1
ארבעה גוּפים האֵלוּ,
שהֵן אֵש ורוּח וּמים וארץ הֵם יסוֹדוֹת כל הנִבראים למטה מִן הרקיע.
וכל שיִהיה מֵאדם וּמִבהֵמה ועוֹף ורמש ודג וצמח וּמתכת ואבנים טוֹבים וּמרגליוֹת וּשאר אבני בִנין והרים וגוּשי עפר הכֹל גלמוֹ מחוּבר מֵארבע יסוֹדוֹת האֵלוּ.
:נִמצאוּ כל הגוּפים שלמטה מִן הרקיע חוּץ מֵארבעה יסוֹדוֹת האֵלוּ,
מחוּברים מִגֹלם וצוּרה,
וגֹלם שלהם מחוּבר מֵארבעה יסוֹדוֹת אֵלוּ,
אבל כל אחד מֵארבעה יסוֹדוֹת אינוֹ מחוּבר אלא מִגֹלם וצוּרה בִלבד.
2
דרך האֵש והרוּח לִהיוֹת מהלכם מִמטה,
מִטבוּר הארץ,
למעלה, כלפי הרקיע.
ודרך המים והארץ לִהיוֹת מהלכם מִתחת הרקיע למטה,
לאמצע, שאמצע הרקיע הוּא המטה שאין למטה מִמנוּ.
ואין הִלוּכם בדעתם ולֹא בחפצם,
אלא מִנהג שנִקבע בהם וטבע שנִטבע בהם.
:טבע האֵש חם יבֵש,
והוּא קל מִכוּלם.
והרוּח חם לח,
והמים קרים לחים,
והארץ יבֵשה קרה,
והיא כבֵדה מִכוּלם.
והמים קל מִמנה,
לפיכך נִמצא למעלה על הארץ.
והרוּח קל מִן המים,
לפיכך הוּא מרחֵף על פני המים.
והאֵש קל מִן הרוּח.
:וּמִפני שהֵם יסוֹדוֹת לכל גוּפים שתחת הרקיע,
ימצֵא כל גוּף וגוּף מֵאדם וּבהֵמה וחיה ועוֹף ודג וצמח וּמתכת ואבן גלמוֹ מחוּבר מֵאֵש ורוּח וּמים ועפר.
וארבעתם יתערבוּ ביחד,
וישתנה כל אחד מֵהן בעֵת העֵרוּב,
עד שיִמצֵא המחוּבר מֵארבעתן אינוֹ דוֹמה לאחד מֵהן כשהוּא לבדוֹ.
ואין במעֹרב מֵהן אפִלוּ חֵלק אחד שהוּא אֵש בִפני עצמה אוֹ מים בִפני עצמן אוֹ ארץ בִפני עצמה אוֹ רוּח בִפני עצמה,
אלא הכֹל נִשתנוּ ונעשוּ גוּף אחֵר.
:וכל גוּף וגוּף המחוּבר מֵארבעתן,
ימצֵא בוֹ קֹר וחֹם לֵח ויֹבש כאחד.
אבל יֵש מֵהם גוּפים שיִהיה בהם חזקה מיסוֹד האֵש,
כמוֹ בעלי נפש חיה,
לפיכך יֵראה בהם החֹם יתֵר,
ויֵש מֵהם גוּפים שיִהיה בהם חזקה מיסוֹד הארץ,
כמוֹ האבנים,
לפיכך יֵראה בהם היֹבש הרבֵה.
:ועל הדרך הזה ימצֵא גוּף חם יתֵר מִגוּף אחֵר חם,
וגוּף יבֵש יתֵר מִגוּף אחֵר יבֵש.
וכֵן ימצֵא גוּפים יֵראה בהם הקֹר בִלבד,
וגוּפים יֵראה בהם הלֵח בִלבד,
וגוּפים יֵראה בהן הקֹר והיֹבש כאחד בשוה,
אוֹ הקֹר והלֵח כאחד בשוה,
אוֹ החֹם והיֹבש כאחד בשוה,
אוֹ החֹם והלֵח כאחד בשוה לפי רֹב היסוֹד שהיה בעִקר התערֹבת,
יֵראוּ מעשֵה אוֹתוֹ היסוֹד וטִבעוֹ בגוּף המעֹרב.
3
וכל המחוּבר מֵארבעה יסוֹדוֹת אֵלוּ,
להם הוּא נִפרד בסוֹף:
יֵש שהוּא נִפרד לאחר ימים אחדים,
ויֵש שהוּא נִפרד לאחר שנים רבים.
וכל שנִתחבֵר מֵהם אי אפשר שלֹא יפרֵד להם,
אפִלוּ הזהב והאֹדם אי אפשר שלֹא יפסֵד ויחזֹר ליסוֹדוֹתיו,
ויחזֹר מִקצתוֹ לאֵש וּמִקצתוֹ למים וּמִקצתוֹ לרוּח וּמִקצתוֹ לארץ.
4
הוֹאיל וכל הנִפרד לאֵלוּ יפרֵד,
למה נאמר לאדם:
"ואל עפר תשוּב" ? לפי שרֹב בִנינוֹ מִן העפר.
ולֹא כל הנִפסד כשיִפסֵד,
מיד יחזֹר לארבע היסוֹדוֹת,
אלא יפסֵד ויחזֹר לדבר אחֵר,
ודבר אחֵר לדבר אחֵר,
וסוֹף הדברים יחזֹר ליסוֹדוֹת,
ונִמצאוּ כל הדברים חוֹזרין חלילה.
5
ארבעה יסוֹדוֹת האֵלוּ מִשתנים זה לזה תמיד בכל יוֹם וּבכל שעה,
מִקצתן, לֹא כל גוּפן.
כיצד? מִקצת הארץ הקרוֹבה מִן המים מִשתנית וּמִתפוֹררת ונעשית מים.
וכֵן מִקצת המים הסמוּכין לרוּח מִשתנים וּמִתמסמסין והוֹוין רוּח.
וכֵן הרוּח,
מִקצתוֹ הסמוּך לאֵש מִשתנה וּמִתחוֹלֵל ונעשה אֵש.
:וכֵן האֵש,
מִקצתה הסמוּך לרוּח מִשתנה וּמִתכנֵס ונעשה רוּח.
וכֵן הרוּח,
מִקצתוֹ הסמוּך למים מִשתנה וּמִתכנֵס ונעשה מים.
וכֵן המים,
מִקצתן הסמוּך לארץ מִשתנה וּמִתכנֵס ונעשה ארץ.
:ושִנוּי זה מעט מעט,
וּלפי אֹרך הימים.
ואין כל היסוֹד מִשתנה עד שיֵעשה כל המים רוּח אוֹ כל הרוּח אֵש,
שאי אפשר שיִבטל אחד מִן היסוֹדוֹת הארבעה,
אלא מִקצת ישתנה מֵאֵש לרוּח וּמִקצת מֵרוּח לאֵש.
וכֵן בין כל אחד וחבֵרוֹ ימצֵא השִנוּי בין ארבעתם,
וחוֹזרוֹת חלילה.
6
ושִנוּי זה יהיה בִסביבת הגלגל,
וּמִסביבתוֹ יתחברוּ ארבעתם,
ויהיה מֵהם שאר גלמי בני אדם ונפש חיה וצמח ואבן וּמתכת.
והאֵל נוֹתֵן לכל גֹלם וגֹלם צוּרה הראוּיה לוֹ על ידי מלאך העשירי,
שהיא הצוּרה שנִקרֵאת אישים.
7
לעוֹלם אין אתה רוֹאה גֹלם בלֹא צוּרה אוֹ צוּרה בלֹא גֹלם,
אלא לֵב האדם הוּא שמחלֵק הגוּף הנִמצא בדעתוֹ,
ויוֹדֵע שהוּא מחוּבר מִגֹלם וצוּרה,
ויוֹדֵע שיֵש שם גוּפים שגלמם מחוּבר מֵארבע יסוֹדוֹת,
וגוּפים שגלמם פשוּט ואינוֹ מחוּבר מִגֹלם אחֵר.
והצוּרוֹת שאין להם גֹלם אינן נִראין לעין,
אלא בעין הלֵב הֵם ידוּעים,
כמוֹ שידענוּ אדוֹן הכֹל בלֹא ראית עין.
8
נפש כל בשר היא צוּרתוֹ שנתן לוֹ האֵל,
והדעת היתֵרה המצוּיה בנפשוֹ של אדם היא צוּרת האדם השלֵם בדעתוֹ,
ועל צוּרה זוֹ נאמר בתוֹרה:
"נעשה אדם בצלמֵנוּ כִדמוּתֵנוּ" ,
כלוֹמר שתִהיה לוֹ צוּרה היוֹדעת וּמשגת הדֵעוֹת שאין להם גֹלם,
עד שיִדמה להן.
ואינוֹ אוֹמֵר על צוּרה זוֹ הנִכרת לעינים,
שהיא הפה והחֹטם והלסתוֹת וּשאר רֹשם הגוּף,
שזוֹ תֹאר שמה.
:ואינה הנפש המצוּיה לכל נפש חיה,
שבה אוֹכֵל ושוֹתה וּמוֹליד וּמרגיש וּמהרהֵר,
אלא הדֵעה,
שהיא צוּרת הנפש,
וּבצוּרת הנפש הכתוּב מדבֵר.
וּפעמים רבוֹת תִקרֵא זֹאת הצוּרה נפש ורוּח,
לפיכך צריך להִזהֵר בשֵמוֹת שלֹא תִטעה,
וכל שֵם ושֵם ילמֵד מֵעִנינוֹ.
9
אין צוּרת הנפש הזֹאת מחוּברת מִן היסוֹדוֹת כדי שתִפרֵד להם,
ואינה מִכֹח הנשמה עד שתִהיה צריכה לנשמה כמוֹ שהנשמה צריכה לגוּף,
אלא מֵאֵת יי מִן השמים היא.
לפיכך כשיִפרֵד הגֹלם שהוּא מחוּבר מִן היסוֹדוֹת,
ותֹאבד הנשמה,
מִפני שאינה מצוּיה אלא עִם הגוּף וּצריכה לגוּף בכל מעשיה לֹא תִכרֵת הצוּרה הזֹאת,
לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה,
אלא יוֹדעת וּמשגת הדֵעוֹת הפרוּדוֹת מִן הגלמים,
ויוֹדעת בוֹרֵא הכֹל,
ועוֹמדת לעוֹלם וּלעוֹלמי עוֹלמים.
הוּא שאמר שלֹמֹה בחכמתוֹ:
"וישֹב העפר על הארץ כשהיה והרוּח תשוּב אל האלֹהים אשר נתנה" .
10
כל הדברים האֵלוּ שדִברנוּ בעִנין זה כמר מִדלי הֵם,
וּדברים עמוּקים הֵם,
אבל אינם כעֹמק עִנין פרק רִאשוֹן ושֵני.
וּבֵאוּר כל אֵלוּ הדברים שבפרק שלישי וּרביעי הוּא הנִקרא מעשֵה ברֵאשית.
וכך צִוּוּ חכמים הרִאשוֹנים,
שאין דוֹרשין גם בדברים האֵלוּ ברבים,
אלא לאדם אחד בִלבד מוֹדיעים דברים אֵלוּ וּמלמדין אוֹתוֹ.
11
וּמה בין עִנין מעשֵה מרכבה לעִנין מעשֵה ברֵאשית? שעִנין מעשֵה מרכבה אפִלוּ לאחד אין דוֹרשין בוֹ,
אלא אִם כֵן היה חכם וּמֵבין מִדעתוֹ,
נוֹתנין לוֹ ראשי הפרקים.
ועִנין מעשֵה ברֵאשית מלמדין אוֹתוֹ ליחיד אף על פי שאינוֹ מֵבין אוֹתוֹ מִדעתוֹ,
וּמוֹדיעין אוֹתוֹ כל שיכוֹל לידע מִדברים אֵלוּ.
ולמה אין מלמדין אוֹתוֹ לרבים? לפי שאין כל אדם יֵש לוֹ דעת רחבה להשיג פֵרוּש וּבֵאוּר כל הדברים על בוּרין.
12
בִזמן שאדם מִתבוֹנֵן בדברים האֵלוּ וּמכיר כל הברוּאים,
מִמלאך וגלגל ואדם וכיוֹצֵא בוֹ,
ויראה חכמתוֹ של הקדוֹש ברוּך הוּא בכל היצוּרים וכל הברוּאים מוֹסיף אהבה למקוֹם,
ותִצמאה נפשוֹ ויכמה בשרוֹ לאהֹב המקוֹם ברוּך הוּא,
ויירא ויפחד מִשִפלוּתוֹ ודלוּתוֹ וקלוּתוֹ כשיערֹך עצמוֹ לאחד מֵהגוּפוֹת הקדוֹשים הגדוֹלים,
וכל שכֵן לאחד מֵהצוּרוֹת הטהוֹרוֹת הנִפרדוֹת מִן הגלמים שלֹא נִתחברוּ בגֹלם כלל,
וימצא עצמוֹ שהוּא כִכלי מלֵא בוּשה וּכלִמה,
ריק וחסֵר.
13
ועִניני ארבעה פרקים אֵלוּ שבחמֵש מִצווֹת האֵלוּ הֵם שחכמים הרִאשוֹנים קוֹראין אוֹתן פרדֵס,
כמוֹ שאמרוּ:
ארבעה נִכנסוּ לפרדֵס.
ואף על פי שגדוֹלי ישראֵל היוּ,
וחכמים גדוֹלים היוּ,
לֹא כוּלם היה בהן כֹח לידע וּלהשיג כל הדברים על בוּרין.
:ואני אוֹמֵר שאין ראוּי להִטיֵל בפרדֵס אלא מי שנִתמלֵא כרֵסוֹ לחם וּבשר.
ולחם וּבשר זה הוּא לידע בֵאוּר האסוּר והמוּתר וכיוֹצֵא בהן מִשאר המִצווֹת.
ואף על פי שדברים אֵלוּ דבר קטֹן קראוּ אוֹתם חכמים,
שהרי אמרוּ חכמים:
דבר גדוֹל מעשֵה מרכבה,
ודבר קטֹן הויה דאביי ורבא,
אף על פי כֵן ראוּיין הֵן להקדימן,
שהֵן מישבין דעתוֹ של אדם תחִלה.
ועוֹד, שהֵן הטוֹבה הגדוֹלה שהִשפיע הקדוֹש ברוּך הוּא לישוּב העוֹלם הזה כדי לִנחֹל חיי העוֹלם הבא,
ואפשר שיֵדעֵם הכֹל,
גדוֹל וקטֹן,
איש ואִשה,
בעל לֵב רחב וּבעל לֵב קצר.