1
האֵל הנִכבד והנוֹרא הזה מִצוה לאהבוֹ וּליראה מִמנוּ,
שנאמר: "ואהבת אֵת יי אלֹהיך" ,
ונאמר: "את יי אלֹהיך תירא" .
2
והיאך היא הדרך לאהבתוֹ ויראתוֹ? בשעה שיִתבוֹנֵן האדם במעשיו וּברוּאיו הנִפלאים הגדוֹלים ויראה מֵהם חכמתוֹ שאין לה עֵרך ולֹא קֵץ מיד הוּא אוֹהֵב וּמשבֵח וּמפאֵר וּמִתאוּה תאוה גדוֹלה לידע השֵם הגדוֹל,
כמוֹ שאמר דוִד:
"צמאה נפשי לֵאלֹהים לאֵל חי" .
:וּכשמחשֵב בדברים האֵלוּ עצמן,
מיד הוּא נִרתע לאחוֹריו ויירא ויפחד,
ויוֹדֵע שהוּא בריה קטנה שפלה אפֵלה,
עוֹמֵד בדעת קלה מעוּטה לִפני תמים דֵעוֹת,
כמוֹ שאמר דוִד:
"כי אראה שמיך וגו' מה אנוֹש כי תִזכרנוּ" וגו' .
:וּלפי הדברים האֵלוּ אני מבאֵר כללים גדוֹלים מִמעשֵה רִבוֹן העוֹלמים,
כדי שיִהיוּ פתח למֵבין לאהֹב את השֵם,
כמוֹ שאמרוּ חכמים בעִנין אהבה:
שמִתוֹך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העוֹלם.
3
כל מה שברא הקדוֹש ברוּך הוּא בעוֹלמוֹ נחלק לִשלֹשה חלקים:
מֵהם ברוּאים שהֵם מחוּברין מִגֹלם וצוּרה,
והֵם נהוים ונִפסדים תמיד,
כמוֹ גוּפוֹת האדם והבהֵמה והצמחים והמתכוֹת; וּמֵהם ברוּאים שהֵם מחוּברים מִגֹלם וצוּרה,
אבל אינם מִשתנים מִגוּף לגוּף וּמִצוּרה לצוּרה כמוֹ הרִאשוֹנים,
אלא צוּרתם קבוּעה בגלמם לעוֹלם ואינם מִשתנים כמוֹ אֵלוּ,
והֵם הגלגלים והכוֹכבים שבהן,
ואין גלמם כִשאר גלמים ולֹא צוּרתם כִשאר צוּרוֹת.
:וּמֵהם ברוּאים צוּרה בלֹא גֹלם כלל,
והֵם המלאכים,
שהמלאכים אינן גוּף וּגויה,
אלא צוּרוֹת נִפרדוֹת זוֹ מִזוֹ.
4
וּמה הוּא זה שהנביאים אוֹמרים שראוּ המלאך אֵש וּבעל כנפים? הכֹל במראֵה הנבוּאה ודרך חידה,
לוֹמר שאינוֹ גוּף,
ואינוֹ כבֵד כגוּפוֹת הכבֵדים,
כמוֹ שנאמר:
"כי יי אלֹהיך אֵש אֹכלה הוּא" ,
ואינוֹ אֵש,
אלא משל,
וּכמוֹ שנאמר:
"עֹשה מלאכיו רוּחוֹת" .
5
וּבמה יפרדוּ הצוּרוֹת זוֹ מִזוֹ,
והרי אינן גוּפין? לפי שאינן שוין בִמציאתן,
אלא כל אחד מֵהם למטה מִמעלתוֹ של חבֵרוֹ,
והוּא מצוּי מִכֹחוֹ,
זה למעלה מִזה,
והכֹל נִמצאים מִכֹחוֹ של הקדוֹש ברוּך הוּא וטוּבוֹ.
וזה הוּא שרמז שלֹמֹה בחכמתוֹ ואמר:
"כי גבֹה מֵעל גבֹה שֹמֵר" .
6
זה שאמרנוּ למטה מִמעלתוֹ אינה מעלת מקוֹם,
כמוֹ אדם שיוֹשֵב למעלה מֵחבֵרוֹ,
אלא כמוֹ שאוֹמרין בִשני חכמים שאחד גדוֹל מֵחבֵרוֹ בחכמה,
שהוּא למעלה מִמעלתוֹ של זה,
וּכמוֹ שאוֹמרין בעִלה,
שהיא למעלה מִן העלוּל.
7
שִנוּי שמוֹת המלאכים על שֵם מעלוֹתם הוּא,
וּלפיכך נִקראים:
חיוֹת הקֹדש,
והֵם למעלה מִן הכֹל,
ואוֹפנים, ואראלים,
וחשמלים, וּשרפים,
וּמלאכים, וֵאלֹהים,
וּבני אלֹהים,
וּכרוּבים, ואישים.
:כל אֵלוּ עשרה השֵמוֹת שנִקראוּ בהם המלאכים על שֵם עשר המעלוֹת שלהם הֵם.
וּמעלה שאין למעלה מִמנה אלא מעלת האֵל ברוּך שמוֹ,
היא מעלת הצוּרוֹת שנִקרֵאת חיוֹת.
לפיכך נאמר בנבוּאה שהֵם תחת הכִסֵא.
וּמעלה עשירית היא מעלת הצוּרה שנִקרֵאת אישים,
והֵם המלאכים שמדברים עִם הנביאים ונִראים להם במראֵה הנבוּאה.
לפיכך נִקראוּ אישים,
שמעלתם קרוֹבה מִמעלת דעת האדם.
8
וכל הצוּרוֹת האֵלוּ חיים וּמכירים את הבוֹרֵא ויוֹדעין אוֹתוֹ דֵעה גדוֹלה עד לִמאֹד,
כל צוּרה וצוּרה לפי מעלתה,
לֹא כפי גדלוֹ.
אפִלוּ מעלה הרִאשוֹנה אינה יכוֹלה להשיג אמִתת הבוֹרֵא כמה שהיא,
אלא דעתה קצרה להשיג.
:אבל משגת ויוֹדעת יתֵר מִמה שמשגת ויוֹדעת צוּרה שלמטה מִמנה.
וכֵן כל מעלה וּמעלה,
עד מעלה עשירית,
גם היא יוֹדעת הבוֹרֵא דֵעה שאין כֹח בני האדם המחוּברין מִגֹלם וצוּרה יכוֹל להשיג ולידע כמוֹתה.
והכֹל אינם יוֹדעין את הבוֹרֵא כמוֹ שהוּא יוֹדֵע עצמוֹ.
9
כל הנִמצאים חוּץ מִן הבוֹרֵא,
מִצוּרה הרִאשוֹנה עד יתוּש קטן שיִהיה בטבוּר הארץ הכֹל מִכֹח אמִתוֹ נִמצאוּ.
וּלפי שהוּא יוֹדֵע עצמוֹ וּמכיר גדלוֹ ותִפארתוֹ ואמִתוֹ הוּא יוֹדֵע הכֹל,
ואין דבר נעלם מִמנוּ.
10
הקדוֹש ברוּך הוּא מכיר אמִתוֹ ויוֹדֵע אוֹתה כמוֹת שהיא.
ואינוֹ יוֹדֵע בדֵעה שהיא חוּץ מִמנוּ,
כמוֹ שאנוּ יוֹדעין,
שאין אנוּ ודעתֵנוּ אחד.
אבל הבוֹרֵא,
הוּא ודעתוֹ וחייו אחד מִכל צד וּמִכל פִנה.
שאִלמלי היה חי בחיים ויוֹדֵע בדֵעה היוּ שם אלוֹהוֹת הרבֵה:
הוּא, וחייו,
ודעתוֹ. ואין הדבר כֵן,
אלא אחד מִכל צד וּמִכל פִנה וּבכל דרך יחוּד.
:נִמצֵאת אוֹמֵר:
הוּא היוֹדֵע,
והוּא הידוּע,
והוּא הדֵעה עצמה הכֹל אחד.
ודבר זה אין כֹח בפה לאמרוֹ,
ולֹא באֹזן לשמעוֹ,
ולֹא בלֵב האדם להכירוֹ על בוּריוֹ.
וּלפיכך אוֹמרין:
"חי פרעֹה" ו"חי נפשך" ,
ואין אוֹמרין:
'חי יי' אלא "חי יי" ,
שאין הבוֹרֵא וחייו שנים כמוֹ חיי הגוּפוֹת החיים אוֹ כחיי המלאכים.
:לפיכך אינוֹ מכיר הברוּאים ויוֹדעם מֵחמת הברוּאים,
כמוֹת שאנוּ יוֹדעים אוֹתם,
אלא מֵחמת עצמוֹ יֵדעֵם.
לפיכך, מִפני שהוּא יוֹדֵע עצמוֹ יֵדע הכֹל,
שהכֹל נִסמך בהויתוֹ לוֹ.
11
דברים אֵלוּ שאמרנוּ בעִנין זה בִשני פרקים אֵלוּ כמוֹ טִפה מִן הים הֵן מִמה שצריך לבאֵר בעִנין זה.
וּבֵאוּר כל העִקרים שבִשני פרקים אֵלוּ,
הוּא הנִקרא מעשֵה מרכבה.
12
צִוּוּ חכמים הרִאשוֹנים שלֹא לִדרֹש בִדברים אֵלוּ אלא לאיש אחד בִלבד,
והוּא שיִהיה חכם וּמֵבין מִדעתוֹ,
ואחר כך מוֹסרין לוֹ ראשי הפרקים וּמוֹדיעין אוֹתוֹ שמץ מִן הדבר,
והוּא מֵבין מִדעתוֹ ויוֹדֵע סוֹף הדבר ועמקוֹ.
:וּדברים אֵלוּ דברים עמוּקים הֵם עד לִמאֹד,
ואין כל דעת ודעת ראוּיה לסבלן,
ועליהן אמר שלֹמֹה בחכמתוֹ דרך משל:
"כבשים לִלבוּשך" .
כך אמרוּ חכמים בפֵרוּש משל זה:
דברים שהֵן כִבשוֹנוֹ של עוֹלם יהיוּ לִלבוּשך,
כלוֹמר לך לבדך,
ואל תִדרֹש אוֹתן ברבים.
ועליהם אמר:
"יהיוּ לך לבדך ואין לזרים אִתך" ,
ועליהן אמר:
"דבש וחלב תחת לשוֹנֵך" כך פֵרשוּ חכמים הרִאשוֹנים:
דברים שהֵן כִדבש וחלב יהיוּ תחת לשוֹנך.