1
כל השִעוּרין האֵלוּ שנתנוּ חכמים לדבר האסוּר שנִתערֵב במינוֹ המוּתר בשלֹא היה הדבר האסוּר מחמֵץ אוֹ מתבֵל אוֹ דבר חשוּב כשהוּא עוֹמֵד כמוֹת שהוּא ולֹא נִתערֵב ונִדמע בדבר המוּתר.
אבל אִם היה מחמֵץ אוֹ מתבֵל אוֹ דבר חשוּב אוֹסֵר בכל שהוּא.
2
כיצד? שאֹר של חִטין של תרוּמה שנפל לתוֹך עִסת חִטין של חוּלין,
ויֵש בוֹ כדי לחמֵץ הרי זוֹ העִסה כוּלה מדוּמעת.
וכֵן תבלין של תרוּמה שנפלוּ לִקדֵרת חוּלין,
ויֵש בהן כדי לתבֵל,
והֵן מִמין החוּלין הכֹל מדוּמע,
אף על פי שהשאֹר אוֹ התבלין אחד מֵאלף.
וכֵן שאֹר של כִלאי הכרם לתוֹך העִסה אוֹ תבלין של ערלה לתוֹך הקדֵרה הכֹל אסוּר בהניה.
3
דבר חשוּב שהוּא אוֹסֵר במינוֹ בכל שהוּא שִבעה דברים,
ואֵלוּ הֵן:
אגוֹזי פרך,
ורִמוֹני בדן,
וחביוֹת סתוּמוֹת,
וחוּלפוֹת תרדין,
וקוּלסי אכרוּב,
וּדלעת יונית,
וכִכרוֹת של בעל הבית.
4
כיצד? רִמוֹן אחד מֵרִמוֹני בדן שהיה ערלה ונִתערֵב בכמה אלפים רִמוֹנים הכֹל אסוּר בהניה.
וכֵן חבית סתוּמה של יין ערלה אוֹ כִלאי הכרם שנִתערבה בכמה אלפים חביוֹת סתוּמוֹת הכֹל אסוּרין בהניה.
וכֵן שאר השִבעה דברים.
5
וכֵן חתיכה של נבֵלה אוֹ של בשר בהֵמה אוֹ חיה אוֹ עוֹף אוֹ דג טמֵאים שנִתערבה בכמה אלפים חתיכוֹת הכֹל אסוּר,
עד שיגביה אוֹתה חתיכה,
ואחר כך ישעֵר השאר בשִשים; שאִם לֹא הִגביהה הרי הדבר האסוּר עוֹמֵד ולֹא נִשתנה,
והחתיכה חשוּבה אצלוֹ,
שהרי מִתכבֵד בה לִפני האוֹרחין.
6
והוּא הדין בחתיכה של בשר בחלב,
אוֹ של חוּלין שנִשחטוּ בעזרה שהרי הֵן אסוּרין בהניה מִדִבריהם,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת שחיטה אוֹסרין בכל שהֵן עד שיגביה אוֹתן.
וכֵן גיד הנשה שנִתבשֵל עִם הגידין אוֹ עִם הבשר:
בִזמן שמכירוֹ מגביהוֹ,
והשאר מוּתר,
שאין בגידים בנוֹתֵן טעם; ואִם אינוֹ מכירוֹ הכֹל אסוּר; מִפני שהוּא בריה בִפני עצמה הרי הוּא חשוּב,
ואוֹסֵר בכל שהוּא.
7
וכֵן כל בעלי חיים חשוּבין הֵן,
ואינן בטֵלים.
לפיכך, שוֹר הנִסקל שנִתערֵב באלף שורים,
ועגלה ערוּפה באלף עגלוֹת,
אוֹ צִפוֹר מצֹרע השחוּטה באלף צִפרים,
אוֹ פטר חמוֹר באלף חמוֹרים כוּלן אסוּרין בהניה.
אבל שאר הדברים,
אף על פי שדרכן לִמנוֹת הרי אֵלוּ עוֹלין בשִעוּרן.
8
כיצד? אגוּדה של ירק מִכִלאי הכרם שנִתערבה במאתים אגוּדוֹת,
אוֹ אתרוֹג של ערלה שנִתערֵב במאתים אתרוֹגין הכֹל מוּתר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
יֵראה לי שכל דבר שהוּא חשוּב אֵצל בני מקוֹם מִן המקוֹמוֹת,
כגוֹן אגוֹזי פרך ורִמוֹני בדן בארץ ישראֵל באוֹתן הזמנים,
שהוּא אוֹסֵר בכל שהוּא לפי חשיבוּתוֹ באוֹתוֹ מקוֹם וּבאוֹתוֹ זמן.
ולֹא הוּזכרוּ אֵלוּ אלא שהֵן אוֹסרין בכל שהֵן בכל מקוֹם,
והוּא הדין לכל כיוֹצֵא בהן בִשאר מקוֹמוֹת.
ודבר ברוּר הוּא שכל אִסוּרין האֵלוּ מִדִבריהם.
10
נפל רִמוֹן אחד מִן התערֹבת הזֹאת לִשני רִמוֹנים אחֵרים מֵרִמוֹני בדן,
ונפל מִן השלֹשה רִמוֹן אחד לרִמוֹנים אחֵרים הרי אֵלוּ האחֵרים מוּתרין,
שהרי הרִמוֹן של תערֹבת הרִאשוֹנה בטֵל ברֹב.
ואִם נפל מִן התערֹבת הרִאשוֹנה רִמוֹן לאלף כוּלן אסוּרין; לֹא נאמר בטֵל ברֹב אלא להתיר ספֵק ספֵקוֹ,
שאִם יפֹל מִן התערֹבת השניה למקוֹם אחֵר אינוֹ אוֹסֵר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
נִתפצעוּ אגוֹזים אֵלוּ שנאסרוּ כוּלן מִפני אגוֹז ערלה שביניהן,
אוֹ נִתפררוּ הרִמוֹנים,
ונִתפתחוּ החביוֹת,
ונִתחתכוּ הדלוּעין,
ונִתפרסוּ הכִכרוֹת אחר שנאסרוּ הרי אֵלוּ יעלוּ באחד וּמאתים.
והוּא הדין לחתיכת נבֵלה שנִדוֹכה בִכלל החתיכוֹת ונעשה הכֹל כמוֹה,
שהיא עוֹלה בשִשים.
12
ואסוּר לפצֵע האגוֹזים וּלפרֵר הרִמוֹנים ולִפתֹח החביוֹת אחר שנאסרוּ כדי שיעלוּ באחד וּמאתים,
שאין מבטלין אִסוּר לכתחִלה.
ואִם עשה כֵן קוֹנסין אוֹתוֹ ואוֹסרין עליו,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
שאֹר של כִלאי הכרם ושל תרוּמה שנפלוּ לתוֹך העִסה,
לֹא בזה כדי לחמֵץ ולֹא בזה כדי לחמֵץ,
וּבִשניהן כשיִצטרפוּ כדי לחמֵץ אוֹתה עִסה אסוּרה לישראֵל וּמוּתרת לכֹהנים.
וכֵן תבלין של תרוּמה ושל כִלאי הכרם שנפלוּ לתוֹך הקדֵרה,
ולֹא באחד מֵהן כדי לתבֵל,
וּבִשניהן כדי לתבֵל אוֹתה קדֵרה אסוּרה לישראֵל,
שהרי דבר האסוּר להם תִבלה,
וּמוּתרת לכֹהנים.
14
תבלין שהֵן שנים אוֹ שלֹשה שֵמוֹת מִמין אחד אוֹ שלֹשה מינין מִשֵם אחד מִצטרפין לתבֵל ולאסֹר,
וכֵן לחמֵץ.
כיצד? שאֹר של חִטים וּשאֹר של שעוֹרים,
הוֹאיל ושֵם שאֹר אחד הוּא אינן כמין ושאינוֹ מינוֹ,
אלא הרי הֵן כמין אחד,
וּמִצטרפין לשעֵר בהן כדי לחמֵץ בעִסה של חִטין אִם היה טעם שניהם טעם חִטים,
אוֹ כדי לחמֵץ בעִסה של שעוֹרים אִם היה טעם שניהן טעם שעוֹרים.
15
שלֹשה שֵמוֹת מִמין אחד כיצד? כגוֹן כרפס של נהרוֹת וכרפס של אפר וכרפס של גִנה,
אף על פי שלכל אחד מֵהן שֵם בִפני עצמוֹ,
הוֹאיל והֵם מין אחד מִצטרפין לתבֵל.
16
עִסה מחוּמצת שנפל לתוֹכה שאֹר של תרוּמה אוֹ שאֹר של כִלאי הכרם,
וכֵן קדֵרה מתוּבלת שנפלוּ לתוֹכה תבלין של תרוּמה אוֹ של ערלה אוֹ של כִלאי הכרם:
אִם יֵש בשאֹר כדי לחמֵץ אִלוּ היתה העִסה מצה,
וּבתבלין כדי לתבֵל הקדֵרה אִלוּ היתה תפֵלה הרי הכֹל אסוּר; ואִם אין בהם כדי לתבֵל וּלחמֵץ יעלוּ בשִעוּרן:
תרוּמה באחד וּמֵאה,
וערלה וכִלאי הכרם באחד וּמאתים.
17
התרוּמה מעלה את הערלה ואת כִלאי הכרם.
כיצד? סאה תרוּמה שנפלה לתִשעה ותִשעים סאה חוּלין,
ואחר כך נפל לכֹל חצי סאה של ערלה אוֹ של כִלאי הכרם אין כאן אִסוּר ערלה ולֹא אִסוּר כִלאי הכרם,
שהרי עלה באחד וּמאתים,
אף על פי שמִקצת המאתים תרוּמה.
18
וכֵן הערלה וכִלאי הכרם מעלין את התרוּמה.
כיצד? מֵאה סאה של ערלה אוֹ של כִלאי הכרם שנפלוּ לעשרים אלף של חוּלין,
נעשית כל התערֹבת עשרים אלף וּמֵאה,
ואחר כך נפל לכֹל מאתים סאה וּסאה של תרוּמה הרי הכֹל מוּתר,
ותעלה התרוּמה באחד וּמֵאה,
ואף על פי שמִקצת המֵאה המעלין אוֹתה ערלה אוֹ כִלאי הכרם.
19
וכֵן הערלה מעלה את כִלאי הכרם,
וכִלאי הכרם את הערלה,
וכִלאי הכרם את כִלאי הכרם,
והערלה את הערלה.
כיצד? מאתים סאה של ערלה אוֹ של כִלאי הכרם שנפלוּ לארבעים אלף חוּלין,
ואחר כך נפל לכֹל מאתים סאה וּסאה של ערלה אוֹ של כִלאי הכרם הרי הכֹל מוּתר,
שכיון שבטל האִסוּר שנפל תחִלה,
נעשה הכֹל כחוּלין המוּתרין.
20
בגד שצבעוֹ בִקלִפי ערלה ישרֵף; נִתערֵב באחֵרים יעלה באחד וּמאתים.
וכֵן תבשיל שבִשלוֹ בִקלִפי ערלה וּפת שאפיה בִקלִפי ערלה אוֹ בכִלאי הכרם ישרֵף התבשיל והפת,
שהרי הנאתוֹ נִכרת בהן; נִתערבוּ באחֵרים יעלוּ באחד וּמאתים.
21
וכֵן בגד שארג בוֹ מלֹא הסיט שצבעוֹ בערלה,
ואין ידוּע אי זה הוּא יעלה באחד וּמאתים.
נִתערבוּ סממני ערלה בסממני התֵר יעלוּ באחד וּמאתים.
מי צבע במי צבע יבטל ברֹב.
22
תנוּר שהִסיקוֹ בִקלִפי ערלה וּבכִלאי הכרם,
בין חדש בין ישן יוּצן,
ואחר כך יחֵם אוֹתוֹ בעצי התֵר.
ואִם בִשֵל בוֹ קֹדם שיוּצן,
בין פת בין תבשיל הרי זה אסוּר בהניה,
ששבח עצי אִסוּר בפת אוֹ בתבשיל.
גרף את כל האֵש ואחר כך בִשֵל אוֹ אפה בחוּמוֹ של תנוּר הרי זה מוּתר,
שהרי עצי אִסוּר הלכוּ להם.
23
קערוֹת וכוֹסוֹת וּקדֵרוֹת וּצלוֹחיוֹת שבִשלן היוֹצֵר בִקלִפי ערלה הרי אֵלוּ אסוּרין בהניה,
שהרי דבר האסוּר בהניה עשה אוֹתן חרש.
24
פת שבִשלה על גבי גחלים של עצי ערלה מוּתרת; כיון שנעשוּ גחלים הלך אִסוּרן,
אף על פי שהֵן בוֹערוֹת.
קדֵרה שבִשֵל אוֹתה בִקלִפי ערלה אוֹ בכִלאי הכרם וּבעצי התֵר הרי התבשיל אסוּר,
ואף על פי שזה וזה גוֹרֵם,
שבשעה שנִתבשלה מֵחמת עצי אִסוּר,
עדין לֹא באוּ עצי ההתֵר,
ונִמצא מִקצת הבִשוּל בעצי התֵר וּמִקצתוֹ באִסוּר.
25
נטיעה של ערלה שנִתערבה בִנטיעוֹת,
וכֵן ערוּגה של כִלאי הכרם בערוּגוֹת הרי זה לוֹקֵט לכתחִלה מִן הכֹל,
ואִם היתה נטיעה במאתים נטיעוֹת וערוּגה במאתים ערוּגוֹת הרי כל הנִלקט מוּתר; ואִם היוּ בפחוֹת מִזה הרי כל הנִלקט אסוּר.
ולמה הִתירוּ לִלקֹט לכתחִלה,
והיה מִן הדין שאוֹסרין לוֹ הכֹל עד שיִטרח ויוֹציא הנטיעה והערוּגה האסוּרה? שהדבר חזקה שאין אדם אוֹסֵר כרמוֹ בִנטיעה אחת,
ואִלוּ היה יוֹדעה היה מוֹציאה.
26
המעמיד גבינה בִשרף פגי ערלה אוֹ בקֵבת תִקרֹבת עבוֹדה זרה אוֹ בחֹמץ יין של גוֹים הרי זוֹ אסוּרה בהניה,
אף על פי שהוּא מין בשאינוֹ מינוֹ ואף על פי שהוּא כל שהוּא,
שהרי הדבר האסוּר הוּא הנִכר והוּא שעשה אוֹתה גבינה.
27
הערלה וכִלאי הכרם דין הפֵרוֹת שלהן שיִשרפוּ,
והמשקין שלהן יקברוּ,
מִפני שאי אפשר לִשרֹף המשקין.
28
יין שנִתנסֵך לעבוֹדה זרה שנִתערֵב עִם היין הכֹל אסוּר בהניה בכל שהוּא,
כמוֹ שאמרנוּ.
:במה דברים אמוּרים? בשהוּרק היין המוּתר על טִפה של יין נסך.
אבל אִם עֵרה יין נסך מִצִלצוּל קטן לתוֹך הבוֹר של יין,
אפִלוּ עֵרה כל היוֹם כוּלוֹ רִאשוֹן רִאשוֹן בטֵל.
עֵרה מִן החבית,
בין שעֵרה מִן המוּתר לאסוּר אוֹ מִן האסוּר למוּתר הכֹל אסוּר,
מִפני שהעמוּד היוֹרֵד מִפי החבית גדוֹל.
29
נִתערֵב סתם יינם ביין הרי זה אוֹסֵר בכל שהוּא לִשתיה,
וימכֵר כוּלוֹ לגוֹים,
ולוֹקֵח דמי היין האסוּר שבוֹ וּמשליכוֹ לים המלח,
ויֵהנה בִשאר המעוֹת.
וכֵן אִם נִתערבה חבית של יין נסך בין החביוֹת הכֹל אסוּרין בִשתיה וּמוּתרין בהניה,
ויוֹליך דמי אוֹתה חבית לים המלח כשיִמכֹר הכֹל לגוֹי.
וכֵן בחבית של סתם יינם.
30
מים שנִתערבוּ ביין אוֹ יין במים בנוֹתֵן טעם,
מִפני שהֵן מין בשאינוֹ מינוֹ.
במה דברים אמוּרים? בשנפל המשקה המוּתר לתוֹך המשקה האסוּר.
אבל אִם נפל המשקה האסוּר לתוֹך המשקה המוּתר רִאשוֹן רִאשוֹן בטֵל; והוּא שיוּרק מִצִלצוּל קטן,
שהוּא מֵריק ויוֹרֵד מעט מעט.
והיאך יהיוּ המים אסוּרין? כגוֹן שהיוּ נעבדין,
אוֹ תִקרֹבת עבוֹדה זרה.
31
בוֹר של יין שנפל לתוֹכוֹ קיתוֹן של מים תחִלה ואחר כך נפל לתוֹכוֹ יין נסך רוֹאין את יין ההתֵר כאִלוּ אינוֹ,
והמים שנפלוּ משערין בהן עִם יין נסך:
אִם ראוּיין לבטֵל טעם אוֹתוֹ יין נסך הרי המים רבין עליו וּמבטלין אוֹתוֹ,
והרי הכֹל מוּתר.
32
יין נסך שנפל על הענבים ידיחֵן,
והֵן מוּתרוֹת באכילה.
ואִם היוּ מבוּקעוֹת,
בין שהיה היין ישן בין שהיה חדש:
אִם נתן טעם בענבים הרי אֵלוּ אסוּרוֹת בהנאה; ואִם לאו הרי אֵלוּ מוּתרוֹת באכילה.
33
נפל על גבי תאֵנים הרי אֵלוּ מוּתרוֹת,
מִפני שהיין פוֹגֵם בטעם התאֵנים.
34
יין נסך שנפל על החִטים הרי אֵלוּ אסוּרוֹת באכילה וּמוּתרוֹת בהניה; ולֹא ימכרֵם לגוֹי,
שמא יחזֹר וימכרֵם לישראֵל.
אלא כיצד עוֹשה? טוֹחֵן אוֹתן ועוֹשה מֵהן פת,
וּמוֹכרה לגוֹים שלֹא בִפני ישראֵל,
כדי שלֹא יקחוּ אוֹתה ישראֵל מִן הגוֹי,
שהרי הפת של גוֹים אסוּרה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
ולמה אין בוֹדקין את החִטין בנוֹתֵן טעם? מִפני שהֵן שוֹאבוֹת,
והיין נִבלע בהן.
35
יין נסך שהחמיץ ונפל לתוֹך חֹמץ שֵכר אוֹסֵר בכל שהוּא,
מִפני שהוּא במינוֹ,
ששניהן חֹמץ הֵן.
ויין שנִתערֵב עִם החֹמץ,
בין שנפל חֹמץ ליין בין שנפל יין לחֹמץ משערין אוֹתוֹ בנוֹתֵן טעם.