1
מתנה אחרת שִשית יֵש לעניים בזרע הארץ,
והיא המעשֵר שנוֹתנין לעניים,
והוּא הנִקרא מעשר עני.
2
וזה הוּא סֵדר הפרשת תרוּמוֹת וּמעשרוֹת:
אחר שקוֹצֵר זרע הארץ אוֹ אוֹסֵף פרי העֵץ ותִגמֵר מלאכתוֹ,
מפריש מִמנוּ אחד מִן החמִשים,
וזה הוּא הנִקרא תרוּמה גדוֹלה,
ונוֹתנה לכֹהֵן.
ועל זה נאמר בתוֹרה:
"רֵאשית דגנך תירֹשך ויצהרך" וכו' .
ואחר כך מפריש מִן השאר אחד מֵעשרה,
וזה הוּא הנִקרא מעשֵר רִאשוֹן,
ונוֹתנוֹ ללֵוי.
ועל זה נאמר בתוֹרה:
"כי את מעשר בני ישראֵל" וכו' ,
ונאמר: "ולִבני לֵוי הִנֵה נתתי כל מעשֵר בישראֵל" .
3
ואחר כך מפריש מִן השאר אחד מֵעשרה,
והוּא הנִקרא מעשֵר שֵני,
והוּא לִבעליו,
אוֹכלין אוֹתוֹ בירוּשלים.
ועליו נאמר:
"ואִם גאֹל יגאל איש מִמעשרוֹ" וכו' ,
ועליו נאמר:
"עשֵר תעשֵר וכו' ואכלת לִפני יי אלֹהיך במקוֹם אשר יבחר לשכֵן שמוֹ שם מעשר דגנך" .
4
על הסֵדר הזה מפרישין בשנה רִאשוֹנה מִן השבוּע וּבשניה וּברביעית וּבחמישית.
אבל בשִשית וּבשלישית מִן השבוּע,
אחר שמפרישין מעשֵר רִאשוֹן,
מפריש מִן השאר מעשֵר אחֵר ונוֹתנוֹ לעניים,
והוּא הנִקרא מעשר עני.
ואין בִשתי שנים אֵלוּ מעשֵר שֵני אלא מעשר עני,
ועליו נאמר בתוֹרה:
"מִקצֵה שלֹש שנים תוֹציא את כל מעשר תבוּאתך בשנה ההיא והִנחת בִשעריך,
וּבא הלֵוי" וכו' ,
ועליו נאמר:
"כי תכלה לעשֵר את כל מעשר תבוּאתך בשנה השלישִת שנת המעשֵר" .
5
שנת השמִטה כוּלה הפקֵר,
ואין בה תרוּמה ולֹא מעשרוֹת כלל,
לֹא רִאשוֹן ולֹא שֵני ולֹא מעשר עני.
וּבחוּצה לארץ,
שאין שם שמִטת קרקע מפרישין בארץ מִצרים וּבעמוֹן וּמוֹאב מעשֵר רִאשוֹן וּמעשר עני,
מִפני שארצוֹת אֵלוּ קרוֹבוֹת לארץ ישראֵל,
כדי שיִהיוּ עניי ישראֵל נִסמכין עליה בשביעית.
והלכה למֹשה מִסיני שיִהיוּ מפרישין בארץ עמוֹן וּמוֹאב מעשר עני בשביעית.
אבל בארץ שִנער מפרישין בשביעית מעשֵר שֵני כסֵדר רֹב השנים.
6
מעשֵר רִאשוֹן שלוֹקֵח הלֵוי מפריש מִמנוּ אחד מֵעשרה ונוֹתנוֹ לכֹהֵן,
והוּא הנִקרא תרוּמת מעשֵר.
ועליו נאמר בתוֹרה:
"ואל הלויִם תדבֵר" .
7
בעל השדה שעברוּ עליו עניים והיה לוֹ שם מעשר עני נוֹתֵן לכל עני שיעבֹר עליו מִן המעשֵר כדי שבעוֹ,
שנאמר: "ואכלוּ בִשעריך ושבֵעוּ" :
8
כדי שבעוֹ.
וכמה? אִם מִן החִטים נוֹתֵן לֹא יפחֹת מֵחצי קב.
ואִם מִן השעוֹרים לֹא יפחוֹת מִקב.
ואִם מִן הכוּסמין לֹא יפחֹת מִקב וחֵצי.
ואִם מִן הגרוֹגרוֹת לֹא יפחֹת מִקב.
ואִם מִן הדבֵלה לֹא יפחֹת מִמִשקל חמֵש ועשרים סלע.
ואִם מִן היין לֹא יפחֹת מֵחצי לֹג.
ואִם מִן השמן נוֹתֵן לֹא יפחֹת מֵרביעית.
מִן האֹרז רֹבע הקב.
:נתן לוֹ ירק נוֹתֵן מִשקל ליטרא,
והוּא מִשקל חמִשה וּשלֹשים דינר.
מִן החרוּבין שלֹשת קבין.
מִן האגוֹזין עשרה.
מִן האפרסקין חמִשה.
מִן הרִמוֹנים שתים.
ואתרוֹג אחד.
ואִם נתן לוֹ מִשאר הפֵרוֹת לֹא יפחֹת מִכדי שיִמכרֵם ויקח בִדמיהן מזוֹן שתי סעוּדוֹת.
9
היה לוֹ דבר מוּעט והעניים מרוּבים ואין בוֹ כדי לִתֵן לכל אחד ואחד כשִעוּר נוֹתֵן לִפניהן,
והֵן מחלקין ביניהן.
10
וּמעשר עני המִתחלֵק בגֹרן אין בוֹ טוֹבת הניה לבעלים,
אלא העניים באים ונוֹטלין על כרחוֹ,
ואפִלוּ עני שבישראֵל מוֹציאין אוֹתוֹ מידוֹ.
אבל המִתחלֵק בבית יֵש בוֹ טוֹבת הניה לבעלים,
ונוֹתנוֹ לכל עני שיִרצה.
11
היה לוֹ מעשֵר בגֹרן ורצה לִתנוֹ לעני קרוֹבוֹ אוֹ מיוּדעוֹ יֵש לוֹ להפריש מחצה לִתנוֹ לוֹ,
והחֵצי מחלקוֹ לכל עני שיעבֹר כשִעוּר שאמרנוּ.
12
במה דברים אמוּרים שאינוֹ נוֹתֵן לעני אלא כדי שבעוֹ? בשדה.
אבל אִם היה המעשֵר בבית מחלקוֹ לכל העניים אפִלוּ כזית כזית,
שאינוֹ מצוּוּה לִתֵן כדי שבעוֹ אלא בשדה,
שהרי אינוֹ מוֹצֵא שם לִקח,
שנאמר: "ואכלוּ בִשעריך ושבֵעוּ" .
13
באוּ איש ואִשה לבית נוֹתנין לאִשה תחִלה וּפוֹטרין אוֹתה,
ואחר כך נוֹתנין לאיש.
:אב וּבנוֹ,
איש וּקרוֹבוֹ,
שני אחים,
שני שוּתפין,
שהיה אחד מֵהן עני נוֹתֵן לוֹ האחֵר מעשר עני שלוֹ.
14
שני עניים שקִבלוּ שדה באריסוּת זה מפריש מעשר עני מֵחלקוֹ ונוֹתנוֹ לחבֵרוֹ,
וכֵן חבֵרוֹ מפריש מֵחלקוֹ ונוֹתֵן לוֹ.
15
המקבֵל שדה לִקצֹר אסוּר בלקט שִכחה וּפֵאה וּמעשר עני.
אימתי? בִזמן שקִבלה מִמנוּ לִקח חֵלק בכל השדה,
כגוֹן שנתן לוֹ שלישה אוֹ רביעה בִשכרוֹ.
אבל אִם אמר לוֹ בעל השדה:
'שליש מה שאתה קוֹצֵר בִלבד הוּא שלך',
אוֹ 'רביע מה שתִקצֹר' הרי זה אין לוֹ כלוּם עד שיִקצֹר,
וּבִשעת הקציר עני הוּא,
לפיכך מוּתר בלקט שִכחה וּפֵאה.
ואסוּר במעשר עני,
שאין מפרישין מעשר עני אלא אחר שקצר,
והרי זכה בחלקוֹ שקצר.
16
המוֹכֵר את שדֵהוּ קרקע וּפֵרוֹת,
והעני הרי זה מוּתר בלקט שִכחה וּפֵאה וּמעשר עני שלה,
והלוֹקֵח אסוּר בהן ואף על פי שעדין לֹא נתן דמים.
ואפִלוּ לוה הדמים וּלקחה הרי זה אסוּר במתנוֹת עניים.
17
מעשר עני אין פוֹרעין מִמנוּ מִלוה,
ואין משלמין מִמנוּ את התגמוּלין,
ואין פוֹדין בוֹ שבוּיים,
ואין עוֹשין בוֹ שוֹשבינוּת,
ואין נוֹתנין מִמנוּ דבר לִצדקה; אבל משלחין מִמנוּ דבר של גמילוּת חסדים,
וצריך להוֹדיעוֹ שהוּא מעשר עני,
ונוֹתנין אוֹתוֹ לחבֵר עיר בטוֹבה.
ואין מוֹציאין אוֹתוֹ מֵהארץ לחוּצה לארץ,
שנאמר: "והִנחת בִשעריך" ,
ואוֹמֵר: "ואכלוּ בִשעריך ושבֵעוּ" .