1
בִשלֹשה דברים נִכנסוּ ישראֵל לברית:
במילה, וּטבילה,
וקרבן.
2
מילה היתה במִצרים,
כשנאמר: "וכל ערֵל לֹא יֹאכל בוֹ" ,
מל אוֹתם מֹשה רבֵנוּ; שכוּלם בִטלוּ ברית מילה במִצרים חוּץ מִשֵבט לֵוי,
ועל זה נאמר:
"וּבריתך ינצֹרוּ" .
3
וּטבילה היתה במִדבר קֹדם מתן תוֹרה,
כשנאמר: "וקִדשתם היוֹם וּמחר וכִבסוּ שִמלֹתם" .
וקרבן, כשנאמר:
"ויִשלח את נערי בני ישראֵל ויעלוּ עֹלֹת" על ידי כל ישראֵל הִקריבוּם.
4
וכֵן לדוֹרוֹת:
כשיִרצה הגוֹי להִכנֵס לברית וּלהִסתוֹפֵף תחת כנפי השכינה ויקבֵל עליו עֹל תוֹרה צריך מילה וּטבילה והרצאת קרבן,
ואִם נקֵבה היא טבילה וקרבן,
שנאמר: "ככם כגֵר" ; מה אתם במילה וּטבילה והרצאת קרבן,
אף הגֵר לדוֹרוֹת במילה וּטבילה והרצאת קרבן.
5
וּמה הוּא קרבן הגֵר? עוֹלת בהֵמה,
אוֹ שתי תוֹרים אוֹ שני בני יוֹנה וּשניהן עוֹלה.
וּבזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וּטבילה,
וּכשיִבנה בית המִקדש יביא קרבנוֹ.
6
גֵר שמל ולֹא טבל,
אוֹ טבל ולֹא מל אינוֹ גֵר עד שיִמֹל ויטבֹל.
וצריך לִטבֹל בִפני שלֹשה.
והוֹאיל והדבר צריך בית דין אין מטבילין אוֹתוֹ בשבת ולֹא ביוֹם טוֹב ולֹא בלילה.
ואִם הִטבילוּהוּ הרי זה גֵר.
7
גֵר קטן מטבילין אוֹתוֹ על דעת בית דין,
שזכוּת היא לוֹ.
מעוּברת שנִתגירה וטבלה אין בנה צריך טבילה.
טבל בינוֹ לבין עצמוֹ ונִתגיֵר בינוֹ לבין עצמוֹ,
ואפִלוּ בִפני שנים אינוֹ גֵר.
בא ואמר:
נִתגירתי בבית דינוֹ של פלוֹני והִטבילוּני' אינוֹ נאמן לבֹא בקהל עד שיביא עֵדים.
8
היה נשוּי לישראֵלית אוֹ לגיֹרת ויֵש לוֹ בנים,
ואמר: נִתגירתי ביני לבין עצמי' נאמן לִפסֹל את עצמוֹ,
ואינוֹ נאמן לִפסֹל את הבנים.
וחוֹזֵר וטוֹבֵל בבית דין.
9
גיֹרת שראינוּה נוֹהגת בדרכי ישראֵל תמיד,
כגוֹן שתִטבֹל לנִדתה ותפריש תרוּמה מֵעִסתה וכיוֹצֵא בזה,
וכֵן גֵר שנוֹהֵג בדרכי ישראֵל,
שטוֹבֵל לקִריוֹ ועוֹשה כל המִצווֹת הרי אֵלוּ בחזקת גֵרי צדק,
ואף על פי שאין שם עֵדים שמעידין בִפני מי נִתגירוּ.
ואף על פי כֵן,
אִם באוּ להִתערֵב בישראֵל אין משיאין אוֹתן עד שיביאוּ עֵדים אוֹ עד שיִטבלוּ בפנינוּ,
הוֹאיל והוּחזקוּ גוֹים.
10
אבל מי שבא ואמר שהיה גוֹי ונִתגיֵר בבית דין נאמן,
שהפה שאסר הוּא הפה שהִתיר.
במה דברים אמוּרים? בארץ ישראֵל וּבאוֹתן הימים,
שחזקת הכֹל שם בחזקת ישראֵל.
אבל בחוּצה לארץ צריך להביא ראיה ואחר כך ישא ישראֵלית.
ואני אוֹמֵר שזוֹ מעלה ביִחוּסין.
11
כשֵם שמוֹלין וּמטבילין את הגֵרים,
כך מוֹלין וּמטבילין את העבדים הנִלקחים מִן הגוֹים לשֵם עבדוּת.
הלוֹקֵח עבד מִן הגוֹים,
וקדם העבד וטבל לשֵם בן חֹרין קנה עצמוֹ; והוּא שיֹאמר בעֵת טבילה:
הריני טוֹבֵל בִפניכם לשֵם גֵרוּת'.
ואִם טבל בִפני רבוֹ אינוֹ צריך לפרֵש,
אלא כיון שטבל נִשתחרֵר.
לפיכך צריך רבוֹ לתקפוֹ במים עד שיעלה והוּא תחת שִעבוּדוֹ,
וּמוֹדיעוֹ בִפני הדינים שלשֵם עבדוּת מטבילוֹ.
ואין העבד טוֹבֵל אלא בִפני שלֹשה,
וּביוֹם, כגֵר,
שמִקצת גֵרוּת היא.
12
כשיִשתחרֵר העבד,
צריך טבילה אחרת בִפני שלֹשה ביוֹם,
שבה תִגמֵר גֵרוּתוֹ ויהיה כישראֵל.
ואין צריך לקבֵל עליו מִצווֹת וּלהוֹדיעוֹ עִקרי הדת,
שכבר הוֹדיעוּהוּ כשטבל לשֵם עבדוּת.
13
וּבמִקוה הכשֵר לִטבילת נִדה שם מטבילין את הגֵרים ואת העבדים ואת המשוּחררים.
וכל דבר שחוֹצֵץ בנִדה,
חוֹצֵץ בגֵרים וּבעבדים וּבמשוּחררים.
14
אל יעלה על דעתך ששִמשוֹן המוֹשיע את ישראֵל אוֹ שלֹמֹה מלך ישראֵל ידיד יה נשאוּ נשים נכריוֹת בגיוּתן.
אלא סוֹד הדבר כך הוּא,
שהמִצוה הנכוֹנה כך היא:
כשיבֹא הגֵר אוֹ הגיֹרת להִתגיֵר בוֹדקין אחריו שמא בִגלל ממוֹן שיִטֹל אוֹ בִשביל שררה שיִזכה לה אוֹ מִפני הפחד בא להִכנֵס לדת.
ואִם איש הוּא בוֹדקין אחריו שמא עיניו נתן באִשה יהוּדית.
ואִם אִשה היא שמא עיניה נתנה בבחוּר מִבחוּרי ישראֵל.
ואִם לֹא נִמצא להם עִלה מוֹדיעין אוֹתן כֹבד עֹל התוֹרה וטֹרח שיֵש בעשיתה על עמי הארצוֹת,
כדי שיִפרֹשוּ.
אִם קִבלוּ ולֹא פֵרשוּ וראוּ אוֹתן שחזרוּ מֵאהבה מקבלין אוֹתן,
שנאמר: "ותֵרא כי מִתאמצת היא ללכת אִתה ותחדל לדבֵר אֵליה" .
15
לפיכך לֹא קִבלוּ בית דין גֵרים כל ימי דוִד וּשלֹמֹה.
בימי דוִד שמא מִן הפחד חזרוּ; וּבימי שלֹמֹה שמא בִשביל המלכוּת והטוֹבה הגדוֹלה שהיוּ בה ישראֵל חזרוּ.
שכל החוֹזֵר מִן הגוֹים בִשביל דבר מֵהבלי העוֹלם אינוֹ מִגֵרי הצדק.
ואף על פי כֵן היוּ גֵרים הרבֵה מִתגירים בימי דוִד וּשלֹמֹה בִפני הדיוֹטוֹת,
והיוּ בית דין הגדוֹל חוֹששין להן:
לֹא דוֹחין אוֹתן,
אחר שטבלוּ מִכל מקוֹם,
ולֹא מקרבין אוֹתן,
עד שתֵראה אחריתן.
16
וּלפי שגיֵר שלֹמֹה נשים וּנשאן,
וכֵן שִמשוֹן גיֵר ונשא,
והדבר ידוּע שלֹא חזרוּ אֵלוּ אלא בִשביל דבר,
ולֹא על פי בית דין גירוּם,
וחשבן הכתוּב כאִלוּ הֵן גוֹיוֹת וּבאִסוּרן עוֹמדין.
ועוֹד, שהוֹכיח סוֹפן על תחִלתן שהֵן עוֹבדוֹת עבוֹדה זרה שלהן,
וּבנוּ להן במוֹת,
והעלה עליו הכתוּב כאִלוּ הוּא בנאן,
שנאמר: "אז יבנה שלֹמֹה במה" .
17
גֵר שלֹא בדקוּ אחריו אוֹ שלֹא הוֹדיעוּהוּ המִצווֹת וענשן,
וּמל וטבל בִפני שלֹשה הדיוֹטוֹת הרי זה גֵר.
ואפִלוּ נוֹדע שבִשביל דבר הוּא מִתגיֵר,
הוֹאיל וּמל וטבל יצא מִכלל הגוֹים,
וחוֹששין לוֹ עד שיִתבאֵר צִדקוּתוֹ.
אפִלוּ חזר ועבד עבוֹדה זרה הרי הוּא כישראֵל משוּמד,
שקִדוּשיו קִדוּשין וּמִצוה להחזיר אבֵדתוֹ; מֵאחר שטבל נעשה כישראֵל.
וּלפיכך קיֵם שִמשוֹן וּשלֹמֹה נשוֹתיהן,
ואף על פי שנִגלה סוֹדן.
18
וּמִפני זה אמרוּ חכמים:
קשין להם גֵרים לישראֵל כנגע צרעת,
שרוּבן חוֹזֵר בִשביל דבר,
וּמטעין את ישראֵל,
וקשה הדבר לִפרֹש מֵהן אחר שנִתגירוּ.
צֵא וּלמד מה אֵרע במִדבר במעשֵה העֵגל וּבקִברוֹת התאוה.
וכֵן רֹב הנִסיוֹנוֹת האספסוּף היוּ בהן תחִלה.