1
קדֵרה של חרש שנִתבשֵל בה בשר נבֵלה אוֹ בשר שקצים וּרמשים לֹא יבשֵל בה בשר שחוּטה באוֹתוֹ היוֹם.
ואִם בִשֵל בה מין בשר התבשיל אסוּר.
בִשֵל בה מין אחֵר בנוֹתֵן טעם.
2
ולֹא אסרה תוֹרה אלא קדֵרה בת יוֹמה בִלבד,
הוֹאיל ועדין לֹא נִפגם השוּמן שנִבלע בקדֵרה.
וּמִדִברי סוֹפרים לֹא יבשֵל בה לעוֹלם.
לפיכך אין לוֹקחין כלי חרש ישנים מִן הגוֹים שנִשתמשוּ בהן בחמין,
כגוֹן קדֵרוֹת וּקערוֹת,
לעוֹלם, ואפִלוּ היוּ שוּעין באבר.
ואִם לקח וּבִשֵל בהן מיוֹם שֵני והלאה התבשיל מוּתר.
3
הלוֹקֵח כלי תשמיש סעוּדה מִן הגוֹים מִכלי מתכוֹת וּכלי זכוּכית:
דברים שלֹא נִשתמֵש בהן כל עִקר מטבילן במי מִקוה ואחר כך יהיוּ מוּתרין לאכֹל בהן ולִשתוֹת; וּדברים שנִשתמֵש בהן על ידי צוֹנֵן,
כגוֹן כוֹסוֹת וּצלוֹחיוֹת וקיתוֹנוֹת מדיחן וּמטבילן והֵן מוּתרין; וּדברים שנִשתמֵש בהן על ידי חמין,
כגוֹן יוֹרוֹת וקוּמקמוּסין וּמחממי חמין מגעילן וּמטבילן והֵן מוּתרין; וּדברים שנִשתמֵש בהן על ידי האוּר,
כגוֹן שפוּדין ואסכלאוֹת מלבנן באוּר עד שתִנשר קלִפתן,
וּמטבילן והֵן מוּתרין.
4
כיצד מגעילן? נוֹתֵן יוֹרה קטנה לתוֹך יוֹרה גדוֹלה וּממלֵא עליה מים עד שיצוּפוּ על הקטנה,
וּמרתיחה יפה יפה.
ואִם היתה יוֹרה גדוֹלה מקיף על שפתה בצֵק אוֹ טיט,
וּממלאה מים עד שיצוּפוּ המים על שפתה,
וּמרתיח.:וכוּלן שנִשתמֵש בהן עד שלֹא הִרתיח אוֹ עד שלֹא הֵדיח ועד שלֹא הִלבין ועד שלֹא הִטביל מוּתר,
שכל השוּמן שבהן נוֹתֵן טעם לִפגם הוּא,
כמוֹ שבֵארנוּ.
5
טבילה זוֹ שמטבילין כלי הסעוּדה הנִלקחין מִן הגוֹים ואחר כך יוּתרוּ לאכילה וּשתיה,
אינוֹ לעִנין טוּמאה וטהרה,
אלא מִדִברי סוֹפרים.
ורמז לה:
"כל דבר אשר יבֹא באֵש תעבירוּ באֵש וטהֵר" .
וּמִפי השמוּעה למדוּ שאינוֹ מדבֵר אלא בטהרתוֹ מידי גִעוּלי גוֹים,
לֹא מידי טוּמאה,
שאין לך טוּמאה שאינה עוֹלה אלא על ידי האֵש.
וכל הטמֵאים בִטבילה עוֹלין מִטוּמאתן,
וטוּמאת מֵת בהזיה וּטבילה,
ואין שם אֵש כלל אלא לעִנין גִעוּלי גוֹים.
וכיון שכתוּב "וטהֵר",
אמרוּ חכמים:
הוֹסיף לוֹ טהרה אחר עבירתוֹ באֵש להתירוֹ מִגִעוּלי גוֹים.
6
לֹא חיבוּ בִטבילה זוֹ אלא כלי מתכוֹת של סעוּדה הנִלקחין מִן הגוֹים.
אבל השוֹאֵל מִן הגוֹים אוֹ שמִשכֵן הגוֹי אצלוֹ כלי מתכוֹת מֵדיח אוֹ מרתיח אוֹ מלבֵן ואינוֹ צריך טבילה.
וכֵן אִם לקח כלי עֵץ אוֹ כלי אבנים מֵדיח אוֹ מרתיח ואינוֹ צריך טבילה.
וכֵן כלי חרש החדשים אינוֹ צריך להטביל.
אבל השוּעין באבר הרי הֵן כִכלי מתכוֹת,
וּצריכין טבילה.
7
הלוֹקֵח סכין מִן הגוֹים מלבנה באוּר אוֹ משחיזה ברֵחים שלה.
ואִם היתה סכין יפה שאין בה פגימוֹת די לוֹ אִם נעצה בקרקע קשה עשרה פעמים,
ואוֹכֵל בה צוֹנֵן.
ואִם היוּ בה פגימוֹת אוֹ שהיתה יפה ורצה לאכֹל בה חמין אוֹ לִשחֹט בה מלבנה אוֹ משחיזה כוּלה.
:שחט בה קֹדם שיטהרנה מֵדיח מקוֹם השחיטה.
ואִם קלף,
הרי זה משוּבח.
8
סכין ששחט בה טרֵפה לֹא ישחֹט בה עד שידיחה אפִלוּ בצוֹנֵן אוֹ מקנחה בִבליוֹת של בגדים.
9
ויֵש שם דברים אחֵרים אסרוּ אוֹתן חכמים,
ואף על פי שאין לאִסוּרן עִקר מִן התוֹרה,
גזרוּ עליהן כדי להִתרחֵק מִן הגוֹים עד שלֹא יתערבוּ בהן ישראֵל ויבֹאוּ לידי חתנוּת.
ואֵלוּ הֵן:
אסרוּ לִשתוֹת עִמהן,
ואפִלוּ במקוֹם שלֹא לחוּש ליין נסך,
ואסרוּ לאכֹל פִתן אוֹ בִשוּליהן,
ואפִלוּ במקוֹם שלֹא לחוּש לגִעוּליהן.
10
כיצד? לֹא ישתה אדם בִמסִבה של גוֹים,
ואף על פי שהוּא יין מבוּשל שאינוֹ נאסר אוֹ שיִהיה השוֹתה מִכֵליו לבדוֹ.
ואִם היה רֹב המסִבה ישראֵל מוּתר.
ואין שוֹתין שֵכר שלהן שעוֹשין מִן התמרים וּמִן התאֵנים וכיוֹצֵא בהן.
ואינוֹ אסוּר אלא בִמקוֹם מכירתוֹ.
אבל אִם הֵביא השֵכר לביתוֹ ושתהוּ שם מוּתר,
שעִקר הגזֵרה שמא יסעֹד אצלוֹ.
11
יין תפוּחים ויין רִמוֹנים וכיוֹצֵא בהן מוּתר לִשתוֹתן בכל מקוֹם; דבר שאינוֹ מצוּי לֹא גזרוּ עליו.
יין צִמוּקים הרי הוּא כיין,
וּמִתנסֵך.
12
אף על פי שאסרוּ פת גוֹים,
יֵש מקוֹמוֹת שמקִלין בדבר ולוֹקחין פת מִן הנחתוֹם הגוֹי במקוֹם שאין שם נחתוֹם ישראֵל וּבשדה,
מִפני שהיא שעת הדֹחק.
אבל פת בעלי בתים אין שם מי שמוֹרה בה להקֵל,
שעִקר הגזֵרה מִשוּם חתנוּת,
ואִם יֹאכל פת בעלי בתים,
יבֹא לִסעֹד אצלן.
13
הִדליק הגוֹי את התנוּר ואפה בוֹ ישראֵל,
אוֹ שהִדליק ישראֵל ואפה גוֹי,
אוֹ שהִדליק הגוֹי ואפה הגוֹי וּבא ישראֵל ונִעֵר את האֵש מעט אוֹ כבשוֹ לאֵש,
הוֹאיל ונִשתתֵף בִמלאכת הפת הרי זוֹ מוּתרת.
ואפִלוּ לֹא זרק אלא עֵץ לתוֹך התנוּר הִתיר כל הפת שבוֹ,
שאין הדבר אלא לִהיוֹת הכֵר שהפת שלהן אסוּרה.
14
גוֹי שבִשֵל לנוּ יין אוֹ חלב אוֹ דבש אוֹ פרישין וכיוֹצֵא באֵלוּ מִכל דבר הנאכל כמוֹת שהוּא חי הרי אֵלוּ מוּתרין,
ולֹא גזרוּ אלא על דבר שאינוֹ נאכל כמוֹת שהוּא חי,
כגוֹן בשר ודג תפֵל וּביצה וירקוֹת,
אִם בִשלן הגוֹי מִתחִלה ועד סוֹף ולֹא נִשתתֵף ישראֵל עִמוֹ בבִשוּלן הרי אֵלוּ אסוּרין מִשוּם בִשוּלי גוֹים.
15
במה דברים אמוּרים? בדבר שהוּא עוֹלה על שוּלחן מלכים לאכֹל בוֹ את הפת,
כגוֹן בשר וּביצים ודגים וכיוֹצֵא בהן.
אבל דבר שאינוֹ עוֹלה על שוּלחן מלכים לאכֹל בוֹ את הפת,
כגוֹן תוּרמוֹסין ששלקוּ אוֹתן גוֹים,
אף על פי שאינן נאכלין חיים הרי אֵלוּ מוּתרין,
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן,
שעִקר הגזֵרה מִשוּם חתנוּת,
שלֹא יזמנוֹ הגוֹי אצלן בִסעוּדה,
ודבר שאינוֹ עוֹלה על שוּלחן מלכים לאכֹל בוֹ את הפת,
אין אדם מזמֵן את חבֵרוֹ עליו.
16
דגים קטנים שמלחן ישראֵל אוֹ גוֹי הרי הֵן כמי שנִתבשלוּ מִקצת בִשוּל,
ואִם צלין גוֹי אחר כֵן,
מוּתרין. וכֵן בשר שבִשלוֹ ישראֵל מעט בִשוּלוֹ,
בין בתחִלה בין בסוֹף מוּתר.
לפיכך אִם הִניח הגוֹי בשר אוֹ קדֵרה על גבי האֵש והִפֵך ישראֵל בבשר והֵגיס בקדֵרה,
אוֹ שהִניח ישראֵל וגמר הגוֹי הרי זה מוּתר.
17
דג שמלחוֹ גוֹי וּפֵרוֹת שעִשנן עד שהִכשירן לאכילה הרי אֵלוּ מוּתרין; מליח אינוֹ כרוֹתֵח בִגזֵרה זוֹ,
והמעוּשן אינוֹ כִמבוּשל.
וכֵן קליוֹת של גוֹים מוּתרין,
ולֹא גזרוּ עליהן,
שאין אדם מזמֵן חבֵרוֹ על הקליוֹת.
18
פוֹלין ואפוּנין ועדשין וכיוֹצֵא בהן ששוֹלקין אוֹתן הגוֹים וּמוֹכרין אוֹתן אסוּרין מִשוּם בִשוּלי גוֹים במקוֹם שעוֹלין על שוּלחן מלכים מִשוּם פרפרת,
וּמִשוּם גִעוּלי גוֹים בכל מקוֹם,
שמא יבשלוּ אוֹתוֹ עִם הבשר אוֹ בִקדֵרה שבִשלוּ בה בשר.
וכֵן הסוּפגנין שקוֹלין אוֹתן הגוֹים בשמן אסוּרין אף מִשוּם גִעוּלי גוֹים.
19
גוֹי שבִשֵל ולֹא נִתכוֵּן לבִשוּל הרי זה מוּתר.
כיצד? גוֹי שהִצית אוּר באגם כדי להעביר החציר,
ונִתבשלוּ בוֹ חגבים הרי אֵלוּ מוּתרין,
ואפִלוּ במקוֹם שהֵן עוֹלין על שוּלחן מלכים מִשוּם פרפרת.
וכֵן אִם חרך הרֹאש להעביר השֵער מוּתר לאכֹל מִן הדִלדוּלין וּמִן ראשי אזנים שנִצלוּ בִשעת חריכה.
20
תמרים ששלקוּ אוֹתן הגוֹים:
אִם היוּ מתוּקין מִתחִלתן הרי אֵלוּ מוּתרין; ואִם היוּ מרים וּמִתקן הבִשוּל הרי אֵלוּ אסוּרין; היוּ בינוֹניים הרי אֵלוּ אסוּרין.
21
קלי של עדשים שלשן,
בין במים בין בחֹמץ הרי זה אסוּר.
אבל קלי של חִטים וּשעוֹרין שלשין אוֹתוֹ במים הרי זה מוּתר.
22
שמן של גוֹים מוּתר.
וּמי שאוֹסרוֹ,
הרי זה עוֹמֵד בחֵטא גדוֹל,
מִפני שהִמרה על פי בית דין שהִתירוּהוּ.
ואף על פי שבִשלוּ השמן הרי זה מוּתר,
ואינוֹ נאסר לֹא מִפני בִשוּלי גוֹים,
מִפני שנאכל כמוֹת שהוּא חי,
ולֹא מִפני גִעוּלי גוֹים,
מִפני שהבשר פוֹגֵם את השמן וּמסריחוֹ.
23
וכֵן דבש של גוֹים שנִתבשֵל ועשוּ מִמנוּ מיני מתיקה מוּתר מִטעם זה.
24
כוּספן של גוֹים שהוּחמוּ חמיו בין ביוֹרה גדוֹלה בין ביוֹרה קטנה מוּתר,
מִפני שנוֹתֵן טעם לִפגם הוּא.
וכֵן כבשים שאין דרכן לתֵת לתוֹכן חֹמץ אוֹ יין,
אוֹ זיתים הכבוּשין וחגבים הבאוּשין שבאין מִן האוֹצר מוּתרין.
אבל חגבים וּכבשים שמזלפין עליהן יין אסוּרין.
וכֵן אִם היוּ מזלפין עליהן חֹמץ,
ואפִלוּ חֹמץ שֵכר אסוּרין.
25
וּמִפני מה אסרוּ חֹמץ שֵכר של גוֹים? מִפני שמשליכין לתוֹכוֹ שִמרי יין.
לפיכך, הנִלקח מִן האוֹצר מוּתר.
26
המוּריס, במקוֹם שדרכן לתֵת לתוֹכוֹ יין אסוּר; ואִם היה היין יקר מִן המוּריס מוּתר.
וכזה מוֹרין בכל דבר שחוֹששין לוֹ שמא עֵרבוּ בוֹ הגוֹים דבר אסוּר,
שאין אדם מערֵב היֹקר בזוֹל,
שהרי מפסיד,
אבל מערֵב הזוֹל ביקר,
כדי להִשתכֵר.
27
קטן שאכל אחד מִמאכלוֹת אסוּרוֹת אוֹ שעשה מלאכה בשבת אין בית דין מצוּוּין עליו להפרישוֹ,
לפי שאינוֹ בן דעת.
במה דברים אמוּרים? שעשה מֵעצמוֹ.
אבל להאכילוֹ בידים אסוּר,
ואפִלוּ דברים שאִסוּרן מִדִברי סוֹפרים.
וכֵן אסוּר להרגילוֹ בחִלוּל שבת וּמוֹעֵד,
ואפִלוּ בִדברים שהֵן מִשוּם שבוּת.
28
אף על פי שאין בית דין מצוּוּין להפריש את הקטן,
מִצוה על אביו לִגעֹר בוֹ וּלהפרישוֹ כדי לחנכוֹ בִקדוּשה וּפרישה,
שנאמר: "חנֹך לנער על פי דרכוֹ" .
29
אסרוּ חכמים מאכלוֹת וּמשקין שנפש רֹב בני אדם קֵהה מֵהן,
כגוֹן מאכלוֹת וּמשקין שנִתערֵב בהן קיא אוֹ צוֹאה ולֵחה סרוּחה וכיוֹצֵא בהן.
וכֵן אסרוּ לאכֹל ולִשתוֹת בכֵלים הצוֹאים שנפשוֹ של אדם מִתאוֹננה מֵהן,
כגוֹן כלי בית הכִסֵא וּכלי זכוּכית של ספרין שגוֹרעין בהן את הדם וכיוֹצֵא בהן.
30
וכֵן לאכֹל בידים מזֹהמוֹת ועל גבי כֵלים מלוּכלכים,
שכל דברים אֵלוּ בִכלל:
"אל תשקצוּ את נפשֹתיכם" ,
והאוֹכֵל מאכלוֹת אֵלוּ מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
31
וכֵן אסוּר לאדם שישהה את נקביו כלל,
בין גדוֹלים בין קטנים.
וכל המשהה נקביו הרי זה בִכלל משקֵץ נפשוֹ,
יתֵר על חלאים רעים שיביא על עצמוֹ ויתחיֵב בנפשוֹ.
אלא ראוּי לוֹ להרגיל עצמוֹ בעִתים מזוּמנים,
כדי שלֹא יתרחֵק בִפני בני אדם ולֹא ישקֵץ נפשוֹ.
32
וכל הנִזהר בִדברים אֵלוּ מֵביא קדוּשה וטהרה יתֵרה לנפשוֹ,
וּממרֵק נפשוֹ לשֵם הקדוֹש ברוּך הוּא,
שנאמר: "והִתקדִשתם וִהייתם קדֹשים כי קדוֹש אני יי" .
:בריך רחמנא דסיען