1
אסוּר להִתיחֵד עִם ערוה מִן העריוֹת,
בין זקֵנה בין ילדה,
שדבר זה גוֹרֵם לגלוֹת ערוה; חוּץ מִן האֵם עִם בנה,
והאב עִם בִתוֹ,
והבעל עִם אִשתוֹ נִדה.
וחתן שפֵרשה אִשתוֹ נִדה קֹדם שיִבעֹל אסוּר להִתיחֵד עִמה,
אלא הוּא ישֵן בין האנשים והיא ישֵנה בין הנשים.
ואִם בא עליה ביאה רִאשוֹנה ואחר כך נִטמֵאת מוּתר להִתיחֵד עִמה.
2
לֹא נחשדוּ ישראֵל על מִשכב זכוּר ועל הבהֵמה,
לפיכך אין אסוּר להִתיחֵד עִמהן.
ואִם נִתרחֵק אפִלוּ מיִחוּד זכוּר וּבהֵמה הרי זה משוּבח.
וּגדוֹלי החכמים היוּ מרחיקין הבהֵמה,
כדי שלֹא יתיחדוּ עִמה.
ואִסוּר יחוּד עריוֹת מִפי הקבלה.
3
כשאֵרע מעשֵה אמנוֹן ותמר,
גזר דוִד וּבית דינוֹ על יחוּד פנוּיה,
ואף על פי שאינה ערוה,
בִכלל יחוּד עריוֹת.
ושמאי והִלֵל גזרוּ על יחוּד גוֹים.
נִמצא כל המִתיחֵד עִם אִשה שאסוּר להִתיחֵד עִמה,
בין ישראֵלית בין גוֹיה מכין את שניהן מכת מרדוּת,
האיש והאִשה,
וּמכריזין עליהן; חוּץ מֵאֵשת איש,
שאף על פי שאסוּר להִתיחֵד עִמה,
אִם נִתיחֵד אין לוֹקין,
שלֹא להוֹציא לעז עליה שזִנת,
ונִמצאוּ מוֹציאין לעז על הבנים שהֵן ממזֵרין.
4
כל אִשה שאסוּר להִתיחֵד עִמה,
אִם היתה אִשתוֹ עִמוֹ הרי זה מוּתר להִתיחֵד,
מִפני שאִשתוֹ משמרתוֹ.
אבל לֹא תִתיחֵד ישראֵלית עִם הגוֹי אף על פי שאִשתוֹ עִמוֹ,
שאין אִשתוֹ של גוֹי משמרתוֹ,
ואין להם בוּשה.
5
וכֵן אין מוֹסרין תינוֹק ישראֵל לגוֹי ללמדוֹ סֵפר וּללמדוֹ אוּמנוּת,
מִפני שכוּלן חשוּדין על מִשכב זכוּר.
ואין מעמידין בהֵמה בפוּנדקיוֹת של גוֹים,
ואפִלוּ זכרים אֵצל זכרים וּנקֵבוֹת אֵצל נקֵבוֹת.
6
ואין מוֹסרין בהֵמה חיה ועוֹף לרוֹעה גוֹי,
אפִלוּ זכרים לזכר וּנקֵבוֹת לִנקֵבה,
מִפני שכוּלן חשוּדין על הרבעת בהֵמה,
וּכבר בֵארנוּ שהֵן אסוּרין בִזכוּר וּבהֵמה,
ונאמר: "ולִפני עִוֵּר לֹא תִתֵן מִכשֹל" .
7
וּמִפני מה אין מוֹסרים בהֵמה נקֵבה לגוֹיה? מִפני שהֵן בחזקת נוֹאפים,
וּכשיבֹא הנוֹאֵף לִשכב עִם גוֹיה זוֹ,
אפשר שלֹא ימצאנה וישכב עִם הבהֵמה,
אוֹ אפִלוּ ימצאנה ישכב עִם הבהֵמה.
8
לֹא תִתיחֵד אִשה אחת אפִלוּ עִם אנשים הרבֵה,
עד שתִהיה שם אִשתוֹ של אחד מֵהן.
וכֵן לֹא יתיחֵד איש אחד אפִלוּ עִם נשים הרבֵה.
אנשים הרבֵה עִם נשים הרבֵה אין חוֹששין ליחוּד.
היוּ האנשים מִבחוּץ והנשים מִבִפנים,
אוֹ האנשים מִבִפנים והנשים מִבחוּץ,
וּפֵרשה אִשה לבין האנשים אוֹ איש לבין הנשים אסוּרין מִשוּם יחוּד.
אפִלוּ איש שעִסקוֹ וּמלאכתוֹ עִם הנשים אסוּר לוֹ להִתיחֵד עִם הנשים.
כיצד יעשה? יתעסֵק עִמהן ואִשתוֹ עִמוֹ,
אוֹ יפנה לִמלאכה אחרת.
9
מוּתר להִתיחֵד עִם שתי יבמוֹת,
אוֹ עִם שתי צרוֹת,
אוֹ עִם אִשה וחמוֹתה,
אוֹ עִם אִשה וּבת בעלה,
אוֹ עִם אִשה וּבת חמוֹתה; מִפני ששוֹנאוֹת זוֹ את זוֹ אין מחפוֹת זוֹ על זוֹ.
וכֵן מוּתר להִתיחֵד עִם אִשה ותינֹקת קטנה עִמה שיוֹדעת טעם ביאה ואינה מוֹסרת עצמה לביאה,
שאינה מזנה בפניה,
שהרי זוֹ מגלה את סוֹדה.
10
תינֹקת מִבת שלֹש וּלמטה ותינוֹק מִבן תֵשע וּלמטה מוּתר להִתיחֵד עִמהן,
שלֹא גזרוּ אלא על יחוּד אִשה הראוּיה לביאה ואיש הראוּי לביאה.
11
ואנדרגינס אינוֹ מִתיחֵד עִם הנשים.
ואִם נִתיחֵד אין מכין אוֹתוֹ,
מִפני שהוּא ספֵק.
אבל האיש מִתיחֵד עִם האנדרגינס והטוּמטוּם.
12
אֵשת איש שהיה בעלה בעיר אינה חוֹששת ליחוּד,
מִפני שאימת בעלה עליה.
ואִם היה זה גס בה,
כגוֹן שגדלה עִמוֹ אוֹ שהיתה קרוֹבתוֹ לֹא יתיחֵד עִמה,
ואף על פי שבעלה בעיר.
וכֵן כל המִתיחֵד עִם אִשה והיה הפתח פתוּח לִרשוּת הרבים אין חוֹששין מִשוּם יחוּד.
13
מי שאין לוֹ אִשה לֹא ילמֵד תינוֹקוֹת,
מִפני שאִמוֹת הבנים באוֹת לבית הסוֹפֵר לִבניהם,
ונִמצא מִתגרה בנשים.
וכֵן אִשה לֹא תלמֵד קטנים,
מִפני אבוֹתיהם שהֵן באין בִגלל בניהם,
ונִמצאוּ מִתיחדין עִמה.
ואין המלמֵד צריך שתִהיה אִשתוֹ שרוּיה עִמוֹ בבית הסוֹפֵר,
אלא היא בביתה והוּא מלמֵד בִמקוֹמוֹ.
14
תִקנוּ חכמים שיִהיוּ הנשים מספרוֹת זוֹ עִם זוֹ בבית הכִסֵא,
כדי שלֹא יכנֵס איש שם,
מִשוּם יחוּד.
15
אין ממנין אדם נאמן וכשֵר לִהיוֹת שוֹמֵר חצֵר שיֵש בה נשים,
אף על פי שהוּא עוֹמֵד בחוּץ,
שאין אפִטרוֹפוֹס לעריוֹת.
ואסוּר לאדם למנוֹת אפִטרוֹפוֹס על ביתוֹ,
שלֹא ינהיג אִשתוֹ לִדבר עבֵרה.
16
אסוּר לתלמיד חכמים לִשכֹן בחצֵר שיֵש בה אלמנה,
אף על פי שאינוֹ מִתיחֵד עִמה,
מִפני החשד,
אלא אִם כֵן היתה אִשתוֹ עִמוֹ.
וכֵן אלמנה אסוּרה לגדֵל כלב,
מִפני החשד.
ולֹא תִקנה אִשה עבדים זכרים,
אפִלוּ קטנים,
מִפני החשד.
17
אין דוֹרשין בסִתרי עריוֹת בִשלֹשה,
מִפני שהאחד טרוּד בִשאֵלת הרב,
והשנים נוֹשאין ונוֹתנין זה עִם זה ואין דעתן פנוּיה לִשמֹע,
וּלפי שדעתוֹ של אדם קרוֹבה אֵצל עריוֹת,
אִם נִסתפֵק לוֹ דבר ששמע,
מוֹרה להקֵל.
לפיכך אין דוֹרשין אלא לִשנים,
כדי שיִהיה האחד השוֹמֵע מפנה לִבוֹ,
ויוֹדֵע מה שיִשמע מִן הרב.
18
אין לך דבר בכל התוֹרה כוּלה שהוּא קשה לרֹב העם,
אלא לִפרֹש מִן העריוֹת והביאוֹת האסוּרוֹת.
אמרוּ חכמים:
בשעה שנִצטוּוּ ישראֵל על העריוֹת,
בכוּ וקִבלוּ מִצוה זוֹ בתרעֹמת וּבִבכיה,
שנאמר: "בֹכה למִשפחֹתיו" על עִסקי מִשפחוֹת.
19
ואמרוּ חכמים:
גזֵל ועריוֹת נפשוֹ של אדם מִתאוּה להן וּמחמדתן.
ואין אתה מוֹצֵא קהל בכל זמן וּזמן שאין בהן פרוּצין בעריוֹת וּבביאוֹת אסוּרוֹת.
אמרוּ חכמים:
רֹב בגזֵל,
וּמִעוּט בעריוֹת,
והכֹל באבק לשוֹן הרע.
20
לפיכך ראוּי לוֹ לאדם ליכוֹף יצרוֹ בדבר זה,
וּלהרגיל עצמוֹ בִקדוּשה יתֵרה וּבמחשבה טהוֹרה וּבדעת נכוֹנה כדי להִנצֵל מֵהן.
ויזהֵר מִן היִחוּד,
שהוּא הגוֹרֵם הגדוֹל.
גדוֹלי החכמים היוּ אוֹמרין לתלמידיהם:
הִזהרוּ בי מִפני בִתי',
הִזהרוּ בי מִפני כלתי',
כדי ללמֵד לתלמידים שלֹא יתבישוּ מִדבר זה ויתרחקוּ מִן היִחוּד.
21
וכֵן ינהֹג להִתרחֵק מִן השחוֹק וּמִן השִכרוּת וּמִדִברי עגבים,
שאֵלוּ גוֹרמין גדוֹלים הֵן,
והֵן מעלוֹת של עריוֹת.
ולֹא יֵשֵב בלֹא אִשה,
שמִנהג זה גוֹרֵם לטהרה גדוֹלה.
יתֵרה מִכל זֹאת אמרוּ:
יפנה עצמוֹ וּמחשבתוֹ לדִברי תוֹרה,
וירחיב דעתוֹ בחכמה,
שאין מחשבת עריוֹת מִתגברת אלא בלֵב פנוּי מִן החכמה.
וּבחכמה הוּא אוֹמֵר:
"אילת אהבים ויעלת חֵן דדיה ירוּך בכל עֵת באהבתה תִשגה תמיד" .
בריך רחמנא דסיען