1
כל הכֹהנים שבזמן הזה בחזקה הֵם כֹהנים,
ואינן אוֹכלין אלא בקדשי הגבוּל,
והוּא שתִהיה תרוּמה של דִבריהם.
אבל תרוּמה של תוֹרה וחלה של תוֹרה אין אוֹכֵל אוֹתה אלא כֹהֵן מיוּחס.
2
אי זה הוּא כֹהֵן מיוּחס? זה שהֵעידוּ לוֹ שני עֵדים שהוּא כֹהֵן בן פלוֹני הכֹהֵן,
וּפלוֹני בן פלוֹני,
עד איש פלוֹני שאינוֹ צריך בדיקה,
והוּא הכֹהֵן ששִמֵש על גבי המִזבֵח.
שאִלוּ לֹא בדקוּ בית דין הגדוֹל אחריו לֹא היוּ מניחין אוֹתוֹ לעבֹד.
לפיכך אין בוֹדקין מִן המִזבֵח וּלמעלה,
ולֹא מִן הסנהדרין וּלמעלה,
שאין ממנין בסנהדרין אלא כֹהנים לויִם וישראֵלים מיוּחסין.
3
חלה בזמן הזה,
ואפִלוּ בארץ ישראֵל אינה של תוֹרה,
שנאמר: "בבֹאכם אל הארץ" ביאת כוּלכם,
ולֹא ביאת מִקצתכם; וּכשעלוּ בימי עזרא,
לֹא עלוּ כוּלם.
וכֵן תרוּמה בזמן הזה של דִברי סוֹפרים,
וּלפיכך אוֹכלין אוֹתה הכֹהנים שבִזמנֵנוּ,
שהֵן בחזקה.
4
מי שהֵעידוּ לוֹ עֵדים שראוּהוּ שהיה אוֹכֵל תרוּמה של תוֹרה הרי זה מיוּחס.
ואין מעלין ליחוּסין לֹא מִנשיאת כפים,
ולֹא מִקריאה בתוֹרה רִאשוֹן,
ולֹא מֵחִלוּק תרוּמה בבית הגרנוֹת,
ולֹא על פי עֵד אחד.
5
כֹהֵן מיוּחס שאמר:
בני הוּא זה,
וכֹהֵן הוּא' אין מעלין אוֹתוֹ ליחוּסין על פיו,
עד שיביא עֵדים שהוּא בנוֹ.
6
כֹהֵן מיוּחס שיצא הוּא ואִשתוֹ שידענוּ שהיא כשֵרה לִמדינה אחרת,
וּבא הוּא והיא וּבנים כרוּכים אחריה,
ואמר: אִשה שיצאת עִמי היא זוֹ ואֵלוּ בניה' אינוֹ צריך להביא עֵדים,
לֹא על האִשה ולֹא על בניה.
מֵתה, ואֵלוּ בניה' צריך להביא עֵדים שאֵלוּ בניו,
ואינוֹ צריך להביא עֵדים על אִמן שהיתה כשֵרה,
מִפני שכבר הוּחזק שיצא מֵעִמנוּ באִשה כשֵרה.
7
יצא כֹהֵן מיוּחס לִמדינה אחרת,
וּבא הוּא ואִשתוֹ וּבניו ואמר:
אִשה זוֹ נשאתי,
ואֵלוּ בניה' צריך להביא עֵדים שאִשה זוֹ כשֵרה,
ואינוֹ מֵביא עֵדים שאֵלוּ בניה,
והוּא שיִהיוּ כרוּכין אחריה.
ואִם בא בִשתי נשים והֵביא ראיה על האחת,
אף על פי שהבנים קטנים וּכרוּכים אחריה צריך להביא ראיה עליהן,
שמא בניו מִן האחרת הֵן ונִכרכוּ אחר זוֹ המיוּחסת.
8
בא הוּא וּבניו ואמר:
אִשה נשאתי וּמֵתה,
ואֵלוּ בניה' מֵביא עֵדים שאוֹתה האִשה כשֵרה היתה ושאֵלוּ בניה.
וכדין הזה דנין בישראֵל מיוּחס וּבלֵוי מיוּחס,
ואחר כך נעיד על בנוֹ זה שהוּא מיוּחס כדי שיִהיה ראוּי לסנהדרין.
9
אין מעלין בִשטרוֹת לִכהוּנה.
כיצד? הרי שהיה בִשטר:
פלוֹני כֹהֵן לוה מִפלוֹני' אוֹ הִלוהוּ' כך וכך',
והעֵדים מִלמטה אין מחזיקין כֹהֵן זה שהוּא מיוּחס,
שמא לֹא הֵעידוּ אלא על המִלוה.
במה דברים אמוּרים? לעִנין יחוּס.
אבל לחזקה,
שיִהיה בחזקת כֹהֵן ככֹהני זמן זה ויֹאכל בִתרוּמה וחלה של דִברי סוֹפרים וּבִשאר קדשי הגבוּל מעלין מִן השטרוֹת,
ועל פי עֵד אחד,
וּמִנשיאת כפים,
וּמִקריאה בתוֹרה רִאשוֹן.
10
וכֵן כֹהֵן שאמר:
בני זה כֹהֵן' נאמן להאכילוֹ בִתרוּמה ולִהיוֹתוֹ בחזקת כֹהֵן,
ואינוֹ צריך להביא ראיה לֹא על הבנים ולֹא על האִשה.
11
שנים שבאוּ למדינה,
זה אוֹמֵר:
אני וחבֵרי כֹהֵן' וזה השֵני אוֹמֵר:
אני וחבֵרי כֹהֵן',
אף על פי שנִראין כגוֹמלין זה את זה הרי אֵלוּ נאמנין,
וּשניהן בחזקת כֹהנים.
וכֵן עֵד אחד שאמר:
ראיתי זה שנשא כפיו' אוֹ שאכל בתרוּמה' אוֹ שחלק על הגֹרן' אוֹ שקרא בתוֹרה רִאשוֹן וקרא אחריו לֵוי' מחזיקין אוֹתוֹ לִכהוּנה על פיו.
וכֵן אִם הֵעיד שזה קרא שֵני בתוֹרה אחר כֹהֵן מחזיקין אוֹתוֹ בִלויה.
12
הֵעיד שראה זה שחלק עִם אחיו בבית דין תרוּמה שהִניח להן אביהן הכֹהֵן אין מעלין אוֹתוֹ לִכהוּנה בעֵדוּת זוֹ,
שמא חלל הוּא,
ולקח חֵלק ירוּשתוֹ מִתרוּמה למכרוֹ.
13
מי שבא בזמן הזה ואמר:
כֹהֵן אני' אינוֹ נאמן,
ואין מעלין אוֹתוֹ לִכהוּנה על פי עצמוֹ,
ולֹא יקרא בתוֹרה רִאשוֹן,
ולֹא ישא את כפיו,
ולֹא יֹאכל בקדשי הגבוּל,
עד שיִהיה לוֹ עֵד אחד.
אבל אוֹסֵר עצמוֹ בִגרוּשה וזוֹנה וחללה,
ואינוֹ מִטמֵא למֵתים.
ואִם נשא אוֹ נִטמא לוֹקה.
והנִבעלת לוֹ ספֵק חללה.
14
ואִם היה מֵשיח לפי תוּמוֹ נאמן.
כיצד? מעשה באחד שהיה מֵשיח לפי תוּמוֹ ואמר:
זכוּר אני כשהייתי תינוֹק והייתי מוּרכב על כתֵפוֹ של אבי,
והוֹציאני מִבית הסֵפר והִפשיטני כוּתנתי והִטבילני לאכֹל תרוּמה בערב,
וחבֵרי בוֹדלין מִמני,
והיוּ קוֹראין אוֹתי יוֹחנן אוֹכֵל חלוֹת',
והעלהוּ רבֵנוּ הקדוֹש על פי עצמוֹ.
15
נאמן הגדוֹל לוֹמר:
זוֹכֵר אני כשהייתי קטן וראיתי פלוֹני טוֹבֵל ואוֹכֵל בִתרוּמה לערב',
וּמחזיקין אוֹתוֹ בִכהוּנה בעֵדוּתוֹ.
מי שבא בזמן הזה ואמר:
כֹהֵן אני',
ועֵד אחד מֵעיד לוֹ ש'אני יוֹדֵע באביו של זה שהוּא כֹהֵן' אין מעלין אוֹתוֹ לִכהוּנה בעֵדוּת זוֹ,
שמא חלל הוּא,
עד שיעיד שזה כֹהֵן הוּא.
אבל אִם הוּחזק אביו כֹהֵן,
אוֹ שבאוּ שנים והֵעידוּ שאביו של זה כֹהֵן הרי הוּא בחזקת אביו.
16
מי שהוּחזק אביו כֹהֵן,
ויצא עליו קוֹל שהוּא בן גרוּשה אוֹ בן חלוּצה חוֹששין לוֹ,
וּמוֹרידין אוֹתוֹ.
בא עֵד אחד אחר כך והֵעיד שהוּא כשֵר מעלין אוֹתוֹ לִכהוּנה על פיו.
באוּ שנים אחר כך והֵעידוּ שהוּא חלל מוֹרידין אוֹתוֹ מִכהוּנה.
בא עֵד אחד אחר כך והֵעיד שהוּא כשֵר מעלין אוֹתוֹ לִכהוּנה; שזה האחרוֹן מִצטרֵף לעֵד רִאשוֹן,
והרי שניהן מעידין שהוּא כשֵר וּשנים מעידין שהוּא פסוּל:
ידחוּ אֵלוּ ואֵלוּ וידחה הקוֹל,
שהשנים כמֵאה,
ויהיה כֹהֵן בחזקת אביו.
17
אִשה שלֹא שהת אחר בעלה שלֹשה חדשים וילדה,
ואין ידוּע אִם בן תִשעה לרִאשוֹן אוֹ בן שִבעה לאחרוֹן,
והיה אחד מֵהן כֹהֵן והשֵני ישראֵל הרי זה ספֵק כֹהֵן.
וכֵן אִם נִתערֵב ולד כֹהֵן בִולד ישראֵל והִגדילוּ בני התערֹבת כל אחד מֵהן ספֵק כֹהֵן,
ונוֹתנין עליהן חוּמרי ישראֵל וחוּמרי כֹהנים:
נוֹשאין נשים הראוּיוֹת לִכהוּנה,
ואינן מִטמאין למֵתים,
ולֹא אוֹכלין בִתרוּמה,
ואִם נשאוּ גרוּשה מוֹציאין,
ואינן לוֹקין.
18
שני כֹהנים שנִתערבוּ ולדוֹתיהן,
אוֹ אֵשת כֹהֵן שלֹא שהת אחר בעלה שלֹשה חדשים ונִשֵאת לכֹהֵן אחֵר ואין ידוּע אִם בן תִשעה לרִאשוֹן אוֹ בן שִבעה לאחרוֹן נוֹתנין על הוּלד חוּמרי שניהן:
הוּא אוֹנֵן עליהן והֵן אוֹננין עליו,
הוּא אין מִטמֵא להן והֵן אין מִטמאין לוֹ,
ועוֹלה במִשמרוֹ של זה ושל זה,
ואינוֹ חוֹלֵק.
ואִם היוּ שניהם במִשמר אחד וּבית אב אחד נוֹטֵל חֵלק אחד.
19
במה דברים אמוּרים? בִזמן שהֵן באין מִכֹח נִשוּאין.
אבל בִזנוּת גזרוּ חכמים שמשתקין אוֹתוֹ מִדין כהוּנה כלל,
הוֹאיל ואינוֹ יוֹדֵע אביו הוּדאי,
ונאמר: "והיתה לוֹ וּלזרעוֹ אחריו" עד שיִהיה זרעוֹ מיוּחס אחריו.
20
כיצד? עשרה כֹהנים שפֵרֵש אחד מֵהם וּבעל,
שהרי הוּלד כֹהֵן ודאי,
ואף על פי כֵן הוֹאיל ואינוֹ יוֹדֵע אביו שיִתיחֵס לוֹ משתקין אוֹתוֹ מִדין כהוּנה,
ואינוֹ עוֹבֵד ולֹא אוֹכֵל תרוּמה ולֹא חוֹלֵק.
ואִם נִטמא למֵתים אוֹ נשא גרוּשה לוֹקה,
שאין כאן ספֵק התֵר.