1
מעוּברת שהִתחילה להִצטעֵר ואחזוּה חבלי לֵדה,
והִתחיל הדם לצֵאת קֹדם שתֵלֵד אוֹתוֹ הדם הוּא הנִקרא דם הקֹשי'.
והיאך דינוֹ? אִם בא בימי נִדתה הרי זה דם נִדה,
והרי זוֹ טמֵאה נִדה; ואִם בא בימי זיבתה הרי זוֹ טהוֹרה,
שנאמר בזבה:
"דם יהיה זֹבה בִבשרה" ; מִפי השמוּעה למדוּ:
"זֹבה" מֵחמת עצמה ולֹא מֵחמת ולד,
וּבִלבד שתֵלֵד ולד חי.
אבל אִם הִפילה אין קֹשי לִנפלים.
אפִלוּ היה הדם שוֹתֵת ויוֹרֵד עִם החבלים והצער ארבעה עשר יוֹם קֹדם שתֵלֵד הרי זה דם קֹשי,
וטהוֹר. אבל אִם הִתחיל הדם קֹדם הלֵדה בחמִשה עשר יוֹם אוֹ יתֵר הרי זה דם זיבה,
והרי היא יוֹלדת בזוֹב.
2
במה דברים אמוּרים? בשלֹא פסקוּ הצירים והחבלים והצער,
אלא מִתקשה והוֹלכת עד שילדה.
אבל אִם ראת דם שלֹשת ימים אוֹ יתֵר בימי זיבתה בצער וחבלים,
וּפסק הצער ורוח לה מִן החבלים אחר השלֹשה ימים ועמדה בנחת עשרים וארבע שעוֹת אוֹ יתֵר,
אף על פי שלֹא פסק הדם,
ואף על פי שחזר הצער והחבלים אחר ארבע ועשרים שעה הרי זוֹ זבה; שאִלוּ היה הדם מֵחמת הוּלד,
לֹא פסק הצער ולֹא החבלים.
ואִם ילדה אחרי כֵן הרי זוֹ יוֹלדת בזוֹב.
3
ראת דם יוֹם אחד בלֹא צער וּשנים בקֹשי וילדה,
אוֹ שנים בלֹא צער ויוֹם בקֹשי וילדה,
אוֹ יוֹם בקֹשי ויוֹם בלֹא צער ויוֹם בקֹשי וילדה אינה יוֹלדת בזוֹב.
אבל אִם ראת יוֹם אחד בקֹשי וּשנים בלֹא צער וילדה,
אוֹ שנים בקֹשי ואחד בלֹא צער וילדה,
אוֹ יוֹם בלֹא צער ויוֹם בקֹשי ויוֹם בלֹא צער וילדה הרי זוֹ יוֹלדת בזוֹב.
זה הכלל:
קֹשי הסמוּך ללֵדה אין זוֹ יוֹלדת בזוֹב; שֹפי סמוּך ללֵדה הרי זוֹ יוֹלדת בזוֹב.
4
חל שלישי לִראיתה לִהיוֹת ביוֹם הלֵדה,
אפִלוּ כל היוֹם כוּלוֹ בשֹפי אין זוֹ יוֹלדת בזוֹב,
שהרי יוֹם הלֵדה סמוּך לקֹשי.
ראת שני ימים,
וּבשלישי הִפילה ואין ידוּע מה הִפילה הרי זוֹ ספֵק זבה וּספֵק יוֹלדת.
5
כיצד דין יוֹלדת בזוֹב? צריכה לישֵב שִבעת ימי נקיים,
וטוֹבלת לערב,
ואחר כך תִהיה מוּתרת לבעלה,
ואחר כך יהיה לה דם טֹהר,
וּמביאה קרבן זבה וקרבן יוֹלדת.
לפיכך, אִם ילדה זכר,
אפִלוּ פסק הדם ביוֹם הלֵדה סוֹפרת שִבעת ימי נקיים וטוֹבלת.
ואִם ילדה נקֵבה וספרה שִבעת ימי נקיים,
ושלמוּ עִם ארבעה עשר של לֵדה אוֹ לאחריהן הרי זוֹ טוֹבלת,
וּמוּתרת לבעלה.
ואִם שלמוּ ימי הספירה בתוֹך ארבעה עשר הרי זוֹ אסוּרה לבעלה עד ליל חמִשה עשר.
6
כיצד? הרי שראת דם שלֹשה,
וספרה שִבעת ימי נקיים,
הרי עשרה עדין היא אסוּרה עד ליל חמִשה עשר,
שכל ארבעה עשר היא כנִדה.
ולמה אין מצריכין את היוֹלדת בזוֹב לִספירת שִבעה אחר שִבעה של זכר ואחר ארבעה עשר של נקֵבה? מִפני שימי לֵדתה וימי נִדתה שאינה רוֹאה בהן עוֹלין לה לִספירת שִבעה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
7
יוֹלדת בזוֹב שלֹא פסק דמה אין לה דם טֹהר,
אלא כל דם שתִראה כדם זיבה הוּא.
אבל אִם ספרה שִבעת ימי נקיים ושלמוּ ארבעה עשר של נקֵבה וטבלה,
ואחר כך ראת דם בתוֹך ארבעים של זכר וּשמוֹנים של נקֵבה הרי זה דם טֹהר.
8
ספרה שִבעת ימי נקיים ולֹא טבלה,
ואחר כך ראת דם הרי זוֹ טוֹבלת וּמוּתרת לבעלה מיד,
שכל ימי טֹהר אינן ראוּיוֹת לֹא לנִדה ולֹא לזיבה.
אבל עצמוֹ של דם טמֵא וּמטמֵא,
כדין דם הנִדה עד שתִטבֹל.
9
היוֹלדת נקֵבה,
וּלאחר ארבעה עשר שלה נִתעברה,
והִתחיל דם הקֹשי לבֹא לה בתוֹך שמוֹנים הרי הוּא דם טֹהר,
אף על פי שאין קֹשי לנפלים,
שכל דמים שתִראה בתוֹך ימי טֹהר טהוֹר הוּא,
עד שתפיל הוּלד.
וּכשתפיל תִהיה טמֵאה לֵדה:
אִם הִפילה זכר טוּמאת זכר,
ואִם הִפילה נקֵבה טוּמאת נקֵבה.
וּמוֹנה ימי טוּמאה וימי מלֹאות מִוּלד שֵני.
אפִלוּ היוּ תאוֹמים,
והִפילה היוֹם אחד והִפילה האחֵר אחר כמה ימים מוֹנה לשֵני ימי טוּמאה וימי מלֹאות.
10
זבה שפסק זוֹבה והִתחילה לִמנוֹת שִבעת ימי נקיים,
וּבא לה דם קֹשי בתוֹך ימי נקיים אינוֹ סוֹתֵר,
וימי הקֹשי עוֹלין לה למִנין שִבעה.
וכֵן אִם ילדה בשִבעת ימי נקיים אין הלֵדה סוֹתרת,
וימי הלֵדה עוֹלין לה למִנין שִבעה ואף על פי שהיא טמֵאה בהן,
שנאמר: "ואִם טהרה מִזוֹבה" ; כיון שטהרה מִזוֹבה,
אף על פי שהיא טמֵאה טוּמאה אחרת,
כגוֹן טוּמאת לֵדה אוֹ טוּמאת נִדה אוֹ טוּמאת צרעת הרי זוֹ סוֹפרת בהן.
ואין טוּמאוֹת אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן סוֹתרין הספירה.
11
ימי לֵדתה וימי נִדתה:
אִם לֹא ראת בהן דם הרי אֵלוּ עוֹלין לה לִספירת שִבעת ימי נקיים; ואִם ראת בהן דם אין עוֹלין לה ימי הראיה ולֹא סוֹתרין כל הימים,
אלא משלמת על הימים שספרה כשיִפסֹק הדם; שאין סוֹתֵר הכֹל אלא ראיה של זוֹב,
אבל אֵלוּ סוֹתרין יוֹמן בִלבד.
12
מֵאחר שתבין כל העִקרין האֵלוּ שבֵארנוּ,
יתבאֵר לך מה שאמרוּ חכמים,
שאפשר שתִראה האִשה דם מִן המקוֹר יוֹם אחר יוֹם מֵאה וארבעה עשר יוֹם ולֹא תִהיה זבה.
כיצד? שנים לִפני נִדתה,
ושִבעה ימי נִדתה,
וּשנים לאחר ימי הנִדה,
וארבעה עשר קֹשי,
וּשמוֹנים של נקֵבה,
ושִבעה נִדה,
וּשנים לאחר ימי הנִדה.
הא למדת,
שכל דם שתִראה האִשה אחר ימי מלֹאות תחִלה הוּא תחִלת ימי נִדתה,
ואין משגיחין על וסתוֹת שמִקֹדם.
לפיכך הרוֹאה דם בסוֹף ימי מלֹאות בין השמשוֹת הרי זוֹ ספֵק נִדה,
שמא בלילה ראת הדם,
שהוּא תחִלת ימי נִדתה.
13
כבר בֵארנוּ שהנִדה שראת דם כל שִבעה מוּתרת לשמֵש בליל שמיני אחר שתִטבֹל.
וזבה קטנה משמרת יוֹם אחד טהוֹר וטוֹבלת,
וּמוּתרת לשמֵש לערב.
וזבה גדוֹלה סוֹפרת שִבעת ימי נקיים וטוֹבלת,
וּמוּתרת לשמֵש בליל שמיני.
ואין בין זמן נִדה לִזמן נִדה אלא אחד עשר יוֹם בִלבד,
וּבאוֹתן האחד עשר יוֹם תִהיה זבה קטנה אוֹ גדוֹלה.
14
וּמֵאחר שתִהיה זוֹכֵר כל אֵלוּ העִקרים,
יתבאֵר לך זה שאמרוּ חכמים:
האִשה שהוּחזקה כל ימיה,
יוֹם תִראה דם ויוֹם לֹא תִראה דם בתחִלה משמשת בליל שמיני וּביוֹם שמיני שהוּא יוֹם אחד אחר ימי נִדתה.
וּמשמשת בכל שמוֹנה עשר יוֹם ארבע לילוֹת בִלבד,
ואינה יכוֹלה לשמֵש בימים,
שהיוֹם הטהוֹר הוּא שִמוּר ליוֹם הטמֵא.
לפיכך, אִם היתה רוֹאה הדם בכל יוֹם טמֵא מִתחִלת הלילה אינה משמשת אלא בשמיני בִלבד,
שהוּא יוֹם אחד אחר נִדתה.
15
היתה רוֹאה שני ימים טמֵאים וּשני ימים טהוֹרים משמשת בשמיני וּבִשנים עשר ושִשה עשר ויוֹם עשרים.
16
היתה רוֹאה שלֹשה ימים טמֵאים וּשלֹשה טהוֹרים משמשת שני ימים מֵהשלֹשה הטהוֹרים שאחר ימי נִדתה,
שהאחד מֵהן שִמוּר לשנים הטמֵאים הסמוּכין לנִדתה,
ושוּב אינה משמשת לעוֹלם,
שהרי הוּחזקה זבה גדוֹלה ואין לה שִבעת ימי נקיים.
17
היתה רוֹאה ארבעה ימים טמֵאים וארבעה טהוֹרים משמשת יוֹם אחד שאחר נִדתה,
ושוּב אינה משמשת לעוֹלם.
18
היתה רוֹאה חמִשה ימים טמֵאים וחמִשה טהוֹרים משמשת השלֹשה הסמוּכין לנִדתה,
ושוּב אינה משמשת לעוֹלם.
19
היתה רוֹאה שִשה ימים טמֵאים ושִשה טהוֹרים משמשת בחמִשה ימים הסמוּכין לנִדתה תחִלה,
ושוּב אינה משמשת לעוֹלם.
20
היתה רוֹאה שִבעה ימים טמֵאים ושִבעה טהוֹרים משמשת השבוּע הרִאשוֹן הטהוֹר הסמוּך לנִדתה,
ויבֹא אחריו שבוּע טמֵא תִקבע בוֹ זבה,
והשבוּע הטהוֹר שיבֹא אחריו לִספירה,
ואסוּרה לשמֵש בוֹ; ונִמצֵאת שלֹא שִמשה מִטתה בארבעה שבוּעוֹת אלא שבוּע אחד.
וכֵן כל ימיה משמשת שמוֹנה עשר יוֹם בכל שמוֹנה עשר שבוּעוֹת.
כיצד? שבוּע חמישי הרי היא זבה.
שבוּע שִשי שהיא בוֹ טהוֹרה לִספירה.
שבוּע שביעי זבה.
שבוּע שמיני לִספירה.
שבוּע תשיעי שהיא רוֹאה בוֹ,
חמִשה ימים מִמנוּ מימי נִדתה וּשנים מִתחִלת ימי זיבה משמרת יוֹם אחד מִן השבוּע העשירי הטהוֹר,
וּמשמשת שִשה.
שבוּע אחד עשר שהיא רוֹאה בוֹ,
שנים מִסוֹף ימי זיבה וחמִשה מִתחִלת ימי נִדה,
וּמשמשת חמִשה ימים מִשבוּע שנים עשר הטהוֹר.
שבוּע שלֹשה עשר זבה.
ושבוּע ארבעה עשר לִספירה.
וכֵן שבוּע חמִשה עשר זבה.
ושבוּע שִשה עשר לִספירה.
ושבוּע שִבעה עשר זבה.
ושבוּע שמוֹנה עשר לִספירה.
וסוֹפרת על דרך זוֹ לעוֹלם.
נִמצֵאת אוֹמֵר,
שבכל שמוֹנה עשר שבוּעוֹת משמשת שמוֹנה עשר יוֹם.
ואִלוּ לֹא אֵרע לה חֹלי זה והיתה שבוּע נִדה ואחד עשר יוֹם טהוֹרה היתה משמשת בכל שמוֹנה עשר שבוּעוֹת אחד עשר שבוּעוֹת,
שהֵן שִבעה ושִבעים יוֹם.
21
וּבִזמן שהיא רוֹאה שבוּע טמֵא ושבוּע טהוֹר משמשת שמוֹנה עשר יוֹם,
שהֵם כמוֹ רביע הימים.
וזוֹ היא שאמרוּ חכמים:
משמשת רביע ימיה.
22
היתה רוֹאה שמוֹנה ימים טמֵא וּשמוֹנה טהוֹר הרי זוֹ משמשת חמִשה עשר יוֹם מִתוֹך ארבעים וּשמוֹנה יוֹם.
כיצד? שמוֹנה טמֵא שבתחִלה,
שִבעה מֵהן ימי נִדתה ויוֹם אחד זיבוּת סמוּך לנִדתה משמרת לוֹ יוֹם אחד מִן השמוֹנה הטהוֹרים,
וּמשמשת שִבעה.
ואחר כך יבֹאוּ לה שמוֹנה טמֵאים,
מֵהן שנים תשלוּם ימי זיבתה ושִשה מימי נִדתה,
ויבֹאוּ שמוֹנה טהוֹרים,
יוֹם אחד מֵהן תשלוּם ימי נִדתה וּמשמשת שִבעה שניוֹת.
ואחר כך יבֹאוּ לה שמוֹנה טמֵאים,
מֵהן ארבעה תשלוּם ימי זיבתה וארבעה מימי נִדתה,
נִמצֵאת זבה גדוֹלה,
וּצריכה ספירת שִבעה.
יבֹאוּ לה שמוֹנה טהוֹרים סוֹפרת מֵהן שִבעה וּמשמשת יוֹם אחד.
נִמצֵאת משמשת חמִשה עשר יוֹם בכל ארבעים וּשמוֹנה.
23
היתה רוֹאה תִשעה ימים טמֵא ותִשעה ימים טהוֹר משמשת שמוֹנה ימים בכל שמוֹנה עשר יוֹם לעוֹלם.
כיצד? תִשעה הטמֵאין,
שִבעה מֵהן נִדתה וּשנים זיבוּת סמוּך לנִדתה משמרת להן יוֹם אחד מִן התִשעה הטהוֹרין וּמשמשת שמוֹנה.
וכֵן לעוֹלם.
24
היתה רוֹאה עשרה ימים טמֵא ועשרה טהוֹר וּמֵעשרה וּלמעלה,
אפִלוּ אלף יוֹם טמֵא ואלף יוֹם טהוֹר יהיה ימי שִמוּשה כמִנין זיבתה.
כיצד? עשרה הטמֵאין מֵהן שִבעה נִדה וּשלֹשה ימי זיבה.
ועשרה הטהוֹרין סוֹפרת מֵהן שִבעה וּמשמשת שלֹשה.
נִמצאוּ ימי השִמוּש שלֹשה וימי זיבוּת דמה שלֹשה.
וכֵן מֵאה יוֹם טמֵאים וּמֵאה טהוֹרין:
המֵאה הטמֵאין שִבעה מֵהן לנִדה וּשלֹשה ותִשעים זיבוּת; המֵאה הטהוֹרים שִבעה מֵהן לִספירה וּשלֹשה ותִשעים לשִמוּש.
וכֵן אלף,
וכֵן כל מִנין וּמִנין על דרך זוֹ.