1
מֹשה רבֵנוּ,
לֹא האמינוּ בוֹ ישראֵל מִפני האוֹתוֹת שעשה,
שהמאמין על פי האוֹתוֹת יֵש בלִבוֹ דֹפי,
שאפשר שיֵעשה האוֹת בלאט וכִשוּף.
אלא כל האוֹתוֹת שעשה מֹשה במִדבר לפי הצֹרך עשאן,
לֹא להביא ראיה על הנבוּאה:
צרך להשקיע את המִצריים קרע את הים והִצלילם בוֹ; צרכנוּ למזוֹן הוֹריד לנוּ המן; צמאוּ בקע להם את האבן; כפרוּ בוֹ עדת קֹרח בלעה אוֹתם הארץ.
וכֵן שאר כל האוֹתוֹת.
:וּבמה האמינוּ בוֹ? במעמד הר סיני,
שעינינוּ ראוּ ולֹא זר,
ואזנינוּ שמעוּ ולֹא אחֵר,
האֵש והקוֹלוֹת והלפידים,
והוּא נִגש אל הערפל,
והקוֹל מדבֵר אֵליו,
ואנוּ שוֹמעים:
'מֹשה מֹשה,
לֵך אמֹר להם כך וכך'.
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"פנים בפנים דִבר יי עִמכם" ,
ונאמר: "לֹא את אבֹתינוּ כרת יי את הברית הזֹאת" .
:וּמִנין שבמעמד הר סיני לבדוֹ היא הראיה לִנבוּאתוֹ שהיא אמת שאין בוֹ דֹפי? שנאמר:
"הִנֵה אנֹכי בא אֵליך בעב הענן בעבוּר ישמע העם בדברי עִמך וגם בך יאמינוּ לעוֹלם" מִכלל שקֹדם דבר זה לֹא האמינוּ בוֹ נאמנוּת שהיא עוֹמדת לעוֹלם,
אלא נאמנוּת שיֵש אחריה הִרהוּר וּמחשבה.
2
נִמצאוּ אֵלוּ ששוּלח להם הֵם העֵדים על נבוּאתוֹ שהיא אמת,
ואינוֹ צריך לעשוֹת להם אוֹת,
שהֵם והוּא אחד בדבר,
כִשני עֵדים שראוּ דבר אחד ביחד,
שכל אחד מֵהם עֵד לחבֵרוֹ שהוּא אוֹמֵר אמת,
ואין אחד מֵהם צריך להביא ראיה לחבֵרוֹ.
כך מֹשה רבֵנוּ כל ישראֵל עֵדים לוֹ אחר מעמד הר סיני,
ואינוֹ צריך לעשוֹת להם אוֹת.
:וזה הוּא שאמר לוֹ הקדוֹש ברוּך הוּא בִתחִלת נבוּאתוֹ,
בעֵת שנתן לוֹ האוֹתוֹת לעשוֹתן במִצרים,
ואמר לוֹ:
"ושמעוּ לקֹלך" ,
ידע מֹשה רבֵנוּ שהמאמין על פי האוֹתוֹת יֵש בלִבוֹ דֹפי וּמהרהֵר וּמחשֵב,
והיה נִשמט מִלילֵך,
ואמר: "והֵן לֹא יאמינוּ לי" .
עד שהוֹדיעוֹ הקדוֹש ברוּך הוּא שאֵלוּ האוֹתוֹת אינן אלא עד שיֵצאוּ מִמִצרים,
ואחר שיֵצאוּ ויעמדוּ על ההר הזה,
יסתלֵק ההִרהוּר שמהרהרין אחריך,
שאני נוֹתֵן לך כאן אוֹת שיֵדעוּ שאני שלחתיך באמת מִבתחִלה,
ולֹא ישאֵר בלִבן הִרהוּר.
הוּא שהכתוּב אוֹמֵר:
"וזה לך האוֹת כי אנֹכי שלחתיך בהוֹציאך את העם מִמִצרים תעבדוּן את האלֹהים על ההר הזה" .
:נִמצֵאת אוֹמֵר,
שכל נביא שיעמֹד אחר מֹשה רבֵנוּ אין אנוּ מאמינין בוֹ מִפני האוֹת לבדוֹ,
כדי שנֹאמר:
אִם יעשה אוֹת נִשמע לוֹ לכל מה שיֹאמר,
אלא מִפני המִצוה שצִוּנוּ מֹשה בתוֹרה ואמר:
אִם נתן אוֹת "אֵליו תִשמעוּן" .
כמוֹ שצִוּנוּ לחתֹך הדבר על פי שני עֵדים,
ואף על פי שאין אנוּ יוֹדעין אִם אמת הֵעידוּ אִם שקר,
כך מִצוה לִשמֹע מִזה הנביא אִם האוֹת אמת אוֹ בכִשוּף ולאט.
3
לפיכך, אִם עמד נביא ועשה אוֹתוֹת וּמוֹפתים גדוֹלים,
וּבִקֵש להכחיש נבוּאתוֹ של מֹשה רבֵנוּ אין שוֹמעין לוֹ,
ואנוּ יוֹדעין ביחוּד שאוֹתן האוֹתוֹת בלאט וכִשוּף הֵן,
לפי שנבוּאת מֹשה רבֵנוּ אינה על פי האוֹתוֹת כדי שנערֹך אוֹתוֹת זה לאוֹתוֹת זה,
אלא בעינינוּ ראינוּה וּבאזנינוּ שמענוּה כמוֹ ששמע הוּא.
:הא למה הדבר דוֹמה? לעֵדים שהֵעידוּ לאדם על דבר שראה בעיניו שאינוֹ כמוֹ שראה שאינוֹ שוֹמֵע להן,
אלא יוֹדֵע בודאי שהֵן עֵדי שקר.
:לפיכך אמרה תוֹרה שאִם בא האוֹת והמוֹפֵת,
"לֹא תִשמע אל דִברי הנביא ההוּא" ,
שהרי זה בא אֵליך באוֹת וּמוֹפֵת להכחיש מה שראית בעיניך.
והוֹאיל ואין אנוּ מאמינין במוֹפֵת אלא מִפני המִצוה שצִוּנוּ מֹשה,
היאך נקבֵל מֵאוֹת זה שבא להכחיש נבוּאתוֹ של מֹשה שראינוּ וששמענוּ?