1
הנִדה הרי היא כִשאר כל העריוֹת:
המערה בה,
בין כדרכה בין שלֹא כדרכה חיב כרֵת,
ואפִלוּ היתה קטנה בת שלֹש שנים ויוֹם אחד,
כִשאר עריוֹת; שהבת מִטמאה בנִדה ואפִלוּ ביוֹם לֵדתה,
וּבת עשרה ימים מִטמאה בזיבה.
ודבר זה מִפי השמוּעה,
שאין הפרֵש בין גדוֹלה לִקטנה לטוּמאת נִדוּת וזיבוּת.
2
ואחד הבא על הנִדה כל שִבעת הימים,
ואפִלוּ לֹא ראת אלא יוֹם רִאשוֹן,
ואחד הבא על יוֹלדת זכר כל שִבעה,
אוֹ על יוֹלדת נקֵבה כל ארבעה עשר,
אוֹ על הזבה כל ימי זוֹבה וּספירתה,
בין שִפחה בין משוּחררת הכֹל בכרֵת,
שנאמר בנִדה:
"שִבעת ימים תִהיה בנִדתה" ,
וּבזבה נאמר:
"כל ימי זוֹב טוּמאתה כימי נִדתה תִהיה" ,
וּביוֹלדת הוּא אוֹמֵר:
"כימי נִדת דוֹתה תִטמא" ,
"וטמאה שבוּעים כנִדתה" .
3
במה דברים אמוּרים שהטוּמאה תלוּיה בימים? בשטבלה במי מִקוה אחר הימים הספוּרים.
אבל נִדה וזבה ויוֹלדת שלֹא טבלה במי מִקוה,
הבא על אחת מֵהן,
אפִלוּ אחר כמה שנים חיב כרֵת,
שבימים וּטבילה תלה הכתוּב,
שנאמר: "ורחצוּ במים" בִנין אב לכל טמֵא,
שהוּא בטוּמאתוֹ עד שיִטבֹל.
4
הגוֹים אין חיבין עליהן מִשוּם נִדה ולֹא מִשוּם זבה ולֹא מִשוּם יוֹלדת.
וחכמים גזרוּ על כל הגוֹים,
זכרים וּנקֵבוֹת,
שיִהיוּ כזבים תמיד,
בין ראוּ בין לֹא ראוּ,
לעִנין טוּמאה וטהרה.
5
כל דם שתִראה היוֹלדת בתוֹך שלֹשה וּשלֹשים של זכר ושִשה ושִשים של נקֵבה הוּא הנִקרא דם טֹהר; ואינוֹ מוֹנֵע את האִשה מִבעלה,
אלא טוֹבלת אחר שִבעה של זכר ואחר ארבעה עשר של נקֵבה וּמשמשת מִטתה אף על פי שהדם שוֹתֵת.
6
כל חיבי טבילוֹת טבילתן ביוֹם,
חוּץ מִנִדה ויוֹלדת,
שהרי הוּא אוֹמֵר בנִדה:
"שִבעת ימים תִהיה בנִדתה" השִבעה כוּלן בנִדה,
וטוֹבלת בליל שמיני.
וכֵן יוֹלדת זכר בליל שמיני ויוֹלדת נקֵבה בליל חמִשה עשר,
שהיוֹלדת כנִדה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
7
נִתאחרה ימים רבים ולֹא טבלה כשתִטבֹל,
לֹא תִטבֹל אלא בלילה,
שאִם תִטבוֹל ביוֹם,
יטעוּ, ותבֹא נִדה אחרת לִטבֹל בשביעי.
8
היתה חוֹלה,
אוֹ שהיה מקוֹם הטבילה רחוֹק ואין הנשים יכוֹלוֹת להגיע לוֹ ולחזֹר בלילה מִפני הליסטים אוֹ מִפני הצִנה אוֹ מִפני שנוֹעלין שערי המדינה בלילה הרי זוֹ טוֹבלת ביוֹם השמיני אוֹ בימים של אחריו ביוֹם.
9
כל הנשים שיֵש להן וסת בחזקת טהרה לבעליהן,
עד שתֹאמר לוֹ:
טמֵאה אני',
אוֹ עד שתוּחזק נִדה בִשכוּנוֹתיה.
הלך בעלה לִמדינה אחרת והִניחה טהוֹרה כשיבֹא,
אינוֹ צריך לִשאֹל לה.
ואפִלוּ מצאה ישֵנה הרי זה מוּתר לבֹא עליה שלֹא בעוֹנת וִסתה,
ואינוֹ חוֹשֵש שמא נִדה היא.
ואִם הִניחה נִדה אסוּרה לוֹ,
עד שתֹאמר לוֹ:
טהוֹרה אני'.
10
האִשה שאמרה לבעלה:
טמֵאה אני',
וחזרה ואמרה:
טהוֹרה אני,
ודרך שחוֹק והתל אמרתי לך תחִלה' אינה נאמנת.
ואִם נתנה אמתלא לִדבריה נאמנת.
כיצד? תבעה בעלה,
ואחוֹתוֹ אוֹ אִמוֹ עִמה בחצֵר,
ואמרה לוֹ:
טמֵאה אני',
ואחר כך חזרה ואמרה:
טהוֹרה אני,
ולֹא אמרתי לך טמֵאה אני אלא מִפני אחוֹתך' אוֹ אִמך',
שמא יראוּ אוֹתנוּ' הרי זוֹ נאמנת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
היה משמֵש עִם הטהוֹרה ואמרה לוֹ:
נִטמֵאתי' לֹא יפרֹש מיד והוּא בקִשוּיוֹ,
שהניה לוֹ ביציאתוֹ כביאתוֹ.
ואִם פֵרֵש והוּא בקִשוּיוֹ חיב כרֵת כמוֹ שבעל נִדה; והוּא הדין בִשאר עריוֹת.
אלא כיצד יעשה? נוֹעֵץ צִפרני רגליו בקרקע ושוֹהה ואינוֹ מִזדעזֵע,
עד שימוּת האֵבר,
ואחר כך נִשמט מִמנה.
12
ואסוּר לוֹ לאדם לבֹא על אִשתוֹ סמוּך לוִסתה,
שמא תִראה דם בִשעת תשמיש,
שנאמר: "והִזרתם את בני ישראֵל מִטוּמאתם" .
וכמה? אִם היה דרכה לִראוֹת ביוֹם אסוּר לשמֵש מִתחִלת היוֹם; ואִם היה דרכה לִראוֹת בלילה אסוּר לשמֵש מִתחִלת הלילה.
13
עבר וִסתה ולֹא ראתה מוּתרת לשמֵש אחר שתעבֹר עוֹנת הוּסת.
כיצד? היה דרכה לִראוֹת בשֵש שעוֹת ביוֹם אסוּרה לשמֵש מִתחִלת היוֹם.
עברוּ שֵש שעוֹת ביוֹם ולֹא ראתה אסוּרה לשמֵש עד לערב.
וכֵן אִם היה דרכה לִראוֹת בשֵש שעוֹת בלילה,
ועברוּ ולֹא ראתה אסוּרה לשמֵש עד שתִזרח השמש.
14
דרך בני ישראֵל וּבנוֹת ישראֵל לעוֹלם לִבדֹק עצמן אחר התשמיש.
כיצד? מקנֵח האיש עצמוֹ במטלית נכוֹנה לוֹ,
והאִשה מקנחת במטלית נכוֹנה לה,
ורוֹאין בהן שמא ראתה דם בִשעת תשמיש.
ויֵש לאיש להניח אִשתוֹ שתִבדֹק במטלית שלוֹ; מִתוֹך שנאמנת על שלה נאמנת על שלוֹ.
15
בגדים אֵלוּ שמקנחין בהן צריכין שיִהיוּ של פִשתן,
שחקים וּלבנים,
והֵן הנִקראין עֵדים בעִנין זה.
והבגד שמקנֵח בוֹ נִקרא עֵד שלוֹ,
והבגד שמקנחת היא בוֹ נִקרא עֵד שלה.
16
הצנוּעוֹת אינן משמשוֹת עד שיִבדקוּ עצמן תחִלה קֹדם תשמיש.
ואִשה שאין לה וסת אסוּרה לשמֵש עד שתִבדֹק,
לפיכך היא משמשת בִשני עֵדים,
אחד לִפני התשמיש ואחד לאחר התשמיש.
אבל אִשה שיֵש לה וסת אינה צריכה עֵד לִפני תשמיש אלא מִשוּם צניעוּת.
אבל אחר תשמיש הכֹל צריכין שני עֵדים,
אחד לוֹ ואחד לה.
אפִלוּ מעוּברת וּמניקה וּזקֵנה וּקטנה לֹא תשמֵש אלא בִשני עֵדים,
אחד לוֹ ואחד לה.
אבל בתוּלה ויוֹשבת על דם טֹהר אינה צריכה עֵדים,
שהרי הדם שוֹתֵת מִמנה.
17
המשמֵש מִטתוֹ פעמים רבוֹת אינן צריכין לִבדֹק שני העֵדים שלהן על כל ביאה וּביאה,
אלא מקנֵח בעֵד שלוֹ והיא בעֵד שלה אחר כל ביאה וּביאה כל הלילה,
וּלמחר יבדקוּ העֵדים.
נִמצא הדם על עֵד שלוֹ אוֹ על עֵד שלה הרי זוֹ טמֵאה.
שִמשה מִטתה וקִנחה עצמה ואבד העֵד שלה הרי זוֹ לֹא תשמֵש פעם שניה עד שתִבדֹק בעֵד אחֵר תחִלה,
שמא דם היה על העֵד שאבד.
18
הִניחה העֵד תחת הכר אוֹ תחת הכסת ונִמצא עליו דם:
אִם משוּך טמֵאה,
שחזקתוֹ מִן הקִנוּח; ואִם היה עגֹל טהוֹרה,
שאין זה אלא דם מאכֹלת שנהרגה תחת הכר.
19
קִנחה עצמה בעֵד הבדוּק לה וטחתוּ בירֵכה,
וּלמחר נִמצא עליו דם הרי זוֹ טמֵאה,
ואין אוֹמרין:
שמא כשטחה אוֹתה בירֵכה נהרגה מאכֹלת.
קִנחה עצמה בעֵד שאינוֹ בדוּק לה,
ולֹא ידעה אִם היה עליו דם קֹדם שתקנֵח בוֹ אוֹ לֹא היה,
ונִמצא עליו דם:
אִם היה הדם כגריס ועוֹד הרי זוֹ נִדה; היה פחוֹת מִכאן טהוֹרה,
שאינוֹ אלא מִן המאכֹלת.
20
מי שראתה דם בִשעת תשמיש הרי זוֹ מוּתרת לשמֵש כשתִטהר פעם שניה.
ראתה דם בפעם שניה משמשת פעם שלישית.
ראתה דם כך בשלישית הרי זוֹ אסוּרה לשמֵש עִם הבעל הזה לעוֹלם.
במה דברים אמוּרים? שלֹא היה שם דבר לִתלוֹת בוֹ.
אבל אִם שִמשה סמוּך לוִסתה תוֹלה בוּסת.
היתה בה מכה תוֹלה במכה.
ואִם היה דם מכתה משוּנה מִדם שתִראה בִשעת התשמיש אינה תוֹלה במכה.
ונאמנת אִשה לוֹמר:
מכה יֵש לי בתוֹך המקוֹר שמִמנה הדם יוֹצֵא',
ותִהיה מוּתרת לבעלה,
ואף על פי שדם יוֹצֵא מִן המקוֹר בִשעת תשמיש.
21
מי שראת דם בִשעת תשמיש פעם רִאשוֹנה וּשניה וּשלישית,
ואין שם דבר לִתלוֹת הרי זוֹ תִתגרֵש,
וּמוּתרת להִנשֵא לשֵני.
נִשֵאת לשֵני וראת דם כך בִשעת תשמיש שלֹשה פעמים הרי זוֹ תִתגרֵש,
וּמוּתרת להִנשֵא לִשלישי.
נִשֵאת לִשלישי וראת דם כך בִשעת תשמיש פעם רִאשוֹנה וּשניה וּשלישית הרי זוֹ תִתגרֵש,
ואסוּרה להִנשֵא,
עד שתבריא מֵחֹלי זה.
22
כיצד בוֹדקת עצמה לידע אִם נִתרפֵאת אוֹ לֹא נִתרפֵאת? מביאה שפוֹפרת של אבר וּפיה רצוּף לתוֹכה,
וּמכנסת השפוֹפרת עד מקוֹם שהיא יכוֹלה,
וּמכנסת בתוֹך השפוֹפרת מִכחוֹל וּמוֹך מוּנח על רֹאשוֹ,
ודוֹפקת אוֹתוֹ עד שיגיע המוֹך לצוּאר הרחם,
וּמוֹציאה המוֹך:
אִם נִמצא דם על רֹאש המוֹך בידוּע שהדם שהיא רוֹאה בִשעת תשמיש מִן המקוֹר; ואִם לֹא נִמצא על המוֹך כלוּם בידוּע שהדם שרוֹאה מִדֹחק הצדדין,
וּטהוֹרה היא,
וּמוּתרת להִנשֵא לאחֵרים,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אישוּת.