1
הבא על אֵשת קטן,
אפִלוּ היתה יבמה שבא עליה בן תֵשע שנים ויוֹם אחד הרי זה פטוּר.
וכֵן הבא על אֵשת חֵרֵש ושוֹטה ואֵשת טוּמטוּם ואנדרגינס,
ועל החֵרשת והשוֹטה אֵשת הפִקֵח,
ועל אִשה שהיא מקוּדשת בספֵק אוֹ מגֹרשת בספֵק כוּלן פטוּרין.
ואִם היוּ מזידין מכין אוֹתן מכת מרדוּת.
2
הבא על הקטנה אֵשת הגדוֹל:
אִם קִדשה אביה הרי זה בחנק,
והיא פטוּרה מִכלוּם,
ונאסרה על בעלה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת שוֹטה; ואִם היא בת מֵאוּן מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
והיא מוּתרת לבעלה,
ואפִלוּ היה כֹהֵן.
3
בת כֹהֵן שזִנתה כשהיא אֵשת איש,
בין שהיה בעלה כֹהֵן בין שהיה ישראֵל,
ואפִלוּ היה בעלה ממזֵר אוֹ נתין אוֹ שאר מחוּיבי לאוין הרי זוֹ בִשרֵפה,
שנאמר: "וּבת איש כֹהֵן כי תֵחֵל לִזנוֹת וכו' באֵש תִשרֵף" ,
וּבוֹעלה בחנק.
וכֵן בת ישראֵל אֵשת כֹהֵן בחנק,
כדין כל אֵשת איש.
4
הבא על נערה מאֹרסה שניהן בִסקילה.
ואינן חיבין סקילה עד שתִהיה נערה בתוּלה מאֹרסה והיא בבית אביה.
היתה בוֹגרת,
אוֹ שנִכנסה לחוּפה אף על פי שלֹא נִבעלה,
אפִלוּ מסרה האב לִשלוּחי הבעל וזִנת בדרך הרי זוֹ בחנק.
5
והבא על קטנה מאֹרסה בבית אביה הוּא בִסקילה והיא פטוּרה.
ונערה מאֹרסה בת כֹהֵן שזִנת בִסקילה.
6
באוּ עליה עשרה והיא בתוּלה בִרשוּת אביה זה אחר זה הרִאשוֹן בִסקילה,
וכוּלן בחנק.
במה דברים אמוּרים? שבאוּ עליה כדרכה.
אבל אִם באוּ עליה שלֹא כדרכה עדין היא בתוּלה,
וכוּלן בִסקילה.
7
נערה מאֹרסה שהיתה משוּחררת אוֹ גיוֹרת,
אף על פי שנִשתחררה ונִתגירה והיא פחוּתה מִבת שלֹש שנים הרי זוֹ בחנק ככל אֵשת איש.
8
דין חדש יֵש במוֹציא שֵם רע.
וּמה הוּא החִדוּש? שאִם נִמצא הדבר אמת,
וּבאוּ עֵדים שזִנתה כשהיתה נערה מאֹרסה,
אף על פי שזִנתה אחר שיצאה מִבית אביה,
ואפִלוּ זִנתה אחר שנִכנסה לחוּפה קֹדם בעילת הבעל סוֹקלין אוֹתה על פתח בית אביה.
אבל שאר נערוֹת מאֹרסוֹת שאין להן דין הוֹצאת שֵם רע,
שזִנוּ מֵאחר שיצאוּ מִבית האב הרי הֵן בחנק,
כמוֹ שבֵארנוּ.
הא למדת שבאֵשת איש שלֹש מיתוֹת:
יֵש אֵשת איש שהיא בחנק,
ויֵש אֵשת איש שהיא בִשרֵפה,
ויֵש אֵשת איש שהיא בִסקילה.
9
והיכן סוֹקלין את נערה מאֹרסה שזִנתה? אִם זִנת בבית אביה,
אף על פי שלֹא הֵעידוּ עליה העֵדים אלא אחר שבאה לבית חמיה ונִשֵאת הרי זוֹ נִסקלת על פתח בית אביה.
זִנת בבית חמיה קֹדם שיִמסֹר אוֹתה,
אף על פי שהֵעידוּ עליה אחר שחזרה לבית אביה הרי זוֹ נִסקלת על פתח שער העיר ההיא.
10
באוּ העֵדים אחר שבגרה אוֹ אחר שבעלה בעלה,
אף על פי שהֵעידוּ שזִנתה בבית אביה כשהיתה נערה הרי זוֹ נִסקלת בבית הסקילה.
11
היתה הוֹרתה שלֹא בִקדוּשה ולֵדתה בִקדוּשה נִסקלת על פתח שער העיר.
כל מי שמִצותה לִסקֹל אוֹתה על פתח שער העיר,
אִם היתה עיר שרוּבה גוֹים סוֹקלין אוֹתה על פתח בית דין.
וכל מי שמִצותה לִסקֹל אוֹתה על פתח בית אביה,
אִם לֹא היה לה אב אוֹ שהיה לה אב ולֹא היה לוֹ בית הרי זוֹ נִסקלת בבית הסקילה,
לֹא נאמר פתח בית אב אלא למִצוה.
12
הבא על ערוה מִן העריוֹת ביאוֹת הרבֵה חיב כרֵת אוֹ מיתת בית דין על כל ביאה וּביאה; אף על פי שאין בית דין יכוֹלין להמית אלא מיתה אחת הרי הביאוֹת נחשבוֹת לוֹ בעבֵרוֹת הרבֵה.
וכֵן אִם בא ביאה אחת שחיבין עליה מִשֵמוֹת הרבֵה:
אִם היה שוֹגֵג מֵביא קרבן על כל שֵם ושֵם,
אף על פי שהיא ביאה אחת,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת שגגוֹת; ואִם היה מֵזיד הרי זוֹ נחשבת לוֹ בעבֵרוֹת הרבֵה.
וכֵן יֵש בא ביאה אחת ולוֹקה עליה מלקוּיוֹת הרבֵה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
13
שִפחה חרוּפה האמוּרה בתוֹרה היא שחציה שִפחה וחציה בת חֹרין וּמקוּדשת לעבד עִברי,
שנאמר: "לֹא יוּמתוּ כי לֹא חוּפשה" .
הא אִם נִשתחררה כוּלה חיבין עליה מיתת בית דין,
שהרי תֵעשה אֵשת איש גמוּרה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אישוּת.
14
ביאת שִפחה זוֹ משוּנה מִכל ביאוֹת אסוּרוֹת שבתוֹרה,
שהרי היא לוֹקה,
שנאמר: "בִקֹרת תִהיה" ,
והוּא חיב קרבן אשם,
שנאמר: "והֵביא את אשמוֹ" .
ואחד שוֹגֵג ואחד מֵזיד בשִפחה חרוּפה מֵביא אשם.
והבא עליה ביאוֹת הרבֵה,
בין בזדוֹן בין בִשגגה מֵביא אשם אחד.
אבל היא חיבת מלקוּת על כל ביאה וּביאה אִם היתה מזידה,
כִשאר חיבי לאוין.
15
המערה בשִפחה חרוּפה ולֹא גמר ביאתוֹ פטוּר מִכלוּם,
עד שיִגמֹר ביאתוֹ.
ואינוֹ חיב אלא על הגדוֹלה הבעוּלה המזידה וּבִרצוֹנה,
אבל אִם היתה קטנה אוֹ שלֹא היתה בעוּלה אוֹ שהיתה שוֹגגת אוֹ אנוּסה אוֹ ישֵנה פטוּר.
וכֵן אִם בא עליה שלֹא כדרכה פטוּר,
שבשִפחה חרוּפה לֹא הִשוה ביאה כדרכה לביאה שלֹא כדרכה,
שנאמר: "שִכבת זרע" .
אבל בִשאר ביאוֹת לֹא חִלֵק בין ביאה לביאה,
שנאמר: "מִשכבי אִשה" מגיד הכתוּב ששני מִשכבוֹת לאִשה.
16
כל מקוֹם שאמרנוּ בשִפחה שהוּא פטוּר הוּא פטוּר מִן הקרבן והיא פטוּרה מִן המלקוּת,
אבל מכין אוֹתן מכת מרדוּת מִדִבריהם אִם היוּ שניהן מזידין וּגדוֹלים.
17
בן תֵשע שנים ויוֹם אחד שבא על שִפחה חרוּפה היא לוֹקה והוּא מֵביא קרבן.
והוּא שתִהיה גדוֹלה וּבעוּלה וּבִרצוֹנה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
שאין האיש חיב קרבן עד שתִתחיֵב היא מלקוּת,
שנאמר: "בִקֹרת תִהיה.
.. והֵביא את אשמוֹ" .