1
ישראֵל שבעל גוֹיה מִשאר האוּמוֹת דרך אישוּת,
אוֹ ישראֵלית שנִבעלה לגוֹי דרך אישוּת הרי אֵלוּ לוֹקין מִן התוֹרה,
שנאמר: "לֹא תִתחתֵן בם" ; אחד שִבעה עממין ואחד כל האוּמוֹת באִסוּר זה.
וכֵן מפֹרש על ידי עזרא:
"ואשר לֹא נִתֵן בנֹתינוּ לעמי הארץ ואת בנוֹתם לֹא נִקח לבנינוּ" .
2
ולֹא אסרה תוֹרה אלא דרך חתנוּת.
אבל הבא על הגוֹיה דרך זנוּת מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת מִדִברי סוֹפרים,
גזֵרה שמא יבֹא להִתחתֵן בם.
ואִם יחדה לוֹ בִזנוּת חיב עליה מִשוּם נִדה וּמִשוּם שִפחה וּמִשוּם גוֹיה וּמִשוּם זוֹנה.
ואִם לֹא יחדה לוֹ,
אלא נִקרת מִקרה אינוֹ חיב אלא מִשוּם גוֹיה.
וכל חיוּבין אֵלוּ מִדִבריהם.
3
במה דברים אמוּרים? בשהיה הבוֹעֵל ישראֵל.
אבל כֹהֵן הבא על הגוֹיה לוֹקה מִן התוֹרה מִשוּם זוֹנה,
ואחד זוֹנה גוֹיה ואחד זוֹנה ישראֵלית.
וּבִבעילה בִלבד לוֹקה,
שהרי אינה בת קִדוּשין.
4
כל הבוֹעֵל גוֹיה,
בין דרך חתנוּת בין דרך זנוּת,
אִם בעלה בפרהסיא,
והוּא שיִבעֹל לעיני עשרה מיִשראֵל אוֹ יתֵר,
אִם פגעוּ בוֹ קנאין והרגוּהוּ הרי אֵלוּ משוּבחין וּזריזין.
ודבר זה הלכה למֹשה מִסיני הוּא,
וּראיה לדבר זה מעשֵה פינחס בזִמרי.
5
ואין הקנאי רשאי לִפגֹע בהן אלא בִשעת מעשה,
כזִמרי, שנאמר:
"ואת האִשה אל קבתה" .
אבל אִם פֵרֵש אין הוֹרגין אוֹתוֹ,
ואִם הרגוֹ נהרג עליו.
ואִם בא הקנאי לִטֹל רשוּת מִבית דין להרגוֹ אין מוֹרין לוֹ,
ואף על פי שהוּא בִשעת מעשה.
ולֹא עוֹד,
אלא אִם בא הקנאי להרֹג את הבוֹעֵל,
ונִשמט הבוֹעֵל והרג הקנאי כדי להציל עצמוֹ מידוֹ אין הבוֹעֵל נהרג עליו.
והבא על בת גֵר תוֹשב אין הקנאין פוֹגעין בוֹ,
אלא מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
6
לֹא פגעוּ בוֹ קנאין ולֹא הִלקוּהוּ בית דין הרי ענשוֹ מפֹרש בדִברי קבלה שהוּא נִכרת,
שנאמר: "כי חִלֵל יהוּדה את קֹדש יי אשר אהֵב וּבעל בת אֵל נֵכר,
יכרֵת יי לאיש אשר יעשנה עֵר ועֹנה" :
אִם ישראֵל הוּא לֹא יהיה לוֹ עֵר בחכמים ולֹא עוֹנה בתלמידים,
ואִם כֹהֵן הוּא לֹא יהיה לוֹ "מגיש מִנחה ליי צבאוֹת" .
הא למדת,
שהבוֹעֵל גוֹיה כאִלוּ נִתחתֵן לעבוֹדה זרה,
שנאמר: "וּבעל בת אֵל נֵכר",
ונִקרא מחלֵל קֹדש.
7
עוֹן זה,
אף על פי שאין בוֹ מיתת בית דין,
אל יהי קל בעיניך,
אלא יֵש בוֹ הפסֵד שאין בכל העריוֹת כמוֹתוֹ,
שהבֵן מִן הערוה בנוֹ הוּא לכל דבר,
וּבִכלל ישראֵל יֵחשֵב,
ואף על פי שהוּא ממזֵר; והבֵן מִן הגוֹיה אינוֹ בנוֹ,
שנאמר: "כי יסיר את בִנך מֵאחרי" מֵסיר אוֹתוֹ מִלִהיוֹת אחרי יי.
8
ודבר זה גוֹרֵם להִדבֵק בגוֹים שהִבדילנוּ הקדוֹש ברוּך הוּא מֵהם,
ולשוּב מֵאחרי יי ולִמעֹל בוֹ.
9
גוֹי הבא על בת ישראֵל:
אִם אֵשת איש היא נהרג עליה; ואִם פנוּיה היא אינוֹ נהרג.
10
אבל ישראֵל הבא על הגוֹיה,
בין קטנה בת שלֹש שנים ויוֹם אחד בין גדוֹלה,
בין פנוּיה בין אֵשת איש,
ואפִלוּ היה קטן בֵן תֵשע שנים ויוֹם אחד,
כיון שבא על הגוֹיה בזדוֹן הרי זוֹ נהרגת,
מִפני שבאת לישראֵל תקלה על ידיה,
כבהֵמה. ודבר זה מפֹרש בתוֹרה,
שנאמר: "הֵן הֵנה היוּ לִבני ישראֵל בִדבר בִלעם לִמסר מעל ביי.
.. וכל אִשה יֹדעת איש למִשכב זכר הרֹגוּ" .
11
העבדים שהִטבילוּ אוֹתן לשֵם עבדוּת וקִבלוּ עליהם מִצווֹת שהעבדים חיבין בהן יצאוּ מִכלל הגוֹים,
ולִכלל ישראֵל לֹא באוּ.
לפיכך השִפחה אסוּרה לבן חֹרין,
אחד שִפחתוֹ ואחד שִפחת חבֵרוֹ.
והבא על השִפחה מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת מִדִברי סוֹפרים.
שהרי מפֹרש בתוֹרה שהאדוֹן נוֹתֵן שִפחה כנענית לעבדוֹ העִברי והיא מוּתרת לוֹ,
שנאמר: "אִם אדֹניו יתן לוֹ אִשה" וכו' .
12
ולֹא גזרוּ חכמים בדבר זה.
ולֹא חיבה תוֹרה מלקוּת בשִפחה אלא אִם כֵן היתה נחרפת לאיש,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
אל יהי עוֹן זה קל בעיניך מִפני שאין בוֹ מלקוּת מִן התוֹרה,
שגם זה גוֹרֵם לבֵן לסוּר מֵאחרי יי,
שהבֵן מִן השִפחה עבד,
ואינוֹ מיִשראֵל,
ונִמצא גוֹרֵם לזרע הקֹדש להִתחלֵל ולִהיוֹתם עבדים.
והרי אוּנקלוֹס המתרגֵם כלל בעילת עבד ושִפחה בִכלל "לֹא יהיה קדֵש" ו"לֹא תִהיה קדֵשה" .
14
הבא על השִפחה,
אפִלוּ בפרהסיא וּבִשעת עבֵרה אין הקנאין פוֹגעין בוֹ.
וכֵן אִם לקח שִפחה דרך חתנוּת אינוֹ לוֹקה מִן התוֹרה,
שמֵעֵת שטבלה וקִבלה מִצווֹת יצאת מִכלל הגוֹים.
15
נִתערֵב ולד ישראֵלית בִולד שִפחה הרי שניהן ספֵק,
וכל אחד מֵהן ספֵק עבד,
וכוֹפין בעל השִפחה וּמשחרֵר את שניהן.
ואִם היה הבֵן הוּא אדוֹן של עבד כשיִגדלוּ ישחררוּ זה את זה,
ויהיוּ מוּתרין לבֹא בִקהל יי.
16
היוּ התערֹבת בנוֹת הרי שתיהן ספֵק שפחוֹת,
והבא על אחת מֵהן הוּלד ספֵק עבד.
וכֵן אִם נִתערֵב ולד גוֹיה בִולד ישראֵלית מטבילין את שניהן לשֵם גֵרוּת,
וכל אחת מֵהן ספֵק גיֹרת.
17
כל הגוֹים כוּלן,
כשיִתגירוּ ויקבלוּ עליהן כל המִצווֹת של תוֹרה,
והעבדים כשיִשתחררוּ הרי הֵן כישראֵל לכל דבר,
שנאמר: "הקהל חוּקה אחת" וכו' ,
וּמוּתרין להִכנֵס בִקהל יי מיד.
והוּא שיִשא הגֵר אוֹ המשוּחרר בת ישראֵל וישא היִשראֵלי גיֹרת וּמשוּחררת,
חוּץ מֵארבעה עממין בִלבד,
והֵן עמוֹן וּמוֹאב וּמִצרים ואדוֹם; שהאוּמוֹת האֵלוּ,
כשיִתגיֵר מֵהן אדם הרי הוּא כישראֵל לכל דבר,
אלא לעִנין ביאה בקהל.
18
וכיצד דינם? עמוֹן וּמוֹאב אסוּרין אִסוּר עוֹלם,
זכרים ולֹא נקֵבוֹת,
שנאמר: "לֹא יבֹא עמוֹני וּמוֹאבי בִקהל יי" .
והלכה למֹשה מִסיני שהעמוֹני הזכר והמוֹאבי הזכר הוּא שאסוּר לעוֹלם לִשא בת ישראֵל,
אפִלוּ בן בן בנוֹ עד סוֹף כל העוֹלם,
אבל עמוֹנית וּמוֹאבית מוּתרוֹת מיד,
כִשאר האוּמוֹת.
19
מִצרי ואדוֹמי,
אחד זכרים ואחד נקֵבוֹת דוֹר רִאשוֹן ודוֹר שֵני אסוּרין לבֹא בישראֵל,
ודוֹר שלישי מוּתר,
שנאמר: "בנים אשר יוּלדוּ להם דוֹר שלישי" .
20
מִצרית מעוּברת שנִתגירה בנה שֵני.
מִצרי שֵני שנשא מִצרית רִאשוֹנה אוֹ מִצרי רִאשוֹן שנשא מִצרית שניה הוּלד שֵני,
שנאמר: "בנים אשר יוּלדוּ להם" הכתוּב תלאן בלֵדה.
21
גֵר עמוֹני שנשא מִצרית הוּלד עמוֹני.
וגֵר מִצרי שנשא עמוֹנית הוּלד מִצרי.
זה הכלל:
הוּלד הוֹלֵך באוּמוֹת אחר הזכר.
נִתגירוּ הלוֹך אחר הפחוּת.
22
מי שנִתגיֵר מִשִבעה עממין אינן אסוּרין מִן התוֹרה לבֹא בקהל.
והדבר ידוּע שלֹא נִתגיֵר מֵהם אלא הגִבעוֹנים,
ויהוֹשוּע גזר עליהן שיִהיוּ אסוּרין לבֹא בקהל אחד זכרים ואחד נקֵבוֹת.
ולֹא אסר אוֹתן אלא בִזמן שיֵש מִקדש,
שנאמר: "וחֹטבי עֵצים ושֹאבי מים לבית אלֹהי" ; תלה הרחקתן במִקדש.
23
והֵן הנִקראין נתינים,
לפי שנתנם לעבוֹדת המִקדש.
בא דוִד וגזר עליהן שלֹא יכנסוּ בקהל לעוֹלם,
ואפִלוּ בִזמן שאין מִקדש.
וכֵן מפֹרש בעזרא:
"וּמִן הנתינים שנתן דויד והשרים לעבֹדת הלויִם" .
הא למדת שלֹא תלה אוֹתם במִקדש.
24
ולמה גזר עליהם הוּא וּבית דינוֹ? לפי שראה עזוּת ואכזריוּת שהיתה בהן בעֵת שבִקשוּ שִבעת בני שאוּל בחיר יי לִתלוֹתם,
והרגוּם ולֹא רִחמוּ עליהם.
25
כשעלה סנחֵריב מלך אשוּר,
בִלבֵל כל האוּמוֹת ועֵרבם זה בזה והִגלה אוֹתם מִמקוֹמם.
ואֵלוּ המִצריים שבארץ מִצרים עתה אנשים אחֵרים הֵם,
וכֵן האדוֹמיים שבִשדֵה אדוֹם.
והוֹאיל ונִתערבוּ ארבע אוּמוֹת האסוּרין בכל אוּמוֹת העוֹלם שהֵן מוּתרין הוּתר הכֹל,
שכל הפוֹרֵש מֵהן להִתגיֵר חזקתוֹ שפֵרֵש מִן הרֹב.
לפיכך, כשיִתגיֵר הגֵר בזמן הזה בכל מקוֹם,
בין אדוֹמי בין מִצרי בין עמוֹני בין מוֹאבי בין כוּשי בין שאר האוּמוֹת,
אחד הזכרים ואחד הנקֵבוֹת מוּתרין לבֹא בקהל מיד.