1
יֵש אִשה שיֵש לה וסת,
ויֵש אִשה שאין לה וסת אלא לֹא תרגיש בעצמה עד שיֵצֵא הדם,
ואין לה יוֹם קבוּע לִראיתה.
וזוֹ שיֵש לה וסת היא שיֵש לה יוֹם קבוּע:
אוֹ מֵעשרים יוֹם לעשרים יוֹם,
אוֹ מֵארבעה ועשרים יוֹם לארבעה ועשרים יוֹם,
אוֹ פחוֹת אוֹ יתֵר.
2
וקֹדם שיבֹא הדם תרגיש בעצמה מפהקת וּמִתעטשת,
וחוֹששת פי כרֵסה ושִפוּלי מֵעיה,
ויסתמֵר שער בשרה אוֹ יֵחם בשרה,
וכיוֹצֵא בִמאֹרעוֹת אֵלוּ.
ויבֹאוּ לה וסתוֹת אֵלוּ אוֹ אחד מֵהן בשעה קבוּעה לה מיוֹם וִסתה.
3
כבר בֵארנוּ שכל אִשה שאין לה וסת אסוּרה לשמֵש עד שתִבדֹק עצמה תחִלה; ושיֵש לה וסת אסוּרה לשמֵש בכל עוֹנת הוּסת:
אִם וִסתה ביוֹם אסוּרה לשמֵש כל אוֹתוֹ היוֹם; ואִם וִסתה בלילה אסוּרה לשמֵש כל אוֹתה הלילה; ושמִתחִלת יוֹם הוּסת תִספֹר ימי נִדתה וימי זיבתה לעוֹלם.
4
לפיכך צריכוֹת הנשים להִזהֵר בוּסתוֹת עד שתֵדע היוֹם והשעה שנִקבעה בה וִסתה.
היה דרכה לִראוֹת ביוֹם עשרים,
וּבא יוֹם עשרים ולֹא ראת,
וּבא יוֹם שלֹשה ועשרים וראת הרי יוֹם עשרים ויוֹם שלֹשה ועשרים שניהן אסוּרין.
וכֵן אִם ראת פעם שניה ביוֹם שלֹשה ועשרים ולֹא ראת ביוֹם עשרים עדין שניהם אסוּרין.
ראת פעם שלישית ביוֹם שלֹשה ועשרים ולֹא ראת ביוֹם עשרים טהר יוֹם עשרים ונעקרה הוּסת ליוֹם שלֹשה ועשרים,
שאין האִשה קוֹבעת לה וסת עד שתִקבענוּ שלֹשה פעמים,
ואינה מִטהרת מִן הוּסת עד שתֵעקֵר מִמנה שלֹשה פעמים.
5
כל וסת שנִקבעה מֵחמת אֹנס,
אפִלוּ ראת בוֹ כמה פעמים אינוֹ וסת,
שמִפני האֹנס ראתה.
קפצה וראתה,
קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים בלֹא קפיצה.
כיצד? קפצה באחד בשבת וראת דם,
וּלאחר עשרים יוֹם קפצה באחד בשבת וראת דם,
וּלאחר תִשעה עשר קפצה ביוֹם השבת ולֹא ראת דם,
וּלאחר השבת ראת בלֹא קפיצה הרי נִקבע אחד בשבת אחר עשרים,
שהרי נוֹדע שהיוֹם גרם לה לִראוֹת,
ולֹא הקפיצה,
וּכבר נִקבע יוֹם זה שלֹשה פעמים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
ראת ביוֹם חמִשה עשר בחֹדש זה,
ויוֹם שִשה עשר בחֹדש שלאחריו,
ויוֹם שִבעה עשר בחֹדש שלאחריו הרי קבעה לה וסת לדִלוּג.
בא חֹדש רביעי וראת דם ביוֹם שמוֹנה עשר עדין לֹא נִקבע לה וסת.
וכל יוֹם שראת בוֹ חוֹששת להבא,
כיון שהִגיע אוֹתוֹ היוֹם ולֹא תִראה בוֹ טהר אוֹתוֹ היוֹם מִן הוּסת,
שאין צריך עקירת שלֹשה פעמים אלא יוֹם שנִקבע שלֹשה פעמים.
7
היה דרכה לִהיוֹת רוֹאה יוֹם חמִשה עשר,
ושִנת לשִשה עשר שניהן אסוּרין.
שִנת לשִבעה עשר הוּתר שִשה עשר ונאסר שִבעה עשר,
וחמִשה עשר באִסוּרוֹ עוֹמֵד.
שִנת לִשמוֹנה עשר נאסר שמוֹנה עשר והוּתרוּ כוּלן.
8
היה דרכה לִראוֹת יוֹם עשרים ושִנת ליוֹם שנים ועשרים שניהן אסוּרין.
הִגיע יוֹם עשרים ולֹא ראת,
שנים ועשרים וראת עדין שניהן אסוּרין.
הִגיע יוֹם עשרים וראת טהר יוֹם שנים ועשרים,
שהרי חזרה לוִסתה הקבוּע,
ונעקר שנים ועשרים,
מִפני שלֹא נִקבע שלֹשה פעמים.
9
אין האִשה קוֹבעת לה וסת בתוֹך ימי נִדתה שראת בהן:
כיון שראת יוֹם אחד אינה קוֹבעת וסת בכל השִבעה.
וכֵן אין האִשה קוֹבעת וסת בימי זיבתה,
שהֵן האחד עשר יוֹם.
אבל קוֹבעת וסת בימי נִדתה שאינה רוֹאה בהן.
ואִם נִקבע לה וסת בימי זיבתה הרי זוֹ חוֹששת לוּסת.
וכל וסת שנִקבעה בימי זיבתה,
אִם נעקרה אפִלוּ פעם אחת נעקרה,
ואינה צריכה להֵעקֵר שלֹשה פעמים,
שחזקת דמים מסוּלקין הֵן בימים אֵלוּ.
10
כיצד חוֹששת לוּסת? אִם ראת דם בוסת זוֹ אפִלוּ יוֹם אחד תֵשֵב לנִדתה מִספֵק; ואסוּרה לשמֵש באוֹתוֹ היוֹם,
ואפִלוּ לֹא ראתה בִשאר ימי הוּסתוֹת.
ואִם ראתה שלֹשה ימים הרי זוֹ זבה.
11
כל אִשה שמרבה לִבדֹק עצמה תמיד הרי זוֹ משוּבחת,
ואף על פי שיֵש לה וסת קבוּעה,
שאפשר שיבֹא דם בלֹא שעת הוּסת.
וכל האחד עשר יוֹם של ימי זיבתה הרי היא בהן בחזקת טהרה ואינה צריכה בדיקה.
אבל אחר ימי זיבתה צריכה לִבדֹק.
12
ישבה ולֹא בדקה,
בין באֹנס בין ברצוֹן הרי זוֹ בחזקת טהרה,
עד שתִבדֹק ותִמצא טמֵא.
13
האִשה שלֹא בדקה עצמה בִשעת וִסתה וּלאחר ימים בדקה וּמצאה טמֵא,
אף על פי שהיא טמֵאה למפרֵע עד שעת וִסתה כמוֹ שיִתבאֵר בעִנין טוּמאה וטהרה הרי זוֹ אינה מטמאה את בוֹעלה למפרֵע,
ואינה מוֹנה אלא מִשעה שראת.
ואִם מצאה עצמה טהוֹרה הרי זוֹ בחזקת טהרה.
14
וכֵן אִשה שראת דם מֵחמת מכה שיֵש לה במקוֹר,
אף על פי שראת בִשעת וִסתה היא טהוֹרה והדם טהוֹר,
שהוּסתוֹת מִדִבריהם,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת מטמאי מִשכב וּמוֹשב.
15
הסוּמה בוֹדקת עצמה וּמראה לחברתה.
אבל החֵרשת והשוֹטה צריכוֹת פִקחוֹת לִבדֹק אוֹתן ולִקבֹע להן וסתוֹת,
ואחר כך יהיוּ מוּתרוֹת לבעליהן.
16
כל אִשה שטעת ולֹא ידעה עֵת וִסתה,
וראת דם חוֹששת לזיבוּת.
לפיכך, אִם ראת דם יוֹם אחד אוֹ שנים יוֹשבת תשלוּם שִבעה,
שמא דם זה בימי נִדתה הוּא.
ואִם ראת שלֹשה ימים סוֹפרת שִבעת ימי נקיים,
שמא בימי זיבתה היא עוֹמדת.
17
וכיצד היא עוֹשה לתקֵן וִסתה ולידע אִם היא זבה ודאית אוֹ ספֵק זבה ולידע ימי זיבתה? הכֹל לפי ימים שתִראה בהן:
כיצד? ראת דם יוֹם אחד אוֹ שנים משלמת עליהן השִבעה,
ותתחיל לִמנוֹת האחד עשר יוֹם מֵאחר השִבעה.
18
ראת שלֹשה ימים הרי זוֹ ספֵק זבה,
שמא יוֹם אחד מֵהן קֹדם נִדתה וּשנים מִתחִלת הנִדה.
וכֵן אִם ראת ארבעה,
שמא שנים קֹדם הנִדה וּשנים מִתחִלת הנִדה,
ויוֹשבת חמִשה תשלוּם ימי נִדה ואחד עשר ימי זיבה אחר החמִשה.
19
וכֵן אִם ראת תִשעה ימים הרי זוֹ ספֵק זבה,
שמא שנים קֹדם ימי נִדה ושִבעה של נִדה,
וּמתחלת יוֹם אחד עשר יוֹם מֵאחר התִשעה שפסק הדם.
וכֵן אִם ראת אחד עשר יוֹם הרי זוֹ ספֵק זבה,
שמא שנים קֹדם הנִדה ושִבעה של נִדה וּשנים לאחר הנִדה,
ונִשאר לה מימי זיבתה תִשעה.
20
ראת שנים עשר יוֹם הרי זוֹ זבה ודאית,
שאפִלוּ היוּ מֵהן שנים לִפני הנִדה ושִבעה של נִדה,
הרי השלֹשה לאחר הנִדה,
וישאֵר לה מימי זיבתה שמוֹנה.
וכֵן אִם ראת שלֹשה עשר יוֹם ישאֵר לה מימי זיבתה שִבעה,
והֵן ימי הספירה.
21
משכה בִראית הדם,
אפִלוּ ראת אלף יוֹם כשיִפסֹק הדם סוֹפרת שִבעת ימי נקיים,
ואחר השִבעה יתחילוּ ימי הנִדה לזוֹ שטעת.
22
הא למדת שכל הטוֹעה אינה מוֹנה מִשיִפסֹק הדם פחוֹת מִשִבעה ולֹא יתֵר על שִבעה עשר,
ויבֹאוּ ימי נִדתה.
כיצד? ראת דם יוֹם אחד וּפסק הדם מוֹנה שִבעה עשר,
שִשה לתשלוּם נִדתה ואחד עשר ימי זיבתה,
ויבֹאוּ ימי נִדתה.
ואִם ראת שלֹשה עשר אוֹ יתֵר מוֹנה שִבעה מִשיִפסֹק הדם,
ויבֹאוּ ימי נִדתה,
כמוֹ שבֵארנוּ.