיבין בכֹל כשוֹאֵל,
שכל תנאי בממוֹן אוֹ בִשבוּעוֹת של ממוֹן קים,
ואינוֹ צריך קִנין ולֹא עֵדים.
10
טען זה שהיה שם תנאי,
והשוֹמֵר אוֹמֵר:
לֹא היה שם תנאי נִשבע השוֹמֵר שבוּעת השוֹמרין,
וּמגלגֵל בה שלֹא היה שם תנאי.
11
טען שהִפקיד אצלוֹ,
וזה אוֹמֵר:
לֹא אמרתי אלא הנח לפניך,
ולֹא נעשיתי לוֹ שוֹמֵר נִשבע הסֵת שלֹא קִבלוֹ אלא בדרך זוֹ,
וכוֹלֵל בִשבוּעתוֹ שלֹא שלח בוֹ יד ולֹא אִבדוֹ בידים ולֹא בִגרם שגוֹרֵם לוֹ שיִהיה חיב לשלֵם.
12
זה אוֹמֵר:
הִשאלתיך אוֹ הִשכרתיך אוֹ הִפקדתי אצלך,
והלה אוֹמֵר:
לֹא היוּ דברים מֵעוֹלם,
אוֹ שאמר:
כֵן היה,
אבל החזרתי לך,
ונִסתלקה השמירה ולֹא נִשארה בינינוּ תביעה הרי הנִתבע נִשבע הסֵת ונִפטר.
:במה דברים אמוּרים? בשלֹא היה שם שטר.
אבל אִם הִפקיד אצלוֹ אוֹ הִשכיר אוֹ הִשאיל בִשטר,
ואמר לוֹ:
החזרתי לך הרי השוֹמֵר נִשבע בִנקיטת חֵפץ,
שמִתוֹך שיכוֹל לוֹמר שוֹמֵר חִנם:
נִגנב ואבד,
והשוֹאֵל: מֵתה בִשעת מלאכה נאמן לוֹמר:
החזרתי, וּכשֵם שאִם טען שנאנס,
נִשבע מִן התוֹרה בִנקיטת חֵפץ,
כך אִם טען:
החזרתי ישבע כעין של תוֹרה,
הוֹאיל ויֵש שם שטר ביד התוֹבֵע.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה השוֹמֵר יכוֹל לִטעֹן ולוֹמר:
נאנסוּ, ולֹא נצריך אוֹתוֹ להביא ראיה.
אבל אִם היה חיב להביא ראיה על טענתוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר אינוֹ נאמן לוֹמר:
החזרתי, אלא ישבע בעל השטר בִנקיטת חֵפץ שלֹא החזיר לוֹ,
וישלֵם.:אין לך מי שנִשבע מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר כך וכך וישבע בִנקיטת חֵפץ,
אלא זה השוֹמֵר בִלבד שיֵש עליו שטר.
אבל שאר כל הנִשבעין בדין מִתוֹך שיכוֹל לוֹמר אינן נִשבעין אלא הסֵת.