הִלכוֹת יסוֹדי התוֹרה:
יֵש בִכללן עשר מִצווֹת,
שֵש מִצווֹת עשֵה וארבע מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) לידע שיֵש שם אלוֹה.
ב) שלֹא יעלה במחשבה שיֵש שם אלוֹה זוּלתי יי.
ג) ליחדוֹ.
ד) לאהבוֹ.
ה) ליראה מִמנוּ.
ו) לקדֵש שמוֹ.
ז) שלֹא לחלֵל את שמוֹ.
ח) שלֹא לאבֵד דברים שנִקרא שמוֹ עליהן.
ט) לִשמֹע מִן הנביא המדבֵר בִשמוֹ.
י) שלֹא לנסוֹתוֹ.
:וּבֵאוּר כל המִצווֹת האֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
יסוֹד היסוֹדוֹת ועמוּד החכמוֹת לידע שיֵש שם מצוּי רִאשוֹן,
והוּא ממציא כל הנִמצא,
וכל הנִמצאים מִן שמים וארץ וּמה ביניהם לֹא נִמצאוּ אלא מֵאמִתת הִמצאוֹ.
2
ואִם יעלה על הדעת שהוּא אינוֹ מצוּי אין דבר אחֵר יכוֹל להִמצאוֹת.
3
ואִם יעלה על הדעת שאין כל הנִמצאים מִלבדוֹ מצוּיים הוּא לבדוֹ יהיה מצוּי ולֹא יבטל הוּא לבִטוּלם,
שכל הנִמצאים צריכין לוֹ,
והוּא ברוּך הוּא אינוֹ צריך להם ולֹא לאחד מֵהם.
:לפיכך אין אמִתתוֹ כאמִתת אחד מֵהם.
4
הוּא שנביא אוֹמֵר:
"ויי אלֹהים אמת" הוּא לבדוֹ האמת,
ואין לאחֵר אמת כאמִתוֹ.
והוּא שהתוֹרה אוֹמרת:
"אין עוֹד מִלבדוֹ" ,
כלוֹמר: אין שם מצוּי אמת מִלבדוֹ כמוֹתוֹ.
5
המצוּי הזה הוּא אלוֹה העוֹלם,
אדוֹן כל הארץ,
והוּא המנהיג הגלגל בכֹח שאין לוֹ קֵץ ותכלית,
בכֹח שאין לוֹ הפסֵק.
שהגלגל סוֹבֵב תמיד,
ואי אפשר שיִסֹב בלֹא מסבֵב,
והוּא ברוּך הוּא הוּא המסבֵב אוֹתוֹ בלֹא יד ולֹא גוּף.
6
וידיעת דבר זה מִצות עשֵה,
שנאמר: "אנֹכי יי אלֹהיך" .
וכל המעלה על דעתוֹ שיֵש שם אלוֹה אחֵר חוּץ מִזה עבר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא יהיה לך אלֹהים אחֵרים על פני" ,
וכפר בעִקר,
שזה הוּא העִקר הגדוֹל שהכֹל תלוּי בוֹ.
7
אלוֹה זה אחד הוּא,
אינוֹ לֹא שנים ולֹא יתֵר על שנים,
אלא אחד שאין כיחוּדוֹ אחד מִן האחדים הנִמצאים בעוֹלם:
לֹא אחד כמין שהוּא כוֹלֵל אחדים הרבֵה,
ולֹא אחד כגוּף שהוּא נחלק למחלקוֹת ולִקצווֹת,
אלא יחוּד שאין יחוּד אחֵר כמוֹתוֹ בעוֹלם.
:אִלוּ היוּ האלוֹהוֹת הרבֵה היוּ גוּפין וּגויוֹת,
מִפני שאין הנִמנין השוין בִמציאתן נִפרדין זה מִזה אלא במאֹרעים שיארעוּ הגוּפוֹת והגויוֹת.
ואִלוּ היה היוֹצֵר גוּף וּגויה היה לוֹ קֵץ ותכלית,
שאי אפשר לִהיוֹת גוּף שאין לוֹ קֵץ.
וכל שיֵש לוֹ קֵץ ותכלית יֵש לכֹחוֹ קֵץ וסוֹף.
:וֵאלֹהינוּ ברוּך שמוֹ,
הוֹאיל וכֹחוֹ אין לוֹ קֵץ ואינוֹ פסֵק,
שהרי הגלגל סוֹבֵב תמיד אין כֹחוֹ כֹח גוּף.
והוֹאיל ואינוֹ גוּף לֹא יארעוֹ מאֹרעוֹת הגוּפוֹת כדי שיהֵא נחלק ונִפרד מֵאחֵר.
לפיכך אי אפשר שיִהיה אלא אחד.
וידיעת דבר זה מִצות עשֵה,
שנאמר: "יי אלֹהינוּ יי אחד" .
8
הרי מפֹרש בתוֹרה וּבנביא שאין הקדוֹש ברוּך הוּא גוּף וּגויה,
שנאמר: "כי יי הוּא האלֹהים בשמים מִמעל ועל הארץ מִתחת" ,
והגוּף לֹא יהיה בִשני מקוֹמוֹת.
ונאמר: "כי לֹא ראיתם כל תמוּנה" ,
ונאמר: "ואל מי תדמיוּני ואשוה" ,
ואִלוּ היה גוּף היה דוֹמה לִשאר גוּפים.
9
אִם כֵן,
מה הוּא זה שנאמר בתוֹרה:
"ותחת רגליו" ,
"כתוּבים באצבע אלֹהים" ,
"יד יי" ,
ו"עיני יי" ,
ו"אזני יי" ,
וכיוֹצֵא בדברים הללוּ? הכֹל לפי דעתן של בני אדם הוּא שאינן מכירין אלא הגוּפוֹת,
ודִברה תוֹרה כִלשוֹן בני אדם,
והכֹל כִנוּיים הֵם,
כמוֹ שנאמר:
"אִם שנוֹתי ברק חרבי" .
וכי חרב יֵש לוֹ וּבחרב הוּא הוֹרֵג? אלא משל,
והכֹל משל.
:ראיה לדבר זה,
שנביא אחד אוֹמֵר שראה הקדוֹש ברוּך הוּא "לבוּשֵה כִתלג חִוּר" ,
ואחֵר ראהוּ "חמוּץ בגדים מִבצרה" ,
וּמֹשה רבֵנוּ עצמוֹ ראהוּ על הים כגִבוֹר עוֹשֵה מִלחמה,
וּבסיני כִשליח צִבוּר עטוּף,
לוֹמר שאין לוֹ דמוּת וצוּרה,
אלא הכֹל במראֵה הנבוּאה וּבמחזה.
ואמִתת הדבר אין דעתוֹ של אדם יכוֹלה להשיגוֹ וּלחקרוֹ,
וזה הוּא שאמר הכתוּב:
"החֵקר אלוֹה תִמצא אִם עד תכלית שדי תִמצא" .
10
מה הוּא זה שבִקֵש מֹשה רבֵנוּ להשיג כשאמר:
"הראֵני נא את כבֹדך" ? בִקֵש לידע אמִתת הִמצאוֹ של הקדוֹש ברוּך הוּא עד שיִהיה ידוּע בלִבוֹ כמוֹ ידיעת אחד מִן האנשים שראה פניו ונחקקה צוּרתוֹ בקִרבוֹ,
שנִמצא אוֹתוֹ האיש נִפרד בדעתוֹ מִשאר האנשים.
כך בִקֵש מֹשה רבֵנוּ לִהיוֹת מציאת הקדוֹש ברוּך הוּא נִפרדת בלִבוֹ מִשאר מציאת הנִמצאים,
עד שיֵדע אמִתת הִמצאוֹ כמה שהיא.
והשיבוֹ ברוּך הוּא שאין כֹח בדעת האדם החי,
שהוּא מחוּבר מִגוּף ונפש,
להשיג אמִתת דבר זה על בוּריוֹ.
:והוֹדיעוֹ ברוּך הוּא מה שלֹא ידע אדם לפניו ולֹא יֵדע לאחריו,
עד שהִשיג מֵאמִתת הִמצאוֹ דבר שנִפרד הקדוֹש ברוּך הוּא בדעתוֹ מִשאר הנִמצאים,
כמוֹ שיִפרֵד אחד מִן האנשים שראה אחוֹריו והִשיג כל גוּפוֹ וּמלבוּשוֹ בדעתוֹ מִשאר האנשים.
ועל דבר זה רמז הכתוּב ואמר:
"וראית את אחֹרי וּפני לֹא יֵראוּ" .
11
וכיון שנִתברֵר שאינוֹ גוּף וּגויה,
יתבאֵר שלֹא יארעוֹ ולֹא אחד מִמאֹרעוֹת הגוּף,
לֹא חִבוּר ולֹא פֵרוּד,
ולֹא מקוֹם ולֹא מִדה,
ולֹא עליה ולֹא ירידה,
ולֹא ימין ולֹא שמֹאל,
ולֹא פנים ולֹא אחוֹר,
ולֹא ישיבה ולֹא עמידה.
ואינוֹ מצוּי בזמן עד שיִהיה לוֹ רֵאשית ואחרית וּמִנין שנים.
ואינוֹ מִשתנה,
שאין לוֹ דבר שיִגרֹם לוֹ שִנוּי.
:ואין לוֹ לֹא מות ולֹא חיים כחיי הגוּף החי,
ולֹא סִכלוּת ולֹא חכמה כחכמת האיש החכם,
לֹא שֵנה ולֹא הקצה,
ולֹא כעס ולֹא שחוֹק,
ולֹא שִמחה ולֹא עצבוּת,
לֹא שתיקה ולֹא דִבוּר כדִבוּר אדם.
כך אמרוּ חכמים:
אין למעלה לֹא ישיבה ולֹא עמידה,
לֹא עֹרף ולֹא עִפוּי.
12
והוֹאיל והדבר כֵן הוּא,
כל הדברים הללוּ וכיוֹצֵא בהן שנאמרוּ בתוֹרה וּבדִברי נביאים הכֹל משל וּמליצה הֵם,
כמוֹ שנאמר:
"יוֹשֵב בשמים ישחק" ,
"כִעסוּני בהבליהם" ,
"כאשר שש יי" ,
וכיוֹצֵא בהן,
על הכֹל אמרוּ חכמים:
דִברה תוֹרה כִלשוֹן בני אדם.
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"האֹתי הֵם מכעִסים" .
:הרי הוּא אוֹמֵר:
"אני יי לֹא שניתי" ,
ואִלוּ היה פעמים כוֹעֵס וּפעמים שמֵח היה מִשתנה.
וכל הדברים האֵלוּ אינם מצוּיים אלא לגוּפים האפֵלים השפלים,
שֹכני בתי חֹמר אשר בעפר יסוֹדם.
אבל הוּא ברוּך הוּא יתעלה ויתרוֹמֵם על כל זה.