1
מיסוֹדי הדת לידע שהאֵל מנבֵא את בני האדם.
ואין הנבוּאה חלה אלא על חכם גדוֹל בחכמה,
גִבוֹר במִדוֹתיו,
ולֹא יהֵא יצרוֹ מִתגבֵר עליו בדבר בעוֹלם,
אלא הוּא מִתגבֵר בדעתוֹ על יצרוֹ תמיד,
בעל דֵעה רחבה נכוֹנה עד מאֹד.
:אדם שהוּא ממוּלא בכל המִדוֹת האֵלוּ,
שלֵם בגוּפוֹ,
כשיִכנֵס לפרדֵס וימשֵך באוֹתן העִנינוֹת הגדוֹלים הרחוֹקים,
ותִהיה לוֹ דעת נכוֹנה להבין וּלהשיג,
והוּא מִתקדֵש והוֹלֵך,
וּפוֹרֵש מִדרכי כלל העם ההוֹלכים במחשכי הזמן,
והוֹלֵך וּמזרֵז עצמוֹ וּמלמֵד נפשוֹ שלֹא תִהיה לוֹ מחשבה כלל באחד מִדברים בטֵלים ולֹא מֵהבלי הזמן ותחבוּלוֹתיו,
אלא דעתוֹ תמיד פנוּיה למעלה,
קשוּרה תחת הכִסֵא להבין באוֹתן הצוּרוֹת הקדוֹשוֹת הטהוֹרוֹת,
וּמִסתכֵל בחכמתוֹ של הקדוֹש ברוּך הוּא כוּלה מִצוּרה רִאשוֹנה עד טבוּר הארץ,
ויוֹדֵע מֵהם גדלוֹ מיד רוּח הקֹדש שוֹרה עליו.
:וּבעֵת שתנוּח עליו הרוּח,
תִתערֵב נפשוֹ במעלת המלאכים הנִקראים אישים,
ויֵהפֵך לאיש אחֵר,
ויבין בדעתוֹ שאינוֹ כמוֹת שהיה,
אלא שנִתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים,
כמוֹ שנאמר בשאוּל:
"והִתנבית עִמם ונהפכת לאיש אחֵר" .
2
הנביאים מעלוֹת מעלוֹת הֵן.
כמוֹ שיֵש בחכמה חכם גדוֹל מֵחבֵרוֹ,
כך בנבוּאה נביא גדוֹל מִנביא.
וכוּלן אין רוֹאין מראֵה הנבוּאה אלא בחלוֹם בחזיוֹן הלילה,
אוֹ ביוֹם אחר שתִפֹל עליהן תרדֵמה,
כמוֹ שנאמר:
"במראה אֵליו אתודע בחלוֹם אדבר בוֹ" .
:וכוּלן כשמִתנבאין,
אֵבריהן מִזדעזעין וכֹח הגוּף כוֹשֵל ועשתוֹנוֹתיהם מִתטרפוֹת,
ותִשאֵר הדֵעה פנוּיה להבין מה שתִראה,
כמוֹ שנאמר באברהם:
"והִנֵה אימה חשֵכה גדֹלה נֹפלת עליו" ,
וּכמוֹ שנאמר בדניֵאל:
"והוֹדי נהפך עלי למשחית ולֹא עצרתי כֹח" .
3
הדברים שמוֹדיעין לנביא במראֵה הנבוּאה דרך משל מוֹדיעין לוֹ,
וּמיד יֵחקֵק בלִבוֹ פִתרוֹן המשל במראֵה הנבוּאה,
ויֵדע מה הוּא.
כמוֹ הסוּלם שראה יעקֹב אבינוּ וּמלאכים עוֹלים ויוֹרדים בוֹ,
והוּא היה משל למלכוּיוֹת ושִעבוּדן,
וּכמוֹ החיוֹת שראה יחזקֵאל,
והסיר הנפוּח וּמקֵל שקֵד שראה ירמיה,
והמגִלה שראה יחזקֵאל,
והאיפה שראה זכריה.
:וכֵן שאר הנביאים,
יֵש שהֵן אוֹמרין המשל וּפִתרוֹנוֹ כמוֹ אֵלוּ,
ויֵש שהֵן אוֹמרין הפִתרוֹן בִלבד.
וּפעמים אוֹמרין המשל בִלבד בלֹא פִתרוֹן,
כמִקצת דִברי יחזקֵאל וּזכריה.
וכוּלם במשל ודרך חידה הֵם מִתנבאים.
4
כל הנביאים אין מִתנבאין בכל עֵת שיִרצוּ,
אלא מכוּנין דעתן ויוֹשבין שמֵחים וטוֹבי לֵב וּמִתבוֹדדין,
שאין הנבוּאה שוֹרה לֹא מִתוֹך עצבוּת ולֹא מִתוֹך עצלוּת,
אלא מִתוֹך שִמחה.
לפיכך בני הנביאים לִפניהם נֵבל ותֹף וחליל וכִנוֹר",
והֵם מבקשים הנבוּאה.
וזה הוּא שנאמר:
"והֵמה מִתנבאים" ,
כלוֹמר מהלכין בדרך הנבוּאה עד שיִנבאוּ,
כמוֹ שאתה אוֹמֵר:
'פלוֹני מִתגדֵל'.
5
אֵלוּ שהֵם מבקשים להִתנבֵא הֵם הנִקראים בני הנביאים.
ואף על פי שמכוּנין דעתן אפשר שתִשרה עליהן שכינה,
ואפשר שלֹא תִשרה.
6
כל הדברים שאמרנוּ הֵן דרך הנבוּאה לכל הנביאים הרִאשוֹנים והאחרוֹנים,
חוּץ מִמֹשה רבֵנוּ ורבן של כל הנביאים.
וּמה הפרֵש יֵש בין נבוּאת מֹשה לִשאר כל הנביאים? שכל הנביאים בחלוֹם אוֹ במראה,
וּמֹשה רבֵנוּ והוּא עֵר ועוֹמֵד,
שנאמר: "וּבבֹא מֹשה אל אֹהל מוֹעֵד לדבֵר אִתוֹ ויִשמע את הקוֹל" .
:כל הנביאים על ידי מלאך,
לפיכך רוֹאין מה שהֵן רוֹאין במשל וחידה.
מֹשה רבֵנוּ לֹא על ידי מלאך,
שנאמר: "פה אל פה אדבר בוֹ" ,
ונאמר: "ודִבר יי אל מֹשה פנים אל פנים" ; ונאמר:
"וּתמוּנת יי יביט" ,
כלוֹמר שאין שם משל,
אלא רוֹאה הדבר על בוּריוֹ,
בלֹא חידה בלֹא משל.
הוּא שהתוֹרה מעידה עליו:
"וּמראה ולֹא בחידֹת" שאינוֹ מִתנבֵא בחידה,
אלא במראה,
שרוֹאה הדבר על בוּריוֹ.
:כל הנביאים ירֵאין ונִבהלין וּמִתמוֹגגים,
וּמֹשה רבֵנוּ אינוֹ כֵן.
הוּא שהכתוּב אוֹמֵר:
"כאשר ידבֵר איש אל רֵעֵהוּ" כמוֹ שאין אדם נִבהל לִשמֹע דִברי חבֵרוֹ,
כך היה כֹח בדעתוֹ של מֹשה רבֵנוּ להבין דִברי הנבוּאה והוּא עוֹמֵד על עמדוֹ שלֵם.
:כל הנביאים אין מִתנבאים בכל עֵת שיִרצוּ.
מֹשה רבֵנוּ אינוֹ כֵן,
אלא כל זמן שיחפֹץ רוּח הקֹדש לוֹבשתוֹ וּנבוּאה שוֹרה עליו,
ואינוֹ צריך לכוֵּן דעתוֹ וּלהִזדמֵן לה,
שהרי הוּא מכוּוּן וּמזוּמן ועוֹמֵד כמלאכי השרֵת.
לפיכך מִתנבֵא בכל עֵת,
שנאמר: "עִמדוּ ואשמעה מה יצוּה יי לכם" .
:וּבזה הִבטיחוֹ האֵל,
שנאמר: "לֵך אמֹר להם שוּבוּ לכם לאהליכם,
ואתה פֹה עמֹד עִמדי" .
הא למדת שכל הנביאים כשהנבוּאה מִסתלקת,
חוֹזרין לאהלם,
שהוּא צרכי הגוּף כוּלן,
כִשאר העם,
לפיכך אינן פוֹרשין מִנשוֹתיהן.
וּמֹשה רבֵנוּ לֹא חזר לאהלוֹ הרִאשוֹן,
לפיכך פרש מִן האִשה לעוֹלם,
וּמִכל הדוֹמה לה,
ונִקשרה דעתוֹ בצוּר העוֹלמים,
ולֹא נִסתלֵק ההוֹד מֵעליו לעוֹלם,
וקרן עוֹר פניו,
ונִתקדֵש כמלאכים.
7
הנביא אפשר שתִהיה נבוּאתוֹ לעצמוֹ בִלבד,
להרחיב לִבוֹ וּלהוֹסיף דעתוֹ עד שיֵדע מה שלֹא היה יוֹדֵע מֵאוֹתן הדברים הגדוֹלים; ואפשר שישוּלח לעם מֵעמי הארץ אוֹ לאנשי עיר אוֹ ממלכה,
לבוֹנֵן אוֹתם וּלהוֹדיעם מה יעשוּ אוֹ לִמנֹע אוֹתם מִמעשים הרעים שבידיהם.
וּכשמשלחין אוֹתוֹ,
נוֹתנין לוֹ אוֹת וּמוֹפֵת,
כדי שיֵדעוּ העם שהאֵל שלחוֹ באמת.
:ולֹא כל העוֹשה אוֹת וּמוֹפֵת מאמינין אוֹתוֹ שהוּא נביא,
אלא אדם שהיינוּ יוֹדעין בוֹ מִתחִלתוֹ שהוּא ראוּי לִנבוּאה בחכמתוֹ וּבמעשיו שנִתעלה בהן על כל בני גילוֹ,
והיה מהלֵך בדרכי הנבוּאה וּבִקדוּשתה וּפרישוּתה,
ואחר כך בא ועשה אוֹת וּמוֹפֵת ואמר שהאֵל שלחוֹ מִצוה לִשמֹע מִמנוּ,
שנאמר: "אֵליו תִשמעוּן" .
:ואפשר שיעשה אוֹת וּמוֹפֵת ואינוֹ נביא,
וזה האוֹת יֵש לוֹ דברים בגוּוֹ,
אף על פי כֵן מִצוה לִשמֹע לוֹ.
הוֹאיל ואדם גדוֹל הוּא וחכם וראוּי לִנבוּאה מעמידין אוֹתוֹ על חזקתוֹ,
שבכך נִצטוּינוּ.
כמוֹ שנִצטוּינוּ לחתֹך הדין על פי שני עֵדים כשֵרים ואף על פי שאפשר שהֵעידוּ בשקר,
הוֹאיל וּכשֵרים הֵם אצלֵנוּ מעמידין אוֹתן על כשרוּתן.
וּבדברים האֵלוּ וכיוֹצֵא בהן נאמר:
"הנִסתרֹת ליי אלֹהינוּ והנִגלֹת לנוּ וּלבנינוּ" וגו' ,
ונאמר: "כי האדם יראה לעינים ויי יראה ללֵבב" .