1
אין מניחין את הפֵאה מִשדה על חברתה.
כיצד? היוּ לוֹ שתי שדוֹת לֹא יקצֹר את האחת כוּלה ויניח בשניה פֵאה הראוּיה לִשתיהן,
שנאמר: "לֹא תכלה פאת שדך בקוּצרך" שיניח בכל אחת ואחת פֵאה הראוּיה לה.
ואִם הִניח מִשדה על חברתה אינה פֵאה.
2
היתה שדֵהוּ זרוּעה כוּלה מין אחד,
והיה נחל בתוֹך השדה אף על פי שאינוֹ מוֹשֵך,
אוֹ אמת המים שאינוֹ יכוֹל לִקצֹר מה שבִשני צדדיה כאחת,
והוּא שתִהיה מוֹשכת וּקבוּעה הרי זוֹ כִשתי שדוֹת,
ונוֹתֵן פֵאה מִצד זה לעצמוֹ וּפֵאה מִצד זה לעצמוֹ.
3
וכֵן אִם היה מפסיק בה דרך היחיד שהוּא רחב ארבע אמוֹת,
אוֹ דרך הרבים הרחב שֵש עשרֵה אמה.
אבל שביל יחיד והוּא הפחוּת מֵארבע,
אוֹ שביל הרבים הפחוּת מִשֵש עשרֵה אמה:
אִם היה קבוּע בימוֹת החמה וּבימוֹת הגשמים מפסיק; ואִם אינוֹ קבוּע בימוֹת הגשמים אינוֹ מפסיק,
אלא הרי הוּא כשדה אחת.
4
היה מפסיק בה ארץ בוּרה,
שאינה לֹא זרוּעה ולֹא חרוּשה,
אוֹ ארץ נירה,
והיא שנחרשה ולֹא נִזרעה,
אוֹ שהִפסיק בה זרע אחֵר,
כגוֹן שהיה חִטים מִכאן וחִטים מִכאן וּשעוֹרים באמצע,
אוֹ שקצר באמצעה אפִלוּ קֹדם שתביא שליש וחרש מקוֹם שקצר הרי זוֹ נִפסקת לִשתי שדוֹת,
והוּא שיִהיה רֹחב כל אחד מֵאֵלוּ כִשלֹשה תלמים של פתיח,
והוּא פחוֹת מִבית רֹבע.
:במה דברים אמוּרים? בשדה קטנה שהיא חמִשים אמה על שתי אמוֹת אוֹ פחוֹת.
אבל אִם היתה יתֵרה על זוֹ אין הבוּר אוֹ הניר מפסיקה לִשנים,
אלא אִם כֵן היה בוֹ רֹחב בית רֹבע.
אבל זרע אחֵר כל שהוּא מפסיק בה.
5
אכלה גוֹבי אוֹ קִרסמוּה נמלים באמצעה,
אִם חרש מקוֹם שאכלוּ הרי זה מפסיק.
6
הזוֹרֵע בהר שאינוֹ כוּלוֹ שוה,
אלא יֵש בוֹ תִלים תִלים גבוֹהים וּמקוֹמוֹת מקוֹמוֹת עמוּקוֹת,
אף על פי שאינוֹ יכוֹל לחרֹש אוֹתוֹ כוּלוֹ ולִזרֹע אוֹתוֹ כאחד,
אלא נחרש המקוֹם הגבֹה בִפני עצמוֹ והנמוּך בִפני עצמוֹ הרי זה כשדה אחת,
וּמניח פֵאה אחת בסוֹף ההר על כל ההר.
7
מדרגיוֹת שהֵן גבוֹהוֹת עשרה טפחים נוֹתֵן פֵאה מִכל אחת ואחת.
ואִם היוּ ראשי שוּרוֹת מעֹרבין נוֹתֵן מֵאחת על הכֹל.
היוּ פחוֹת מֵעשרה,
אף על פי שאין ראשי השוּרוֹת מעֹרבין נוֹתֵן מֵאחת על הכֹל.
היה סלע על פני כל השדה:
אִם עוֹקֵר הוּא את המחרֵשה מִצד זה ונוֹתנה מִצד זה מפסיק,
ואִם לאו אינוֹ מפסיק.
8
הזוֹרֵע שדה שיֵש בה אילנוֹת,
אף על פי שהיא מלבֵנוֹת מלבֵנוֹת בין האילנוֹת ואין כל הזרע מעֹרב נוֹתֵן פֵאה אחת לכל השדה,
שהדבר ידוּע ששדה אחת היא,
וּמִפני מקוֹם האילנוֹת נחלק הזרע.
9
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ האילנוֹת כל עשרה בתוֹך בית סאה.
אבל אִם היוּ כל עשרה אילנוֹת ביתֵר מִבית סאה הרי זה נוֹתֵן פֵאה מִכל מלבֵן וּמלבֵן,
שהרי האילנוֹת מרוּחקין הרבֵה,
ולֹא מִפני האילנוֹת זרע מלבֵנוֹת מלבֵנוֹת.
10
וכֵן מלבנוֹת הבצלים שבין הירק נוֹתֵן פֵאה אחת לכל הבצלים,
ואף על פי שהירק מבדיל ביניהן וּמשימן מלבֵנוֹת מלבֵנוֹת.
11
שדה שהיא כוּלה זרוּעה מין אחד,
וכיון שהִתחילוּ בה מקוֹמוֹת ליבש,
קצר אוֹ תלש מה שיבש מִכאן וּמִכאן עד שנִשאר הלח מפֹרד מלבֵנוֹת מלבֵנוֹת מרוּחקוֹת זוֹ מִזוֹ:
אִם היה דרך בני אדם שם לִזרֹע מֵאוֹתוֹ המין ערוּגוֹת ערוּגוֹת,
כגוֹן שבת אוֹ חרדל הרי זה מניח פֵאה מִכל מלבֵן וּמלבֵן,
שהרוֹאה אוֹמֵר:
ערוּגוֹת ערוּגוֹת נִזרעוּ; ואִם היה מין שזוֹרעין אוֹתוֹ שדוֹת,
כגוֹן תבוּאה וקִטנית נוֹתֵן פֵאה אחת לכֹל.
12
במה דברים אמוּרים? בשהיה יבֵש מִכאן ויבֵש מִכאן ולח באמצע.
אבל לח מִכאן וּמִכאן ויבֵש באמצע מניח מִן היבֵש בִפני עצמוֹ וּמִן הלח בִפני עצמוֹ.
13
שדה שזרעה בצלים אוֹ אפוּנין אוֹ פוֹלים וכיוֹצֵא בהם,
והיה בדעתוֹ לִמכֹר מִקצתן לחים בשוּק,
וּמניח מִקצת השדה ייבש ויעשוּ מִמנוּ גֹרן חיב להניח פֵאה לזה שמוֹכֵר אוֹתוֹ לח בִפני עצמוֹ וּלזה שקוֹצֵר אוֹתוֹ יבֵש בִפני עצמוֹ,
שהשוּק והגֹרן כִשני מינין הֵן.
14
הזוֹרֵע את שדֵהוּ מין אחד,
אף על פי שהוּא עוֹשֵהוּ שתי גרנוֹת מניח פֵאה אחת.
זרעה שני מינין,
אף על פי שהוּא עוֹשה אוֹתן גֹרן אחד נוֹתֵן פֵאה למין זה בִפני עצמוֹ וּפֵאה למין זה בִפני עצמוֹ.
15
זרעה שני גונין מִמין אחד,
כגוֹן שזרעה שני מיני חִטין אוֹ שני מיני שעוֹרים:
אִם עשין גֹרן אחד נוֹתֵן פֵאה אחת; שני גרנוֹת נוֹתֵן שתי פֵאוֹת.
ודבר זה הלכה למֹשה מִסיני.
16
האחים שחִלקוּ נוֹתנין שתי פֵאוֹת.
חזרוּ ונִשתתפוּ נוֹתנין פֵאה אחת.
השוּתפין שקצרוּ חצי השדה ואחר כך חִלקוּ זה שלקח הקצוּר אינוֹ מפריש כלוּם,
וזה שלקח הקמה מפריש על החֵצי שלקח בִלבד.
חזרוּ ונִשתתפוּ וקצרוּ החֵצי האחֵר בשוּתפוּת כל אחד מֵהן מפריש מֵחלקוֹ שבקמה על חֵלק חבֵרוֹ שבקמה,
אבל לֹא על החֵצי שנִקצר.
17
שדה שהִגיע חציה עד שליש וחציה לֹא הִגיע,
והִתחיל וקצר בחֵצי שהִגיע חציוֹ,
ואחר כך הֵביאה כוּלה שליש,
ואחר כך גמר החֵצי הרִאשוֹן שהִגיע בתחִלה מפריש מִן הרִאשוֹן על האמצעיים,
וּמִן האמצעיים על הרִאשוֹן ועל האחרוֹן,
אבל לֹא מִן הרִאשוֹן על האחרוֹן.
18
המוֹכֵר מקוֹמוֹת מקוֹמוֹת מִשדֵהוּ לאנשים הרבֵה:
אִם מכר כל השדה כל אחד ואחד נוֹתֵן פֵאה מֵחלקוֹ שלקח; ואִם הִתחיל בעל השדה לִקצֹר,
וּמכר מִקצת ושיֵר מִקצת בעל השדה נוֹתֵן פֵאה הראוּיה לכֹל,
שכיון שהִתחיל לִקצֹר,
נִתחיֵב בכֹל.
ואִם מכר תחִלה מפריש הלוֹקֵח על מה שלקח,
וּבעל השדה על מה ששיֵר.
19
שדֵה אילן אין מפסיק בה אלא גדֵר גבֹה המבדיל בין האילנוֹת.
אבל אִם היה הגדֵר מבדיל מִלמטה והבדים והפֹארוֹת מעֹרבין מִלמעלן ונוֹגעין בגדֵר על גבוֹ הרי זוֹ כשדה אחת,
ונוֹתֵן פֵאה אחת לכֹל.
20
שנים שלקחוּ אילן אחד נוֹתנין מִמנוּ פֵאה אחת.
לקח זה צפוֹנוֹ וזה דרוֹמוֹ זה נוֹתֵן פֵאה לעצמוֹ וזה נוֹתֵן פֵאה לעצמוֹ.
21
החרוּבין: כל שאדם עוֹמֵד בצד חרוּב זה וחבֵרוֹ בצד חרוּב אחֵר ורוֹאין זה את זה הרי הֵן כוּלן בשדה אחת,
וּפֵאה אחת לכוּלן; היוּ שני הצדדין רוֹאין את האמצעיים ואין הצדדין רוֹאין זה את זה מפריש מִצד אחד מִן הרִאשוֹנים על האמצעיים וּמִן האמצעיים על הרִאשוֹנים.
אבל לֹא יפריש מִצד רִאשוֹן זה על הצד האחֵר.
22
הזיתים: כל שיֵש מֵהן ברוּח אחת מֵרוּחוֹת העיר,
כגוֹן זיתים שיֵש במערב העיר כוּלן אוֹ במִזרחה הרי הֵן כשדה אחת,
וּפֵאה אחת לכוּלן.
23
הבוֹצֵר את מִקצת כרמוֹ מִכאן וּמִכאן כדי להקֵל מֵעל הגפן עד שיִמצאוּ שאר האשכוֹלוֹת רוח ויוֹסיפוּ הוּא הנִקרא מֵדֵל.
וּכבר בֵארנוּ שהבוֹצֵר מֵרוּח אחת אינוֹ מֵדֵל,
וּלפיכך נוֹתֵן מִן הנִשאר פֵאה הראוּיה לכֹל ואף על פי שבצר לשוּק.
אבל אִם הֵדֵל לִמכֹר בשוּק אינוֹ נוֹתֵן פֵאה לזה שהֵדֵל.
הֵדֵל להביא לביתוֹ נוֹתֵן מִן השאר שהִניח לִדרֹך פֵאה אחת הראוּיה לכֹל.