1
אי זה הוּא ממזֵר האמוּר בתוֹרה? זה הבא מֵערוה מִן העריוֹת חוּץ מִן הנִדה,
שהבֵן מִמנה פגוּם,
ואינוֹ ממזֵר.
אבל הבא על שאר העריוֹת,
בין באֹנס בין ברצוֹן,
בין בזדוֹן בין בִשגגה הוּלד ממזֵר.
ואחד זכרים ואחד נקֵבוֹת אסוּרין לעוֹלם,
שנאמר: "גם דוֹר עשירי" ,
כלוֹמר לעוֹלם.
2
אחד ממזֵר שנשא ישראֵלית אוֹ ישראֵלי שנשא ממזרת,
כיון שבעלוּ אחר הקִדוּשין לוֹקין.
קִדֵש ולֹא בעל אינוֹ לוֹקה.
בעל ולֹא קִדֵש אינן לוֹקין מִשוּם ממזרת,
שאין לך בכל חיבי לאוין מי שלוֹקה על בעילה בלֹא קִדוּשין אלא כֹהֵן גדוֹל על האלמנה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
המחזיר גרוּשתוֹ מִשנִשֵאת הוּלד כשֵר,
שהרי אינה ערוה.
3
גוֹי ועבד הבא על בת ישראֵל הוּלד כשֵר,
בין בִפנוּיה בין באֵשת איש,
בין באֹנס בין ברצוֹן.
וגוֹי ועבד הבאין על הממזרת הוּלד ממזֵר.
והממזֵר הבא על הגוֹיה הוּלד גוֹי; נִתגיֵר הרי הוּא כשֵר כִשאר גֵרים.
ואִם בא על השִפחה הוּלד עבד; שִחררוֹ הוּלד כשֵר כִשאר עבדים משוּחררים,
וּמוּתר בבת ישראֵל.
4
זה הכלל:
בֵן הבא מִן העבד אוֹ מִן הגוֹי אוֹ מִן השִפחה אוֹ מִן הגוֹיה הרי הוּא כאִמוֹ,
ואין משגיחין על האב.
לפי דבר זה הִתירוּ לממזֵר שיִשא שִפחה,
כדי לטהֵר את בניו,
שהרי הוּא משחרֵר אוֹתן,
ונִמצאוּ בני חֹרין.
ולֹא גזרוּ על השִפחה לממזֵר,
מִפני תקנת בנים.
5
מי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין הבא על אֵשת איש אוֹתוֹ הבֵן אין לוֹ תקנה,
מִפני שצד עבדוּת וצד ממזֵרוּת מעֹרבין בוֹ,
לפיכך אסוּר בשִפחה,
ונִמצאוּ בניו כמוֹתוֹ לעוֹלם.
6
גוֹי הבא על השִפחה שטבלה הרי זה עבד,
ועבד שטבל שבא על גוֹיה הוּלד גוֹי; הלוֹך אחר האֵם.
אבל גוֹי הבא על שִפחה גוֹיה,
אוֹ עבד גוֹי שבא על גוֹיה בת חֹרין הוּלד הוֹלֵך אחר הזכר.
7
ממזֵר מוּתר לִשא גיֹרת,
וכֵן הממזרת מוּתרת לגֵר.
והבנים מִשניהן ממזֵרים,
שהוּלד הוֹלֵך אחר הפגוּם,
שנאמר: "בִקהל יי" ,
וּקהל גֵרים אינוֹ קרוּי קהל יי'.
8
גיֹרת שנִשֵאת לגֵר והוֹלידוּ בֵן,
אף על פי שהוֹרתוֹ ולֵדתוֹ בִקדוּשה הרי זה מוּתר בממזרת.
וכֵן בבן בנוֹ,
עד שיִשתקע שֵם גיוּתוֹ מִמנוּ ולֹא יוּדע שהוּא גֵר,
ואחר כך יֵאסֵר בממזרת.
ואחד הגֵרים ואחד עבדים משוּחררים דין אחד לכוּלן.
9
גֵר שנשא בת ישראֵל אוֹ ישראֵל שנשא גיֹרת הוּלד ישראֵל לכל דבר,
ואסוּר בממזרת.
10
שלֹשה ממזֵרים הֵן:
ממזֵר ודאי,
וּממזֵר ספֵק,
וּממזֵר מִדִברי סוֹפרים.
אי זה הוּא ממזֵר ודאי? זה שבא מִן הערוה הוּדאית,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וּממזֵר ספֵק? זה הבא מִספֵק ערוה,
כגוֹן הבא על אִשה שנִתקדשה ספֵק קִדוּשין אוֹ נִתגרשה ספֵק גֵרוּשין וכיוֹצֵא בהן.
האִשה ששמעה שמֵת בעלה ונִשֵאת,
והרי בעלה קים,
וּבא בעלה עליה והיא תחת השֵני הרי הבֵן ממזֵר מִדִברי סוֹפרים.
11
פנוּיה שנִתעברה מִזנוּת,
אמרוּ לה:
מה הוּא העוּבר הזה' אוֹ הוּלד הזה?':
אִם אמרה:
בֵן כשֵר הוּא,
וּלישראֵל נִבעלתי' הרי זוֹ נאמנת,
והבֵן כשֵר,
ואף על פי שרֹב העיר שזִנתה בה פסוּלים.
12
ואִם לֹא נִבדקה אִמוֹ עד שמֵתה,
אוֹ שהיתה חֵרשת אוֹ אִלמת אוֹ שוֹטה,
אוֹ שאמרה:
לִפלוֹני הממזֵר נִבעלתי' אוֹ לִפלוֹני הנתין נִבעלתי',
אפִלוּ אוֹתוֹ פלוֹני מוֹדה שהוּא מִמנוּ הרי זה הוּלד ספֵק ממזֵר; כשֵם שזִנת עִם זה שהוֹדה לה,
כך זִנתה עִם אחֵר.
וזה הוּא הנִקרא שתוּקי',
שמכיר את אִמוֹ ואינוֹ מכיר את אביו ודאי.
13
וכֵן הבֵן הנִמצא בשוּק,
והוּא הנִקרא אסוּפי' הרי זה ספֵק ממזֵר,
שאין אנוּ יוֹדעין מה הוּא.
14
פנוּיה שזִנתה ואמרה:
בֵן זה בן פלוֹני הוּא':
אִם אוֹתוֹ פלוֹני כשֵר הרי הבֵן כשֵר,
ואינה נאמנת לִהיוֹת זה בנוֹ של פלוֹני.
ויֵראה לי שחוֹששין לִדבריה,
ויהיה הבֵן אסוּר בִקרוֹבוֹת אוֹתוֹ פלוֹני מִספֵק; ואִם אוֹתוֹ פלוֹני ממזֵר אינה נאמנת לִהיוֹת הבֵן ממזֵר ודאי על פיה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
אלא יהיה הבֵן ספֵק ממזֵר.
15
אבל האב שהוּחזק שזה בנוֹ,
ואמר: בני זה ממזֵר הוּא' נאמן.
ואִם יֵש לבֵן בנים אינוֹ נאמן,
שלֹא האמינה אוֹתוֹ תוֹרה אלא על בנוֹ,
שנאמר: "כי את הבכֹר בן השנוּאה יכיר" יכירנוּ לאחֵרים.
16
וּכשֵם שנאמן לוֹמר:
בני זה בכוֹר',
כך נאמן לוֹמר שהוּא ממזֵר אוֹ בן גרוּשה אוֹ בן חלוּצה.
וכֵן אִם היתה אִשתוֹ מעוּברת נאמן לוֹמר:
עוּבר זה אינוֹ בני,
וּממזֵר הוּא',
ויהיה ממזֵר ודאי.
והאוֹמֵר על עצמוֹ שהוּא ממזֵר נאמן לאסֹר עצמוֹ בבת ישראֵל,
ואסוּר בממזרת עד שיִוּדע שהוּא ממזֵר.
וּבנוֹ כמוֹהוּ.
ואִם יֵש לוֹ בני בנים אינוֹ נאמן לִפסֹל בני בניו,
ולֹא יפסֹל אלא עצמוֹ.
17
ארוּסה שנִתעברה והיא בבית אביה הרי הוּלד בחזקת ממזֵר ואסוּר בבת ישראֵל,
ואסוּר בממזרת.
ואִם נִבדקה אִמוֹ ואמרה:
מֵארוּסי נִתעברתי' נאמנת,
והוּלד כשֵר.
ואִם הִכחישה הארוּס ואמר:
מֵעוֹלם לֹא באתי עליה' הרי הוּלד ממזֵר; שאפִלוּ היה בחזקת בנוֹ ואמר:
בני זה ממזֵר' נאמן.
והאִשה אינה בחזקת זוֹנה,
אלא נאמנת לוֹמר:
לארוּסי נִבעלתי' ואינה זוֹנה,
ואִם נִשֵאת לכֹהֵן לֹא תֵצֵא,
וּולדה מִמנוּ כשֵר.
18
היוּ העם מרננין אחריה והיא ארוּסה,
עִם ארוּסה ועִם אנשים אחֵרים,
אף על פי שבא עליה ארוּסה בבית חמיו הרי זה ספֵק ממזֵר; כשֵם שהִפקירה עצמה לארוּסה,
הִפקירה לאחֵרים.
ואִם נִבדקה ואמרה:
עוּבר זה מֵארוּסי' הרי זה כשֵר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
19
אֵשת איש שהיתה מעוּברת ואמרה:
עוּבר זה אינוֹ מִבעלי' אינה נאמנת לפסלוֹ,
והרי הבֵן בחזקת כשרוּת,
שלֹא האמינה תוֹרה אלא האב.
אמר האב:
אינוֹ בנוֹ',
אוֹ שהיה בעלה בִמדינת הים הרי זה בחזקת ממזֵר.
ואִם אמרה:
מִגוֹי ועבד נִתעברתי' הרי הוּלד כשֵר,
שאין הבעל יכוֹל להכחישה בדבר זה.
ואין העוּבר מִשתהה בִמעי אִמוֹ יתֵר על שנים עשר חֹדש.
20
אֵשת איש שיצא עליה קוֹל שהיא מזנה תחת בעלה,
והכֹל מרננין אחריה אין חוֹששין לבניה שמא ממזֵרין הֵן,
שרֹב בעילוֹת אֵצל הבעל,
וּמוּתר לִשא בִתה לכתחִלה.
אבל היא עצמה חוֹששין לה מִשוּם זוֹנה,
ואִם היתה פרוּצה יתֵר מִדאי אף לבניה חוֹששין.
21
דין תוֹרה שספֵק ממזֵר מוּתר לבֹא בִקהל יי,
שנאמר: "לֹא יבֹא ממזֵר בִקהל יי" ממזֵר ודאי אסוּר לבֹא בקהל,
ולֹא ספֵק.
אבל חכמים עשוּ מעלה ביִחוּסין ואסרוּ כל הספֵקוֹת לבֹא בקהל.
לפיכך ממזֵר ודאי מוּתר לִשא ממזרת ודאית,
אבל ממזֵר ספֵק אוֹ שתוּקי אוֹ אסוּפי אסוּר לִשא בת ישראֵל,
22
ואסוּר לִשא ממזרת.
ואפִלוּ ממזרת מִספֵק אסוּרה לוֹ,
שמא אחד מֵהן אינוֹ ממזֵר והשֵני ממזֵר ודאי.
וּממזֵר של דִבריהם מוּתר לִשא ממזרת של דִבריהם.
וכֵן שאר הספֵקוֹת אסוּרין לִשא זה מִזה.
23
כיצד? שתוּקים ואסוּפים וּספֵק ממזֵרים אסוּרין לבֹא זה בזה; ואִם נשאוּ לֹא יקימוּ,
אלא יוֹציאוּ בגֵט,
והוּלד ספֵק כאבוֹתיו.
ואין לִספֵקוֹת אֵלוּ תקנה אלא שיִשאוּ מִן הגֵרים,
והוּלד הוֹלֵך אחר הפגוּם.
24
כיצד? שתוּקי אוֹ אסוּפי שנשא גיֹרת אוֹ משוּחררת,
אוֹ גֵר וּמשוּחרר שנשאוּ שתוּקית אוֹ אסוּפית הוּלד שתוּקי אוֹ אסוּפי.
25
האסוּפי שנִמצא בעיר שיֵש בה גוֹים,
בין שהיה רֹב גוֹים אוֹ רֹב ישראֵל הרי זה ספֵק גוֹי לעִנין יחוּסין:
קִדֵש אִשה צריכה גֵט מִספֵק; מי שהרגוֹ אינוֹ נהרג עליו.
26
הִטבילוּהוּ בית דין לשֵם גֵרוּת אוֹ שטבל מִשהִגדיל הרי הוּא כִשאר אסוּפים הנִמצאים בערי ישראֵל.
היה רֹב העיר גוֹים מוּתר להאכילוֹ נבֵלוֹת וּטרֵפוֹת.
היה רוּבן ישראֵל מחזירין לוֹ אבֵדתוֹ,
כישראֵל. מחצה למחצה מִצוה להחיוֹתוֹ,
כישראֵל, וּמפקחין עליו את הגל בשבת,
והרי הוּא לעִנין נזקים ככל ספֵק ממוֹן:
המוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
27
יֵראה לי,
שכל מדינה שיֵש בה שִפחה אוֹ גוֹיה הראוּיה לולד,
הוֹאיל והאסוּפי הנִמצא שם ספֵק גוֹי אוֹ ספֵק עבד,
כשיִשא הגיֹרת כמוֹ שאמרנוּ הרי זוֹ ספֵק אֵשת איש,
והבא עליה פטוּר,
שאין הוֹרגין מִספֵק.
וכֵן יֵראה לי שהשתוּקי שנשא אִשה שאפשר שהיא ערוה עליו הרי היא ספֵק אֵשת איש,
שאין קִדוּשין תוֹפסין בעריוֹת.
28
ואי זוֹ היא האִשה שאפשר שתִהיה ערוה עליו? כל אִשה שהיה אביה אוֹ אחיה קים כשנִתעברה בוֹ אִמוֹ,
וכל אִשה שנִתגרשה אוֹ נִתאלמנה,
שמא אֵשת אביו היא אוֹ אֵשת אחי אביו.
29
וּמִנין אני אוֹמֵר שאין השתוּקי והאסוּפי אסוּר בכל אִשה שאפשר שתִהיה ערוה עליו? שהרי הכשֵר שנִבדקה אִמוֹ אינוֹ אסוּר בכל אִשה שאפשר שתִהיה ערוה עליו.
והרי נאמר בתוֹרה:
"אל תחלֵל את בִתך להזנוֹתה" ,
ואמרוּ חכמים שאִם יֵעשה זה,
נִמצא האב נוֹשֵא בִתוֹ ואח נוֹשֵא אחוֹתוֹ; ואִלוּ היה הדין שכל מי שאינוֹ יוֹדֵע אביו בודאי אסוּר בכל אִשה שאפשר שתִהיה ערוה עליו לֹא היינוּ באים למִדה הזֹאת לעוֹלם,
ולֹא היתה הארץ מלֵאה זִמה.
הא למדת,
שאין אוֹסרין עריוֹת וּמחזיקין אוֹתן בִשאֵר בשר בספֵק,
עד שיִוּדע בודאי שזוֹ ערוה עליו.
שאִם אתה אוֹמֵר כֵן כל היתוֹמים שבעוֹלם שלֹא הִכירוּ אבוֹתיהן היוּ אסוּרין להִנשֵא בכל מקוֹם,
שמא יפגעוּ בערוה.
30
הוּלד שהיה מוּשלך בדרך,
וּבא אחד ואמר:
בני הוּא,
ואני הִשלכתיו' נאמן.
וכֵן אִמוֹ נאמנת.
נאסף מִן השוּק,
וּבאוּ אביו ואִמוֹ אחר כֵן ואמרוּ:
בנֵנוּ הוּא' אין נאמנין,
הוֹאיל ויצא עליו שֵם אסוּפי.
וּבִשני רעבוֹן נאמנין,
שמִפני רעב הִשליכוּהוּ,
והֵן רוֹצין שיזוּנוּ אוֹתוֹ אחֵרים,
וּלפיכך שתקוּ עד שנאסף.
31
נִמצא הוּלד מהוּל,
אוֹ שהוּחתל,
אוֹ שהוּמלח,
אוֹ שהיה הכֹחל בעיניו אוֹ הקמֵעין בצוּארוֹ,
אוֹ שנִמצא תחת אילן מסוּבך שאין חיה נִכנסת לוֹ והיה סמוּך לעיר,
אוֹ שנִמצא בבית הכנסת הסמוּך לעיר אוֹ בצִדי רשוּת הרבים אין בוֹ מִשוּם אסוּפי; מֵאחר שהֵן משמרין אוֹתוֹ שלֹא ימוּת בחזקת כשֵר הוּא.
אבל אִם נִמצא מוּשלך באמצע הדרך אוֹ רחוֹק מִן העיר,
אפִלוּ תחת אילן אוֹ בבית הכנסת,
אוֹ שנִמצא תלוּי באילן,
מקוֹם שחיה מגעת לוֹ הרי זה אסוּפי.
32
נאמנת חיה לוֹמר:
זה הבֵן כֹהֵן הוּא' אוֹ לֵוי' אוֹ נתין' אוֹ ממזֵר',
מִפני שלֹא הוּחזק,
ואין אנוּ יוֹדעין יחוּסוֹ.
במה דברים אמוּרים? בשהוּחזקה בנאמנוּת ולֹא עִרעֵר עליה אדם.
אבל אִם עִרעֵר עליה אפִלוּ אחד ואמר:
בשקר מעידה' אינה נאמנת,
והרי הבֵן בחזקת כשֵר,
ואין לוֹ יחוּס.
33
דבר ברוּר שהשתוּקי אסוּר לִשא שתוּקית והאסוּפי אסוּר באסוּפית,
מִפני שהֵן ספֵקוֹת.
אבל ממזֵרין ודאין וּנתינים מוּתרין לבֹא זה בזה,
והוּלד ממזֵר.
וּשתוּקי ואסוּפי מוּתר בִנתינים כִשאר גֵרים,
והוּלד ספֵק ממזֵר.