1
כל בית ישראֵל מצוּוּין על קִדוּש השֵם הגדוֹל הזה,
שנאמר: "ונִקדשתי בתוֹך בני ישראֵל" ,
וּמוּזהרין שלֹא לחללוֹ,
שנאמר: "ולֹא תחללוּ את שֵם קדשי" .
כיצד? בשעה שיעמֹד גוֹי ויאנֹס את ישראֵל לעבֹר על אחת מִכל מִצווֹת האמוּרוֹת בתוֹרה אוֹ יהרגנוּ יעבֹר ולֹא יֵהרֵג,
שנאמר במִצווֹת:
"אשר יעשה אֹתם האדם וחי בהם" ולֹא שימוּת בהם.
ואִם מֵת ולֹא עבר הרי זה מִתחיֵב בנפשוֹ.
2
במה דברים אמוּרים? בִשאר מִצווֹת חוּץ מֵעבוֹדה זרה וגִלוּי עריוֹת וּשפיכוּת דמים.
אבל שלֹש עבֵרוֹת אֵלוּ,
אִם יֹאמר לוֹ:
'עבֹר על אחת מֵהן אוֹ תֵהרֵג' יֵהרֵג ואל יעבֹר.
:במה דברים אמוּרים? בִזמן שהגוֹי מִתכוֵּן להנאת עצמוֹ,
כגוֹן שאנסוֹ לִבנוֹת לוֹ ביתוֹ בשבת אוֹ לבשֵל לוֹ תבשילוֹ,
אוֹ אנס אִשה לבעלה,
וכיוֹצֵא בזה.
אבל אִם נִתכוֵּן להעבירוֹ על המִצווֹת בִלבד:
אִם היה בינוֹ לבין עצמוֹ ואין שם עשרה מיִשראֵל יעבֹר ואל יֵהרֵג; ואִם אנסוֹ להעבירוֹ בעשרה מיִשראֵל יֵהרֵג ואל יעבֹר,
ואפִלוּ לֹא נִתכוֵּן להעבירוֹ אלא על מִצוה מִשאר מִצווֹת בִלבד.
3
וכל הדברים האֵלוּ שלֹא בִשעת השמד.
אבל בִשעת השמד,
והוּא כשיעמֹד מלך רשע כִנבוּכדנאצר וחבֵריו ויגזֹר שמד על ישראֵל לבטֵל דתם אוֹ מִצוה מִן המִצווֹת יֵהרֵג ואל יעבֹר אפִלוּ על אחת מִשאר מִצווֹת,
בין נאנס בתוֹך עשרה בין נאנס בינוֹ לבין גוֹים.
4
כל מי שנאמר בוֹ יעבֹר ואל יֵהרֵג,
ונהרג ולֹא עבר הרי זה מִתחיֵב בנפשוֹ.
וכל מי שנאמר בוֹ יֵהרֵג ואל יעבֹר,
ונהרג ולֹא עבר הרי זה קִדֵש את השֵם.
ואִם היה בעשרה מיִשראֵל הרי זה קִדֵש את השֵם ברבים,
כדניֵאל חנניה מישאֵל ועזריה,
וּכרבי עקיבה וחבֵריו,
ואֵלוּ הֵם הרוּגי מלכוּת שאין מעלה על מעלתם,
ועליהם נאמר:
"כי עליך הֹרגנוּ כל היוֹם נחשבנוּ כצֹאן טִבחה" ,
ועליהם נאמר:
"אִספוּ לי חסידי כֹרתי בריתי עלי זבח" .
:וכל מי שנאמר בוֹ יֵהרֵג ואל יעבֹר,
ועבר ולֹא נהרג הרי זה מחלֵל את השֵם.
ואִם היה בעשרה מיִשראֵל הרי חִלֵל את השֵם ברבים,
וּבִטֵל מִצות עשֵה שהיא קִדוּש השֵם,
ועבר על מִצות לֹא תעשה שהיא חִלוּל השֵם.
ואף על פי כֵן,
מִפני שעבר באֹנס,
אין מלקין אוֹתוֹ,
ואין צריך לוֹמר שאין ממיתין אוֹתוֹ בית דין,
אפִלוּ הרג באֹנס,
שאין מלקין וּממיתין אלא לעוֹבֵר בִרצוֹנוֹ בעֵדים והתראה,
שנאמר בנוֹתֵן מִזרעוֹ למֹלך:
"ונתתי אני את פני באיש ההוּא" ,
וּמִפי השמוּעה למדוּ:
"ההוּא" לֹא אנוּס ולֹא שוֹגֵג ולֹא מוּטעה.
:וּמה אִם עבוֹדה זרה שהיא חמוּרה מִן הכֹל,
העוֹבֵד אוֹתה באֹנס אינוֹ חיב כרֵת,
ואין צריך לוֹמר מיתת בית דין,
קל וחֹמר לִשאר מִצווֹת האמוּרוֹת בתוֹרה.
וּבעריוֹת הוּא אוֹמֵר:
"ולנערה לֹא תעשה דבר" .
5
נשים שאמרוּ להם גוֹים:
'תנוּ לנוּ אחת מִכם וּנטמֵא אוֹתה,
ואִם לאו נטמֵא את כוּלכם' יטמאוּ כוּלם ואל ימסרוּ להם נפש אחת מיִשראֵל.
וכֵן אִם אמרוּ להם גוֹים:
'תנוּ לנוּ אחד מִכם ונהרגנוּ,
ואִם לאו נהרֹג כוּלכם' יֵהרגוּ כוּלם ואל ימסרוּ להם נפש אחת מיִשראֵל.
ואִם יחדוּהוּ להם ואמרוּ:
'תנוּ לנוּ פלוֹני אוֹ נהרֹג את כוּלכם':
אִם היה מחוּיב מיתה כשבע בן בִכרי יתנוּ אוֹתוֹ להם,
ואין מוֹרין להם כֵן לכתחִלה; ואִם אינוֹ חיב יֵהרגוּ כוּלם ואל ימסרוּ להם נפש אחת מיִשראֵל.
6
כעִנין שאמרוּ באנסין,
כך אמרוּ בחלאים.
כיצד? מי שחלה ונטה למוּת,
ואמרוּ הרוֹפאים שרפוּאתוֹ בדבר פלוֹני מֵאִסוּרין שבתוֹרה עוֹשין לוֹ.
וּמִתרפין בכל אִסוּרין שבתוֹרה בִמקוֹם סכנה,
חוּץ מֵעבוֹדה זרה וגִלוּי עריוֹת וּשפיכוּת דמים,
שאפִלוּ בִמקוֹם סכנה אין מִתרפין בהם.
ואִם עבר ונִתרפֵא עוֹנשין אוֹתוֹ בית דין עֹנש הראוּי לוֹ.
7
וּמִנין שאפִלוּ בִמקוֹם סכנת נפשוֹת אין עוֹברין על אחת מִשלֹש עבֵרוֹת אֵלוּ? שנאמר:
"ואהבת אֵת יי אלֹהיך בכל לבבך וּבכל נפשך וּבכל מאֹדך" אפִלוּ הוּא נוֹטֵל את נפשך.
והריגת נפש מיִשראֵל לרפוֹת נפש אחרת אוֹ להציל אדם מיד אנס דבר שהדעת נוֹטה לוֹ הוּא,
שאין מאבדין נפש מִפני נפש.
ועריוֹת הוּקשוּ לִנפשוֹת,
שנאמר: "כי כאשר יקוּם איש על רֵעֵהוּ וּרצחוֹ נפש כֵן הדבר הזה" .
8
במה דברים אמוּרים שאין מִתרפאין בִשאר אִסוּרין אלא בִמקוֹם סכנה? בִזמן שהֵן דרך הנאתן,
כמוֹ שמאכילין את החוֹלה שקצים וּרמשים אוֹ חמֵץ בפסח,
אוֹ שמאכילין אוֹתוֹ ביוֹם הכִפוּרים.
אבל שלֹא דרך הנאתן,
כגוֹן שעוֹשין לוֹ רטיה אוֹ מלוּגמה מֵחמֵץ אוֹ מֵערלה,
אוֹ שמשקין אוֹתוֹ דברים שיֵש בהן מר מעֹרב עִם אִסוּרי מאכל,
שהרי אין בהן הניה לחֵך הרי זה מוּתר,
ואפִלוּ שלֹא בִמקוֹם סכנה,
חוּץ מִכִלאי הכרם וּבשר בחלב,
שהֵן אסוּרין אפִלוּ שלֹא דרך הנאתן,
לפיכך אין מִתרפאין בהן אפִלוּ שלֹא דרך הנאה,
אלא בִמקוֹם סכנה.
9
מי שנתן עיניו באִשה,
וחלה ונטה למוּת,
ואמרוּ רוֹפאים:
'אין לוֹ רפוּאה עד שתִבעֵל לוֹ',
אפִלוּ היתה פנוּיה,
ואפִלוּ לדבֵר עִמוֹ מֵאחוֹרי גדֵר אין מוֹרין לוֹ בכך,
וימוּת ולֹא יוֹרוּ לוֹ לדבֵר עִמוֹ מֵאחוֹרי הגדֵר,
שלֹא יהוּ בנוֹת ישראֵל הפקֵר,
ויבֹאוּ בִדברים אֵלוּ לִפרֹץ בעריוֹת.
10
כל העוֹבֵר מִדעתוֹ בלֹא אֹנס על אחת מִכל מִצווֹת האמוּרוֹת בתוֹרה,
בִשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלֵל את השֵם.
וּלפיכך נאמר בִשבוּעת שקר:
"וחִללת את שֵם אלֹהיך אני יי" .
ואִם עבר בעשרה מיִשראֵל הרי זה חִלֵל את השֵם ברבים.
וכֵן כל הפוֹרֵש מֵעבֵרה אוֹ עשה מִצוה לֹא מִפני דבר בעוֹלם,
לֹא פחד ולֹא יראה ולֹא לבקֵש כבוֹד,
אלא מִפני הבוֹרֵא ברוּך הוּא,
כִמניעת יוֹסֵף הצדיק עצמוֹ מֵאֵשת רבוֹ הרי זה מקדֵש את השֵם.
11
ויֵש דברים אחֵרים שהֵם בִכלל חִלוּל השֵם,
והוּא שיעשה אדם גדוֹל בתוֹרה וּמפוּרסם בחסידוּת דברים שהבריוֹת מרננוֹת אחריו בִשבילן,
ואף על פי שאינם עבֵרוֹת הרי זה חִלֵל את השֵם.
כגוֹן שלוֹקֵח ואינוֹ נוֹתֵן דמי הלקח לאלתר,
והוּא יֵש לוֹ,
ונִמצאוּ המוֹכרין תוֹבעין והוּא מקיפן,
אוֹ שירבה בִשחוֹק אוֹ באכילה וּשתיה אֵצל עמי הארץ וּביניהן,
אוֹ שאין דִבוּרוֹ בנחת עִם הבריוֹת ואינוֹ מקבילן בסֵבר פנים יפוֹת,
אלא בעל קטטה וכעס,
וכיוֹצֵא בדברים האֵלוּ.
הכֹל לפי גדלוֹ של חכם,
צריך שידקדֵק על עצמוֹ ויעשה לִפנים מִשוּרת הדין.
:וכֵן אִם דִקדֵק החכם על עצמוֹ,
והיה דִבוּרוֹ בנחת עִם הבריוֹת ודעתוֹ מעֹרבת עִמהם,
וּמקבילן בסֵבר פנים יפוֹת,
ונעלב מֵהן ואינוֹ עוֹלבן,
מכבֵד להם ואפִלוּ למקִלין לוֹ,
ונוֹשֵא ונוֹתֵן באמוּנה,
ולֹא ירבה באריחוּת עמי הארץ וישיבתן,
ולֹא יֵראה תמיד אלא עוֹסֵק בתוֹרה,
עטוּף בציצית,
מוּכתר בִתפִלין,
ועוֹשה בכל מעשיו לִפנים מִשוּרת הדין,
והוּא שלֹא יתרחֵק הרבֵה ולֹא ישתוֹמֵם,
עד שיִמצאוּ הכֹל מקלסין אוֹתוֹ ואוֹהבין אוֹתוֹ וּמִתאוּין למעשיו הרי זה קִדֵש את השֵם,
ועליו הכתוּב אוֹמֵר:
"ויֹאמר לי עבדי אתה ישראֵל אשר בך אתפאר" .