1
כל המאבֵד שֵם מִן השֵמוֹת הקדוֹשים הטהוֹרים שנִקרא בהן הקדוֹש ברוּך הוּא לוֹקה מִן התוֹרה,
שהרי הוּא אוֹמֵר בעבוֹדה זרה:
"ואִבדתם את שמם מִן המקוֹם ההוּא,
לֹא תעשוּן כֵן ליי אלֹהיכם" .
2
ושִבעה שֵמוֹת הֵן:
השֵם שנִכתב יוֹ"ד הֵ"א וא"ו הֵ"א,
והוּא השֵם המפֹרש,
אוֹ הנִכתב אל"ף דא"ל נוּ"ן יוֹ"ד; ואֵל,
ואלוֹה, וֵאלֹהים,
ואהיה, ושדי,
וּצבאוֹת. כל המוֹחֵק אפִלוּ אוֹת אחת מִשִבעה שֵמוֹת אֵלוּ לוֹקה.
3
כל הנִטפל לשֵם מִלפניו מוּתר למחקוֹ.
כגוֹן למ"ד מִ'ליי',
וּבי"ת מִ'בֵאלֹהים',
וכיוֹצֵא בהן אינן כִקדוּשת השֵם.
וכל הנִטפל לשֵם מֵאחוֹריו,
כגוֹן כא"ף של 'אלֹהיך',
וכא"ף מי"ם של 'אלֹהיכם',
וכיוֹצֵא בהן אינן נִמחקין,
והרי הֵן כִשאר אוֹתיוֹת של שֵם,
מִפני שהשֵם מקדשן.
ואף על פי שנִתקדשוּ ואסוּר למחקן המוֹחֵק אֵלוּ האוֹתיוֹת הנִטפלוֹת אינוֹ לוֹקה,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
4
כתב אל"ף למ"ד מֵ'אלֹהים',
יוֹ"ד הֵ"א מֵ'יי' אינוֹ נִמחק.
ואין צריך לוֹמר 'יה',
שהוּא שֵם בִפני עצמוֹ,
מִפני שזה השֵם מִקצת שֵם המפֹרש הוּא.
אבל הכוֹתֵב שי"ן דל"ת מִ'שדי',
צדִ"י בי"ת מִ'צבאוֹת' הרי זה נִמחק.
5
שאר הכִנוּיין שמשבחין בהן הקדוֹש ברוּך הוּא,
כגוֹן חנוּן ורחוּם,
הגדוֹל הגִבוֹר והנוֹרא,
הנאמן, קנא וחזק,
וכיוֹצֵא בהן הרי הֵן כִשאר דִברי הקֹדש,
וּמוּתר למחקן.
6
כלי שהיה שֵם כתוּב עליו קוֹצֵץ את מקוֹם השֵם וגוֹנזוֹ.
אפִלוּ היה השֵם חקוּק בִכלי מתכוֹת אוֹ בִכלי זכוּכית,
והִתיך הכלי הרי זה לוֹקה,
אלא חוֹתֵך את מקוֹמוֹ וגוֹנזוֹ.
וכֵן אִם היה שֵם כתוּב על בשרוֹ הרי זה לֹא ירחֹץ ולֹא יסוּך ולֹא יעמֹד בִמקוֹם הטִנֹפת.
נִזדמנה לוֹ טבילה של מִצוה כוֹרֵך עליו גמי וטוֹבֵל.
ואִם לֹא מצא גמי מסבֵב אחריו.
ולֹא יהדֵק,
כדי שלֹא יחֹץ,
שלֹא אמרוּ לִכרֹך עליו אלא מִפני שאסוּר לעמֹד בִפני השֵם ערֹם.
7
הסוֹתֵר אפִלוּ אבן אחת דרך השחתה מִן המִזבֵח אוֹ מִן ההיכל אוֹ מִשאר העזרה לוֹקה,
שנאמר בעבוֹדה זרה:
"כי את מִזבחֹתם תִתֹצוּן" ,
וכתוּב: "לֹא תעשוּן כֵן ליי" .
וכֵן השוֹרֵף עצי הקֹדש דרך השחתה לוֹקה,
שנאמר: "ואשֵריהם תִשרפוּן.
.. לֹא תעשוּן" .
8
כִתבי הקֹדש כוּלן וּפֵרוּשיהן וּבֵאוּריהן אסוּר לִשרֹף אוֹתן אוֹ לאבדן ביד.
והמאבֵד ביד לוֹקה מכת מרדוּת.
במה דברים אמוּרים? בכִתבי הקֹדש שכתבוּ אוֹתן ישראֵל בִקדוּשה.
אבל מין ישראֵלי שכתב סֵפר תוֹרה שוֹרפין אוֹתוֹ עִם האזכרוֹת שבוֹ,
מִפני שאינוֹ מאמין בִקדוּשת השֵם,
ולֹא כתבוֹ אלא והוּא מעלה בדעתוֹ שזה כִשאר הדברים,
והוֹאיל ודעתוֹ כֵן לֹא נִתקדֵש השֵם,
וּמִצוה לשרפוֹ כדי שלֹא להניח שֵם למינים ולֹא למעשיהם.
אבל גוֹי שכתב את השֵם גוֹנזין אוֹתוֹ.
וכֵן כִתבי הקֹדש שבלוּ אוֹ שכתבן גוֹי יגנזוּ.
9
כל השֵמוֹת האמוּרוֹת באברהם קֹדש.
אף זה שנאמר:
"אדֹני אִם נא מצאתי חֵן בעיניך" הרי הוּא קֹדש.
כל השֵמוֹת האמוּרוֹת בלוֹט חֹל,
חוּץ מִזה:
"אל נא אדֹני,
הִנֵה נא מצא עבדך חֵן" .
כל השֵמוֹת האמוּרוֹת בגִבעת בִנימין קֹדש.
כל השֵמוֹת האמוּרוֹת במיכה חֹל.
כל השֵמוֹת האמוּרוֹת בנבוֹת קֹדש.
:כל שלֹמֹה האמוּר בשיר השירים קֹדש,
והרי הוּא כִשאר הכִנוּיין,
חוּץ מִזה:
"האלף לך שלֹמֹה" .
כל מלכיא האמוּר בדניֵאל חֹל,
חוּץ מִזה:
"אנת מלכא מלך מלכיא" ,
והרי הוּא כִשאר הכִנוּיין.