1
דבר ברוּר וּמפֹרש בתוֹרה שהיא מִצוה עוֹמדת לעוֹלם וּלעוֹלמי עוֹלמים,
אין לה לֹא שִנוּי ולֹא גֵרעוֹן ולֹא תוֹספת,
שנאמר: "אֵת כל הדבר אשר אנֹכי מצוּה אתכם אֹתוֹ תִשמרוּ לעשוֹת לֹא תֹסֵף עליו ולֹא תִגרע מִמנוּ" ,
ונאמר: "והנִגלֹת לנוּ וּלבנינוּ עד עוֹלם לעשוֹת את כל דִברי התוֹרה הזֹאת" הא למדת שכל דִברי תוֹרה מצוּוּין אנוּ לעשוֹתן עד עוֹלם.
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"חוּקת עוֹלם לדֹרֹתיכם" ,
ונאמר: "לֹא בשמים היא" .
הא למדת שאין נביא רשאי לחדֵש דבר מֵעתה.
:לפיכך אִם יעמֹד איש,
בין מיִשראֵל בין מִן האוּמוֹת,
ויעשה אוֹת וּמוֹפֵת ויֹאמר שיי שלחוֹ להוֹסיף מִצוה אוֹ לִגרֹע מִצוה,
אוֹ לפרֵש במִצוה מִן המִצווֹת פֵרוּש שלֹא שמענוּ מִמֹשה,
אוֹ שאמר שאוֹתן המִצווֹת שנִצטוּוּ בהן ישראֵל אינן לעוֹלם וּלדוֹרי דוֹרוֹת אלא מִצווֹת לפי זמן היוּ הרי זה נביא שקר,
שהרי בא להכחיש נבוּאתוֹ של מֹשה,
וּמיתתוֹ בחנק,
על שהֵזיד לדבֵר בשֵם יי אשר לֹא צִוּהוּ,
שהוּא ברוּך שמוֹ צִוּה למֹשה שהמִצוה הזֹאת "לנוּ וּלבנינוּ עד עוֹלם" ,
ו"לֹא איש אֵל ויכזֵב" .
2
אִם כֵן,
למה נאמר בתוֹרה:
"נביא אקים להם מִקרב אחיהם כמוֹך ונתתי דברי בפיו ודִבר אליהם אֵת כל אשר אצוּנוּ" ? לֹא לעשוֹת דת הוּא בא,
אלא לצוּוֹת על דִברי התוֹרה וּלהזהיר העם שלֹא יעברוּ עליה,
כמוֹ שאמר האחרוֹן שבהם:
"זִכרוּ תוֹרת מֹשה עבדי" .
:וכֵן אִם צִוּנוּ בדִברי הרשוּת,
כגוֹן: 'לכוּ למקוֹם פלוֹני' אוֹ 'אל תֵלכוּ',
'עשוּ מִלחמה היוֹם' אוֹ 'אל תעשוּ',
'בנוּ חוֹמה זוֹ' אוֹ 'אל תִבנוּה' מִצוה לִשמֹע לוֹ,
והעוֹבֵר על דבריו חיב מיתה בידי שמים,
שנאמר: "והיה האיש אשר לֹא ישמע אל דברי אשר ידבֵר בִשמי אנֹכי אדרֹש מֵעִמוֹ" .
3
וכֵן נביא שעבר על דִברי עצמוֹ,
והכוֹבֵש נבוּאתוֹ חיב מיתה בידי שמים.
וּבִשלשתן נאמר:
"אנֹכי אדרֹש מֵעִמוֹ" .
:וכֵן אִם יֹאמר לנוּ הנביא,
שנוֹדע לנוּ שהוּא נביא,
לעבֹר על אחת מִכל מִצווֹת האמוּרוֹת בתוֹרה אוֹ על מִצווֹת הרבֵה,
בין קלוֹת בין חמוּרוֹת,
לפי שעה מִצוה לִשמֹע לוֹ.
וכך למדנוּ מֵחכמים הרִאשוֹנים מִפי השמוּעה:
בכֹל, אִם יֹאמר לך הנביא עבֹר על דִברי תוֹרה,
כאֵליהוּ בהר הכרמל שמע לוֹ,
חוּץ מֵעבוֹדה זרה.
:והוּא שיִהיה הדבר לפי שעה,
כגוֹן אֵליהוּ בהר הכרמל שהִקריב עוֹלה בחוּץ,
וירוּשלים נִבחרה,
והמקריב בחוּץ חיב כרֵת.
וּמִפני שהוּא נביא,
מִצוה לִשמֹע לוֹ.
וגם בזה נאמר:
"אֵליו תִשמעוּן" .
:ואִלוּ שאלוּ את אֵליהוּ ואמרוּ לוֹ:
'נעקר מה שכתוּב בתוֹרה:
"פן תעלה עֹלֹתיך בכל מקוֹם אשר תִראה" ?',
היה אוֹמֵר:
'לֹא, אלא המקריב בחוּץ לעוֹלם חיב כרֵת כמוֹ שצִוּה מֹשה.
אבל אני היוֹם אקריב בחוּץ בִדבר יי,
כדי להכחיש נביאי הבעל'.
:ועל הדרך הזֹאת,
אִם צִוּוּ כל הנביאים לעבֹר לפי שעה מִצוה לִשמֹע להם.
ואִם אמרוּ שהדבר נעקר לעוֹלם מיתתן בחנק,
שהתוֹרה אמרה:
"לנוּ וּלבנינוּ עד עוֹלם" .
4
וכֵן אִם עקר דבר מִדברים שלמדנוּ מִפי השמוּעה,
אוֹ שאמר בדין מִדיני תוֹרה שיי צִוּה לוֹ שהדין כך הוּא,
והלכה כדִברי פלוֹני הרי זה נביא שקר ויֵחנֵק,
אף על פי שעשה אוֹת,
שהרי בא להכחיש תוֹרה שאמרה:
"לֹא בשמים היא" .
אבל לפי שעה שוֹמעין לוֹ בכֹל.
5
במה דברים אמוּרים? בִשאר מִצווֹת.
אבל בעבוֹדה זרה אין שוֹמעין לוֹ,
ואפִלוּ לפי שעה.
ואפִלוּ עשה אוֹתוֹת וּמוֹפתים גדוֹלים ואמר שיי צִוּהוּ שתֵעבֵד עבוֹדה זרה היוֹם בִלבד אוֹ בשעה זוֹ בִלבד הרי זה דִבֵר סרה על יי,
ועל זה צִוּה הכתוּב ואמר:
"וּבא האוֹת והמוֹפֵת.
.. לֹא תִשמע אל דִברי הנביא ההוּא אוֹ אל חוֹלֵם החלוֹם.
.. כי דִבר סרה על יי אלֹהיכם" וגו' ,
שהרי זה בא להכחיש נבוּאתוֹ של מֹשה,
וּלפיכך נֵדע בודאי שהוּא נביא שקר,
וכל שעשה בלאט וכִשוּף עשה,
ויֵחנֵק.