הִלכוֹת שכירוּת:
יֵש בִכללן שבע מִצווֹת,
שלֹש מִצווֹת עשֵה וארבע מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) דין שכיר ושוֹמֵר שכר.
ב) לִתֵן שכר שכיר ביוֹמוֹ.
ג) שלֹא יאחֵר שכר שכיר אחר זמנוֹ.
ד) שיֹאכל השכיר מִן המחוּבר שעוֹשה בוֹ.
ה) שלֹא יֹאכל השכיר מִן המחוּבר שלֹא בִשעת גמר מלאכה.
ו) שלֹא יוֹליך השכיר בידוֹ יתֵר על מה שאכל.
ז) שלֹא יחסֹם שוֹר בדישוֹ,
וכֵן שאר הבהֵמה.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
ארבעה שוֹמרים נאמרוּ בתוֹרה,
וּשלֹשה דינין יֵש להן.
ואֵלוּ הֵן הארבעה שוֹמרין:
שוֹמֵר חִנם,
והשוֹאֵל, נוֹשֵא שכר,
והשוֹכֵר.
2
ואֵלוּ הֵן שלֹשה דינין שלהן:
:שוֹמֵר חִנם שנִגנב הפִקדוֹן מִמנוּ אוֹ אבד,
ואין צריך לוֹמר אִם נאנס הפִקדוֹן אֹנס גדוֹל,
כגוֹן שהיתה בהֵמה וּמֵתה אוֹ נִשבית הרי זה נִשבע ששמר כדרך השוֹמרין,
ונִפטר, שנאמר:
"וגוּנב מִבית האיש וכו ונִקרב בעל הבית אל האלֹהים" .
:השוֹאֵל משלֵם הכֹל,
בין שאבד דבר השאוּל אוֹ נִגנב,
בין שאֵרעוֹ אֹנס גדוֹל מִזה,
כגוֹן שמֵתה הבהֵמה השאוּלה אוֹ נִשברה אוֹ נִשבית,
שכך כתוּב בשוֹאֵל:
"ונִשבר אוֹ מֵת בעליו אין עִמוֹ שלֵם ישלֵם" .
:נוֹשֵא שכר אוֹ השוֹכֵר שניהן דין אחד יֵש להן:
אִם נִגנב אוֹ אבד הדבר השכוּר אוֹ שנטל שכר על שמירתוֹ הרי אֵלוּ משלמין; ואִם אֵרעוֹ אֹנס גדוֹל מִזה,
כגוֹן שהיתה בהֵמה וּמֵתה אוֹ נִשברה אוֹ נִשבית אוֹ נִטרפה הרי אֵלוּ נִשבעין שנאנסה,
וּפטוּרין, שנאמר:
"וּמֵת אוֹ נִשבר אוֹ נִשבה אין רֹאה,
שבוּעת יי תִהיה בין שניהם" ,
ונאמר: "אִם גנֹב יגנֵב מֵעִמוֹ ישלֵם לִבעליו,
אִם טרֹף יטרֵף" וכו .
:נִמצֵאת אוֹמֵר:
שוֹמֵר חִנם נִשבע על הכֹל; והשוֹאֵל משלֵם את הכֹל,
חוּץ מִן המֵתה בִשעת מלאכה,
כמוֹ שיִתבאֵר; נוֹשֵא שכר והשוֹכֵר משלמין את האבֵדה ואת הגנֵבה,
ונִשבעין על האנסין הגדוֹלים,
כגוֹן שבוּרה וּשבוּיה וּמֵתה וּטרֵפה,
אוֹ שאבד הדבר בִספינה שטבעה בים אוֹ נִלקח בלִסטיס מזוּין,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ מִשאר אנסין גדוֹלים.
3
המפקיד אֵצל חבֵרוֹ,
בין בחִנם בין בשכר,
אוֹ הִשאילוֹ אוֹ הִשכיר לוֹ,
אִם שאל השוֹמֵר את הבעלים עִם הדבר שלהן אוֹ שכרן הרי השוֹמֵר פטוּר מִכלוּם.
אפִלוּ פשע בדבר ששמר ואבד מֵחמת הפשיעה הרי זה פטוּר,
שנאמר: "אִם בעליו עִמוֹ לֹא ישלֵם אִם שכיר הוּא בא בִשכרוֹ" .
:במה דברים אמוּרים? בששאל הבעלים אוֹ שכרן בעֵת שנטל החֵפץ,
אף על פי שאין הבעלים שם עִמוֹ בעֵת הגנֵבה והאבֵדה אוֹ בעֵת שנאנס.
אבל אִם נטל החֵפץ ונעשה עליו שוֹמֵר תחִלה,
ואחר שבא לִרשוּתוֹ שכר הבעלים אוֹ שאלן,
אף על פי שהיוּ הבעלים עוֹמדין שם בעֵת שנאנס הדבר השמוּר הרי זה משלֵם,
שנאמר: "בעליו אין עִמוֹ שלֵם ישלֵם" .
:מִפי השמוּעה למדוּ:
היה עִמוֹ בעֵת השאילה,
אף על פי שאינוֹ בעֵת הגנֵבה והמיתה פטוּר; לֹא היה עִמוֹ בעֵת השאילה,
אף על פי שהיה בעֵת המיתה אוֹ השביה חיב.
והוּא הדין לִשאר השוֹמרין,
שכוּלן בבעלים פטוּרין.
אפִלוּ פשיעה בבעלים פטוּר.
4
כל שוֹמֵר שפשע בִתחִלתוֹ,
אף על פי שנאנס בסוֹפוֹ חיב,
כמוֹ שיִתבאֵר.
ואין השוֹאֵל רשאי להשאיל; אפִלוּ שאל סֵפר תוֹרה,
שכל קוֹרֵא בוֹ עוֹשה מִצוה לֹא ישאילנוּ לאחֵר.
וכֵן אין השוֹכֵר רשאי להשכיר; אפִלוּ הִשכירוֹ סֵפר תוֹרה לֹא ישכרנוּ לאחֵר,
שהרי זה אוֹמֵר לוֹ:
אין רצוֹני שיִהיה פִקדוֹני ביד אחֵר.
:עבר השוֹמֵר וּמסר לשוֹמֵר שֵני:
אִם יֵש עֵדים ששמרה השוֹמֵר השֵני כדרך השוֹמרין,
ונאנס פטוּר השוֹמֵר הרִאשוֹן,
שהרי יֵש עֵדים שנאנס; ואִם אין שם עֵדים חיב השוֹמֵר הרִאשוֹן לשלֵם לבעלים,
מִפני שמסר לשוֹמֵר אחֵר,
ויעשה הוּא דין עִם השוֹמֵר השֵני.
אפִלוּ היה הרִאשוֹן שוֹמֵר חִנם וּמסר לשוֹמֵר שכר חיב,
שהרי יֵש לבעל החֵפץ לוֹמר לוֹ:
אתה נאמן אצלי להִשבע,
וזה אינוֹ נאמן.
:לפיכך, אִם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אֵצל השוֹמֵר השֵני הרי השוֹמֵר הרִאשוֹן פטוּר מִלשלֵם,
שהרי אוֹמֵר לבעלים:
זה הדבר שהִפקדתם אצלי אוֹ הִשאלתם,
אמש הייתם מפקידים אוֹתוֹ אֵצל זה שהִפקדתי אני אצלוֹ; והוּא שלֹא ימעֵט שמירתוֹ.
:כיצד ימעֵט שמירתוֹ? כגוֹן שהיה אצלוֹ מוּפקד בשכר והִפקידוֹ אֵצל אוֹתוֹ השֵני בחִנם,
אוֹ שהיה שאוּל אצלוֹ והִפקידוֹ אֵצל אוֹתוֹ השֵני בשכר,
הוֹאיל וּמִעֵט שמירתוֹ פוֹשֵע הוּא,
וּמשלֵם, אף על פי ששאל אוֹ שכר בבעלים,
שהרי הוֹציא הדבר השמוּר מידוֹ ליד שוֹמֵר אחֵר.
5
ואִם הֵביא השוֹמֵר השֵני ראיה שיִפטֵר בה שוֹמֵר רִאשוֹן כדין שמירתוֹ הרי זה פטוּר.
:כיצד? שוֹמֵר שכר שנתן הבהֵמה השמוּרה אצלוֹ לשוֹמֵר חִנם,
אִם הֵביא השוֹמֵר השֵני עֵדים שמֵתה הבהֵמה כדרכה הרי השוֹמֵר הרִאשוֹן פטוּר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
שוֹמֵר שמסר לשוֹמֵר אחֵר והוֹסיף בִשמירתוֹ ההניה לבעלים.
כיצד? השוֹכֵר פרה מֵחבֵרוֹ והִשאילה לאחֵר,
וּמֵתה כדרכה ביד השוֹאֵל,
הוֹאיל והשוֹאֵל חיב בכֹל יחזרוּ דמי פרה לבעלים,
שאין זה השוֹכֵר עוֹשה סחוֹרה בפרתוֹ של זה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:היה בידוֹ פִקדוֹן וּשלחוֹ ביד אחֵר לִבעליו,
הוֹאיל והשוֹמֵר הרִאשוֹן חיב באחריוּתוֹ עד שיגיע ליד הבעלים,
אִם בא לחזֹר וּלהחזיר הפִקדוֹן מיד השוֹמֵר השֵני מחזיר.
ואִם הוּחזק השוֹמֵר הרִאשוֹן כפרן אינוֹ יכוֹל להחזיר הפִקדוֹן מיד השוֹמֵר השֵני,
אף על פי שעדין הפִקדוֹן באחריוּתוֹ של רִאשוֹן.