:
1
ענף שעוֹשין על כנף הבגד מִמין הבגד הוּא הנִקרא ציצית,
מִפני שהוּא דוֹמה לציצית הרֹאש,
שנאמר: "ויִקחֵני בציצִת רֹאשי" .
וזה הענף הוּא הנִקרא לבן,
מִפני שאין אנוּ מצוּוּין לצבעוֹ.
ואין לחוּטי הענף מִנין מִן התוֹרה.
2
ולוֹקחין חוּט צמר שנִצבע כעין הרקיע,
וכוֹרכין אוֹתוֹ על הענף,
וחוּט זה הוּא הנִקרא תכֵלת.
ואין למִנין הכריכוֹת שכוֹרֵך חוּט זה שִעוּר מִן התוֹרה.
3
נִמצאוּ במִצוה זוֹ שתי צוּיוֹת:
שיעשה על הכנף ענף יוֹצֵא מִמנה,
ושיִכרֹך על הענף חוּט תכֵלת,
שנאמר: "ועשוּ להם ציצִת" ,
"ונתנוּ על ציצִת הכנף פתיל תכֵלת" .
4
התכֵלת אינוֹ מעכֵב את הלבן,
והלבן אינוֹ מעכֵב את התכֵלת.
כיצד? הרי שאין לוֹ תכֵלת עוֹשה לבן לבדוֹ.
וכֵן אִם עשה לבן וּתכֵלת,
ונִפסק הלבן ונִתמעֵט עד הכנף ונִשאר התכֵלת לבדוֹ כשֵר.
5
אף על פי שאין אחד מֵהן מעכֵב את חבֵרוֹ אינן שתי מִצווֹת,
אלא מִצות עשֵה אחת,
והלוֹבֵש טלית שיֵש בה לבן אוֹ תכֵלת אוֹ שניהם כאחד הרי קיֵם מִצות עשֵה אחת.
אמרוּ חכמים הרִאשוֹנים:
"והיה לכם לציצִת" מלמֵד ששניהם מִצוה אחת.
וארבע הציציוֹת מעכבוֹת זוֹ את זוֹ,
שארבעתן מִצוה אחת.
6
כיצד עוֹשין הציצית? מתחיל מִזוית של טלית שהיא סוֹף האריג,
וּמרחיק מִמנה לֹא יתֵר על שלֹש אצבעוֹת למעלה ולֹא פחוֹת מִקשר גוּדל,
וּמכניס שם ארבעה חוּטין וכוֹפלן באמצע,
נִמצאוּ שמוֹנה חוּטין משוּלשלין תלוּיין מִן הקרן.
ואֹרך החוּטין השמוֹנה אין פחוֹת מֵארבע אצבעוֹת.
ואִם היוּ יתֵר על כֵן אפִלוּ אמה אוֹ שתים כשֵרוֹת.
וכל האצבעוֹת בגוּדל.
ויהיה אחד מִשמוֹנת החוּטין חוּט תכֵלת,
והשִבעה לבן.
7
ולוֹקֵח חוּט אחד מִן הלבן וכוֹרֵך בוֹ כריכה אחת על שאר החוּטין בצד הבגד וּמניחוֹ,
ולוֹקֵח חוּט התכֵלת וכוֹרֵך בוֹ שתי כריכוֹת בצד כריכה של לבן וקוֹשֵר.
ואֵלוּ השלֹש כריכוֹת הֵן הנִקראין חוּליה.
וּמרחיק מעט ועוֹשה חוּליה שניה בחוּט של תכֵלת לבדוֹ,
וּמרחיק מעט ועוֹשה חוּליה שלישית,
וכֵן עד חוּליה אחרוֹנה שהוּא כוֹרֵך בה שתי כריכוֹת של תכֵלת וּכריכה אחרוֹנה של לבן; מִפני שהִתחיל בלבן מסיֵם בוֹ,
שמעלין בקֹדש ולֹא מוֹרידין.
ולמה יתחיל בלבן? כדי שיהֵא סמוּך לכנף מינה.
ועל דרך זוֹ הוּא עוֹשה בארבע הכנפוֹת.
8
כמה חוּליוֹת הוּא עוֹשה בכל כנף? לֹא פחוֹת מִשבע ולֹא יתֵר על שלֹש עשרֵה,
וזוֹ היא מִצוה מִן המוּבחר.
ואִם לֹא כרך אלא חוּליה אחת כשֵרה.
ואִם כרך התכֵלת על רֹב הציצית כשֵרה.
ונוֹיי תכֵלת שיִהיוּ כל החוּליוֹת בִשליש החוּטין המשוּלשלין,
וּשני שלישיהן ענף.
וצריך לפרדוֹ עד שיִהיה כציצית שער הרֹאש.
9
העוֹשה לבן בלֹא תכֵלת לוֹקֵח אחד מִשמוֹנת החוּטין וכוֹרֵך אוֹתוֹ על שאר החוּטין עד שלישן,
וּמניח שני שלישיהן ענף.
וּכריכה זוֹ,
אִם רצה לִכרֹך אוֹתה חוּליוֹת חוּליוֹת כעין שכוֹרֵך בתכֵלת הרשוּת בידוֹ,
וזה הוּא מִנהגֵנוּ,
ואִם רצה לִכרֹך בלֹא מִנין חוּליוֹת עוֹשה.
כללוֹ של דבר,
יתכוֵּן לִהיוֹת הכרוּך שליש והענף שני שלישים.
ויֵש מי שאינוֹ מדקדֵק דבר זה בלבן.
ואִם כרך הלבן על רֹב החוּטין,
אוֹ שלֹא כרך אלא חוּליה אחת כשֵרה.
10
אחד חוּטי הלבן ואחד חוּטי התכֵלת,
אִם רצה לעשוֹתן שזוּרין עוֹשה.
אפִלוּ היה החוּט כפוּל מִשמוֹנה חוּטין ושזוּר עד שנעשה פתיל אחד אינוֹ נחשב אלא חוּט אחד.
11
חוּטי ציצית,
בין לבן בין תכֵלת צריכין טויה לשֵם ציצית.
ואין עוֹשין אוֹתן לֹא מִן הצמר הנאחז בקוֹצים כשהצֹאן רוֹבצין ביניהן,
ולֹא מִן הנימין הנִתלשין מִן הבהֵמה,
ולֹא מִשיוּרי שתי שהאוֹרֵג משיֵר בסוֹף הבגד,
אלא מִן הגִזה של צמר אוֹ מִן הפִשתן.
ואין עוֹשין אוֹתן לֹא מִצמר הגזוּל,
ולֹא מִשל עיר הנִדחת,
ולֹא מִשל קדשים,
ואִם עשה פסוּלה.
המִשתחוה לִבהֵמה צמרה פסוּל לציצית.
אבל המִשתחוה לפִשתן הנטוּע הרי זה כשֵר,
שהרי נִשתנה.
12
ציצית שעשה אוֹתה גוֹי פסוּלה,
שנאמר: "דבֵר אל בני ישראֵל.
.. ועשוּ להם ציצִת" .
אבל אִם עשה אוֹתה ישראֵל בלֹא כוּנה כשֵרה.
וציצית שנעשית מִן העשוּי מִקֹדם פסוּלה.
13
כיצד? הֵביא כנף שיֵש בה ציצית וּתפרה על הבגד,
אפִלוּ יֵש באוֹתה הכנף אמה על אמה פסוּלה,
שנאמר: "ועשוּ להם ציצִת" לֹא מִן העשוּי.
הרי זה דוֹמה למי שנעשית מֵאֵליה.
וּמוּתר להתיר ציצית מִבגד זה ולִתלוֹתה בבגד אחֵר,
בין לבן בין תכֵלת.
14
תלה החוּטין בין שתי כנפים מִזוֹ לזוֹ,
וקשר כנף זוֹ כהִלכתה וכנף זוֹ כהִלכתה,
ואחר כך חתכן באמצע ונִפרדוּ זה מִזה פסוּלה,
שהרי בעֵת שקשרן היוּ פסוּלים,
לפי ששתי הכנפים מעֹרוֹת זוֹ בזוֹ בחוּטין שביניהן,
וּבשעה שפסק ונעשוּ שתי ציציוֹת,
נִמצא עוֹשה מִן העשוּי.
15
הִטיל ציצית על ציצית:
אִם נִתכוֵּן לבטֵל את הרִאשוֹנה מתיר את הרִאשוֹנה אוֹ חוֹתכה,
וּכשֵרה; ואִם נִתכוֵּן להוֹסיף,
אף על פי שחתך אחת מִשתיהן הרי זוֹ פסוּלה,
שהרי כשהוֹסיף פסל הכֹל,
וּכשהִתיר אוֹ חתך התוֹספת נִמצא הנִשאר נעשה מִן העשוּי,
שעשיתוֹ הרִאשוֹנה פסוּלה היתה.
16
וכֵן המטיל לבעלת שלֹש,
ואחר כך הִשלימה לארבע והִטיל לרביעית כוּלה פסוּלה,
מִשוּם 'תעשה ולֹא מִן העשוּי'.
17
אין כוֹפלין את הטלית לִשנים וּמטילין ציצית על ארבע כנפיה כשהיא כפוּלה,
אלא אִם כֵן תפרה כוּלה,
ואפִלוּ מֵרוּח אחת.
18
נִפסק הכנף שיֵש בה הציצית:
חוּץ לשלֹש אצבעוֹת תוֹפרה בִמקוֹמה; בתוֹך שלֹש לֹא יתפֹר.
נִתמעטה זוית של בגד שבין חוּטי הציצית וּבין סוֹף האריג,
אפִלוּ לֹא נִשאר מִן האריג אלא כל שהוּא כשֵרה.
וכֵן אִם נִתמעטוּ חוּטי הציצית,
אפִלוּ לֹא נִשתיֵר מֵהן אלא כדי עניבה כשֵרה.
ואִם נִפסק החוּט מֵעִקרוֹ,
אפִלוּ חוּט אחד פסוּלה.