1
מִפי השמוּעה למדנוּ שהזוֹנה האמוּרה בתוֹרה היא כל שאינה בת ישראֵל,
אוֹ בת ישראֵל שנִבעלה לאדם שהיא אסוּרה להִנשֵא לוֹ אִסוּר השוה בכֹל,
אוֹ שנִבעלה לחלל אף על פי שהיא מוּתרת להִנשֵא לוֹ.
לפיכך הנִרבעת לִבהֵמה,
אף על פי שהיא בִסקילה לֹא נעשית זוֹנה ולֹא נִפסלה לִכהוּנה,
שהרי לֹא נִבעלה לאדם.
והבא על הנִדה,
אף על פי שהיא בכרֵת לֹא נעשית זוֹנה ולֹא נִפסלה לִכהוּנה,
שהרי אינה אסוּרה להִנשֵא לוֹ.
2
וכֵן הבא על הפנוּיה,
אפִלוּ היתה קדֵשה שהִפקירה עצמה לכֹל,
אף על פי שהיא במלקוּת לֹא נעשית זוֹנה,
שהרי אינה אסוּרה להִנשֵא לוֹ.
אבל הנִבעלת לאחד מֵאִסוּרי לאוין השוין בכֹל ואינן מיוּחדין בכֹהנים,
אוֹ מֵאִסוּרי עשֵה,
ואין צריך לוֹמר למי שהיא אסוּרה לוֹ מִשוּם ערוה,
אוֹ לגוֹי ועבד,
הוֹאיל והיא אסוּרה להִנשֵא לוֹ הרי זוֹ זוֹנה.
3
וכֵן הגיֹרת והמשוּחררת,
אפִלוּ נִתגירה ונִשתחררה פחוּתה מִבת שלֹש שנים,
הוֹאיל ואינה בת ישראֵל הרי זוֹ זוֹנה,
ואסוּרה לכֹהֵן.
מִכאן אמרוּ:
גוֹי אוֹ עבד אוֹ נתין אוֹ ממזֵר,
אוֹ גֵר עמוֹני וּמוֹאבי,
אוֹ מִצרי ואדוֹמי רִאשוֹן ושֵני,
אוֹ פצוּע דכא וּכרוּת שפכה,
אוֹ חלל שבאוּ על היהוּדית עשוּ אוֹתה זוֹנה,
ונִפסלה לִכהוּנה; ואִם היתה כֹהנת נִפסלה מִן התרוּמה.
וכֵן יבמה שבא עליה זר עשאה זוֹנה.
והאילוֹנית מוּתרת לכֹהֵן,
ואינה זוֹנה.
4
הבא על אחת מִן השניוֹת וכיוֹצֵא בהן,
כגוֹן הבא על קרוֹבת חלוּצתוֹ אוֹ על חלוּצתוֹ לֹא עשה אוֹתה זוֹנה,
שהרי אינה אסוּרה להִנשֵא לוֹ מִן התוֹרה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת יבוּם.
5
הא למדת שאין היוֹתה זוֹנה תלוּי בִבעילה של אִסוּר,
שהרי הבא על הנִדה ועל הקדֵשה והנִרבעת לִבהֵמה נִבעלה בִבעילה של אִסוּר ולֹא נעשית זוֹנה; וּמי שנִשֵאת לחלל נִבעלה בעילה של התֵר,
כמוֹ שיִתבאֵר,
ונעשית זוֹנה; ואין הדבר תלוּי אלא בפגימה.
וּמִפי השמוּעה למדוּ שאינה פגוּמה אלא מֵאדם האסוּר לה אוֹ מֵחלל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
6
כל הנִבעלת לאדם שהוּא עוֹשה אוֹתה זוֹנה,
בין באֹנס בין ברצוֹן,
בין בזדוֹן בין בשוֹגֵג,
בין כדרכה בין שלֹא כדרכה מִשהערה בה,
נִפסלה מִשוּם זוֹנה; וּבִלבד שתִהיה בת שלֹש שנים ויוֹם אחד,
ויהיה הבוֹעֵל בן תֵשע שנים ויוֹם אחד ומעלה.
לפיכך, אֵשת איש שנִבעלה לאחֵר,
בין באֹנס בין ברצוֹן נִפסלה לִכהוּנה.
7
ואֵשת כֹהֵן שנאנסה בעלה לוֹקה עליה מִשוּם טוּמאה,
שנאמר: "לֹא יוּכל בעלה הרִאשוֹן אשר שִלחה לשוּב לקחתה" .
הכֹל בכלל שאִם נִבעלוּ נאסרוּ על בעליהן,
פֵרֵט לך הכתוּב באֵשת ישראֵל שנאנסה שהיא מוּתרת לבעלה,
שנאמר: "והיא לֹא נִתפשה" .
אבל אֵשת כֹהֵן באִסוּרה עוֹמדת,
שהרי היא זוֹנה.
8
אֵשת ישראֵל שנאנסה,
אף על פי שהיא מוּתרת לבעלה הרי זוֹ אסוּרה לִכהוּנה.
אֵשת כֹהֵן שאמרה לבעלה:
נאנסתי' אוֹ שגגתי' וּבא עלי אחֵר',
אוֹ שבא עֵד אחד והֵעיד לוֹ עליה שזִנת,
בין באֹנס בין ברצוֹן הרי זוֹ אינה אסוּרה עליו,
שמא נתנה עיניה באחֵר.
ואִם היא נאמנת לוֹ אוֹ העֵד נאמן לוֹ,
וסמכה דעתוֹ לדִבריהם הרי זה יוֹציא כדי לצֵאת מידי ספֵק.
9
אֵשת כֹהֵן שאמרה לבעלה:
'נאנסתי', אף על פי שהיא מוּתרת לבעלה,
כמוֹ שבֵארנוּ הרי היא אסוּרה לכל כֹהֵן שבעוֹלם אחר שימוּת בעלה,
שהרי הוֹדת שהיא זוֹנה,
ואסרה עצמה,
ונעשית כחתיכה האסוּרה.
10
כֹהֵן שקִדֵש אִשה גדוֹלה אוֹ קטנה,
ואחר זמן בא עליה וטען שמצאה דרוּסת איש נאסרה עליו מִספֵק,
שמא קֹדם קִדוּשין נִבעלה אוֹ אחר קִדוּשין.
אבל ישראֵל שטען טענה זוֹ לֹא נאסרה עליו,
שיֵש כאן שתי ספֵקוֹת:
שמא קֹדם קִדוּשין שמא אחר קִדוּשין,
ואפִלוּ נֹאמר אחר קִדוּשין,
שמא באֹנס שמא ברצוֹן,
שהאנוּסה מוּתרת לישראֵל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
11
לפיכך, אִם קִדשה אביה לישראֵל והיא פחוּתה מִבת שלֹש שנים ויוֹם אחד,
וטען שמצאה דרוּסת איש נאסרה עליו מִספֵק,
שאין כאן אלא ספֵק אחד,
שמא באֹנס שמא ברצוֹן; וּספֵק אִסוּר של תוֹרה להחמיר.
12
כל אִשה שקִנֵא לה בעלה ונִסתרה ולֹא שתת מי שוֹטה הרי זוֹ אסוּרה לכֹהֵן,
מִפני שהיא ספֵק זוֹנה; בין שלֹא רצת היא לִשתוֹת בין שלֹא רצה הוּא להשקוֹתה,
בין שהיתה שם עֵדוּת שמנעה אוֹתה מִלִשתוֹת בין שקִנאוּ לה בית דין,
בין שהיתה מִן הנשים שאינן ראוּיוֹת לִשתוֹת,
הוֹאיל ולֹא שתת מִכל מקוֹם הרי זוֹ אסוּרה לִכהוּנה מִספֵק.
13
פנוּיה שראוּה נִבעלה לאחֵר והלך לוֹ,
ואמרוּ לה:
מי הוּא זה שבא עליך?' ואמרה:
אדם כשֵר' הרי זוֹ נאמנת.
ולֹא עוֹד,
אלא אפִלוּ ראוּה מעוּברת ואמרוּ לה:
מִמי נִתעברת?',
ואמרה: מֵאדם כשֵר' הרי זוֹ נאמנת,
ותִהיה מוּתרת לכֹהֵן.
14
במה דברים אמוּרים? בשהיה המקוֹם שנִבעלה פרשת דרכים אוֹ בקרנוֹת שבשדה שהכֹל עוֹברין שם,
והיוּ רֹב העוֹברין שם כשֵרים,
ורֹב העיר שפֵרשוּ מִמנה אֵלוּ העוֹברין כשֵרים,
שחכמים עשוּ מעלה ביִחוּסין והִצריכוּ שני רוּבוֹת.
אבל אִם היוּ רֹב העוֹברים פסוּלין,
כגוֹן גוֹים וּממזֵרים וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שרֹב המקוֹם שבאוּ מִמנוּ כשֵרים,
אוֹ שהיוּ רֹב אנשי המקוֹם פסוּלין,
אף על פי שרֹב העוֹברין שם כשֵרים חוֹששין לה שמא למי שפוֹסֵל אוֹתה נִבעלה,
ולֹא תִנשֵא לכֹהֵן לכתחִלה.
ואִם נִשֵאת לֹא תֵצֵא.
15
ראוּה שנִבעלה בעיר אוֹ נִתעברה בעיר,
אפִלוּ לֹא היה שוֹכֵן שם אלא גוֹי אחד אוֹ חלל אחד ועבד וכיוֹצֵא בהן הרי זוֹ לֹא תִנשֵא לכֹהֵן לכתחִלה,
שכל הקבוּע כמחצה על מחצה הוּא.
ואִם נִשֵאת לֹא תֵצֵא,
הוֹאיל והיא אוֹמרת:
לכשֵר נִבעלתי'.
16
היתה אִלמת אוֹ חֵרשת,
אוֹ שאמרה:
איני יוֹדעת למי נִבעלתי',
אוֹ שהיתה קטנה שאינה מכרת בין כשֵר לפסוּל הרי זוֹ ספֵק זוֹנה.
ואִם נִשֵאת לכֹהֵן תֵצֵא,
אלא אִם כֵן היוּ שני הרוּבין המצוּיין אצלה כשֵרים.
17
השבוּיה שנִפדית והיא בת שלֹש שנים ויוֹם אחד אוֹ יתֵר אסוּרה לִכהוּנה,
מִפני שהיא ספֵק זוֹנה,
שמא נִבעלה לגוֹי.
ואִם יֵש לה עֵד שלֹא נִתיחֵד הגוֹי עִמה הרי זוֹ כשֵרה לִכהוּנה.
ואפִלוּ עבד אוֹ אִשה אוֹ קרוֹב נאמן לעֵדוּת זוֹ.
וּשתי שבוּיוֹת שהֵעידה כל אחת מֵהן לחברתה הרי אֵלוּ נאמנוֹת.
הוֹאיל ואִסוּר כל הספֵקוֹת מִדִברי סוֹפרים,
לפיכך הֵקֵלוּ בשבוּיה.
18
וכֵן קטן שהיה מֵשיח לפי תוּמוֹ נאמן.
מעשה באחד שנִשבה הוּא ואִמוֹ,
והיה מֵשיח לפי תוּמוֹ ואמר:
נִשבינוּ לבין הגוֹים; יצאתי לִשאֹב מים ודעתי על אִמי,
לִלקֹט עֵצים ודעתי על אִמי',
והִשיאוּ אוֹתה חכמים לכֹהֵן על פיו.
19
אין הבעל נאמן להעיד באִשתוֹ השבוּיה שלֹא נִטמֵאת,
שאין אדם מֵעיד לעצמוֹ.
וכֵן שִפחתה לֹא תעיד לה.
אבל שִפחת בעלה מעידה לה.
ושִפחתה שהיתה משיחה לפי תוּמה נאמנת.
20
כֹהֵן שהֵעיד לִשבוּיה שהיא טהוֹרה הרי זה לֹא ישאנה,
שמא עיניו נתן בה.
ואִם פדיה והֵעיד לה הרי זה ישאנה,
שאִלוּ לֹא ידע שהיא טהוֹרה,
לֹא היה נוֹתֵן מעוֹתיו בה.
21
האִשה שאמרה:
נִשביתי, וּטהוֹרה אני' נאמנת,
שהפה שאסר הוּא הפה שהִתיר,
ואפִלוּ היה שם עֵד אחד שמֵעיד שהיא שבוּיה.
אבל אִם יֵש שם עֵדים שנִשבית אינה נאמנת,
עד שיעיד לה אחד שהיא טהוֹרה.
היוּ שם שני עֵדים שנִשבית ועֵד אחד מֵעיד שנִטמֵאת,
ואחד מכחיש אוֹתוֹ וּמֵעיד לה שהיא טהוֹרה ולֹא נִתיחֵד עִמה גוֹי עד שנִפדית,
אפִלוּ זה שמֵעיד שהיא טהוֹרה אִשה אוֹ שִפחה הרי זוֹ מוּתרת.
22
מי שאמרה:
נִשביתי, וּטהוֹרה אני',
והִתירוּה בית דין להִנשֵא,
ואחר כך באוּ שם עֵדים שנִשבית הרי זוֹ תִנשֵא לכתחִלה ולֹא תֵצֵא מֵהתֵרה.
ואפִלוּ נִכנס אחריה השבאי,
והרי היא שבוּיה לפנינוּ ביד אדוֹניה הרי זוֹ לֹא תֵצֵא מֵהתֵרה שהִתירוּה,
וּמשמרין אוֹתה מֵעתה עד שתִפדה.
23
באוּ לה שני עֵדים אחר כך שנִטמֵאת,
אפִלוּ נִשֵאת ואפִלוּ היוּ לה בנים הרי זוֹ תֵצֵא; ואִם בא עֵד אחד אינוֹ כלוּם.
אמרה: נִשביתי,
וּטהוֹרה אני,
ויֵש לי עֵדים שאני טהוֹרה' אין אוֹמרין:
נמתין עד שיבֹאוּ עֵדים,
אלא מתירין אוֹתה מיד.
ולֹא עוֹד,
אלא אפִלוּ יצא עליה קוֹל שיֵש עליה עֵדי טוּמאה מתירין אוֹתה עד שיבֹאוּ עֵדים,
שבשבוּיה הֵקֵלוּ.
24
האב שאמר:
קִדשתי את בִתי וגֵרשתיה' והרי היא קטנה נאמן.
קִדשתיה וגֵרשתיה כשהיתה קטנה' והרי היא גדוֹלה אינוֹ נאמן להחזיקה גרוּשה.
נִשבית וּפדיתיה',
בין שהיא גדוֹלה בין שהיא קטנה אינוֹ נאמן,
שלֹא האמינה אוֹתוֹ תוֹרה אלא לאסרה מִשוּם אישוּת,
שנאמר: "את בִתי נתתי לאיש הזה" ,
אבל לֹא לפסלה מִשוּם זנוּת.
25
אֵשת כֹהֵן שנאסרה עליו מִשוּם שבוּיה,
הוֹאיל והדבר ספֵק הרי זוֹ מוּתרת לדוּר עִמוֹ בחצֵר אחת,
וּבִלבד שיִהיוּ עִמוֹ בניו וּבני ביתוֹ תמיד לשמרוֹ.
26
עיר שבאה במצוֹר ונִכבשה:
אִם היוּ הגוֹים מקיפין את העיר מִכל רוּחוֹתיה כדי שלֹא תִמלֵט אִשה אחת עד שיִראוּ אוֹתה ותֵעשה בִרשוּתן הרי כל הנשים שבתוֹכה פסוּלוֹת לִכהוּנה כִשבוּיוֹת,
שמא נִבעלוּ לגוֹים,
אלא מי שהיתה מִבת שלֹש שנים וּלמטה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
27
ואִם היה אפשר שתִמלֵט אִשה אחת ולֹא יֵדעוּ בה,
אוֹ שהיתה בעיר מחבוֹאה אחת,
אפִלוּ אינה מחזקת אלא אחת הרי זוֹ מצלת על הכֹל.
28
כיצד מצלת? כל אִשה שאמרה:
טהוֹרה אני' נאמנת,
ואף על פי שאין לה עֵד; מִתוֹך שיכוֹלה לוֹמר:
נִמלטתי כשנִכבשה העיר' אוֹ במחבוֹאה הייתי ונִצלתי' נאמנת לוֹמר:
לֹא נִמלטתי ולֹא נחביתי ולֹא נִטמֵאתי'.
29
במה דברים אמוּרים? בִגדוּד של אוֹתה מלכוּת,
שהֵן מִתישבין בעיר ואינן ירֵאין,
לפיכך חוֹששין להן שמא בעלוּ.
אבל גדוּד של מלכוּת אחרת שפשט ושטף ועבר לֹא נאסרוּ הנשים,
מִפני שאין להן פנאי לִבעֹל,
שהֵן עוֹסקין בשלל וּבוֹרחין להן.
ואִם שבוּ נשים ונעשוּ בִרשוּתן,
אף על פי שרדפוּ אחריהם ישראֵל והִצילוּ אוֹתן מידן הרי הֵן אסוּרוֹת.
30
האִשה שנחבשה ביד גוֹים:
על ידי ממוֹן מוּתרת; ועל ידי נפשוֹת אסוּרה לִכהוּנה.
לפיכך, אִם היה בעלה כֹהֵן נאסרה עליו.
במה דברים אמוּרים? בִזמן שיד ישראֵל תקיפה על הגוֹים והֵם ירֵאין מֵהן.
אבל בִזמן שיד הגוֹים תקיפה עלינוּ,
אפִלוּ על ידי ממוֹן,
כיון שנעשית בִרשוּת גוֹים נאסרה,
אלא אִם כֵן הֵעיד לה אחד כִשבוּיה,
כמוֹ שבֵארנוּ.