1
מִצות עשֵה לִתֵן צדקה לעניי ישראֵל כפי מה שראוּי לעני,
אִם היתה יד הנוֹתֵן משגת,
שנאמר: "פתֹח תִפתח את ידך לוֹ" ,
ונאמר: "והחזקת בוֹ גֵר ותוֹשב וחי עִמך" ,
ונאמר: "וחי אחיך עִמך" .
2
וכל הרוֹאה עני מבקֵש והעלים עיניו מִמנוּ ולֹא נתן לוֹ צדקה עבר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תאמֵץ את לבבך ולֹא תִקפֹץ את ידך מֵאחיך האביוֹן" .
3
לפי מה שחסֵר העני אתה מצוּוּה לִתֵן לוֹ:
אִם אין לוֹ כסוּת מכסין אוֹתוֹ,
אין לוֹ כלי בית קוֹנין לוֹ כלי בית,
אין לוֹ אִשה משיאין לוֹ אִשה,
ואִם היתה אִשה משיאין אוֹתה לאיש.
אפִלוּ היה דרכוֹ של זה העני לִרכֹב על הסוּס ועבד רץ בפניו,
והעני וירד מִנכסיו קוֹנין לוֹ סוּס לִרכֹב עליו ועבד לרוּץ לפניו,
שנאמר: "די מחסֹרוֹ אשר יחסר לוֹ" .
וּמצוּוּה אתה להשלים חסרוֹנוֹ,
ואין אתה מצוּוּה לעשרוֹ.
4
יתוֹם שבא להשיאוֹ אִשה שוֹכרין לוֹ בית וּמציעין לוֹ מִטה וכל כלי תשמישוֹ,
ואחר כך משיאין לוֹ אִשה.
5
בא עני ושאל די מחסוֹרוֹ,
ואין יד הנוֹתֵן משגת נוֹתֵן לוֹ כפי השגת ידוֹ.
וכמה? עד חמיש נכסיו מִצוה מִן המוּבחר; ואחד מֵעשרה בִנכסיו בינוֹני; פחוֹת מִכאן עין רעה.
וּלעוֹלם אל ימנע אדם עצמוֹ מִשלישית השקל בשנה.
וכל הנוֹתֵן פחוֹת מִזה לֹא קיֵם מִצוה.
ואפִלוּ עני המִתפרנֵס מִן הצדקה חיב לִתֵן צדקה לאחֵר.
6
עני שאין מכירין אוֹתוֹ ואמר:
'רעֵב אני,
האכילוּני' אין בוֹדקין אחריו שמא רמאי הוּא,
אלא מפרנסין אוֹתוֹ מיד.
היה ערֹם ואמר:
'כסוּני' בוֹדקין אחריו שמא רמאי הוּא.
ואִם היוּ מכירין אוֹתוֹ מכסין אוֹתוֹ לפי כבוֹדוֹ מיד,
ואין בוֹדקין אחריו.
7
מפרנסין וּמכסין עניי גוֹים עִם עניי ישראֵל מִפני דרכי שלוֹם.
ועני המחזֵר על הפתחים אין נִזקקין לוֹ למתנה מרוּבה,
אבל נוֹתנין לוֹ מתנה מוּעטת.
ואסוּר להחזיר את העני ששאל ריקם,
ואפִלוּ אתה נוֹתֵן לוֹ גרוֹגרת אחת,
שנאמר: "אל ישֹב דך נִכלם" .
8
אין פוֹחתין לעני העוֹבֵר מִמקוֹם למקוֹם מִכִכר אחד הנִמכר בפוּנדיוֹן,
כשיִהיוּ החִטים ארבע סאין בסלע.
וּכבר בֵארנוּ כל המִדוֹת.
ואִם לן נוֹתנין לוֹ מצע שיישן עליו,
וכסת לִתֵן תחת מראשוֹתיו,
ושמן וקִטנית.
ואִם שבת נוֹתנין לוֹ מזוֹן שלֹש סעוּדוֹת,
ושמן וקִטנית ודג וירק.
ואִם היוּ מכירין אוֹתוֹ נוֹתנין לוֹ לפי כבוֹדוֹ.
9
עני שאינוֹ רוֹצה לִקח צדקה מערימין עליו ונוֹתנין לוֹ לשֵם מתנה אוֹ לשֵם הלואה.
ועשיר המרעיב את עצמוֹ ועינוֹ צרה בממוֹנוֹ שלֹא יֹאכל מִמנוּ ולֹא ישתה אין משגיחין בוֹ.
10
מי שאינוֹ רוֹצה לִתֵן צדקה אוֹ שיִתֵן מעט מִמה שראוּי לוֹ בית דין כוֹפין אוֹתוֹ וּמכין אוֹתוֹ עד שיִתֵן מה שאמדוּהוּ לִתֵן,
ויוֹרדין לִנכסיו בפניו ולוֹקחין מֵהם מה שראוּי לוֹ לִתֵן.
וּממשכנין על הצדקה,
ואפִלוּ בערבי שבתוֹת.
11
אדם שוֹע שהוּא נוֹתֵן צדקה יתֵר מִן הראוּי לוֹ,
אוֹ שמֵצֵר לעצמוֹ ונוֹתֵן לגבאין כדי שלֹא יתביֵש אסוּר לתבעוֹ ולִגבוֹת מִמנוּ צדקה.
וגבאי שמכלימוֹ ושוֹאֵל מִמנוּ עתיד להִפרע מִמנוּ,
שנאמר: "וּפקדתי על כל לֹחציו" .
12
אין פוֹסקין צדקה על היתוֹמים,
ואפִלוּ לפִדיוֹן שבוּיים,
ואף על פי שיֵש להן ממוֹן הרבֵה.
ואִם פסק הדין עליהן כדי לשוּם להן שֵם מוּתר.
:גבאי צדקה לוֹקחין מִן הנשים וּמִן העבדים וּמִן התינוֹקוֹת דבר מוּעט,
אבל לֹא דבר מרוּבה,
שחזקת המרוּבה גנֵבה אוֹ גזֵל מִשל אחֵרים.
וכמה הוּא מוּעט שלהן? לפי עֹשר הבעלים אוֹ עניוּתן.
13
עני שהוּא קרוֹבוֹ קוֹדֵם לכל אדם,
ועניי ביתוֹ קוֹדמין לעניי עירוֹ,
ועניי עירוֹ קוֹדמין לעניי עיר אחרת,
שנאמר: "לאחיך לעניך וּלאביֹנך בארצך" .
14
מי שהלך בִסחוֹרה וּפסקוּ עליו אנשי העיר שהלך שם צדקה הרי זה נוֹתֵן לעניי אוֹתה העיר.
ואִם היוּ רבים וּפסקוּ עליהן צדקה נוֹתנין,
וּכשהֵן באין,
מביאין אוֹתה עִמהן וּמפרנסין בה עניי עירם.
ואִם יֵש שם חבֵר עיר יתנוּ אוֹתה לחבֵר העיר והוּא מחלקה כמוֹ שיֵראה לוֹ.
15
האוֹמֵר: 'תנוּ מאתים דינר לבית הכנסת' אוֹ 'תנוּ סֵפר תוֹרה לבית הכנסת' יתנוּ לבית הכנסת שהוּא רגיל בוֹ.
ואִם היה רגיל בִשנים ינתנוּ לִשניהן.
האוֹמֵר: 'תנוּ מאתים דינר לעניים' יתנוּ לעניי אוֹתה העיר.