הִלכוֹת אִסוּרי ביאה:
:יֵש בִכללן שבע וּשלֹשים מִצווֹת,
אחת מִצות עשֵה ושֵש וּשלֹשים מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
א)nbsp;שלֹא לבֹא על האֵם.
ב)nbsp;שלֹא לבֹא על אֵשת אב.
ג)nbsp;שלֹא לִבעֹל אחוֹת.
ד)nbsp;שלֹא לִבעֹל בת אֵשת אב.
ה)nbsp;שלֹא לִבעֹל בת הבֵן.
ו)nbsp;שלֹא לִבעֹל בת.
ז)nbsp;שלֹא לִבעֹל בת הבת.
ח)nbsp;שלֹא לִשא אִשה וּבִתה.
ט)nbsp;שלֹא לִשא אִשה וּבת בנה.
י)nbsp;שלֹא לִשא אִשה וּבת בִתה.
יא)nbsp;שלֹא לִבעֹל אחוֹת אב.
יב)nbsp;שלֹא לִבעֹל אחוֹת אֵם.
יג)nbsp;שלֹא לִבעֹל אֵשת אחי אב.
יד)nbsp;שלֹא לִבעֹל אֵשת הבֵן.
טו)nbsp;שלֹא לִבעֹל אֵשת אח.
יו)nbsp;שלֹא לִבעֹל אחוֹת אִשתוֹ.
יז)nbsp;שלֹא לִשכב עִם בהֵמה.
יח)nbsp;שלֹא תביא אִשה בהֵמה עליה.
יט)nbsp;שלֹא לִשכב עִם זכר.
כ)nbsp;שלֹא לגלוֹת ערות אב.
כא)nbsp;שלֹא לגלוֹת ערות אחי אב.
כב)nbsp;שלֹא לִבעֹל אֵשת איש.
כג)nbsp;שלֹא לִבעֹל נִדה.
כד)nbsp;שלֹא להִתחתֵן בגוֹים.
כה)nbsp;שלֹא יבֹא עמוֹני וּמוֹאבי בִקהל יי.
כו)nbsp;שלֹא להרחיק דוֹר שלישי מִצרי מִלבֹא בקהל.
כז)nbsp;שלֹא להרחיק דוֹר שלישי אדוֹמי מִלבֹא בקהל.
כח)nbsp;שלֹא יבֹא ממזֵר בִקהל יי.
כט)nbsp;שלֹא יבֹא סריס בִקהל יי.
ל)nbsp;שלֹא לסרֵס זכר,
אפִלוּ בהֵמה חיה ועוֹף.
לא)nbsp;שלֹא ישא כֹהֵן גדוֹל אלמנה.
לב)nbsp;שלֹא לִבעֹל כֹהֵן גדוֹל אלמנה אפִלוּ בלֹא נִשוּאין.
לג)nbsp;שיִשא כֹהֵן גדוֹל בתוּלה.
לד)nbsp;שלֹא ישא כֹהֵן גרוּשה.
לה)nbsp;שלֹא ישא זוֹנה.
לו)nbsp;שלֹא ישא חללה.
לז)nbsp;שלֹא יקרב אדם לאחת מִן העריוֹת,
אף על פי שלֹא בעל.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
הבא על אחת מִכל העריוֹת במֵזיד חיב כרֵת,
שנאמר: "כי כל אשר יעשה מִכֹל התוֹעֵבֹת האֵל ונִכרתוּ הנפשוֹת העֹשֹת מִקרב עמם" שניהן חיבין,
הבוֹעֵל והנִבעל.
ואִם היוּ שוֹגגין חיבין חטאת קבוּעה.
ויֵש מִן העריוֹת שהֵן במיתת בית דין,
יתֵר על הכרֵת השוה בכוּלן.
2
אוֹתן העריוֹת שיֵש בהן מיתת בית דין,
אִם היוּ שם עֵדים והתראה ולֹא פֵרשוּ מִמעשיהן ממיתין אוֹתן במיתה האמוּרה בהן.
3
ואפִלוּ היה העוֹבֵר תלמיד חכמים אין ממיתין ולֹא מלקין עד שתִהיה שם התראה,
שלֹא נִתנה התראה בכל מקוֹם אלא להבחין בין שוֹגֵג למֵזיד.
4
העריוֹת שיֵש בהן מיתת בית דין מֵהן שמיתתן בִסקילה,
וּמֵהן בִשרֵפה,
וּמֵהן בחנק.
ואֵלוּ שמיתתן בִסקילה:
הבא על אִמוֹ,
ועל אֵשת אביו,
ועל אֵשת בנוֹ והיא הנִקרֵאת כלתוֹ,
והשוֹכֵב עִם זכר,
והשוֹכֵב עִם בהֵמה,
והאִשה המביאה את הבהֵמה עליה.
5
ואֵלוּ הֵן העריוֹת שמיתתן בִשרֵפה:
הבא על בת אִשתוֹ בחיי אִשתוֹ,
ועל בת בִתה,
ועל בת בנה,
ועל אֵם אִשתוֹ,
ועל אֵם אִמה,
ועל אֵם אביה,
והבא על בִתוֹ,
ועל בת בִתוֹ,
ועל בת בנוֹ.
6
אין לך ערוה בחנק אלא אֵשת איש בִלבד,
שנאמר: "מוֹת יוּמת הנֹאֵף והנֹאפת" ,
וּמיתה האמוּרה בתוֹרה סתם היא חנק.
ואִם היתה בת כֹהֵן היא בִשרֵפה וּבוֹעלה בחנק,
שנאמר: "וּבת איש כֹהֵן כי תֵחֵל לִזנוֹת וכו' באֵש תִשרֵף" .
ואִם היתה נערה מאֹרסה שניהן בִסקילה,
שנאמר: "כי יהיה נער בתוּלה מאֹרשה.
.. וּסקלתם אֹתם באבנים" .
וכל מקוֹם שנאמר בתוֹרה:
"מוֹת יוּמתוּ דמיהם בם" הרי הֵן בִסקילה.
7
שאר העריוֹת כוּלן בכרֵת בִלבד,
ואין בהן מיתת בית דין.
לפיכך, אִם היוּ שם עֵדים והתראה בית דין מלקין אוֹתן,
שכל חיבי כרֵתוֹת לוֹקין.
8
הבא על אחת מֵחיבי לאוין:
במֵזיד לוֹקה הוּא והיא; בשוֹגֵג פטוּרין מִכלוּם.
והבא על אחת מִן השניוֹת במֵזיד מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת מִדִבריהם.
אבל הבא על אחת מֵחיבי עשֵה אינוֹ לוֹקה.
ואִם הִכוּ אוֹתוֹ בית דין מכת מרדוּת כדי להרחיק מִן העבֵרה הרשוּת בידם.
9
אנוּס פטוּר מִכלוּם,
מִן המלקוּת וּמִן הקרבן,
ואין צריך לוֹמר מִן המיתה,
שנאמר: "ולנער לֹא תעשה דבר" .
במה דברים אמוּרים? בשנאנס הנִבעל.
אבל הבוֹעֵל אין לוֹ אֹנס,
שאין קִשוּי אלא לדעת.
והאִשה שתחִלת ביאתה באֹנס וסוֹפה ברצוֹן פטוּרה מִכלוּם,
שמִשהִתחיל לִבעֹל באֹנס,
אין בידה שלֹא תִרצה,
שיֵצר האדם וטִבעוֹ כוֹפה אוֹתה לִרצוֹת.
10
המכניס רֹאש העטרה בִלבד הוּא הנִקרא מערה,
מִלשוֹן: "את מקֹרה הערה" .
והמכניס כל האֵבר הוּא הנִקרא גוֹמֵר.
וכל הביאוֹת האסוּרוֹת,
אחד המערה ואחד הגוֹמֵר,
ואף על פי שפֵרֵש ולֹא גמר,
כיון שהִכניס רֹאש העטרה נִתחיבוּ שניהן מיתת בית דין אוֹ כרֵת אוֹ מלקוּת אוֹ מכת מרדוּת.
ואחד הבא על האִשה כדרכה ואחד הבא עליה שלֹא כדרכה מִשיערה בה יתחיבוּ שניהן מיתה אוֹ כרֵת אוֹ מלקוֹת אוֹ מכת מרדוּת,
בין שהיוּ שוֹכבין בין שהיוּ עוֹמדין; על הכנסת העטרה הוּא החיוּב.
11
כל הבא ביאה אסוּרה בלֹא קִשוּי,
אלא שהיה האֵבר שלוֹ מדוּלדל כמוֹ אֵבר המֵתים,
כגוֹן החוֹלים אוֹ מי שנוֹלד כֵן סריס חמה,
אף על פי שהִכניס את האֵבר בידוֹ אינוֹ חיב לֹא כרֵת ולֹא מלקוּת,
ואין צריך לוֹמר מיתה,
שאין זוֹ ביאה.
אבל פוֹסֵל הוּא מִן התרוּמה,
וּבית דין מכין את שניהן מכת מרדוּת.
12
הבא על ערוה מִן העריוֹת כמִתעסֵק,
אף על פי שאין כוּנתוֹ לכך חיב.
וכֵן בחיבי לאוין וּבשניוֹת.
אבל הבא על ערוה מִן העריוֹת והיא מֵתה פטוּר מִכלוּם.
ואין צריך לוֹמר בחיבי לאוין שהוּא פטוּר.
והבא על הטרֵפה אוֹ ששכב עִם בהֵמה טרֵפה חיב; חי הוּא,
אף על פי שסוֹפוֹ למוּת מֵחֹלי זה.
ואפִלוּ שחט בה שני סימנין ועדין היא מפרכסת הבא עליה חיב,
עד שתמוּת אוֹ עד שיתיז את רֹאשה.
13
כל אִשה אסוּרה מֵאֵלוּ:
אִם היתה בת שלֹש שנים ויוֹם אחד ומעלה גדוֹל הבא עליה חיב מיתה אוֹ כרֵת אוֹ מלקוּת,
והיא פטוּרה מִכלוּם,
אלא אִם כֵן היתה גדוֹלה; ואִם היתה פחוּתה מִזה הרי שניהן פטוּרין,
שאין ביאתה ביאה.
וכֵן אִשה גדוֹלה שבא עליה קטן:
אִם היה בן תֵשע שנים ויוֹם אחד ומעלה היא חיבת כרֵת אוֹ מיתה אוֹ מלקוּת,
והוּא פטוּר; ואִם היה בן תֵשע שנים וּלמטה שניהן פטוּרין.
14
הבא על הזכוּר אוֹ הֵביא זכוּר עליו,
כיון שהערה:
אִם היוּ שניהן גדוֹלים נִסקלין,
שנאמר: "ואת זכר לֹא תִשכב" ,
בין שהיה בוֹעֵל אוֹ נִבעל; ואִם היה קטן בן תֵשע שנים ויוֹם אחד ומעלה זה שבא עליו אוֹ הביאוֹ על עצמוֹ נִסקל,
והקטן פטוּר; ואִם היה הזכוּר בן תֵשע אוֹ פחוֹת שניהן פטוּרין.
וראוּי לבית דין להכוֹת הגדוֹל מכת מרדוּת,
לפי ששכב עִם זכוּר,
ואף על פי שהוּא פחוּת מִבן תֵשע.
15
אחד הבא על הזכוּר אוֹ הבא על האנדרגינס דרך זכרוּתוֹ.
ואִם בא עליו דרך נקבוּתוֹ פטוּר.
והטוּמטוּם ספֵק הוּא.
לפיכך הבא על הטוּמטוּם אוֹ על האנדרגינס דרך נקבוּתוֹ מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
והאנדרגינס מוּתר לִשא אִשה.
16
הבא על הבהֵמה אוֹ שהֵביא בהֵמה עליו שניהן נִסקלין,
שנאמר: "וּבכל בהֵמה לֹא תִתֵן שכבתך" וכו' ,
בין שרבעה אוֹ הביאה עליו.
ואחד בהֵמה ואחד חיה ועוֹף הכֹל בִסקילה.
ולֹא חִלֵק הכתוּב בבהֵמה בין גדוֹלה לִקטנה,
שנאמר: "וּבכל בהֵמה" אפִלוּ ביוֹם לֵדתה,
הבא עליה בין כדרכה בין שלֹא כדרכה,
כיון שהערה בה אוֹ הערת בוֹ חיב.
17
קטן בן תֵשע שנים ויוֹם אחד שבא על הבהֵמה אוֹ הביאה עליו היא נִסקלת על ידוֹ,
והוּא פטוּר.
היה בן תֵשע שנים אוֹ פחוֹת אין סוֹקלין את הבהֵמה.
וכֵן קטנה בת שלֹש שנים ויוֹם אחד שהֵביאה בהֵמה אוֹ חיה עליה,
בין בהֵמה גדוֹלה בין בהֵמה קטנה,
כיון שהערת בה הבהֵמה בין כדרכה בין שלֹא כדרכה הבהֵמה נִסקלת,
והיא פטוּרה; ואִם היתה גדוֹלה שניהן נִסקלין; ואִם היתה מִבת שלֹש שנים וּלמטה אין הבהֵמה נִסקלת.
18
וכֵן השוֹכֵב עִם בהֵמה בִשגגה,
והאִשה שהֵביאה הבהֵמה עליה בִשגגה אין הבהֵמה נִסקלת על ידן,
ואף על פי שהֵן גדוֹלים.
כל העריוֹת כוּלן שהיה אחד גדוֹל ואחד קטן הקטן פטוּר והגדוֹל חיב,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אחד עֵר ואחד ישֵן הישֵן פטוּר.
אחד מֵזיד ואחד שוֹגֵג המֵזיד חיב,
והשוֹגֵג מֵביא קרבן.
אחד אנוּס ואחד ברצוֹן האנוּס פטוּר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
19
ואין העֵדים נִזקקין לִראוֹת המנאפין שהערוּ זה בזה והִכניס כמִכחוֹל בִשפוֹפרת,
אלא מִשיִראוּ אוֹתן דבוּקין זה בזה כדרך כל הבוֹעלין הרי אֵלוּ נהרגין בִראיה זוֹ,
ואין אוֹמרין שמא לֹא הערה,
מִפני שחזקת צוּרה זוֹ שהערה.
20
מי שהוּחזק בִשאֵר בשר דנין בוֹ על פי החזקה,
אף על פי שאין שם ראיה ברוּרה שזה קרוֹב,
וּמלקין ושוֹרפין וסוֹקלין וחוֹנקין על חזקה זוֹ.
כיצד? הרי שהוּחזק שזוֹ אחוֹתוֹ אוֹ בִתוֹ אוֹ אִמוֹ,
וּבא עליה בעֵדים והתראה הרי זה לוֹקה אוֹ נִשרף אוֹ נִסקל,
ואף על פי שאין שם ראיה ברוּרה שזוֹ היא אחוֹתוֹ אוֹ אִמוֹ אוֹ בִתוֹ,
אלא בחזקה בִלבד.
וּמעשה באִשה אחת שבאת לירוּשלים ותינוֹק מוּרכב לה על כתֵפה,
והִגדילתוּ בחזקת שהוּא בנה,
וּבא עליה,
והֵביאוּה לבית דין וּסקלוּה.
ראיה לדין זה,
מה שדנה תוֹרה בִמקלֵל אביו וּמכה אביו שיוּמת,
וּמִנין לנוּ ראיה ברוּרה שזה אביו? אלא בחזקה,
כך שאר הקרוֹבים בחזקה.
21
איש ואִשה שבאוּ מִמדינת הים,
הוּא אוֹמֵר:
אִשתי' והיא אוֹמרת:
בעלי': אִם הוּחזקה בעיר שלֹשים יוֹם שהיא אִשתוֹ הוֹרגין עליה; אבל בתוֹך השלֹשים יוֹם אין הוֹרגין עליה מִשוּם אֵשת איש.
22
האִשה שהוּחזקה נִדה בִשכֵנוֹתיה בעלה לוֹקה עליה מִשוּם נִדה.
המקנֵא לאִשתוֹ ונִסתרה,
וּבא עֵד אחד והֵעיד שנִטמֵאת,
והיה בעלה כֹהֵן,
וּבא עליה אחר כך הרי זה לוֹקה עליה מִשוּם זוֹנה; אף על פי שעִקר העֵדוּת בעֵד אחד כבר הוּחזקה בוֹ זוֹנה.
23
האב שאמר:
בִתי זוֹ מקוּדשת היא לזה',
אף על פי שהוּא נאמן ותִנשֵא לוֹ,
אִם זִנת אינה נִסקלת על פיו עד שיבֹאוּ עֵדים שנִתארסה בִפניהם.
וכֵן האִשה שאמרה:
מקוּדשת אני' אינה נהרגת על פיה עד שיִהיוּ שם עֵדים אוֹ תוּחזק.