1
פצוּע דכא וּכרוּת שפכה שנשאוּ בת ישראֵל וּבעלוּ לוֹקין,
שנאמר: "לֹא יבֹא פצוּע דכא וּכרוּת שפכה" וכו' .
וּמוּתרין לִשא גיֹרת וּמשוּחררת.
ואפִלוּ כֹהֵן שהוּא פצוּע דכא מוּתר לִשא גיֹרת וּמשוּחררת,
שאינוֹ בִקדוּשתוֹ.
ואפִלוּ נתינה אוֹ אחת מִן הספֵקוֹת מוּתרת לוֹ.
2
הוֹאיל וּפצוּע דכא אסוּר לבֹא בקהל,
לֹא גזרוּ בוֹ על הנתינים ולֹא על הספֵקוֹת.
אבל פצוּע דכא וּכרוּת שפכה אסוּר בממזרת ודאית,
שהרי אִסוּרה מִן התוֹרה.
3
אי זה הוּא פצוּע דכא? כל שנִפצעוּ הביצים שלוֹ.
וּכרוּת שפכה? כל שנִכרת הגיד שלוֹ.
וּבִשלֹשה אֵברים אפשר שיוֹליד הזכר:
בגיד, וּבביצים,
וּבשבילין שבהן תִתבשֵל שִכבת זרע והֵן הנִקראין חוּטי ביצים.
וכיון שנִפצע אחד מִשלֹשה אֵברים אֵלוּ אוֹ נִכרת אוֹ נִדוֹך הרי זה נִפסל.
4
כיצד? נִפצע הגיד אוֹ נִדוֹך,
אוֹ שנִכרתה העטרה אוֹ למעלה מֵעטרה פסוּל.
ואִם נִכרת מֵרֹאש העטרה ונִשתיֵר מִמנה ואפִלוּ כחוּט השערה מוּקף לכל הגיד הרי זה כשֵר.
נִכרת הגיד למעלה מֵעטרה כקוּלמוֹס אוֹ כמרזֵב כשֵר.
5
נִקב למעלה מֵעטרה כשֵר.
נִקבה העטרה עצמה,
אִם כשיִראה קרי תֵצֵא שִכבת זרע מִן הנקב פסוּל.
נִסתם הנקב חזר להכשֵרוֹ.
נִקב למטה מֵעטרה שכנגדוֹ למעלה בתוֹך העטרה פסוּל,
שהעטרה כוּלה מעכבת.
6
נִסתם שביל שִכבת זרע,
וחזר לִראוֹת שִכבת זרע מִשביל שמשתין בוֹ הרי זה פסוּל.
7
נִכרתוּ הביצים אוֹ אחת מֵהן,
אוֹ שנִפצעה אחת מֵהן אוֹ שנִדוֹכה אוֹ שחסרה אוֹ שנִקבה הרי זה פסוּל.
נִכרתוּ חוּטי ביצים אוֹ אחד מֵהן,
אוֹ שנִדוֹך אוֹ נִפצע הרי זה פסוּל.
8
נִקב חוּט מֵחוּטי הביצים לִשביל מי רגלים והרי הוּא מטיל מים מִשני מקוֹמוֹת,
מִשביל המים וּמִשביל שִכבת זרע הרי זה כשֵר.
9
כל פסוּל' שאמרנוּ בעִנין זה בשלֹא היוּ בידי שמים,
כגוֹן שכרתוֹ אדם אוֹ כלב אוֹ הִכהוּ קוֹץ,
וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ.
אבל אִם נוֹלד כרוּת שפכה אוֹ פצוּע דכא,
אוֹ שנוֹלד בלֹא ביצה אוֹ שחלה מֵחמת גוּפוֹ וּבטלוּ מִמנוּ אֵברים אֵלוּ,
אוֹ שנוֹלד לוֹ בהן שחין והִמסה אוֹתן אוֹ כרתן הרי זה כשֵר לבֹא בקהל,
שכל אֵלוּ בידי שמים.
10
אסוּר להפסיד אֵברי הזרע,
בין באדם בין בִבהֵמה חיה ועוֹף,
אחד טמֵאים ואחד טהוֹרים,
בין בארץ בין בחוּצה לארץ.
אף על פי שנאמר:
"וּבארצכם לֹא תעשוּ" ,
מִפי השמוּעה למדוּ שדבר זה נוֹהֵג בכל מקוֹם,
ועִנין הכתוּב:
לֹא יֵעשה זֹאת בישראֵל,
בין בגוּפן בין בגוּפוֹת אחֵרים.
וכל המסרֵס לוֹקה מִן התוֹרה בכל מקוֹם.
ואפִלוּ מסרֵס אחר המסרֵס לוֹקה.
11
כיצד? הרי שבא וכרת את הגיד,
וּבא אחֵר וכרת את הביצים אוֹ נִתקן,
וּבא אחֵר וכרת את חוּטי ביצים; אוֹ שבא אחד וּמִעֵך את הגיד,
וּבא אחֵר ונִתקוֹ,
וּבא אחֵר וּכרתוֹ כוּלן לוֹקין,
ואף על פי שלֹא סֵרֵס האחרוֹן אלא מסֹרס,
בין באדם בין בִבהֵמה חיה ועוֹף.
והמסרֵס את הנקֵבה,
בין באדם בין בִשאר מינים פטוּר.
12
המשקה עִקרין לאדם אוֹ לִשאר מינים כדי לסרסוֹ הרי זה אסוּר,
ואין לוֹקין עליו.
ואִשה מוּתרת לִשתוֹת עִקרין שמסרסין אוֹתה עד שלֹא תֵלֵד.
הרי שכפת את האדם ושִסה בוֹ כלב אוֹ שאר חיוֹת עד שעשהוּ כרוּת שפכה,
אוֹ שהוֹשיבוֹ במים אוֹ בשלג עד שבִטֵל מִמנוּ אֵברי תשמיש אינוֹ לוֹקה,
עד שיסרֵס בידוֹ.
וראוּי להכוֹתוֹ מכת מרדוּת.
13
אסוּר לוֹמר לגוֹי לסרֵס בהֵמה שלנוּ.
ואִם לקחה הגוֹי מֵעצמוֹ לסרֵס אוֹתה מוּתר.
ואִם הערים ישראֵל בדבר זה קוֹנסין אוֹתוֹ,
וּמוֹכרה לישראֵל אחֵר; ואפִלוּ לִבנוֹ הגדוֹל מוּתר למכרה.
אבל לִבנוֹ הקטן אינוֹ מוֹכרה ולֹא נוֹתנה לוֹ.