1
דם הנִדה ודם הזבה ודם הקֹשי ודם היוֹלדת ודם טֹהר של יוֹלדת כוּלוֹ דם אחד הוּא,
וּמִן המקוֹר הוּא בא,
וּמִמעין אחד הוּא.
וּבזמנים בִלבד הוּא שיִשתנה דינוֹ ותִהיה רוֹאה דם זוֹ טהוֹרה,
וזוֹ נִדה,
וזוֹ זבה.
2
כיצד? כשתִראה האִשה דם תחִלה אוֹ כשתִראה בִשעת וִסתה,
והוּא העֵת שקבעה לנִדתה הרי זוֹ נִדה כל שִבעת הימים,
בין ראת כל שִבעה בין שלֹא ראת אלא טִפה רִאשוֹנה בִלבד.
ראת דם ביוֹם השמיני הרי זה דם זיבה,
מִפני שהוּא בלֹא עֵת נִדתה.
3
וכֵן כל שתִראה בתוֹך הימים שבין וסת נִדה וּוסת נִדה הרי הוּא דם זיבה.
והלכה למֹשה מִסיני שאין בין זמן נִדה לִזמן נִדה אלא אחד עשר יוֹם בִלבד.
4
כל שִבעת הימים שנִקבעה לה וסת בִתחִלתן הֵן הנִקראין ימי נִדתה,
בין ראת בהן דם בין לֹא ראת.
וּמִפני מה נִקראין ימי נִדה? מִפני שהֵן ראוּיין לנִדה,
וכל דם שתִראה בהן דם נִדה יֵחשֵב.
5
וכל אחד עשר יוֹם שאחר השִבעה הֵן הנִקראין ימי זיבתה,
בין ראת בהן דם בין לֹא ראת.
ולמה נִקראין ימי זיבה? מִפני שהֵן ראוּיין לזיבה,
וכל דם שתִראה בהן דם זיבה יֵחשֵב.
והִזהֵר בִשני שֵמוֹת אֵלוּ,
שהֵן ימי נִדתה וימי זיבתה.
6
כל ימי האִשה,
מיוֹם שיִקבע לה הוּסת עד שתמוּת אוֹ עד שיֵעקֵר הוּסת ליוֹם אחֵר תִספֹר לעוֹלם שִבעה מִתחִלת יוֹם הוּסת ואחריהן אחד עשר,
שִבעה ואחריהן אחד עשר.
ותִזהֵר במִנין,
כדי שתֵדע בעֵת שתִראה דם אִם בימי נִדה ראת אוֹ בימי זיבה; שכל ימיה של אִשה כך הֵן,
שִבעה ימי נִדה ואחד עשר ימי זיבה,
אלא אִם כֵן הִפסיקה הלֵדה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
7
אִשה שראת דם בימי זיבתה יוֹם אחד בִלבד אוֹ שני ימים זה אחר זה נִקרֵאת זבה קטנה,
ונִקרֵאת שוֹמרת יוֹם כנגד יוֹם.
ואִם ראת שלֹשה ימים זה אחר זה הרי זוֹ זבה גמוּרה,
והיא הנִקרֵאת זבה גדוֹלה,
ונִקרֵאת זבה סתם,
שנאמר: "ואִשה כי יזוּב זוֹב דמה ימים רבים" ; מִעוּט ימים שנים,
רבים שלֹשה.
8
אין בין זבה גדוֹלה לזבה קטנה אלא ספירת שִבעה והבאת קרבן:
שזבה גדוֹלה צריכה לִספֹר שִבעת ימי נקיים,
וזבה קטנה אינה סוֹפרת אלא יוֹם אחד בִלבד; וזבה גדוֹלה מביאה קרבן כשתִטהר.
אבל לעִנין טוּמאה ואִסוּר ביאה שתיהן שווֹת.
9
כיצד? ראת דם בימי זיבתה,
בין שראת בִתחִלת הלילה בין שראת בסוֹף היוֹם הרי אוֹתוֹ היוֹם כוּלוֹ טמֵא,
וּכאִלוּ לֹא פסק הדם מֵעֵת שראת עד ששקעה החמה,
וּמשמרת כל הלילה.
אִם לֹא ראת כלוּם בלילה משכמת למחר,
וטוֹבלת אחר שתנֵץ החמה,
וּמשמרת כל היוֹם.
אִם לֹא ראת כלוּם הרי זה יוֹם אחד טהוֹר כנגד היוֹם הטמֵא,
והרי היא מוּתרת לבעלה לערב.
10
ראת דם גם בשֵני,
בין ביוֹמוֹ בין בלילוֹ אחר שטבלה הרי היוֹם השֵני טמֵא,
וּמשמרת כל ליל שלישי.
אִם לֹא ראת משכמת למחר,
וטוֹבלת אחר שתנֵץ החמה,
וּמשמרת כל היוֹם.
אִם לֹא ראת כלוּם הרי זה יוֹם אחד טהוֹר כנגד שני ימים הטמֵאים,
וּמוּתרת לבעלה לערב.
11
ראת דם גם בשלישי,
בין ביוֹמוֹ בין בלילוֹ הרי זוֹ זבה גדוֹלה,
וּצריכה לִספֹר שִבעת ימים טהוֹרים בלֹא דם,
שנאמר: "וספרה לה שִבעת ימים ואחר תִטהר" .
וטוֹבלת ביוֹם השביעי אחר הנֵץ החמה,
והרי היא מוּתרת לבעלה לערב.
וּביוֹם השמיני מביאה קרבנה שתי תוֹרים אוֹ שני בני יוֹנה.
12
זבה קטנה שטבלה בלילה של יוֹם השִמוּר אוֹ זבה גדוֹלה שטבלה בליל שביעי כאִלוּ לֹא טבלה,
והרי היא כנִדה שטבלה בתוֹך שִבעה.
13
הבא על זבה גדוֹלה ביוֹם השביעי של ספירה אחר שטבלה,
אוֹ על זבה קטנה ביוֹם השִמוּר אחר שטבלה פטוּר מִן הכרֵת; כיון שטבלה בזמן הראוּי לִטבילתה טהוֹרה.
ואִשה זוֹ תרבוּת רעה,
שהרי בעילתה וּמגעה תלוּיין.
14
כיצד הֵן תלוּיין? אִם נִשלם היוֹם אחר הטבילה ולֹא ראת דם הרי כל שנגעה בוֹ אחר טבילתה טהוֹר,
וּבעילתה אחר הטבילה אין חיבין עליה כלוּם.
ואִם ראת דם ביוֹם זה אחר שטבלה נִמצֵאת זבה למפרֵע,
וכל שנגעה בוֹ למפרֵע טמֵא,
והיא וּבוֹעלה חיבין בקרבן.
וּלפיכך היא אסוּרה לבעלה עד לערב,
שלֹא תביא עצמה לידי ספֵק.
15
זבה שספרה שֵשת ימים נקיים וּבשביעי ראת דם,
ואפִלוּ סמוּך לִשקיעת החמה סתרה הכֹל,
וחוֹזרת לִמנוֹת מֵאחר היוֹם הטמֵא שִבעת ימים נקיים.
16
פלטה שִכבת זרע בתוֹך ימי הספירה סוֹתרת יוֹם אחד,
מִפני שהיא כזב שראה קרי שסוֹתֵר יוֹם אחד.
ראת דם בעשירי מימי זיבתה וּבאחד עשר וּבשנים עשר,
אף על פי שראת שלֹשה ימים זה אחר זה אינה זבה גדוֹלה,
אלא יצאת מִזיבוּת קטנה לנִדה,
שיוֹם שנים עשר מתחלת נִדתה,
והרוֹאה בימי נִדתה אינה זבה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
17
וּמה הוּא זה שכתוּב בתוֹרה:
"אוֹ כי תזוּב על נִדתה" ? שאִם ראת שלֹשה ימים סמוּך לנִדתה הרי זוֹ זבה,
כגוֹן שראת בשמיני לנִדתה וּבתשיעי וּבעשירי,
שהֵן רִאשוֹן ושֵני וּשלישי מֵהאחד עשר יוֹם,
שהֵן ימי זיבתה.
ראת דם באחד עשר מימי זיבתה וטבלה לערב,
שהוּא ליל שנים עשר,
ושִמשה מִטתה,
אף על פי שהיא טמֵאה וּבוֹעלה טמֵא ועוֹשין מִשכב וּמוֹשב אינן חיבים כרֵת,
מִפני שאין יוֹם שנים עשר מִצטרֵף ליוֹם אחד עשר לעשוֹתה זבה; הוֹעילה לה טבילת ליל זה להצילה מִן הקרבן.
18
טבלה ביוֹם שנים עשר אחר שתנֵץ החמה הרי זוֹ אסוּרה לבעלה עד לערב,
כדין כל זבה קטנה.
ואִם עבר וּבעלה שניהן פטוּרין מִכלוּם.
ואפִלוּ ראת דם אחר שבא עליה ביוֹם שנים עשר אין בכך כלוּם,
שזה דם נִדה הוּא,
ואינוֹ מִצטרֵף ליוֹם שלפניו.
19
ראת דם בסוֹף שביעי לנִדתה בין השמשוֹת,
וראת בתשיעי וּבעשירי הרי זוֹ ספֵק זבה,
שמא ראיה רִאשוֹנה בליל שמיני היתה,
ונִמצֵאת שראת שלֹשה ימים זה אחר זה מִתחִלת ימי זיבתה.
וכֵן אִם ראת דם בתשיעי וּבעשירי מימי זיבתה,
וראת בסוֹף יוֹם אחד עשר בין השמשוֹת הרי זוֹ ספֵק זבה,
שמא ראיה אחרוֹנה ביוֹם אחד עשר היתה,
והרי ראת שלֹשה ימים זה אחר זה בימי זיבתה.
20
נִדה שבדקה עצמה בתוֹך ימי נִדתה וּמצאה שפסק הדם,
ואפִלוּ פסק בשֵני לנִדתה,
ושגגה אוֹ הֵזידה ולֹא בדקה עד לאחר נִדתה בימים רבים,
וּכשבדקה מצאה טמֵא אין אוֹמרין:
שמא כל אוֹתן הימים היתה טמֵאה,
אלא כל אוֹתן הימים שלֹא בדקה בחזקת טהרה.
בדקה עצמה וּמצאה טמֵא,
אפִלוּ בדקה בשביעי לנִדתה,
וּבין השמשוֹת לֹא בדקה עצמה כדי לִפרֹש מִטוּמאת נִדה,
אלא הִמתינה ימים ואחר כך בדקה וּמצאה טהוֹר הרי זוֹ ספֵק זבה.
ואִם מצאה טמֵא הרי זוֹ זבה ודאית,
שכיון שבתחִלה מצאה טמֵא וּבסוֹף טמֵא הרי זוֹ בחזקת שלֹא פסק.
ויוֹם רִאשוֹן של נִדה,
אף על פי שמצאה בוֹ טהוֹר הרי זה כמי שמצאה טמֵא,
שיוֹם רִאשוֹן כוּלוֹ הוּחזק המעין פתוּח.
21
זבה שבדקה עצמה ברִאשוֹן מימי הספירה וּמצאה טהוֹר,
ולֹא בדקה עד יוֹם שביעי וּמצאה טהוֹר הרי זוֹ בחזקת טהרה,
וּכאִלוּ בדקה כל שִבעה וּמצאה טהוֹר.
22
וכֵן אִם בדקה ביוֹם רִאשוֹן מימי הספירה וּמצאה טהוֹר,
וּביוֹם השמיני וּמצאה טהוֹר הרי זוֹ בחזקת טהרה.
בדקה ביוֹם שלישי לזיבתה וּמצאה שפסק הדם,
ולֹא בדקה ביוֹם רִאשוֹן מימי הספירה,
וּבשביעי בדקה וּמצאה טהוֹר הרי זוֹ בחזקת טהרה.
והוּא הדין לזב בכל אֵלוּ הבדיקוֹת שהוּא טהוֹר,
ועלוּ לוֹ ימי הספירה.
23
כל אִשה שהיא ספֵק נִדה ספֵק זבה צריכה לישֵב שִבעת ימי נקיים מִספֵק,
וטוֹבלת בליל שמיני ואחר כך תִהיה מוּתרת לבעלה.
וּמביאה קרבן זבה,
ואינוֹ נאכל,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.