1
חיבין אנוּ להִזהֵר במִצות צדקה יתֵר מִכל מִצווֹת עשֵה,
שהצדקה סימן לצדיקי זרע אברהם אבינוּ,
שנאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצוּה" וכו' .
ואין כִסֵא ישראֵל מִתכוֹנֵן ודת האמת עוֹמדת אלא בִצדקה,
שנאמר: "בִצדקה תִכוֹנני" .
ואין ישראֵל נִגאלין אלא בִזכוּת הצדקה,
שנאמר: "ציוֹן במִשפט תִפדה ושביה בִצדקה" .
2
וּלעוֹלם אין אדם מעני מִן הצדקה,
ואין דבר רע ולֹא הזֵק נִגלל בִשביל הצדקה,
שנאמר: "והיה מעשֵה הצדקה שלוֹם" וכו' .
:כל המרחֵם מרחמין עליו,
שנאמר: "ונתן לך רחמים ורִחמך והִרבך" .
וכל מי שהוּא אכזרי ואינוֹ מרחֵם יחוּש ליחוּסוֹ,
שאין האכזריוּת מצוּיה אלא בגוֹים,
שנאמר: "אכזרי הוּא ולֹא ירחֵמוּ" .
:כל ישראֵל והנִלוה אליהם כאחים הֵם,
שנאמר: "בנים אתם ליי אלֹהיכם" .
אִם לֹא ירחֵם האח על אחיו,
מי ירחֵם עליו? וּלמי עניי ישראֵל נוֹשאין עיניהם,
הלגוֹים ששוֹנאין אוֹתן ורוֹדפין אחריהן? הא אין עיניהם תלוּיוֹת אלא לאחיהם.
3
כל המעלים עיניו מִן הצדקה הרי זה נִקרא בליעל,
כמוֹ שנִקרא עוֹבֵד עבוֹדה זרה בליעל.
בעבוֹדה זרה הוּא אוֹמֵר:
"יצאוּ אנשים בני בליעל" ,
וּבמעלים עיניו מִן הצדקה הוּא אוֹמֵר:
"הִשמר לך פן יהיה דבר עִם לבבך בליעל" .
ונִקרא רשע,
שנאמר: "ורחמי רשעים אכזרי" ,
ונִקרא חוֹטֵא,
שנאמר: "וקרא עליך אל יי והיה בך חֵטא" .
הקדוֹש ברוּך הוּא קרוֹב לשועת העניים,
שנאמר: 'שועת עניים אתה תִשמע'.
לפיכך צריך להִזהֵר מִצעקתן,
שהרי ברית כרוּתה להן,
שנאמר: "והיה כי יצעק אֵלי ושמעתי כי חנוּן אני" .
4
כל הנוֹתֵן צדקה לעני בסֵבר פנים רעוֹת וּפניו כבוּשוֹת בקרקע,
אפִלוּ נתן לוֹ אלף זהוּבים אִבֵד זכוּתוֹ אוֹ הִפסידה.
אלא נוֹתֵן לוֹ בסֵבר פנים יפוֹת וּבשִמחה,
וּמִתאוֹנֵן עִמוֹ על צרתוֹ,
שנאמר: "אִם לֹא בכיתי לִקשֵה יוֹם עגמה נפשי לאביוֹן" ,
וּמדבֵר לוֹ דִברי תחנוּנים ונחמוֹת,
שנאמר: "ולֵב אלמנה ארנִן" .
5
שאל העני מִמך ואין בידך כלוּם לִתֵן לוֹ פיסֵהוּ בִדברים.
ואסוּר לִגעֹר בעני אוֹ להגביה הקוֹל עליו בִזעקה,
מִפני שלִבוֹ נִשבר ונִדכה,
והרי הוּא אוֹמֵר:
"לֵב נִשבר ונִדכה אלֹהים לֹא תִבזה" ,
ואוֹמֵר: "להחיוֹת רוּח שפלים וּלהחיוֹת לֵב נִדכאים" .
ואוֹי למי שהִכלים את העני,
אוֹי לוֹ,
אלא יהיה לוֹ כאב,
בין ברחמים בין בִדברים,
שנאמר: "אב אנֹכי לאביוֹנים" .
6
הכוֹפה אחֵרים לִתֵן צדקה וּמעשה אוֹתן שכרוֹ גדוֹל מִשכר הנוֹתֵן.
ועל גבאי צדקה וכיוֹצֵא בהן נאמר:
"וּמצדיקי הרבים ככוֹכבים" .
7
שמוֹנה מעלוֹת יֵש בצדקה זוֹ למעלה מִזוֹ:
מעלה גדוֹלה שאין למעלה מִמנה זוֹ המחזיק ביד ישראֵל שמך,
ונוֹתֵן לוֹ מתנה אוֹ הלואה,
אוֹ עוֹשה עִמוֹ שוּתפוּת,
אוֹ ממציא לוֹ מלאכה כדי לחזֵק את ידוֹ עד שלֹא יצטרֵך לבריוֹת ולֹא ישאל,
ועל זה נאמר:
"והחזקת בוֹ גֵר ותוֹשב וחי עִמך" ,
כלוֹמר החזֵק בוֹ שלֹא יפֹל ויצטרֵך.
8
פחוּת מִזה הנוֹתֵן צדקה לעניים ולֹא יֵדע למי נתן,
ולֹא יֵדע העני מִמי לקח,
שהרי זוֹ מִצוה לִשמה,
כגוֹן לִשכת חשיים שהיתה במִקדש שהיוּ הצדיקים נוֹתנין בה בחשאי,
והעניים בני טוֹבים מִתפרנסין מִמנה בחשאי.
וקרוֹב לזה הנוֹתֵן לתוֹך קוּפה של צדקה.
ולֹא יתֵן אדם לתוֹך קוּפה של צדקה אלא אִם כֵן יוֹדֵע שהממוּנה נאמן וחכם ויוֹדֵע לִנהֹג בה כשוּרה,
כחנניה בן תרדיוֹן.
9
פחוּת מִזה שיֵדע הנוֹתֵן למי יתֵן ולֹא יֵדע העני מִמי לקח,
כגוֹן גדוֹלי החכמים שהיוּ הוֹלכין בסֵתר וּמשליכין המעוֹת בפִתחי העניים.
וכזה ראוּי לעשוֹת,
וּמעלה טוֹבה היא אִם אין הממוּנים בצדקה נוֹהגים כשוּרה.
10
פחוּת מִזה שיֵדע העני מִמי נטל ולֹא יֵדע הנוֹתֵן,
כגוֹן גדוֹלי החכמים שהיוּ צוֹררין המעוֹת בִסדיניהן וּמפשילין לאחוֹריהן וּבאין העניים ונוֹטלין,
כדי שלֹא יהיה להן בוּשה.
11
פחוּת מִזה שיִתֵן לעני בידוֹ קֹדם שיִשאל.
12
פחוּת מִזה שיִתֵן לוֹ כראוּי לִתֵן לוֹ אחר שיִשאל.
13
פחוּת מִזה שיִתֵן לוֹ פחוֹת מִן הראוּי בסֵבר פנים יפוֹת.
14
פחוּת מִזה שיִתֵן לוֹ בעצב.
15
גדוֹלי החכמים היוּ נוֹתנין פרוּטה לעני קֹדם כל תפִלה ואחר כך מִתפללין,
שנאמר: "בצדק אחזה פניך" .
16
הנוֹתֵן מזוֹנוֹת לבניו וּבנוֹתיו הגדוֹלים שאינוֹ חיב בִמזוֹנוֹתם כדי ללמֵד הזכרים תוֹרה וּלהנהיג הבנוֹת בדרך ישרה ולֹא יהיוּ מבוּזוֹת,
וכֵן הנוֹתֵן מזוֹנוֹת לאביו וּלאִמוֹ הרי זה בִכלל הצדקה.
וּצדקה גדוֹלה היא,
שהקרוֹב קוֹדֵם.
וכל המאכיל וּמשקה עניים ויתוֹמים על שוּלחנוֹ הרי זה קוֹרֵא אל יי והוּא עוֹנֵהוּ וּמִתענֵג עליו,
שנאמר: "אז תִקרא ויי יענה" וכו' .
17
צִוּוּ חכמים שיִהיוּ בני ביתוֹ של אדם עניים ויתוֹמים בִמקוֹם העבדים.
מוּטב לוֹ להִשתמֵש באֵלוּ ויֵהנוּ בני אברהם יצחק ויעקֹב מִנכסיו,
ולֹא יֵהנוּ בהן זרע חם.
שכל המרבה עבדים,
בכל יוֹם ויוֹם מוֹסיף חֵטא ועוֹן בעוֹלם.
ואִם יהיוּ עניים בני ביתוֹ,
כל שעה ושעה מוֹסיף זכוּת וּמִצווֹת.
18
לעוֹלם ידחֹק אדם עצמוֹ ויתגלגֵל בצער ואל יצטרֵך לבריוֹת,
ואל ישליך עצמוֹ על הצִבוּר.
וכֵן צִוּוּ חכמים ואמרוּ:
עשֵה שבתך חוֹל ואל תִצטרֵך לבריוֹת.
ואפִלוּ היה חכם וּמכוּבד והעני יעסֹק באוּמנוּת,
ואפִלוּ באוּמנוּת מנוּוּלת ולֹא יצטרֵך לבריוֹת.
מוּטב לִפשֹט עוֹרוֹת הנבֵלוֹת בשוּק ולֹא לוֹמר לעם:
'חכם אני' ו'גדוֹל אני' ו'כֹהֵן אני',
'פרנסוּני'. וּבכך צִוּוּ חכמים.
:גדוֹלי החכמים היוּ מֵהן חוֹטבי עֵצים,
ונוֹשאי הקוֹרוֹת,
ושוֹאבי המים לגנוֹת,
ועוֹשין הברזל והפחמין,
ולֹא שאלוּ מִן הצִבוּר,
ולֹא קִבלוּ מֵהן כשנתנוּ להן.
19
כל מי שאינוֹ צריך לִטֹל וּמרמה את העם ונוֹטֵל אינוֹ מֵת מִן הזִקנה עד שיִצטרֵך לבריוֹת,
והרי הוּא בִכלל "ארוּר הגבר אשר יבטח באדם" וכו' .
וכל מי שצוֹרֵך לִטֹל ואינוֹ יכוֹל לִחיוֹת אלא אִם כֵן נטל,
כגוֹן זקֵן אוֹ חוֹלה אוֹ בעל יסוּרין,
וּמֵגיס דעתוֹ ואינוֹ נוֹטֵל הרי זה שוֹפֵך דמים וּמִתחיֵב בנפשוֹ,
ואין לוֹ בצערוֹ אלא עוֹנוֹת וחטאוֹת.
:וכל מי שצרך לִטֹל,
וצִעֵר עצמוֹ ודחק את השעה וחיה חיי צער כדי שלֹא יטריח על הצִבוּר אינוֹ מֵת מִן הזִקנה עד שיפרנֵס אחֵרים מִשלוֹ.
ועליו ועל כיוֹצֵא בוֹ נאמר:
"ברוּך הגבר אשר יבטח ביי" .
:בריך רחמנא דסיען