1
האִשה מִטמאה באֹנס,
בין לנִדה בין לזיבוּת.
כיצד? כגוֹן שקפצה מִמקוֹם למקוֹם,
אוֹ ראת בהֵמה אוֹ עוֹף מִתעסקין זה עִם זה וחמדה,
וראת דם,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה,
הוֹאיל וראת דם מִכל מקוֹם נִטמֵאת.
וּמִטמאה בכל שהוּא,
אפִלוּ ראת דם טִפה כחרדל הרי זוֹ כמי שזב מִמנה דמים הרבֵה.
2
כל הנשים מִטמאוֹת בבית החיצוֹן.
ואף על פי שלֹא יצא הדם לחוּץ אלא נעקר מִן הרחם ולֹא שתת,
הוֹאיל ויצא מִבין השִנים הרי זוֹ טמֵאה,
ואף על פי שעדין הדם בִבשרה,
שנאמר: "דם יהיה זֹבה בִבשרה" .
ועד היכן הוּא בין השִנים? עד מקוֹם שיגיע אֵליו האֵבר בִשעת גמר ביאה.
וּבין השִנים עצמוֹ כלִפנים.
3
משל משלוּ חכמים באִשה:
הרחם שבוֹ נוֹצר הוּלד,
והוּא הנִקרא מקוֹר,
והוּא שדם נִדה וזבה יוֹצֵא מִמנוּ,
קוֹראין אוֹתוֹ חדר,
לפי שהוּא לִפנים לִפנים.
וצוּאר הרחם כוּלוֹ,
והוּא המקוֹם הארֹך שמִתקבֵץ רֹאשוֹ בִשעת העִבוּר כדי שלֹא יפֹל הוּלד,
ונִפתח הרבֵה בִשעת לֵדה קוֹראין אוֹתוֹ פרוֹזדוֹד,
כלוֹמר שהוּא בית שער לרחם.
4
וּבִשעת גמר ביאה האֵבר נִכנס בפרוֹזדוֹד,
ואינוֹ מגיע עד רֹאשוֹ שמִבִפנים,
אלא רחוֹק מִמנוּ מעט לפי האצבעוֹת.
וּלמעלה מִן החדר והפרוֹזדוֹד,
בין חדר לפרוֹזדוֹד,
והוּא המקוֹם שיֵש בוֹ שתי ביצים של אִשה,
והשבילים שבהן מִתבשלת שִכבת זרע שלה מקוֹם זה הוּא הנִקרא עליה.
וּכמוֹ נקב פתוּח מִן העליה לגג הפרוֹזדוֹד,
ונקב זה קוֹראין אוֹתוֹ לוּל,
והאֵבר נִכנס לִפנים מִן הלוּל בִשעת גמר ביאה.
5
דם הבא מִן החדר כוּלוֹ טמֵא,
חוּץ מִדם טֹהר שהתוֹרה טִהרתוּ,
ודם קֹשי כמוֹ שיִתבאֵר.
ודם העליה כוּלוֹ טהוֹר,
שהוּא כמוֹ דם מכה שבמֵעים אוֹ בכבֵד אוֹ בכוּליה וכיוֹצֵא בהן.
ודם הנִמצא בפרוֹזדוֹד,
אִם נִמצא מִן הלוּל ולִפנים הרי זה טמֵא,
שחזקתוֹ מִן החדר,
וחיבין עליו על ביאת המִקדש,
ושוֹרפין עליו תרוּמה וקדשים.
ואין אוֹמרין שמא מִן העליה ירד דרך הנקב,
שרֹב הדמים הנִמצאים כאן מִן החדר.
נִמצא הדם בפרוֹזדוֹד חוּץ לנקב הרי טוּמאתוֹ בספֵק,
שמא מִן החדר בא אוֹ מִן העליה שתת דרך הלוּל.
לפיכך אין שוֹרפין עליו תרוּמה וקדשים,
ואין חיבין עליו על ביאת המִקדש.
6
לֹא כל משקה היוֹצֵא מִן החדר מטמֵא,
אלא הדם בִלבד,
שנאמר: "דם יהיה זֹבה" .
לפיכך, אִם שתת מִן הרחם לֹבן אוֹ משקה ירֹק,
אף על פי שסמיכתוֹ כדם,
הוֹאיל ואין מראיו מראֵה דם הרי זה טהוֹר.
7
וחמִשה דמים טמֵאים באִשה,
והשאר טהוֹר.
ואֵלוּ הֵן:
האדֹם, והשחֹר,
וּכקרן כרכֹם,
וּכמימי אדמה,
וכיין המזוּג.
8
האדֹם, כיצד הוּא עינוֹ? כעמוּד שיֵצֵא רִאשוֹן מִדם הקזה של בני אדם; נוֹתֵן הדם בכוֹס וּמקיף לוֹ ורוֹאה.
והשחֹר כעין הדיוֹ היבֵש.
כקרן כרכֹם כיצד? יביא כרכֹם לח בגוּש האדמה שעליו,
ולוֹקֵח מִן הברוּר שבוֹ,
הקנה האמצעי שלוֹ; שכוּלוֹ כמוֹ קנה הוּא,
וּבכל אחד ואחד שלֹשה קנים,
וּבכל קנה שלֹשה עלים.
וּמקיף הדם לעלה האמצעי שבקנה האמצעי ורוֹאה בוֹ.
כמימי אדמה כיצד? יביא אדמה מִבִקעת סיכני וכיוֹצֵא בה,
שהיא אדוּמה,
ונוֹתֵן עליה מים בִכלי עד שיעלה המים על העפר כִקלִפת השוּם,
ואין שִעוּר לֹא למים ולֹא לעפר.
וּמעכרן בִכלי,
וּמשעֵר בהן לִשעתוֹ וּבִמקוֹמוֹ כשהֵן עכוּרין.
ואִם צללוּ חוֹזֵר וּמעכרן.
9
ארבע מראוֹת האֵלוּ:
אִם היה מראֵה הדם כמראֵה כל אחד מֵהן אוֹ עמֹק מֵהן הרי זה טמֵא; היה דֵהה מִמנוּ הרי זה טהוֹר.
כיצד? היה הדם שחֹר יתֵר מִן הדיוֹ היבֵש טמֵאה.
היה פתוּך מִמנוּ,
כגוֹן שהיה מראֵהוּ כעין הזית השחֹר אוֹ כעין הזפת אוֹ כעין העוֹרֵב הרי זה טהוֹר.
וכֵן בִשאר השלֹש מראוֹת.
10
כיין המזוּג כיצד? חֵלק אחד יין מִן היין השרוֹני של ארץ ישראֵל חי וחדש,
וּשני חלקים מים.
היה מראֵה הדם עמֹק מִמנוּ אוֹ דֵהה מִמנוּ הרי זה טהוֹר,
עד שיִהיה כמזג זה בִלבד.
ונאמנת אִשה לוֹמר:
כמראה זה ראיתי ואִבדתיו',
והחכם מטמֵא לה אוֹ מטהֵר.
11
כיצד מקיף ורוֹאה? לוֹקֵח המטלית שיֵש בה הדם בידוֹ,
וּמביט בוֹ וּבדיוֹ אוֹ בעלה של כרכֹם אוֹ בדם הקזה שבכוֹס אוֹ במימי אדמה אוֹ במזג שבכוֹס,
ועוֹרֵך לפי מה שעיניו רוֹאוֹת,
וּמטמֵא אוֹ מטהֵר.
ואינוֹ מביט בזכוּכית של כוֹס מִבחוּץ,
אלא במשקה שבכוֹס.
ויהיה הכוֹס רחב,
מִשקלוֹ מנה וּמחזיק שני לוּגין,
כדי שתִכנֵס בוֹ האוֹרה ולֹא יהיה אפֵל.
12
אין בוֹדקין הדם אלא על גבי מטלית לבנה,
וּבחמה. ועוֹשה צֵל בידוֹ על הדם והוּא עוֹמֵד בחמה,
כדי שיִראה עינוֹ כמוֹת שהיא.
ולֹא כל הרוֹאה צריך לכל אֵלוּ הדברים בכל עֵת שיִראה,
אלא טביעוּת עין יֵש לחכם בדמים,
וּבעֵת שיִראה,
מיד יטמֵא אוֹ יטהֵר.
ואִם נִסתפֵק לוֹ במראה מִן המראוֹת צריך להקיף ולערֹך לדם אוֹ לדיוֹ אוֹ לִשאר המראוֹת.
13
המפלת חתיכה,
אף על פי שהיא אדוּמה:
אִם יֵש עִמה דם טמֵאה; ואִם לאו טהוֹרה.
ואפִלוּ נִקרעה החתיכה ונִמצֵאת מלֵאה דם הרי זוֹ טהוֹרה,
שאין זה דם נִדה אלא דם חתיכה.
14
הִפילה חתיכה קרוּעה ודם אגוּר בתוֹכה טמֵאה.
הִפילה כמין קלִפה,
כמין שערה,
כמין עפר,
כמין יבחוּשין,
אִם היה מראֵה דברים אֵלוּ אדֹם תטיל למים פוֹשרין:
אִם נִמוֹחוּ הרי זוֹ טמֵאה,
שדם הוּא וקפה,
וכל הרוֹאה דם יבֵש טמֵאה; ואִם שהוּ בפוֹשרין מֵעֵת לעֵת ואחר כך נִמוֹחוּ הרי זוֹ ספֵק טמֵאה; ואִם לֹא נִמוֹחוּ מֵעֵת לעֵת הרי אֵלוּ מִמכה,
וּטהוֹרה היא.
15
הִפילה כמין חגבים,
כמין דגים,
שקצים וּרמשים:
אִם יֵש עִמהן דם טמֵאה; ואִם לאו טהוֹרה.
16
האִשה שהִכניסה שפוֹפרת בפרוֹזדוֹד וראת דם בתוֹך השפוֹפרת טהוֹרה,
שנאמר: "דם יהיה זֹבה בִבשרה" עד שתִראה בִבשרה כדרך שהנשים רוֹאוֹת,
ואין דרך האִשה לִראוֹת בִשפוֹפרת.
17
האִשה שהִשתינה מים ויצא דם עִם מימי רגלים,
בין שהִשתינה והיא עוֹמדת בין שהִשתינה והיא יוֹשבת הרי זוֹ טהוֹרה.
ואפִלוּ הִרגיש גוּפה ונִזדעזעה אינה חוֹששת,
שהרגשת מי רגלים היא זוֹ,
שאין מי רגלים מִן החדר,
ודם זה דם מכה הוּא בחלוֹחלת אוֹ בכוּליה.
18
דם בתוּלים טהוֹר הוּא,
ואינוֹ לֹא דם נִדה ולֹא דם זיבה,
שאינוֹ מִן המקוֹר אלא כמוֹ דם חבוּרה.
וכיצד דין הבתוּלה בדמים? אִם נִשֵאת קטנה,
בין לֹא ראת מימיה בין שראת דם בבית אביה הרי זוֹ מוּתרת לבעלה עד שתִחיה המכה,
שכל דם שתִראה,
מֵחמת המכה הוּא.
ואִם ראתה דם אחר שתִחיה המכה הרי זוֹ נִדה.
19
נִשֵאת כשהיא נערה:
אִם לֹא ראת דם מימיה הרי זוֹ מוּתרת לבעלה ארבעה ימים ביוֹם וּבלילה,
אף על פי שהדם שוֹתֵת,
והוּא שלֹא חית המכה; ואִם ראת דם בבית אביה ואחר כך נִשֵאת אין לוֹ לבֹא עליה אלא בעילה רִאשוֹנה וּפוֹרֵש,
ויהיה דם בתוּלים זה כאִלוּ הוּא תחִלת נִדה.
וּבוֹגרת שלֹא ראת דם מימיה נוֹתנין לה כל לילה הרִאשוֹן.
20
ארבעה לילוֹת שנוֹתנין לנערה שלֹא ראת דם,
אף על פי שהֵן בסֵרוּגין בוֹעֵל לילה רִאשוֹנה וּממתין אפִלוּ שני חדשים אוֹ שלֹשה,
וּבוֹעֵל לילה שניה.
והוּא שלֹא חית המכה.
21
וכֵן קטנה שנוֹתנין לה עד שתִחיה המכה,
אפִלוּ לֹא חית שנה הרי זה בוֹעֵל כל השנה,
בין בסֵרוּגין בין יוֹם אחר יוֹם.
22
קטנה שנִשֵאת ונעשית נערה תחת בעלה,
ועדין הדם שוֹתֵת מֵחמת המכה כל בעילוֹת שבעל כשהיא קטנה נחשבוֹת לוֹ כלילה אחת,
וּמשלימין לוֹ ארבעה ימים בימי הנערוּת.
ואפִלוּ היוּ השלֹשה ימים שנוֹתנין לה בימי הנערוּת בסֵרוּגין,
וּבעל בכל שני חדשים לילה אחת הרי זה מוּתר,
והוּא שלֹא תִחיה המכה.
23
כיצד יוֹדעין אִם חית המכה אוֹ לֹא חית? היתה רוֹאה הדם בעֵת שתעמֹד,
וּכשתֵשֵב לֹא תִראה,
וּבעֵת שתֵשֵב על הקרקע תִראה,
ואִם תֵשֵב על גבי כרים וּכסתוֹת לֹא תִראה עדין לֹא חית המכה.
פסק הדם ולֹא ראת כלל,
בין עוֹמדת בין יוֹשבת על הכֹל כבר חית המכה.
וכֵן אִם לֹא פסק כלל,
אלא תִראה הדם אפִלוּ כשהיא יוֹשבת על הכרים והכסתוֹת אין זה דם מכה אלא דם נִדה.
24
היתה רוֹאה בעֵת תשמיש הרי זה מֵחמת מכה.
שִמשה מִטתה ולֹא ראת דם,
ואחר כך ראת דם שלֹא מֵחמת תשמיש הרי זה דם נִדה.
25
הבוֹעֵל בתוּלה ולֹא יצא מִמנה דם,
וחזר וּבעלה ויצא דם,
אפִלוּ היתה קטנה הרי זה דם נִדה,
שאִלוּ היה דם בתוּלים היה בא בתחִלה.
הבוֹעֵל פחוּתה מִבת שלֹש שנים ויצא דם הרי זה דם בתוּלים.