1
כל נביא שיעמֹד לנוּ ויֹאמר שיי שלחוֹ אינוֹ צריך לעשוֹת אוֹת כאחד מֵאוֹתוֹת מֹשה רבֵנוּ אוֹ כאוֹתוֹת אֵליהוּ ואלישע שיֵש בהן שִנוּי מִנהגוֹ של עוֹלם,
אלא האוֹת שלוֹ שיֹאמר דברים העתידין לִהיוֹת בעוֹלם ויֵאמנוּ דבריו,
שנאמר: "וכי תֹאמר בִלבבך איכה נֵדע את הדבר" וכו' .
:לפיכך, כשיבֹא אדם הראוּי לִנבוּאה במלאכוּת יי,
ולֹא יבֹא להוֹסיף ולֹא לִגרֹע אלא לעבֹד את יי במִצווֹת התוֹרה,
אין אוֹמרין לוֹ:
'קרע לנוּ הים' אוֹ 'החיֵה מֵת' וכיוֹצֵא באֵלוּ,
'ואחר כך נאמין בך',
אלא אוֹמרין לוֹ:
'אִם נביא אתה אמֹר לנוּ דברים העתידין לִהיוֹת',
והוּא אוֹמֵר,
ואנוּ מחכים לוֹ לִראוֹת היבֹאוּ דבריו.
אִם לֹא יבֹאוּ,
ואפִלוּ נפל דבר אחד קטן בידוּע שהוּא נביא שקר.
:ואִם באוּ דבריו כוּלם יהיה בעינינוּ נאמן.
2
וּבוֹדקין אוֹתוֹ פעמים הרבֵה.
אִם נִמצאוּ דבריו נאמנין כוּלם הרי זה נביא אמת,
כמוֹ שנאמר בִשמוּאֵל:
"ויֵדע כל ישראֵל מִדן ועד באֵר שבע כי נאמן שמוּאֵל לנביא ליי" .
3
והלֹא המעוֹננים והקוֹסמים אוֹמרין מה עתיד לִהיוֹת,
וּמה הפרֵש בין הנביא וּבינם? אלא שהמעוֹננים והקוֹסמים וכיוֹצֵא בהן מִקצת דִבריהן מִתקימין וּמִקצתן אין מִתקימין,
כעִנין שנאמר:
"יעמדוּ נא ויוֹשיעוּך הֹברי שמים החֹזים בכוֹכבים מוֹדִעים לחדשים מֵאשר יבֹאוּ עליך" "מֵאשר" ולֹא 'כל אשר'.
ואפשר שלֹא יתקיֵם מִדִבריהם כלוּם אלא יטעוּ בכֹל,
כעִנין שנאמר:
"מֵפֵר אֹתוֹת בדים וקֹסמים יהוֹלֵל" .
:אבל הנביא כל דבריו קימין,
שנאמר: "כי לֹא יפֹל מִדבר יי ארצה" ,
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"הנביא אשר אִתוֹ חלוֹם יספֵר חלוֹם ואשר דברי אִתוֹ ידבֵר דברי אמת מה לתבן את הבר נאוּם יי" ,
כלוֹמר שדִברי הקוֹסמים והחלוֹמוֹת כתבן שנִתערֵב בוֹ מעט בר,
וּדבר יי כבר שאין בוֹ תבן כלל.
:וּבדבר זה הִבטיח הכתוּב ואמר,
שאוֹתן הדברים שמוֹדיעין המעוֹננין והקוֹסמים לאוּמוֹת וּמכזבין,
הנביא יוֹדיע לכם דִברי האמת ואין אתם צריכין לִמעוֹנֵן וקוֹסֵם וכיוֹצֵא בוֹ,
שנאמר: "לֹא ימצֵא בך מעביר בנוֹ וּבִתוֹ באֵש וגו' כי הגוֹים האֵלה וגו' נביא מִקִרבך מֵאחיך" וגו' .
:הא למדת שאין הנביא עוֹמֵד לנוּ אלא להוֹדיעֵנוּ דברים העתידים לִהיוֹת בעוֹלם,
מִשֹבע ורעב,
מִלחמה ושלוֹם,
וכיוֹצֵא בהן.
ואפִלוּ צרכי יחיד מוֹדיע לוֹ,
כשאוּל שאבדה לוֹ אבֵדה והלך לנביא להוֹדיעוֹ מקוֹמה.
כיוֹצֵא באֵלוּ הדברים הוּא שיֹאמר הנביא,
לֹא שיעשה דת אחרת אוֹ יוֹסיף מִצוה אוֹ יגרע.
4
דִברי הפוּרענוּת שהנביא אוֹמֵר,
כגוֹן שיֹאמר:
'פלוֹני ימוּת' אוֹ 'שנה פלוֹנית שנת רעב' אוֹ 'מִלחמה',
וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ,
אִם לֹא עמדוּ דבריו אין בזה הכחשה לִנבוּאתוֹ,
ואין אוֹמרין:
הִנֵה דִבֵר ולֹא בא,
שהקדוֹש ברוּך הוּא "ארך אפים ורב חסד ונִחם על הרעה" ,
ואפשר שעשוּ תשוּבה ונִסלח להם כאנשי נינוֵה,
אוֹ שתלת להם כחִזקיה.
:אבל אִם הִבטיח על טוֹבה ואמר שיִהיה כך וכך,
ולֹא באה הטוֹבה שאמר בידוּע שהוּא נביא שקר,
שכל דבר טוֹבה שיִגזֹר האֵל,
אפִלוּ על תנאי אינוֹ חוֹזֵר.
הא למדת,
שבדִברי הטוֹבה בִלבד יבחֵן הנביא.
:הוּא שיִרמיהוּ אוֹמֵר בִתשוּבתוֹ לחנניה בן עזוּר,
כשהיה ירמיה מִתנבֵא לרעה וחנניה לטוֹבה,
אמר לוֹ:
'חנניה, אִם לֹא יעמדוּ דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר,
אבל אִם לֹא יעמדוּ דבריך יוּדע שאתה נביא שקר',
שנאמר: "אך שמע נא את הדבר הזה" וכו' .
5
נביא שהֵעיד לוֹ נביא אחֵר שהוּא נביא הרי זה בחזקת נביא,
ואין זה השֵני צריך חקירה,
שהרי מֹשה רבֵנוּ הֵעיד ליהוֹשוּע,
והאמינוּ בוֹ כל ישראֵל קֹדם שיעשה אוֹת,
וכֵן לדוֹרוֹת.
:נביא שנוֹדעה נבוּאתוֹ והאמנוּ דבריו פעם אחר פעם אוֹ שהֵעיד לוֹ נביא,
והיה הוֹלֵך בדרכי הנבוּאה אסוּר לחשֵב אחריו וּלהרהֵר בִנבוּאתוֹ שמא אינה אמת,
ואסוּר לנסוֹתוֹ יתֵר מִדאי,
ולֹא נִהיה הוֹלכים וּמנסים לעוֹלם,
שנאמר: "לֹא תנסוּ את יי אלֹהיכם כאשר נִסיתם במסה" ,
שאמרוּ: "היֵש יי בקִרבֵנוּ אִם אין" .
אלא מֵאחר שנוֹדע שזה נביא יאמינוּ ויֵדעוּ כי יי בקִרבם,
ולֹא יהרהרוּ ולֹא יחשבוּ אחריו,
כעִנין שנאמר:
"וידעוּ כי נביא היה בתוֹכם" .
:בריך רחמנא דסיען