1
כיצד מקבלין גֵרי הצדק? כשיבֹא להִתגיֵר ויבדקוּ אחריו ולֹא ימצאוּ עִלה,
אוֹמרין לוֹ:
מה ראיתה שבאתה להִתגיֵר? אי אתה יוֹדֵע שיִשראֵל בזמן הזה דוים וּדחוּפים וּמסוּחפים וּמטֹרפין ויסוּרין באין עליהן?'.
אמר: אני יוֹדֵע ואיני כדאי' מקבלין אוֹתוֹ מיד.
2
וּמוֹדיעין אוֹתוֹ עִקרי הדת,
שהוּא יחוּד השֵם ואִסוּר עבוֹדה זרה,
וּמאריכין בדבר זה וּמוֹדיעין אוֹתוֹ מִקצת מִצווֹת קלוֹת וּמִקצת מִצווֹת חמוּרוֹת,
ואין מאריכין בדבר זה.
וּמוֹדיעין אוֹתוֹ עוֹן לקט שִכחה וּפֵאה וּמעשר עני.
וּמוֹדיעין אוֹתוֹ ענשן של מִצווֹת.
כיצד? אוֹמרין לוֹ:
הוי יוֹדֵע שעד שלֹא באתה לדת זוֹ,
אִם אכלת חֵלב אי אתה ענוּש כרֵת,
אִם חִללת שבת אי אתה ענוּש סקילה.
ועכשיו אחר שתִתגיֵר,
אִם אכלת חֵלב אתה ענוּש כרֵת,
אִם חִללת שבת אתה ענוּש סקילה'.
ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו,
שמא יגרֹם לוֹ לטרדוֹ וּלהטוֹתוֹ מִדרך טוֹבה לדרך רעה; שבתחִלה אין מוֹשכין את האדם אלא בדִברי רצוֹן רכים,
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"בחבלי אדם אמשכֵם",
ואחר כך:
"בעבֹתוֹת אהבה" .
3
וּכשֵם שמוֹדיעין אוֹתוֹ ענשן של מִצווֹת,
כך מוֹדיעין אוֹתוֹ שכרן של מִצווֹת.
וּמוֹדיעין אוֹתוֹ שבעשית מִצווֹת אֵלוּ יזכה לחיי העוֹלם הבא,
ושאין שם צדיק גמוּר אלא בעל חכמה שעוֹשה מִצווֹת אֵלוּ ויוֹדען.
4
ואוֹמרין לוֹ:
הוי יוֹדֵע שהעוֹלם הבא אינוֹ צפוּן אלא לצדיקים,
והֵם ישראֵל.
וזה שתִראה ישראֵל בצער בעוֹלם הזה טוֹבה צפוּנה היא להם,
שאינן יכוֹלין לקבֵל רֹב טוֹבה בעוֹלם הזה כאוּמוֹת,
שמא ירוּם לבבם ויתעוּ ויפסידוּ שכר העוֹלם הבא,
כעִנין שנאמר:
"ויִשמן ישוּרוּן ויִבעט" .
5
ואין הקדוֹש ברוּך הוּא מֵביא עליהן רֹב פוּרענוּת,
כדי שלֹא יֹאבדוּ; אלא כל האוּמוֹת כלין,
והֵן עוֹמדין'.
וּמאריכין בדבר זה כדי לחבבוֹ.
אִם חזר בוֹ ולֹא רצה לקבֵל הוֹלֵך לדרכוֹ.
ואִם קִבֵל אין משהין אוֹתוֹ,
אלא מוֹלין אוֹתוֹ מיד.
ואִם היה מהוּל מטיפין מִמנוּ דם ברית וּמשהין אוֹתוֹ עד שיִתרפֵא רפוּאה שלֵמה,
ואחר כך מטבילין אוֹתוֹ.
6
וּשלֹשה עוֹמדין על גביו,
וּמוֹדיעין אוֹתוֹ מִקצת מִצווֹת קלוֹת וּמִקצת מִצווֹת חמוּרוֹת פעם שניה והוּא עוֹמֵד במים.
ואִם היתה אִשה נשים מוֹשיבוֹת אוֹתה במים עד צוּארה,
והדינין מִבחוּץ.
וּמוֹדיעין אוֹתה מִקצת מִצווֹת קלוֹת וּמִקצת מִצווֹת חמוּרוֹת והיא יוֹשבת במים,
ואחר כך טוֹבלת בִפניהן והֵן מחזירין פניהן ויוֹצאין,
כדי שלֹא יראוּ אוֹתה כשתעלה מִן המים.
7
אי זה הוּא גֵר תוֹשב? זה גוֹי שקִבֵל עליו שלֹא יעבֹד עבוֹדה זרה,
עִם שאר המִצווֹת שנִצטוּוּ בני נֹח,
ולֹא מל ולֹא טבל; הרי זה מקבלין אוֹתוֹ,
והרי הוּא מֵחסידי אוּמוֹת העוֹלם.
ולמה נִקרא שמוֹ תוֹשב'? לפי שמוּתר לנוּ להוֹשיבוֹ בינינוּ בארץ ישראֵל,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת עבוֹדה זרה.
8
ואין מקבלין גֵר תוֹשב אלא בִזמן שהיוֹבֵל נוֹהֵג.
אבל בזמן הזה אפִלוּ קִבֵל כל התוֹרה כוּלה חוּץ מִדִקדוּק אחד אין מקבלין אוֹתוֹ.
9
העבד הנִלקח מִן הגוֹים,
אין אוֹמרין לוֹ:
מה ראיתה שבאתה?',
אלא אוֹמרין לוֹ:
רצוֹנך שתִכנֵס לִכלל עבדי ישראֵל ותִהיה מִן הכשֵרים אוֹ לֹא?'.
אִם רצה מוֹדיעין אוֹתוֹ עִקרי הדת וּמִקצת מִצווֹת קלוֹת וחמוּרוֹת וענשן וּשכרן,
כמוֹ שמוֹדיעין את הגֵר,
וּמטבילין אוֹתוֹ כגֵר,
וּמוֹדיעין אוֹתוֹ כשהוּא במים.
ואִם לֹא רצה לקבֵל מגלגלין עִמוֹ כל שנים עשר חֹדש,
וּמוֹכרוֹ לגוֹים,
ואסוּר לקימוֹ יתֵר על כֵן.
ואִם הִתנה עִמוֹ מִתחילה שלֹא ימֹל ולֹא יטבֹל אלא יהיה כגֵר תוֹשב מוּתר לקימוֹ בעבדוּתוֹ כשהוּא גֵר תוֹשב.
ואין מקימין עבד כזה אלא בִזמן היוֹבֵל.
10
הגוֹים אין אסוּר עליהן מִשוּם ערוה אלא אִמוֹ ואֵשת אביו ואחוֹתוֹ מֵאִמוֹ ואֵשת איש וּזכוּר וּבהֵמה,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת מלכים וּמִלחמוֹת.
אבל שאר עריוֹת מוּתרוֹת להן.
11
גֵר שנִתגיֵר ועבד שנִשתחרֵר הרי הוּא כקטן שנוֹלד,
וכל שאֵר בשר שהיוּ לוֹ כשהוּא גוֹי אוֹ כשהוּא עבד אינן שאֵר בשר.
ואִם נִתגיֵר הוּא והֵם אינוֹ חיב על אחת מֵהם מִשוּם ערוה כלל.
12
דין תוֹרה שמוּתר לגֵר שיִשא אִמוֹ אוֹ אחוֹתוֹ מֵאִמוֹ שנִתגירוּ.
אבל חכמים אסרוּ דבר זה,
כדי שלֹא יֹאמרוּ:
באוּ מִקדוּשה חמוּרה לִקדוּשה קלה,
שאמש היתה זוֹ אסוּרה לוֹ,
והיוֹם מוּתרת.
וכֵן גֵר שבא על אִמוֹ אוֹ אחוֹתוֹ והיא בגיוּתה הרי זה כבא על הנכרית.
13
כיצד דין הגֵרים בעריוֹת של שאֵר בשר? אִם היה נשוּי כשהוּא גוֹי לאִמוֹ אוֹ לאחוֹתוֹ,
ונִתגירוּ מפרישין אוֹתן,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואִם היה נשוּי לִשאר עריוֹת,
ונִתגיֵר הוּא ואִשתוֹ אין מפרישין אוֹתן.
גֵר אסוּר בִשאֵר האֵם אחר שנִתגיֵר,
מִדִברי סוֹפרים.
וּמוּתר בִשאֵר האב אף על פי שיוֹדֵע בודאי שזה שאֵרוֹ מֵאביו,
כגוֹן תאוֹמים,
שדבר ברוּר שאביו של זה הוּא אביו של זה,
ואף על פי כֵן לֹא גזרוּ על שאֵר אביו.
לפיכך נוֹשֵא הגֵר אֵשת אחיו מֵאביו,
ואֵשת אחי אביו,
ואֵשת אביו,
ואֵשת בנוֹ,
אף על פי שנִשֵאת לאחיו אוֹ לאביו אוֹ לאחי אביו אוֹ לִבנוֹ אחר שנִתגירוּ.
וכֵן אחוֹת אִמוֹ מֵאביה,
ואחוֹתוֹ מֵאביו,
וּבִתוֹ, שנִתגירה מוּתרת לוֹ.
אבל אינוֹ נוֹשֵא אחוֹתוֹ מֵאִמוֹ,
ולֹא אחוֹת אִמוֹ מֵאִמה,
ולֹא אֵשת אחיו מֵאִמוֹ שנשאה אחיו מֵאִמוֹ אחר שנִתגיֵר.
אבל אִם נשאה אחיו כשהוּא גוֹי הרי זוֹ מוּתרת לוֹ.
14
שני אחים תאוֹמים שהיתה הוֹרתן שלֹא בִקדוּשה ולֵדתן בִקדוּשה חיבין מִשוּם אֵשת אח.
15
הנוֹשֵא גיֹרת וּבִתה הגיֹרת,
אוֹ שתי אחיוֹת מִן האֵם יֵשֵב עִם אחת מֵהן וּמגרֵש השניה.
נשא גיֹרת וּמֵתה הרי זה מוּתר לִשא אִמה אוֹ בִתה,
שלֹא גזרוּ אלא בחייהן.
וּמוּתר אדם לִשא שתי אחיוֹת גיוֹרוֹת מִן האב,
שלֹא גזרוּ אלא בִשאֵר האֵם,
כמוֹ שבֵארנו.
16
השניוֹת כוּלן לֹא גזרוּ עליהן בגֵרים.
לפיכך מוּתר הגֵר לִשא אֵם אִמוֹ,
ונוֹשֵא אדם גיֹרת ואֵם אֵם אִמה אוֹ בת בת בִתה,
וכֵן שאר השניוֹת.
17
העבד מוּתר לִשא אִמוֹ כשהוּא עבד,
ואין צריך לוֹמר בִתוֹ ואחוֹתוֹ וכיוֹצֵא בהן,
שכבר יצא מִכלל הגוֹים,
ואין העריוֹת האסוּרוֹת על הגוֹים אסוּרוֹת עליו,
ולֹא בא לִכלל ישראֵל כדי שיֵאסרוּ עליו עריוֹת האסוּרוֹת על הגֵרים.
18
ויֵראה לי,
שאִם בא העבד על זכוּר וּבהֵמה יֵהרגוּ,
ושאִסוּר שתי עריוֹת אֵלוּ שוה בכל אדם.
19
עבדים שנִשתחררוּ הרי הֵן כגֵרים:
כל שאסוּר לגֵרים אסוּר להן,
וכל המוּתר לגֵרים מוּתר להן.
נוֹתֵן אדם שִפחתוֹ לעבדוֹ אוֹ לעבד חבֵרוֹ,
וּמוֹסֵר שִפחה אחת לִשני עבדים לכתחִלה,
ואינן צריכין שֵם דבר,
אלא הרי הֵן כבהֵמוֹת.
ושִפחה שהיא מיוּחדת לעבד זה אוֹ שאינה מיוּחדת אחת היא,
לפי שאין אישוּת אלא לישראֵל,
אוֹ לגוֹים על הגוֹים,
אבל לֹא לעבדים על העבדים ולֹא לעבדים על ישראֵל.