1
העֹמר ששכחוּהוּ פוֹעלים ולֹא שכחוֹ בעל השדה,
שכחוֹ בעל השדה ולֹא שכחוּהוּ פוֹעלים,
שכחוּהוּ אֵלוּ ואֵלוּ והיוּ שם אחֵרים עוֹברין ורוֹאין אוֹתוֹ בשעה ששכחוּהוּ אינוֹ שִכחה,
עד שיִשכחוּהוּ כל אדם.
ואפִלוּ עֹמר הטמוּן,
אִם נִשכח הרי זה שִכחה.
2
היה בעל השדה בעיר,
ואמר: 'יוֹדֵע אני שהפוֹעלין שכֵחין עֹמר שבמקוֹם פלוֹני',
וּשכחוּהוּ הרי זה שִכחה.
ואִם היה בשדה ואמר כֵן וּשכחוּהוּ אינוֹ שִכחה.
שהשכוּח מֵעִקרוֹ בשדה הוּא השִכחה,
אבל בעיר,
אפִלוּ זכוּר וּלבסוֹף שכוּח הרי זה שִכחה,
שנאמר: "ושכחת עֹמר בשדה" לֹא בעיר.
3
עמדוּ העניים בפניו אוֹ חִפוּהוּ בקש והוּא זוֹכֵר את הקש,
אוֹ שהחזיק בוֹ להוֹליכוֹ לעיר והִניחוֹ בשדה וּשכחוֹ אינוֹ שִכחה.
אבל אִם נטלוֹ מִמקוֹם למקוֹם,
אף על פי שהִניחוֹ סמוּך לגפה אוֹ לגדיש אוֹ לבקר אוֹ לכֵלים,
וּשכחוֹ הרי זה שִכחה.
4
נטל עֹמר להוֹליכוֹ לעיר והִניחוֹ על גבי חבֵרוֹ,
ושכח את שניהם:
אִם זכר העליוֹן קֹדם שיִפגע בוֹ אין התחתוֹן שִכחה,
ואִם לאו התחתוֹן שִכחה.
5
עפוּ עמריו ברוּח חזקה לתוֹך שדֵה חבֵרוֹ,
ושכח שם עוֹמר אינוֹ שִכחה,
שנאמר: "קצירך בשדך" .
אבל אִם פִזרה עמריו בתוֹך שדֵהוּ,
ושכח הרי זוֹ שִכחה.
6
הנוֹטֵל עוֹמר רִאשוֹן ושֵני וּשלישי,
ושכח את הרביעי:
אִם היה שם שִשי אין הרביעי שִכחה עד שיִטֹל החמישי; ואִם היוּ חמִשה בִלבד מִשיִשהה כדי לִטֹל את החמישי הרי הרביעי שִכחה.
7
שדה שעמריה מעוּרבבין,
ושכח את אחד מֵהן אינוֹ שִכחה,
עד שיִטֹל את כל סביבוֹתיו.
8
הלוּף והשוּם והבצלים וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שהֵן טמוּנים בארץ יֵש להן שִכחה.
הקוֹצֵר בלילה ושכח קמה,
אוֹ שעִמֵר בלילה ושכח עֹמר,
וכֵן הסוּמא ששכח יֵש להן שִכחה.
ואִם היה הסוּמא אוֹ הקוֹצֵר בלילה מִתכוֵּן לִטֹל את הגס הגס אין לוֹ שִכחה.
וכל האוֹמֵר:
'הריני קוֹצֵר על מנת מה שאני שוֹכֵח אני אטֹל' יֵש לוֹ שִכחה,
שכל המתנה על הכתוּב בתוֹרה תנאוֹ בטֵל.
9
תבוּאה שקצרה עד שלֹא גמרה,
להאכילה לִבהֵמה; וכֵן אִם קצרה אגוּדוֹת אגוּדוֹת קטנוֹת,
ולֹא עשיה עמרים עמרים; וכֵן השוּם והבצלים שתלשן אגוּדוֹת קטנוֹת להִמכֵר לשוּק,
ולֹא עשין עמרים להעמיד מֵהן גֹרן אין להן שִכחה.
10
הקוֹצֵר שהִתחיל לִקצֹר ושכח לפניו וּלאחריו שלאחריו שִכחה,
ושלפניו אינוֹ שִכחה,
שנאמר: "לֹא תשוּב לקחתוֹ" אינוֹ שִכחה עד שיעבֹר מִמנוּ ויניחוֹ לאחריו.
11
שנים שהִתחילוּ לִקצֹר מֵאמצע השוּרה,
זה פניו לצפוֹן וזה פניו לדרוֹם,
ושכחוּ לִפניהן וּלאחריהן:
שלִפניהן שִכחה,
מִפני שכל אחד מֵהן,
זה שלפניו הוּא לאחריו של חבֵרוֹ; והעֹמר ששכחוּ לאחריהם במקוֹם שהִתחילוּ מִמנוּ אינוֹ שִכחה,
מִפני שהוּא מעֹרב עִם השוּרוֹת שמִן המִזרח למערב,
והֵן מוֹכיחין עליו שאינוֹ שכוּח.
:וכֵן השוּרוֹת של עמרים שפִנוּ אוֹתן לגֹרן,
והִתחילוּ שנים מֵאמצע שוּרה,
ושכחוּ עֹמר באמצע בין אחוֹריהם אינוֹ שִכחה,
מִפני שהוּא באמצע השוּרה שמִן המערב למִזרח שעדין לֹא הִתחילוּ בה,
והיא מוֹכחת עליו שאינוֹ שכוּח.
12
הקוֹצֵר ואִלֵם אלוּמוֹת אלוּמוֹת,
וחזר וּפִנה האלוּמוֹת,
והֵן הנִקראין עמרים,
מִמקוֹם זה למקוֹם אחֵר,
וּמִמקוֹם שֵני למקוֹם שלישי,
וּמִמקוֹם שלישי לגֹרן,
ושכח העוֹמר בשעה שפִנה מִמקוֹם למקוֹם:
אִם פִנה העמרים למקוֹם שהוּא גמר מלאכה ושכח יֵש לוֹ שִכחה,
וּכשיפנה מִמקוֹם שהוּא גמר מלאכה לגֹרן אין לוֹ שִכחה; ואִם פִנה העמרים למקוֹם שאינוֹ גמר מלאכה ושכח אין לוֹ שִכחה,
וּכשיפנה מִמקוֹם שאינוֹ גמר מלאכה לגֹרן יֵש לוֹ שִכחה.
13
אי זה מקוֹם שהוּא גמר מלאכה? זה מקוֹם שדעתוֹ לקבֵץ כל העמרים שם ולדוּש אוֹתם שם,
אוֹ להוֹליכן מִשם לִמקוֹם גדיש,
שהוּא הגֹרן.
וּמקוֹם שאינוֹ גמר מלאכה הוּא המקוֹם שמקבֵץ בוֹ העמרים כדי לעשוֹת מֵהן אלוּמוֹת גדוֹלוֹת כדי להוֹליכן למקוֹם אחֵר.
14
שתי כריכוֹת המוּבדלוֹת זוֹ מִזוֹ שִכחה,
ושלֹש אינן שִכחה.
שני עמרין המוּבדלין זה מִזה שִכחה,
וּשלֹשה אינן שִכחה.
15
שני צִבוּרי זיתים והחרוּבין המוּבדלין זה מִזה שִכחה,
וּשלֹשה אינן שִכחה.
שני חצני פִשתן שִכחה,
וּשלֹשה אינן שִכחה.
16
שתי גפנוֹת,
וכֵן בִשאר האילנוֹת שנים המוּבדלין זה מִזה שִכחה,
וּשלֹשה אינן שִכחה,
שנאמר: "לעני ולגֵר תעזֹב אֹתם" אפִלוּ היוּ שנים,
אחד לעני ואחד לגֵר.
17
היוּ כל העמרים של קב קב ואחד של ארבעת קבין וּשכחוֹ הרי זה שִכחה; יתֵר על ארבעה אינוֹ שִכחה.
וכֵן אִם היוּ של שני שני קבין ואחד יתֵר על שמוֹנת קבין אינוֹ שִכחה.
18
העֹמר שיֵש בוֹ סאתים וּשכחוֹ אינוֹ שִכחה,
שנאמר: "ושכחת עֹמר בשדה" עֹמר ולֹא גדיש,
אף על פי שכל העמרים סאתים סאתים.
שכח שני עמרין אף על פי שיֵש בִשניהן סאתים,
הוֹאיל ואין בכל אחד מֵהן סאתים הרי אֵלוּ שִכחה.
וכֵן יֵראה לי שהֵן שִכחה אפִלוּ היה בִשניהן יתֵר מִסאתים.
19
קמה שיֵש בה סאתים וּשכחה אינה שִכחה.
אין בה סאתים:
רוֹאין את השִבלים הדקוֹת כאילוּ הֵן בריאוֹת וארוּכוֹת,
ואת השדוּפוֹת כאִלוּ הֵן מלֵאוֹת,
ואִם היתה ראוּיה אחר אוּמדן זה לעשוֹת סאתים וּשכחה אינה שִכחה.
20
שכח סאה תבוּאה עקוּרה וּסאה שאינה עקוּרה אינן מִצטרפין,
אלא שניהן שִכחה.
וכֵן בשוּם וּבבצלים וּבפֵרוֹת האילן,
אִם שכח מִקצתן בקרקע וּמִקצתן תלוּש וּבִשניהן סאתים אין מִצטרפין,
אלא שניהן שִכחה.
21
השוֹכֵח עֹמר בצד הקמה שאינה שכוּחה אינה שִכחה,
שנאמר: "כי תִקצֹר וכו' ושכחת עֹמר" עֹמר שסביבוֹתיו קציר שִכחה,
אבל עֹמר שסביבוֹתיו קמה אינוֹ שִכחה.
וכֵן אִם שכח קמה בצד קמה שאינה שכוּחה,
אפִלוּ היתה זוֹ שאינה שכוּחה קלח אחד הרי זוֹ מצלת את השכוּחה,
ויהיה מוּתר לקחתה.
:אבל אִם שכח עֹמר אוֹ קמה בצד עֹמר שאינוֹ שכוּח,
אפִלוּ היה בוֹ סאתים אינוֹ מציל אוֹתן,
והרי השכוּח לעניים.
:אין קמת חבֵרוֹ מצלת על עֹמר שלוֹ,
ואין קמת שעוֹרין מצלת על עֹמר חִטין,
עד שתִהיה הקמה מִמין העֹמר.
22
השוֹכֵח אילן בין האילנוֹת,
אפִלוּ היוּ בוֹ כמה סאין פֵרוֹת,
אוֹ ששכח שני אילנוֹת הרי הֵן שִכחה; שלֹשה אינן שִכחה.
23
במה דברים אמוּרים? באילן שאינוֹ ידוּע וּמפוּרסם בִמקוֹמוֹ,
כגוֹן שהיה עוֹמֵד בצד הגת אוֹ בצד הפִרצה; אוֹ במעשיו,
כגוֹן שהיה עוֹשה זיתים הרבֵה; אוֹ בִשמוֹ,
כגוֹן שהיה לוֹ שֵם ידוּע,
כגוֹן זית הנטוֹפה בין הזיתים שהוּא נוֹטֵף שמן הרבֵה,
אוֹ השפכני אוֹ הבֵשני.
אבל אִם היה בוֹ אחד מִשלֹשה דברים אֵלוּ אינוֹ שִכחה,
שנאמר: "ושכחת עֹמר בשדה" עֹמר שאתה שוֹכחוֹ לעוֹלם ואין אתה יוֹדֵע בוֹ אלא אִם תשוּב ותִראֵהוּ,
יצא זה שאתה זוֹכרוֹ לאחר זמן ואף על פי שלֹא תִפגע בוֹ,
מִפני שהוּא ידוּע וּמפוּרסם.
24
היה מסוּים בדעתוֹ הרי זה כִמפוּרסם וידוּע.
היה עוֹמֵד בצד הדקל הדקל מסימוֹ.
היוּ שניהן זית נטוֹפה זה מסיֵם את זה.
היתה כל שדֵהוּ זית נטוֹפה וכיוֹצֵא בוֹ ושכח אחד מֵהן אוֹ שתים יֵש לוֹ שִכחה.
:במה דברים אמוּרים? שלֹא הִתחיל באילן זה המפוּרסם.
אבל אִם הִתחיל בוֹ ושכח מִקצתוֹ הרי זה שִכחה,
ואף על פי שהוּא מפוּרסם,
והוּא שיִהיה הנִשאר בוֹ פחוֹת מִסאתים.
אבל סאתים אינוֹ שִכחה,
אלא אִם כֵן שכח כל האילן,
כמוֹ שבֵארנוּ.
25
זית העוֹמֵד באמצע השוּרוֹת לבדוֹ,
ושלֹש שוּרוֹת של זיתים מקיפין אוֹתוֹ מִשלֹש רוּחוֹתיו,
אף על פי שאין בכל שוּרה מֵהן אלא שני זיתים ושכח את האמצעי אינוֹ שִכחה,
שהרי השוּרוֹת הִסתירוּהוּ.
ולמה אמרוּ בזית בִלבד? מִפני שהיה חשוּב שם בארץ ישראֵל באוֹתוֹ הזמן.
26
אי זוֹ היא שִכחה בעריס? כל שאינוֹ יכוֹל לִפשֹט את ידוֹ ולִטלה.
וּבכרם? מִשיעבֹר מִן גפן מִן הגפנים וישכח אוֹתה.
בדלית וּבדקל מִשיֵרֵד הימנוּ.
וּשאר כל האילן מִשיִפנה ויֵלֵך לוֹ.
במה דברים אמוּרים? שלֹא הִתחיל בוֹ.
אבל אִם הִתחיל בוֹ וּשכחוֹ אינוֹ שִכחה עד שיִבצֹר את כל סביביו.
27
המפקיר את כרמוֹ והִשכים בבֹקר וזכה בוֹ לעצמוֹ וּבצרוֹ חיב בפרט וּבעוֹלֵלוֹת וּבשִכחה וּבפֵאה,
שהרי "שדך" ו"כרמך" אני קוֹרֵא בוֹ,
מִפני שהיה שלוֹ והרי הוּא שלוֹ.
אבל אִם זכה מִן ההפקֵר בשדה של אחֵרים הרי זה פטוּר מִן הכֹל.
וּבין כך וּבין כך פטוּר מִן המעשרוֹת,
כמוֹ שיִתבאֵר.