1
אין האִשה מִטמאה מִן התוֹרה בנִדה אוֹ בזיבה עד שתרגיש ותִראה דם ויֵצֵא בִבשרה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ותִהיה טמֵאה מֵעֵת שתִראה וּלהבא בִלבד.
ואִם לֹא הִרגישה,
וּבדקה וּמצאה הדם לִפנים בפרוֹזדוֹד הרי זה בחזקת שבא בהרגשה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
2
וּמִדִברי סוֹפרים,
שכל הרוֹאה כתם דם על בשרה אוֹ על בגדיה,
אף על פי שלֹא הִרגישה ואף על פי שבדקה עצמה ולֹא מצאה דם הרי זוֹ טמֵאה,
וּכאִלוּ מצאה דם לִפנים בִבשרה.
וטוּמאה זוֹ בספֵק,
שמא כתם זה מִן דם החדר בא.
3
וכֵן מִדִברי סוֹפרים,
שכל הרוֹאה דם בלֹא עֵת וִסתה וכל הרוֹאה כתם טמֵאה למפרֵע עד עשרים וארבע שעוֹת.
ואִם בדקה בתוֹך זמן זה וּמצאה טהוֹר טמֵאה למפרֵע עד זמן בדיקה.
ואף על פי שהיא טמֵאה למפרֵע מִדִבריהם,
אינה מטמאה את בוֹעלה למפרֵע,
כמוֹ שאמרנוּ.
ואינה מוֹנה לנִדתה אוֹ לכִתמה אלא מֵעֵת שראת הדם אוֹ שמצאה הכתם.
וכל הרוֹאה כתם הרי זוֹ מקוּלקלת,
שמא מִן החדר בא ונִתקלקלה וִסתה.
4
הרוֹאה דם בִשעת וִסתה אינה מִטמאה למפרֵע,
אלא בִשעתה בִלבד.
וכֵן מעוּברת וּמניקה,
בתוּלה וּזקֵנה דין שעתן,
ואינן מִטמאוֹת למפרֵע.
אי זוֹ היא מעוּברת? מִשיוּכר עוּברה לִשלֹשה חדשים.
מניקה כל ארבעה ועשרים חֹדש,
אפִלוּ מֵת בנה אוֹ גמלתוּ אוֹ נתנתוּ לִמניקה.
5
בתוּלה כל שלֹא ראת דם מימיה,
אף על פי שראת מֵחמת נִשוּאין אוֹ מֵחמת לֵדה.
זקֵנה כל שעברוּ עליה תִשעים יוֹם סמוּך לזִקנוּתה.
ואי זוֹ היא זִקנוּתה? כל שקוֹראין לה זקֵנה' ואינה מקפדת.
מעוּברת וּמניקה וּזקֵנה כִתמן כִראיתן,
ואינוֹ מטמֵא למפרֵע.
בתוּלה שלֹא ראת דם מימיה ועדין היא קטנה כִתמה טהוֹר,
עד שתִראה דם שלֹש וסתוֹת.
6
מה בין כתם הנִמצא על בשרה לכתם הנִמצא על בגדיה? שהכתם הנִמצא בִבשרה אין לוֹ שִעוּר; והנִמצא על הבגד אינוֹ מטמֵא עד שיִהיה כגריס הקִלקי שהוּא מרוּבע שיֵש בוֹ כדי תֵשע עדשוֹת,
שלֹש על שלֹש.
היה פחוּת מִשִעוּר זה טהוֹר.
נִמצא טִפין טִפין אין מִצטרפוֹת.
היה ארֹך הרי זה מִצטרֵף.
7
כתם הנִמצא על דבר שאינוֹ מקבֵל טוּמאה טהוֹר,
ואינה חוֹששת לוֹ.
כיצד? ישבה על כלי אבנים,
כלי אדמה וּכלי גללים,
אוֹ על עוֹר הדג,
אוֹ על כלי חרש מִגבוֹ,
אוֹ על בגד שאין בוֹ שלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת,
ונִמצא עליהן דם טהוֹרה.
אפִלוּ בדקה קרקע וישבה עליו ונִמצא כתם על הקרקע כשעמדה הרי זוֹ טהוֹרה; שכל שאינוֹ מקבֵל טוּמאה לֹא גזרוּ על כתם שיִמצֵא בוֹ,
ולֹא בִמקבֵל טוּמאה אלא אִם כֵן היה לבן.
אבל כלי צִבעוֹנין אין חוֹששין לכתם הנִמצא בהן.
לפיכך תִקנוּ חכמים שתִלבש האִשה בִגדי צִבעוֹנין כדי להצילה מִדין הכתמים.
8
לֹא בכל מקוֹם שתִמצא הדם על בשרה תִטמא מִשוּם כתם,
עד שיִמצֵא כנגד בית תוּרפה.
כיצד? נִמצא על עקֵבה טמֵאה,
שמא נגע בבית תוּרפה בעֵת ישיבתה.
וכֵן אִם נִמצא על שוֹקה ועל פרסוֹתיה מִבִפנים,
והֵן המקוֹמוֹת הנִדבקוֹת זוֹ בזוֹ בעֵת שתעמֹד ותדביק רגל לרגל ושוֹק לשוֹק הרי זוֹ טמֵאה.
נִמצא על רֹאש גוּדל רגלה טמֵאה,
שמא נטף מִן החדר על רגלה בעֵת שהלכה.
וכֵן כל מקוֹם שאפשר שיִנתֵז עליו דם נִדתה כשתהלֹך ונִמצא שם דם טמֵאה.
וכֵן אִם נִמצא דם על ידיה,
אפִלוּ על קִשרי אצבעוֹת ידיה טמֵאה,
שהידים עסקניוֹת הֵן.
אבל אִם נִמצא הדם על שוֹקה ועל פרסוֹתיה מִבחוּץ אוֹ מִן הצדדין,
ואין צריך לוֹמר אִם נִמצא מִן הירֵכים וּלמעלה הרי זוֹ טהוֹרה,
שאין זה אלא דם שנִתז עליה מִמקוֹם אחֵר.
9
הכתם הנִמצא על בשרה שהיה ארֹך כִרצוּעה אוֹ עגֹל,
אוֹ שהיה טִפין טִפין,
אוֹ שהיה אֹרך הכתם על רֹחב ירֵכה,
אוֹ שהיה נִראה כאִלוּ הוּא מִמטה למעלה,
הוֹאיל והוּא כנגד בית תוּרפה הרי זוֹ טמֵאה,
ואין אוֹמרין:
אִלוּ נטף מִן הגוּף לֹא היה כזה,
שכל דם הנִמצא בִמקוֹמוֹת אֵלוּ מחמירין בוֹ אף על פי שהוּא ספֵק.
10
הכתם הנִמצא על החלוּק שלה:
מֵחגוֹר וּלמטן טמֵאה; מֵחגוֹר וּלמעלן טהוֹרה.
נִמצא על בית יד שלה:
אִם היה מגיע כנגד בית תוּרפה טמֵאה; ואִם לאו טהוֹרה.
11
היתה פוֹשטתוֹ וּמִתכסה בוֹ בלילה,
כל מקוֹם שיִמצֵא בוֹ הדם טמֵאה.
וכֵן האֵזוֹר שלה,
כל מקוֹם שיִמצֵא בוֹ הדם טמֵאה.
12
היתה לוֹבשת חלוּק אחד ושהה עליה שלֹשה ימים אוֹ יתֵר בלֹא עֵת נִדתה,
וּבדקה וּמצאה עליו שלֹשה כתמים,
אוֹ כתם אחד גדוֹל שיֵש בוֹ שִעוּר שלֹשה כתמים הרי זוֹ ספֵק זבה,
שמא כתם נטף מִמנה בכל יוֹם.
וכֵן אִם לבשה שלֹשה בגדים בדוּקין ושהוּ עליה שלֹשה ימים בימי זיבתה,
וּמצאה כתם בכל אחד ואחד מֵהן,
אף על פי שזה כנגד זה הרי זוֹ ספֵק זבה.
13
מצאה כתם אחד שאין בוֹ כדי שלֹשה כתמים:
אִם בדקה עצמה כל בין השמשוֹת של יוֹם רִאשוֹן וּמצאה טהוֹר ולֹא בדקה חלוּקה,
וּביוֹם השלישי מצאה זה הכתם שאינוֹ כִשלֹשה כתמים אינה חוֹששת לזיבוּת; ואִם לֹא בדקה עצמה כל בין השמשוֹת,
הוֹאיל ולֹא בדקה חלוּקה ושהה עליה שלֹשה ימים בימי זיבתה חוֹששת לזיבוּת,
אף על פי שאין בכתם כדי שלֹשה כתמים.
14
מצאה כתם על חלוּקה היוֹם וראת דם אחר כך שני ימים זה אחר זה,
אוֹ שראתה שני ימים וּביוֹם השלישי מצאה כתם הרי זוֹ ספֵק זבה.
15
הרוֹאה כתם ואחר כך ראתה דם תוֹלה כִתמה בִראיתה כל מֵעֵת לעֵת,
בין שבדקה עצמה בעֵת שמצאה הכתם וּמצאה טהוֹר בין שלֹא בדקה.
אבל הרוֹאה כתם אחר כתם בתוֹך עשרים וארבע שעוֹת אינה תוֹלה כתם בכתם אלא אִם כֵן בדקה ביניהן,
שאִם הִפסיקה טהרה בין הכתמים אין מִצטרפין למִנין זיבוּת.
16
כיצד? ראתה כתם ערב שבת בשעה רִאשוֹנה מִן היוֹם,
אף על פי שלֹא בדקה עצמה ולֹא ידעה אִם טהוֹרה היא אוֹ טמֵאה היא,
וראת דם אחר כך עד שעה רִאשוֹנה מיוֹם השבת אינה מוֹנה לכתם,
אלא תוֹלה הכתם בראיה.
ואִם ראת באחד בשבת וּבשֵני בשבת תִהיה זבה.
ראת הדם ביוֹם השבת בשעה שניה הרי זוֹ טמֵאה שני ימים:
ערב שבת שמצאה בוֹ הכתם,
וּבשבת שראת הדם,
שהרי אין שניהן בתוֹך מֵעֵת לעֵת.
ואִם ראתה דם באחד בשבת חוֹששת לזיבוּת.
17
לֹא ראתה דם בשבת אבל ראתה כתם אחֵר בשעה רִאשוֹנה מיוֹם השבת:
אִם בדקה עצמה בערב שבת וּמצאה טהוֹר אינה מוֹנה אלא לכתם אחד שהוּא ביוֹם השבת,
הוֹאיל וּשניהן בתוֹך מֵעֵת לעֵת; ואִם לֹא בדקה ולֹא ידעה אִם הִפסיקה טהרה ביניהן אוֹ לֹא הִפסיקה הרי זוֹ מוֹנה לערב שבת.
ואִם ראתה באחד בשבת חוֹששת לזיבוּת.
18
ראתה הכתם השֵני בשעה שניה מיוֹם שבת,
בין בדקה בין לֹא בדקה הרי זוֹ טמֵאה שני ימים,
שהרי אין שניהן בתוֹך מֵעֵת לעֵת.
ואִם ראת באחד בשבת אחר מֵעֵת לעֵת חוֹששת לזיבוּת.
ראת בשעה רִאשוֹנה מיוֹם אחד בשבת כתם שלישי:
אִם הִפסיקה טהרה ביניהן אינן מִצטרפין ואינה חוֹששת; ואִם לֹא בדקה חוֹששת לזיבוּת.
19
כל כתם שאמרנוּ שהיא טמֵאה בִגללוֹ,
אִם יֵש לה דבר לִתלוֹת בוֹ ולוֹמר שמא כתם זה מִדבר פלוֹני הוּא:
אִם נִמצא על הבגד הרי זוֹ טהוֹרה,
שלֹא אמרוּ חכמים בדבר להחמיר אלא להקֵל; ואִם נִמצא על בשרה ספֵקוֹ טמֵא ואינה תוֹלה בוֹ.
ואִם היה לה לִתלוֹת בִבשרה יתֵר מֵחלוּקה אף על בשרה תוֹלה,
וּספֵקוֹ טהוֹר.
20
כיצד? שחטה בהֵמה אוֹ חיה אוֹ עוֹף,
אוֹ שנִתעסקה בִכתמים,
אוֹ שישבה בצד העוֹסקין בהן,
אוֹ שעברה בשוּק של טבחים,
ונִמצא דם על חלוּקה טהוֹרה,
ותוֹלה בִדברים אֵלוּ שמֵהן בא הכתם.
21
נִמצא הכתם על בשרה בִלבד,
אפִלוּ מֵחגוֹר וּלמעלה טמֵאה; שאִלוּ היה דם זה מִשחיטה אוֹ מִן השוּק,
היה לוֹ שיִמצֵא על בגדיה.
והוֹאיל ונִמצא על בשרה לֹא בבִגדה טמֵאה.
22
היתה בה מכה,
אף על פי שחית,
אִם יכוֹלה להִתגלֵע וּלהוֹציא דם,
ונִמצא דם על בשרה תוֹלה במכה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
23
נִמצא הכתם על בִגדה וּבשרה כאחד תוֹלה בכל שיֵש לה לִתלוֹת.
ותוֹלה במאכֹלת,
שמא בעֵת שישבה נהרגה מאכֹלת ודם זה דם מאכֹלת הוּא.
ועד כמה? עד כגריס.
אבל אִם מצאה הכתם יתֵר מִכגריס אינה תוֹלה במאכֹלת,
ואפִלוּ היתה מאכֹלת רצוּצה בכתם,
הוֹאיל והוּא יתֵר מִכגריס אינה תוֹלה במאכֹלת.
24
וכֵן תוֹלה בִבנה וּבבעלה אִם היוּ עוֹסקין בדם,
אוֹ שהיוּ ידיהן מלוּכלכוֹת בוֹ,
אוֹ שהיתה בהן מכה,
תוֹלה ואוֹמרת:
הֵם נגעוּ בי והיא לֹא ידעה,
ודם זה מֵחמתן הוּא.
25
אין מחזיקין דם מִמקוֹם למקוֹם לִתלוֹת בוֹ.
כיצד? היתה לה מכה בִכתֵפה ונִמצא כתם על שוֹקה אין אוֹמרין:
שמא בידיה נגעה במכה ונגעה במקוֹם זה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה אין תוֹלין בוֹ,
בין בגוּפה בין בחלוּקה.
26
שתי נשים שנִתעסקוּ בצִפוֹר אחד ואין בוֹ אלא כסלע דם,
ונִמצא על כל אחת מִשתיהן כתם כסלע שתיהן טמֵאוֹת.
נִתעסקה בדם שאי אפשר שיִהיה מִמנוּ כתם אלא כגריס,
ונִמצא עליה כתם כִשני גריסין הרי זוֹ תוֹלה כגריס בדם שנִתעסקה בוֹ וכגריס במאכֹלת.
נִמצא הכתם יתֵר מִכִשני גריסין טמֵאה.
27
נִתעסקה באדֹם אין תוֹלה בוֹ שחֹר.
נִתעסקה בעוֹף שיֵש בוֹ מינין הרבֵה,
ונִמצא עליה מראֵה אחד מֵהן תוֹלה בוֹ.
היתה לוֹבשת שלֹש חלוּקוֹת:
אִם יכוֹלה לִתלוֹת תוֹלה אף בתחתוֹן; ואִם אינה יכוֹלה לִתלוֹת אינה תוֹלה אפִלוּ בעליוֹן.
כיצד? עברה בשוּק של טבחים,
אף על פי שנִמצא כתם על התחתוֹן לבדוֹ תוֹלה בדם הטבחים.
לֹא עברה בשוּק של טבחין וכיוֹצֵא בוֹ,
אף על פי שנִמצא הכתם בעליוֹן לבדוֹ הרי זוֹ טמֵאה.
ספֵק עברה ספֵק לֹא עברה,
ספֵק נִתעסקה ספֵק לֹא נִתעסקה אינה תוֹלה.
28
עיר שיֵש בה חזירין אוֹ שהֵן באין לה תמיד אין חוֹששין לִכתמיה הנִמצאין בחלוּק.
29
האִשה שהִשאילה חלוּקה לנִדה,
בין גוֹיה בין ישראֵלית,
וחזרה ולבשה אוֹתוֹ קֹדם בדיקה וּמצאה עליו כתם הרי זוֹ תוֹלה בנִדה שלבשה אוֹתוֹ.
הִשאילה אוֹתוֹ לזבה קטנה ביוֹם הטמֵא שלה,
אוֹ ליוֹשבת על דם טֹהר,
אוֹ לִבתוּלה שדמיה טהוֹרין הרי זוֹ תוֹלה בוֹ.
אבל אִם הִשאילה אוֹתוֹ לזבה קטנה ביוֹם השמוּר לה,
אוֹ לזבה גדוֹלה בשִבעת ימי נקיים,
וחזרה ולבשה אוֹתוֹ קֹדם בדיקה ונִמצא עליו כתם שתיהן מקוּלקלוֹת,
השוֹאלת והמשאילה אוֹתה,
שמא מִזוֹ שמא מִזוֹ.
הִשאילה אוֹתוֹ ליוֹשבת על הכתם אינה תוֹלה בה,
שאין תוֹלין כתם בכתם.
30
בדקה חלוּקה וּבדקה עצמה וּמצאה עצמה טהוֹר,
והִשאילה החלוּק לחברתה וּלבשתוּ,
ונִמצא עליו כתם כשהחזירתוּ לה השוֹאלת טמֵאה,
ואינה תוֹלה בבעלת החלוּק,
שהרי בדקה אוֹתוֹ קֹדם שתשאילֵהוּ לה.
31
ארוּכה שלבשה חלוּק של קצרה ונִמצא בוֹ כתם:
אִם מגיע כנגד בית תוּרפה טמֵאה; ואִם לאו טהוֹרה,
שכתם זה של קצרה הוּא.
32
שלֹש נשים שלבשוּ חלוּק אחד זוֹ אחר זוֹ,
ואחר כך נִמצא עליו כתם,
וכֵן אִם ישנוּ במִטה אחת כאחד ונִמצא דם תחת אחת מֵהן כוּלן טמֵאוֹת.
ואִם בדקה אחת מֵהן עצמה מיד וּמצאה עצמה טמֵאה הרי השתים טהוֹרוֹת.
33
בדקוּ כוּלן וּמצאוּ עצמן טהוֹרוֹת תוֹלה מי שאינה ראוּיה לִראוֹת דם במי שהיא ראוּיה,
ותִהיה שאינה ראוּיה טהוֹרה,
והראוּיה טמֵאה.
כיצד? היתה אחת מעוּברת ואחת אינה מעוּברת המעוּברת טהוֹרה,
ושאינה מעוּברת טמֵאה; מניקה ושאינה מניקה המניקה טהוֹרה; זקֵנה ושאינה זקֵנה הזקֵנה טהוֹרה; בתוּלה ושאינה בתוּלה הבתוּלה טהוֹרה.
היוּ כוּלן מעוּברוֹת,
כוּלן זקֵנוֹת,
כוּלן מניקוֹת,
כוּלן בתוּלוֹת הרי כוּלן טמֵאוֹת.
34
שלֹש נשים שעלוּ דרך מרגלוֹת המִטה וישנוּ כוּלן,
ונִמצא דם תחת האמצעית שלשתן טמֵאוֹת.
תחת הפנימית היא ושבצִדה טמֵאוֹת,
והחיצוֹנה טהוֹרה.
תחת החיצוֹנה היא ושבצִדה טמֵאוֹת,
והפנימית טהוֹרה.
ואִם לֹא עלוּ דרך מרגלוֹת המִטה,
שהרי אין להן סֵדר,
ונִמצא דם תחת אחת מֵהן כוּלן טמֵאוֹת.
35
במה דברים אמוּרים? שבדקוּ כוּלן וּמצאוּ טהוֹר,
ולֹא תוּכל אחת מֵהן לִתלוֹת בחברתה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אבל אִם בדקה אחת וּמצאה עצמה טהוֹרה,
וחברתה לֹא בדקה תוֹלה זוֹ הטהוֹרה בזוֹ שלֹא בדקה,
וזוֹ שלֹא בדקה טמֵאה.
36
כל כתם הנִמצא על הבגד שאין לוֹ במה יתלה אינוֹ מטמֵא עד שיִוּדע שהוּא דם.
ואִם נִסתפֵק להן שמא הוּא דם אוֹ צבע אדֹם מעבירין עליו שִבעה סממנין אֵלוּ על הסֵדר:
אִם עבר אוֹ כהה עינוֹ הרי זה כתם דם,
וּטמֵאה; ואִם עמד כמוֹת שהוּא הרי זה צבע,
וּטהוֹרה.
37
ואֵלוּ הֵן השִבעה סמנין על סִדרן:
רֹק תפֵל,
וּלעיסת גריסין של פוֹל,
וּמי רגלים שהחמיצוּ,
ונתר, וּבוֹרית,
וקימוֹניא, ואשלג.
וצריך לכסכֵס שלֹשה פעמים על כל סם וסם,
וּמוֹליך וּמֵביא בכל כִסכוּס.
העבירן שלֹא על הסֵדר,
אוֹ שהעבירן כאחד לֹא עשה כלוּם.
הִקדים אחרוֹנים לרִאשוֹנים אֵלוּ שהעביר באחרוֹנה שהֵן הרִאשוֹנים עלוּ,
וחוֹזֵר וּמעביר אחריהן האחרוֹנים שהִקדים,
עד שיעברוּ השִבעה על הסֵדר.
38
אי זה הוּא רֹק תפֵל? זה שלֹא טעם כלוּם מִתחִלת הלילה והיה ישֵן כל חצי הלילה האחרוֹן,
למחר קֹדם שיֹאכל נִקרא רֹק תפֵל.
והוּא שלֹא יצא רֹב דִבוּרוֹ עד שלֹש שעוֹת ביוֹם.
ואִם הִשכים ושנה פִרקוֹ קֹדם שלֹש שעוֹת אין זה רֹק תפֵל,
שהדִבוּר מבטֵל חֹזק הרֹק וּמחזירוֹ כמים.
ואי זה הוּא לעיסת גריסין? הוּא שיִלעֹס הגריסין עד שיִתערֵב עִם הפוֹל רֹק הרבֵה מִפיו.
ואי זה הוּא מי רגלים שהחמיצוּ? אחר שלֹשה ימים אוֹ יתֵר.
39
כל אִשה שהיא טמֵאה מִשוּם כתם:
אִם מצאה הכתם בימי נִדתה הרי זוֹ ספֵק נִדה,
ויוֹשבת עליו שִבעה,
וטוֹבלת בליל שמיני ואחר כך תִהיה מוּתרת לבעלה; ואִם מצאה אוֹתוֹ בימי זיבתה הרי זוֹ ספֵק זבה גדוֹלה אוֹ קטנה,
כמוֹ שנִתבאֵר בפרק זה,
ויוֹשבת יוֹם אחד אִם היתה קטנה,
אוֹ יוֹשבת שִבעת ימי נקיים אִם היתה גדוֹלה,
מִספֵק. והכֹל מִדִברי סוֹפרים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
לפיכך, הבא עליה בזדוֹן מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
וּפטוּרין מִקרבן.