1
אי זוֹ היא חללה? זוֹ שנוֹלדה מֵאִסוּרי כהוּנה.
וכֵן אחת מִן הנשים האסוּרוֹת לִכהוּנה שנִבעלה לכֹהֵן נִתחללה.
אבל הכֹהֵן עצמוֹ שעבר העבֵרה לֹא נִתחלֵל.
2
בין שנִבעלה באֹנס בין שנִבעלה בִשגגה,
בין כדרכה בין שלֹא כדרכה,
מִשהערה בה נִתחללה.
והוּא שיִהיה הכֹהֵן בן תֵשע שנים ויוֹם אחד ומעלה,
ותִהיה זוֹ האסוּרה לוֹ בת שלֹש שנים ויוֹם אחד ומעלה.
3
כיצד? כֹהֵן בן תֵשע שנים ויוֹם אחד שבא על הגרוּשה אוֹ על הזוֹנה,
וכֹהֵן גדוֹל שבא עליהן אוֹ על האלמנה אוֹ שנשא בעוּלה וּבא עליה הרי אֵלוּ נִתחללוּ לעוֹלם.
ואִם הוֹליד מִמנה בֵן,
בין זה שחִללה בין כֹהֵן אחֵר הוּלד חלל.
אבל כֹהֵן שקִדֵש אִשה מֵאִסוּרי כהוּנה,
ונִתאלמנה אוֹ נִתגרשה מִן האֵרוּסין לֹא נִתחללה.
ואִם נִשֵאת,
אף על פי שלֹא נִבעלה נִתחללה,
שכל נשוּאה בחזקת בעוּלה,
אף על פי שנִמצֵאת בתוּלה.
4
כֹהֵן גדוֹל שנשא בוֹגרת אוֹ מוּכת עֵץ לֹא חִללה.
וכֵן אִם בעל בעוּלה בלֹא נִשוּאין לֹא חִללה.
5
כֹהֵן הבא על ערוה מִן העריוֹת חוּץ מִנִדה,
אוֹ על אחת מֵחיבי לאוין השוין בכֹל עשה אוֹתה זוֹנה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
חזר וּבא עליה ביאה שניה,
בין הוּא בין כֹהֵן אחֵר נעשית חללה,
וזרעוֹ מִמנה חללים.
לפיכך, כֹהֵן שבא על זקוּקה ליבם ונִתעברה מִביאה רִאשוֹנה הוּלד כשֵר,
לפי שאינה מֵאִסוּרי כהוּנה,
ונעשית זוֹנה.
חזר וּבא עליה ביאה שניה ונִתעברה וילדה היא חללה וּולדה חלל,
לפי שהוּא מֵאִסוּרי כהוּנה.
6
וכֵן הבא על הגיֹרת והמשוּחררת חִללה,
וזרעוֹ מִמנה חללים.
כֹהֵן הבא על הנִדה הוּלד כשֵר ואינוֹ חלל,
שאין אִסוּר הנִדה מיוּחד בכֹהנים,
אלא שוה בכֹל.
7
כֹהֵן שנשא גרוּשה מעוּברת,
בין מִמנוּ בין מֵאחֵר,
וילדה כשהיא חללה הוּלד כשֵר,
שהרי לֹא בא מִטִפת עבֵרה.
8
כבר בֵארנוּ שהחלוּצה אסוּרה לכֹהֵן מִדִבריהם.
לפיכך כֹהֵן שבעל חלוּצה הרי זוֹ חללה,
וזרעה מִכֹהֵן חללים,
והכֹל מִדִבריהם.
אבל כֹהֵן שבא על אחת מִן השניוֹת היא כשֵרה וזרעוֹ מִמנה כשֵר,
שאִסוּר השניוֹת אִסוּר השוה בכֹל,
ואינוֹ מיוּחד בכֹהנים.
9
כֹהֵן שבא על ספֵק זוֹנה,
כגוֹן ספֵק גיֹרת אוֹ משוּחררת,
אוֹ שבא על ספֵק גרוּשה,
וכֵן כֹהֵן גדוֹל שבא על ספֵק אלמנה הרי זוֹ ספֵק חללה,
וּולדה ספֵק חלל.
10
נִמצאוּ החללים שלֹשה:
חלל מִן התוֹרה,
וחלל מִדִבריהם,
וּספֵק חלל.
וכל ספֵק חלל נוֹתנין עליו חוּמרי כֹהנים וחוּמרי ישראֵל:
אינוֹ אוֹכֵל בתרוּמה כישראֵל,
ולֹא מִטמֵא למֵתים ככֹהֵן,
ונוֹשֵא אִשה הראוּיה לכֹהֵן.
ואִם אכל אוֹ נִטמא אוֹ נשא גרוּשה מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
והוּא הדין לחלל של דִבריהם.
אבל חלל של תוֹרה הוּדאי הרי הוּא כזר,
ונוֹשֵא גרוּשה וּמִטמֵא למֵתים,
שנאמר: "אמֹר אל הכֹהנים בני אהרֹן" אף על פי שהֵן בני אהרֹן,
עד שיִהיוּ בכִהוּנם.
11
כֹהֵן זכר הוּא שאסוּר לִשא חללה וזוֹנה,
וּלפיכך אסוּר בגיֹרת וּמשוּחררת,
שהיא הזוֹנה כמוֹ שבֵארנוּ.
אבל הכֹהנת מוּתרת להִנשֵא לחלל וּלגֵר ולִמשוּחרר,
שלֹא הוּזהרוּ כשֵרוֹת להִנשֵא לִפסוּלין,
שנאמר: "בני אהרֹן" ,
ולֹא בנוֹת אהרֹן.
נִמצא הגֵר מוּתר לִשא ממזרת וּמוּתר לִשא כֹהנת.
12
גֵרים וּמשוּחררים שנשאוּ אֵלוּ מֵאֵלוּ והוֹלידוּ בת,
אפִלוּ אחר כמה דוֹרוֹת,
הוֹאיל ולֹא נִתערֵב בהן זרע ישראֵל הרי אוֹתה הבת אסוּרה לכֹהֵן; ואִם נִשֵאת לֹא תֵצֵא,
הוֹאיל והוֹרתה ולֵדתה בִקדוּשה.
אבל גֵר וּמשוּחרר שנשא בת ישראֵל,
אוֹ ישראֵל שנשא גיֹרת וּמשוּחררת בִתוֹ כשֵרה לִכהוּנה לכתחִלה.
13
גֵר עמוֹני שנשא בת ישראֵל,
וכֵן מִצרי שֵני שנשא בת ישראֵל,
אף על פי שביאתן בעבֵרה והרי נשוֹתיהם זוֹנוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ בנוֹתיהם כשֵרוֹת לִכהוּנה לכתחִלה.
14
חלל שנשא כשֵרה זרעוֹ מִמנה חללים,
וכֵן בן בן בנוֹ אפִלוּ אחר אלף דוֹר,
שבן החלל הזכר חלל הוּא לעוֹלם.
ואִם היתה בת אסוּרה לִכהוּנה,
שהרי היא חללה.
אבל ישראֵל שנשא חללה הוּלד כשֵר.
לפיכך אִם היתה בת תִנשֵא לִכהוּנה.
15
כֹהנים וּלויִם וישראֵלים מוּתרין לבֹא זה בזה,
והוּלד הוֹלֵך אחר הזכר.
לויִם וישראֵלים וחללים מוּתרין לבֹא זה בזה,
והוּלד הוֹלֵך אחר הזכר,
שנאמר: "ויִתילדוּ על מִשפחֹתם לבית אבֹתם" בית אביו היא מִשפחתוֹ ואין בית אִמוֹ מִשפחתוֹ.
16
לויִם וישראֵלים וחללים וגֵרים וּמשוּחררין מוּתרין לבֹא זה בזה.
והגֵר והמשוּחרר שנשא לויה אוֹ ישראֵלית אוֹ חללה הרי הבֵן ישראֵלי.
וישראֵלי אוֹ לֵוי אוֹ חלל שנשאוּ גיֹרת אוֹ משוּחררת הוּלד הוֹלֵך אחר הזכר.
17
כל המִשפחוֹת בחזקת כשֵרוֹת,
וּמוּתר לִשא מֵהן לכתחִלה.
ואף על פי כֵן,
אִם ראיתה שתי מִשפחוֹת שמִתגרוֹת זוֹ בזוֹ תמיד,
אוֹ ראיתה מִשפחה שהיא בעלת מצה וּמריבה תמיד,
אוֹ ראיתה איש שהוּא מרבה מריבה עִם הכֹל ועז פנים ביוֹתֵר חוֹששין להן,
וראוּי להִתרחֵק מֵהן,
שאֵלוּ מיני פסלנוּת הֵן.
וכֵן כל הפוֹסֵל את אחֵרים תמיד,
כגוֹן שנוֹתֵן שמץ במִשפחוֹת אוֹ ביחידין ואוֹמֵר עליהן שהֵן ממזֵרין חוֹששין לוֹ שמא ממזֵר הוּא.
ואִם אמר עליהן שהֵן עבדים חוֹששין לוֹ שמא עבד הוּא; שכל הפוֹסֵל במוּמוֹ הוּא פוֹסֵל.
וכֵן כל מי שיֵש בוֹ עזוּת פנים ואכזריוּת,
ושונֵא את הבריוֹת ואינוֹ גוֹמֵל להם חסד חוֹששין לוֹ ביוֹתֵר שמא גִבעוֹני הוּא; שסימני ישראֵל האוּמה הקדוֹשה בישנים,
רחמנים, גוֹמלי חסדים.
וּבגִבעוֹנים הוּא אוֹמֵר:
"והגִבעֹנים לֹא מִבני ישראֵל הֵמה" ,
לפי שהֵעֵזוּ את פניהם ולֹא נִתפיסוּ,
ולֹא רִחמוּ בני שאוּל,
ולֹא זכרוּ לישראֵל חסד לִמחֹל לִבני מלכם,
והֵם עשוּ עִמהם חסד והחיוּם בתחִלה.
18
מִשפחה שקרא עליה ערער,
והוּא שיעידוּ שנים שנִתערֵב בהן חלל אוֹ ממזֵר אוֹ שיֵש בהן עבדוּת הרי זוֹ ספֵק.
ואִם מִשפחת כֹהנים היא לֹא ישא מִמנה אִשה עד שיִבדֹק עליה ארבע אִמהוֹת שהֵן שמוֹנה:
אִמה, ואֵם אִמה,
ואֵם אבי אִמה,
ואֵם אֵם אבי אִמה.
וכֵן הוּא בוֹדֵק על אֵם אביה,
ואֵם אֵם אביה,
ואֵם אבי אביה,
ואֵם אֵם אבי אביה.
19
ואִם היתה מִשפחה זוֹ שקרא עליה ערער ישראֵלים אוֹ לויִם מוֹסיף לִבדֹק זוּג אחד,
ונִמצא בוֹדֵק עשר אִמהוֹת,
שהעֵרוּב בִלויִם וישראֵלים יתֵר מִן הכֹהנים.
20
ולמה בוֹדֵק בנשים בִלבד? מִפני שהאנשים,
בכל עֵת שיריבוּ זה בזה יחרֵף את חבֵרוֹ בִפסוּל שיֵש בוֹ ביחוּסוֹ,
ואִלוּ היה שם פסוּל,
היה נִשמע.
אבל הנשים אין מחרפוֹת ביִחוּסין.
21
ולמה יבדֹק האיש כשיִרצה לִשא מִמִשפחה זוֹ שהוּרעה חזקתה,
ולֹא תִבדֹק אִשה שתִנשֵא להם? מִפני שלֹא הוּזהרוּ כשֵרוֹת להִנשֵא לִפסוּלים.
22
כל שקוֹרין לוֹ ממזֵר' ושוֹתֵק,
אוֹ נתין' ושוֹתֵק,
אוֹ חלל' ושוֹתֵק,
אוֹ עבד' ושוֹתֵק חוֹששין לוֹ וּלמִשפחתוֹ,
ואין נוֹשאין מֵהן אלא אִם כֵן בוֹדקין אחריהן כמוֹ שבֵארנוּ.
23
מִשפחה שנִתערֵב בה ספֵק חלל כל אלמנה מֵאוֹתה מִשפחה אסוּרה לכֹהֵן לכתחִלה.
ואִם נִשֵאת לֹא תֵצֵא,
מִפני שהֵן שתי ספֵקוֹת:
שמא זוֹ אלמנת אוֹתוֹ חלל שמא אינה אלמנתוֹ; ואִם נֹאמר שהיא אלמנתוֹ,
שמא חלל הוּא שמא אינוֹ חלל.
אבל אִם נִתערֵב בה חלל ודאי כל אִשה מֵהן אסוּרה לכֹהֵן עד שיִבדֹק; ואִם נִשֵאת תֵצֵא.
והוּא הדין אִם נִתערֵב בה ספֵק ממזֵר אוֹ ממזֵר ודאי,
שאֵשת ממזֵר ואֵשת חלל לִכהוּנה אִסוּר אחד הוּא,
כמוֹ שבֵארנוּ.