1
דבר אסוּר שנִתערֵב בדבר מוּתר:
מין בשאינוֹ מינוֹ בנוֹתֵן טעם; וּמין במינוֹ שאי אפשר לעמֹד על טעמוֹ יבטל ברֹב.
2
כיצד? חֵלב הכליוֹת שנפל לתוֹך הגריסין ונִמוֹח הכֹל טוֹעמין את הגריסין:
אִם לֹא נִמצא בהן טעם חֵלב הרי אֵלוּ מוּתרין; ואִם נִמצא בהן טעם חֵלב,
והיה בהן ממשוֹ הרי אֵלוּ אסוּרין מִן התוֹרה; נִמצא בהן טעמוֹ ולֹא היה בהן ממשוֹ הרי אֵלוּ אסוּרין מִדִברי סוֹפרים.
3
כיצד הוּא ממשוֹ? כגוֹן שהיה מִן החֵלב כזית בכל שלֹש ביצים מִן התערֹבת:
אִם אכל מִן הגריסין האֵלוּ כשלֹש ביצים,
הוֹאיל ויֵש בהן כזית מִן החֵלב לוֹקה,
שהרי טעם טעם האִסוּר וּממשוֹ; אבל פחוֹת מִשלֹש ביצים מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת מִדִבריהם.
וכֵן אִם לֹא היה בתערֹבת כזית בכל שלֹש ביצים,
אף על פי שיֵש בהן טעם חֵלב ואכל כל הקדֵרה אינוֹ לוֹקה אלא מכת מרדוּת.
4
נפל חֵלב כליוֹת לחֵלב האליה ונִמוֹח הכֹל:
אִם היה חֵלב האליה כִשנים בחֵלב הכליוֹת הרי הכֹל מוּתר מִן התוֹרה; ואפִלוּ חתיכת נבֵלה שנִתערבה בִשתי חתיכוֹת של שחוּטה הכֹל מוּתר מִן התוֹרה.
אבל מִדִברי סוֹפרים הכֹל אסוּר עד שיֹאבד דבר האסוּר מֵעֹצם מִעוּטוֹ,
ולֹא יהיה דבר חשוּב שעינוֹ עוֹמדת,
כמוֹ שיִתבאֵר.
5
וּבכמה יתערֵב דבר האסוּר ויֹאבד מֵעֹצם מִעוּטוֹ? בשִעוּר שנתנוּ חכמים:
יֵש דבר ששִעוּרוֹ בשִשים,
ויֵש ששִעוּרוֹ במֵאה,
ויֵש ששִעוּרוֹ במאתים.
6
נִמצֵאת למֵד שכל אִסוּרין שבתוֹרה,
בין אִסוּרי מלקוּת בין אִסוּרי כרֵת בין אִסוּרי הניה,
שנִתערבוּ במאכל המוּתר:
מין בשאינוֹ מינוֹ בנוֹתֵן טעם; מין במינוֹ שאי אפשר לעמֹד על הטעם שִעוּרוֹ בשִשים אוֹ במֵאה אוֹ במאתים,
חוּץ מיין נסך,
מִפני חֹמר עבוֹדה זרה,
וחוּץ מִטבל,
שהרי אפשר לתקנוֹ; וּמִפני זה אוֹסרין במינן בכל שהֵן,
ושלֹא במינן בנוֹתֵן טעם,
כִשאר כל האִסוּרין.
7
כיצד? טִפת יין נסך שנפל עליה כמה חביוֹת של יין הכֹל אסוּר,
כמוֹ שיִתבאֵר.
וכֵן כוֹס של יין טבל שנִתערֵב בחבית הכֹל טבל,
עד שיפריש תרוּמוֹת וּמעשרוֹת הראוּיין לתערֹבת,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
8
פֵרוֹת שביעית,
אף על פי שאִם נִתערבוּ במינן בכל שהוּא ושלֹא במינן בנוֹתֵן טעם אינן בִכלל אִסוּרי תוֹרה,
שאין אוֹתה התערֹבת אסוּרה,
אלא חיב לאכֹל כל התערֹבת בִקדוּשת שביעית,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
9
חמֵץ בפסח,
אף על פי שהוּא מֵאִסוּרי תוֹרה אינוֹ בִכללוֹת אֵלוּ,
לפי שאין התערֹבת אסוּרה לעוֹלם,
שהרי לאחר הפסח תִהיה כל התערֹבת מוּתרת,
כמוֹ שבֵארנוּ; לפיכך אוֹסֵר בכל שהוּא,
בין במינוֹ בין שלֹא במינוֹ.
10
והוּא הדין לִתבוּאה חדשה שנִתערבה בישנה מִלִפני העֹמר אוֹסרת בכל שהוּא,
שהרי יֵש לה מתירין,
שלאחר העֹמר יוּתר הכֹל.
:וכֵן כל דבר שיֵש לוֹ מתירין,
ואפִלוּ היה אִסוּרוֹ מִדִבריהם,
כגוֹן אִסוּר מוּקצה ונוֹלד ביוֹם טוֹב לֹא נתנוּ בוֹ חכמים שִעוּר,
אלא אפִלוּ אחד בכמה אלפים אינוֹ בטֵל,
שהרי יֵש לוֹ דרך שיוּתר בה,
כגוֹן הקדֵש וּמעשֵר שֵני וכיוֹצֵא בהן.
11
אבל הערלה וכִלאי הכרם וחֵלב ודם וכיוֹצֵא בהן,
וכֵן תרוּמוֹת נתנוּ חכמים בהן שִעוּר,
שאין בהן דרך התֵר לכל אדם.
12
יֵראה לי שאפִלוּ דבר שיֵש לוֹ מתירין,
אִם נִתערֵב בשאינוֹ מינוֹ ולֹא נתן טעם מוּתר; לֹא יהיה זה שיֵש לוֹ מתירין חמוּר מִטבל,
שהרי אפשר לתקנוֹ,
ואף על פי כֵן שלֹא במינוֹ בנוֹתֵן טעם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואל תִתמה על חמֵץ בפסח,
שהתוֹרה אסרה כל מחמצת,
לפיכך החמירוּ בוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
ואֵלוּ הֵן השִעוּרין שנתנוּ חכמים:
התרוּמה וּתרוּמת מעשֵר והחלה והבִכוּרים עוֹלין באחד וּמֵאה,
וצריך להרים,
וּמִצטרפין זה עִם זה.
וכֵן פרוּסה של לחם הפנים לתוֹך פרוּסוֹת של חוּלין עוֹלין באחד וּמֵאה.
:כיצד? סאה קמח מֵאחד מֵאֵלוּ אוֹ סאה מִכוּלן,
שנפלה למֵאה סאה קמח של חוּלין ונִתערֵב הכֹל מֵרים מִן הכֹל סאה אחת כנגד סאה שנפלה,
והשאר מוּתר לכל אדם.
נפלה לפחוֹת מִמֵאה נעשה הכֹל מדוּמע.
14
הערלה וכִלאי הכרם עוֹלין באחד וּמאתים,
וּמִצטרפין זה עִם זה,
ואינוֹ צריך להרים.
כיצד? רביעית של יין ערלה אוֹ כִלאי הכרם,
אוֹ שהיתה הרביעית מִצטרפת מִשניהן,
שנפלה לתוֹך מאתים רביעיוֹת של יין הכֹל מוּתר,
ואינוֹ צריך להרים כלוּם.
נפלה לפחוֹת מִמאתים הכֹל אסוּר בהניה.
15
ולמה צריך להרים התרוּמה ולֹא ירים ערלה וכִלאי הכרם? שהתרוּמה ממוֹן כֹהנים.
לפיכך כל תרוּמה שאין הכֹהנים מקפידין עליה,
כגוֹן תרוּמת הכליסין והחרוּבין וּשעוֹרים שבאדוֹם אינוֹ צריך להרים.
16
ולמה כפלוּ שִעוּר ערלה וכִלאי הכרם? מִפני שהֵן אסוּרין בהניה.
ולמה סמכוּ על שִעוּר מֵאה בתרוּמוֹת? שהרי תרוּמת מעשֵר אחד מִמֵאה,
וּמקדשת הכֹל,
שנאמר: "את מִקדשוֹ מִמנוּ" .
אמרוּ חכמים:
דבר שאתה מֵרים מִמנוּ,
אִם חזר לתוֹכוֹ מקדשוֹ.
17
שאר אִסוּרין שבתוֹרה כוּלן,
כגוֹן בשר שקצים וּרמשים וחֵלב ודם וכיוֹצֵא בהן שִעוּרן בשִשים.
כיצד? כזית חֵלב כליוֹת שנפל לתוֹך שִשים כזית מֵחֵלב האליה הכֹל מוּתר; נפל לפחוֹת מִשִשים הכֹל אסוּר.
וכֵן אִם נפל כשעוֹרה חֵלב צריך שיִהיה שם כמוֹ שִשים שעוֹרה.
וכֵן בִשאר אִסוּרין.
:וכֵן שוּמן של גיד הנשה שנפל לִקדֵרה של בשר משערין אוֹתוֹ בשִשים,
ואין שוּמן הגיד מִן המִנין.
ואף על פי ששוּמן גיד הנשה מִדִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ,
הוֹאיל וגיד הנשה בריה בִפני עצמה החמירוּ בוֹ כאִסוּרי תוֹרה.
והגיד עצמוֹ אין משערין בוֹ ואינוֹ אוֹסֵר,
שאין בגידין בנוֹתֵן טעם.
18
אבל כחל שנִתבשֵל עִם הבשר בשִשים,
וּכחל מִן המִנין; הוֹאיל והכחל מִדִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ,
הֵקֵלוּ בשִעוּרוֹ.
19
ביצה שנִמצא בה אפרוֹח,
שנִשלקה עִם ביצים המוּתרוֹת:
אִם היתה עִם שִשים ואחת והיא הרי הֵן מוּתרוֹת; היתה עִם שִשים בִלבד נאסרוּ הכֹל; מִפני שהיא בריה בִפני עצמה,
עשוּ הכֵר בה והוֹסיפוּ בשִעוּרה.
20
אבל ביצת עוֹף טמֵא שנִשלקה עִם ביצי עוֹף טהוֹר לֹא אסרה אוֹתן.
ואִם טרף אֵלוּ עִם אֵלוּ,
אוֹ שנִתערבה ביצת עוֹף טמֵא אוֹ ביצת טרֵפה עִם ביצים אחֵרוֹת שִעוּרן בשִשים.
21
וּמִנין סמכוּ חכמים על שִעוּר שישים? שהרי המוּרם מֵאיל נזיר,
והוּא הזרוֹע אחד מִשִשים מִשאר האיל,
והיא מִתבשלת עִמוֹ ואינה אוֹסרת אוֹתוֹ,
שנאמר: "ולקח הכֹהֵן את הזרֹע בשֵלה מִן האיל" .
22
מין במינוֹ ודבר אחֵר שנִתערבוּ,
כגוֹן קדֵרה שהיה בה חֵלב אליה וּגריסין,
ונפל לתוֹכה חֵלב הכליוֹת,
ונִמחה הכֹל ונעשה גוּף אחד רוֹאין את חֵלב האליה ואת הגריסין כאִלוּ הֵן גוּף אחד,
וּמשערין חֵלב הכליוֹת בגריסין וּבאליה,
אִם היה אחד מִשִשים מוּתר,
שהרי אי אפשר כאן לעמֹד על הטעם.
23
והוּא הדין לִתרוּמוֹת שנִתערבוּ לשערן במֵאה,
וכִלאי הכרם אוֹ ערלה לשעֵר אוֹתן במאתים.
24
כשמשערין בכל האִסוּרין,
בין בשִשים בין במֵאה בין במאתים משערין במרק וּבתבלין וּבכל שיֵש בקדֵרה וּבמה שבלעה קדֵרה מֵאחר שנפל האִסוּר,
לפי אוּמדן הדעת,
שהרי אי אפשר לעמֹד על מה שבלעה בצִמצוּם.
25
אסוּר לבטֵל אִסוּרין של תוֹרה לכתחִלה; ואִם בִטֵל הרי זה מוּתר,
ואף על פי כֵן קנסוּ אוֹתוֹ חכמים ואסרוּ הכֹל.
ויֵראה לי שכיון שהוּא קנס אין אוֹסרין תערֹבת זוֹ אלא על זה העוֹבֵר שבִטֵל האִסוּר,
אבל לאחֵרים הכֹל מוּתר.
26
כיצד? הרי שנפלה סאה של ערלה לתוֹך מֵאה סאה,
שהרי נאסר הכֹל לֹא יביא מֵאה סאה אחרת ויצרֵף כדי שתעלה במֵאה וּבמאתים.
ואִם עבר ועשה כֵן הכֹל מוּתר.
אבל באִסוּרין של דִבריהם מבטלין האִסוּר לכתחִלה.
27
כיצד? חלב שנפל לִקדֵרה שיֵש בה בשר עוֹף ונתן טעם בקדֵרה מרבה עליו בשר עוֹף אחֵר עד שיִבטל הטעם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
28
כבר בֵארנוּ שאִם נתן דבר האסוּר טעמוֹ בדבר המוּתר נאסר הכֹל.
במה דברים אמוּרים? בשהִשביח.
אבל אִם פגם זה האסוּר למוּתר והִפסיד טעמוֹ הרי זה מוּתר,
והוּא שיִהיה פוֹגֵם מִתחִלה ועד סוֹף.
אבל אִם פגם בתחִלה וסוֹפוֹ להשביח,
אוֹ הִשביח בתחִלה אף על פי שסוֹפוֹ לִפגֹם הרי זה אסוּר.
29
וּמי יטעֹם את התערֹבת? אִם היה המעֹרב תרוּמה עִם החוּלין טוֹעֵם אוֹתן הכֹהֵן:
אִם היה טעם התרוּמה נִכר הכֹל מדוּמע.
וּבהִלכוֹת תרוּמוֹת יתבאֵר דין המדוּמע.
30
ואִם היה בשר בחלב,
אוֹ יין נסך ויין ערלה וכִלאי הכרם שנפלוּ לִדבש,
אוֹ בשר שקצים וּרמשים שנִתבשֵל עִם הירק וכיוֹצֵא בהן טוֹעֵם אוֹתן הגוֹי,
וסוֹמכין על פיו; אִם אמר:
'אין בוֹ טעם',
אוֹ שאמר:
'יֵש בוֹ טעם,
וּמִטעם רע הוּא והרי פגמוֹ' הכֹל מוּתר,
והוּא שלֹא יהיה סוֹפוֹ להשביח,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואִם אין שם גוֹי לִטעֹם משערין אוֹתוֹ בשִעוּרוֹ,
בשִשים אוֹ במֵאה אוֹ במאתים.
31
עכבר שנפל לשֵכר אוֹ לחֹמץ משערין אוֹתוֹ בשִשים,
שאנוּ חוֹששין שמא טעמוֹ בשֵכר וּבחֹמץ משביח.
אבל אִם נפל ליין אוֹ לשמן אוֹ לִדבש מוּתר,
ואפִלוּ נתן טעם,
מִפני שטעמוֹ פוֹגֵם,
שכל אֵלוּ צריכין לִהיוֹתן מבוּשמין,
וזה מסריחן וּמפסיד טעמן.
32
גדי שצלה אוֹתוֹ בחלבוֹ אסוּר לאכֹל אפִלוּ מִקצֵה אזנוֹ,
שהחֵלב נִבלע באֵבריו והוּא משביחוֹ ונוֹתֵן בוֹ טעם.
לפיכך, אִם היה כחוּש ולֹא היה בוֹ חֵלב כליוֹת ולֹא חֵלב קרב אלא מעט,
כאחד מִשִשים קוֹלֵף ואוֹכֵל עד שמגיע לחֵלב.
:וכֵן ירֵך שצליה בגיד הנשה שלה קוֹלֵף ואוֹכֵל עד שמגיע לגיד,
וּמשליכוֹ. וכֵן בהֵמה שצליה שלֵמה,
ולֹא הֵסיר מִמנה לֹא חוּטין ולֹא קרוּמוֹת האסוּרוֹת קוֹלֵף ואוֹכֵל,
וכיון שיגיע לדבר אסוּר,
חוֹתכוֹ וּמשליכוֹ,
שאין בגידין בנוֹתֵן טעם כדי לשעֵר בהן.
33
אין צוֹלין בשר שחוּטה עִם בשר נבֵלה אוֹ בהֵמה טמֵאה בתנוּר אחד,
ואף על פי שאין נוֹגעין זה בזה.
ואִם צלין הרי זה מוּתר,
ואפִלוּ היתה האסוּרה שמֵנה הרבֵה והמוּתרת רזה; שהריח אינוֹ אוֹסֵר,
ואין אוֹסֵר אלא עצמוֹ של אִסוּר.
34
בשר נבֵלה מליח שנִבלל עִמוֹ בשר שחוּטה הרי זה נאסר,
מִפני שתמצית הנבֵלה נִבלעת בגוּף בשר השחוּטה,
ואי אפשר לעמֹד כאן לֹא על הטעם ולֹא על השִעוּר.
:וכֵן בשר דג טמֵא מליח שנִבלל עִמוֹ דג תפֵל טהוֹר נאסר מִפני צירוֹ.
אבל אִם היה המליח טהוֹר והתפֵל דג טמֵא לֹא נאסר המליח,
שהתפֵל בוֹלֵע מִן המליח.
דג טמֵא שכבשוֹ עִם דג טהוֹר הכֹל אסוּר,
אלא אִם כֵן היה הטמֵא אחד מִמאתים מִן הטהוֹר.