1
כל אִסוּרי מאכלוֹת שבתוֹרה שִעוּרן בכזית בינוֹני,
בין למלקוּת בין לכרֵת בין למיתה בידי שמים.
וּכבר בֵארנוּ שכל המחוּיב כרֵת אוֹ מיתה בידי שמים על מאכל לוֹקה.
2
ושִעוּר זה,
עִם כל השִעוּרין הלכה למֹשה מִסיני הֵן.
ואסוּר לאכֹל מִן התוֹרה כל שהוּא מִדבר האסוּר,
אבל אינוֹ לוֹקה אלא על כזית.
ואִם אכל כל שהוּא פחוֹת מִכשִעוּר מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
3
כזית שאמרנוּ חוּץ מִשל בין השִנים.
אבל מה של בין החניכים מִצטרֵף למה שבלע,
שהרי נהנה גרוֹנוֹ בכזית.
אפִלוּ אכל כחצי זית והִקיאוֹ,
וחזר ואכל אוֹתוֹ החצי זית עצמוֹ שהֵקיא חיב,
שאין החיוּב אלא על הנאת הגרוֹן בכזית מִדבר האסוּר.
4
כיצד? כזית חֵלב אוֹ נבֵלה אוֹ פִגוּל ונוֹתר וכיוֹצֵא בהן,
שהִניחוֹ בחמה ונִתמעֵט האוֹכלוֹ פטוּר.
חזר והִניחוֹ בגשמים ונִתפח חיבין עליו כרֵת אוֹ מלקוּת.
היה פחוּת מִכזית בתחִלה,
ונִתפח ועמד על כזית אסוּר,
ואין לוֹקין עליו.
5
כבר בֵארנוּ שכל אִסוּרין שבתוֹרה אין מִצטרפין זה עִם זה לכזית,
חוּץ מִבשר נבֵלה עִם בשר טרֵפה ואִסוּרי נזיר,
כמוֹ שיִתבארוּ בִמקוֹמן.
חמִשה מיני תבוּאה וּקמחין שלהן והבצֵקוֹת שלהן כוּלן מִצטרפים לכזית,
בין לאִסוּר חמֵץ בפסח,
בין לאִסוּר חדש מִלִפני העֹמר,
בין לאִסוּר מעשֵר שֵני וּתרוּמוֹת.
6
יֵראה לי שכל החיב בִתרוּמה וּמעשרוֹת מִצטרֵף לכזית בטבל,
שהוּא שֵם אחד.
הא למה זה דוֹמה? לנִבלת השוֹר ונִבלת השה ונִבלת הצבי,
שהֵן מִצטרפין לכזית,
כמוֹ שבֵארנוּ.
7
האוֹכֵל אכילה גדוֹלה מִדבר אסוּר אין מחיבין אוֹתוֹ מלקוּת אוֹ כרֵת על כל כזית וכזית,
אלא חיוּב אחד לכל האכילה.
ואִם היוּ העֵדים מתרין בוֹ בִשעת אכילה על כל כזית וכזית חיב על כל התראה והתראה,
ואף על פי שהיא אכילה אחת ולֹא הִפסיק.
8
האוֹכֵל כשעוֹרה אוֹ כחרדל מֵאחד מִמאכלוֹת האסוּרין,
ושהה מעט וחזר ואכל כחרדל,
וכֵן עד שהִשלים כזית,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד:
אִם שהה מִתחִלה ועד סוֹף כדי אכילת שלֹש ביצים יצטרֵף הכֹל,
והרי הוּא חיב כרֵת אוֹ מלקוּת אוֹ קרבן כמי שאכל כזית בבת אחת; ואִם שהה יתֵר מִזה מִתחִלה ועד סוֹף,
אף על פי שלֹא שהה ביניהן,
אלא אכל כחרדל אחר כחרדל,
הוֹאיל ולֹא הִשלים כזית אלא ביתֵר מִכדי אכילת פרס אינן מִצטרפין,
וּפטוּר.
9
וכֵן השוֹתה רביעית של סתם יינם מעט מעט,
אוֹ שהִמחה את החמֵץ בפסח אוֹ את החֵלב וּגמאוֹ מעט מעט,
אוֹ ששתה מִן הדם מעט מעט:
אִם שהה מִתחִלה ועד סוֹף כדי שתית רביעית מִצטרפין; ואִם לאו אין מִצטרפין.
10
כל האכלין האסוּרין אינוֹ חיב עליהן עד שיֹאכל אוֹתן דרך הנאה,
חוּץ מִבשר בחלב וכִלאי הכרם,
לפי שלֹא נאמר בהן אכילה,
אלא הוֹציא אִסוּר אכילתן בלשוֹן אחרת,
בִלשוֹן בִשוּל וּבִלשוֹן הקדֵש,
לאסֹר אוֹתן ואפִלוּ שלֹא דרך הניה.
11
כיצד? הרי שהִמחה את החֵלב וּגמעוֹ כשהוּא חם עד שנִכוה גרוֹנוֹ מִמנוּ,
אוֹ שאכל חֵלב חי,
אוֹ שעֵרֵב דברים מרים כגוֹן רוֹש ולענה לתוֹך יין נסך אוֹ לתוֹך קדֵרה של נבֵלה ואכלן כשהֵן מרין,
אוֹ שאכל אֹכל האסוּר אחר שהִסריח והִבאיש וּבטל מֵאֹכל אדם הרי זה פטוּר.
ואִם עֵרֵב דבר מר בתוֹך קדֵרה של בשר בחלב אוֹ ביין כִלאי הכרם ואכלוֹ חיב.
12
האוֹכֵל מאכל מִמאכלוֹת האסוּרוֹת דרך שחוֹק והתל אוֹ כמִתעסֵק,
אף על פי שלֹא נִתכוֵּן לגוּף האכילה,
הוֹאיל ונהנה חיב,
כמי שמִתכוֵּן לעצמה של אכילה.
והנאה הבאה לוֹ לאדם בעל כרחוֹ באִסוּר מִכל האִסוּרין:
אִם נִתכוֵּן אסוּר,
ואִם לֹא נִתכוֵּן מוּתר.
13
האוֹכֵל מאכל אסוּר לתֵאבוֹן אוֹ מִפני הרעב חיב.
ואִם היה תוֹעה במִדבר ואין לוֹ מה יֹאכל אלא דבר אסוּר הרי זה מוּתר,
מִפני סכנת נפשוֹת.
14
עוּברה שהֵריחה מאכל אסוּר,
כגוֹן בשר קֹדש אוֹ בשר חזיר מאכילין אוֹתה מִן המרק:
אִם נִתישבה דעתה מוּטב; ואִם לאו מאכילין אוֹתה פחוֹת מִכשִעוּר; ואִם לֹא נִתישבה דעתה מאכילין אוֹתה עד שתִתישֵב דעתה.
15
וכֵן החוֹלה שהֵריח דבר שיֵש בוֹ חֹמץ וכיוֹצֵא בוֹ מִדברים שמערערין את הנפש דינוֹ כעוּברה.
16
מי שאחזוֹ בוּלמוֹס מאכילין אוֹתוֹ דברים האסוּרין מיד,
עד שיֵאוֹרוּ עיניו.
ואין מחזרין על דבר המוּתר,
אלא ממהרין בנִמצא.
וּמאכילין אוֹתוֹ הקל הקל תחִלה:
אִם הֵאירוּ עיניו דיוֹ,
ואִם לאו מאכילין אוֹתוֹ החמוּר.
17
כיצד? היוּ לפניו טבל וּנבֵלה מאכילין אוֹתוֹ נבֵלה תחִלה,
שהטבל במיתה.
נבֵלה וּספיחי שביעית מאכילין אוֹתוֹ ספיחי שביעית,
שאִסוּרן מִדִברי סוֹפרים,
כמוֹ שיִתבאֵר בהִלכוֹת שמִטה ויוֹבֵל.
טבל וּשביעית מאכילין אוֹתוֹ שביעית.
טבל וּתרוּמה אִם אי אפשר לתקֵן הטבל,
מאכילין אוֹתוֹ טבל,
שאינוֹ קדוֹש כִתרוּמה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
18
כבר בֵארנוּ שאין אִסוּר חל על אִסוּר,
אלא אִם היוּ שני האִסוּרין באין כאחת,
אוֹ שהיה אִסוּר מוֹסיף,
אוֹ אִסוּר כוֹלֵל.
לפיכך, יֵש אוֹכֵל כזית אחד ולוֹקה עליו חמֵש מלקוּיוֹת,
והוּא שהִתרוּ בוֹ בחמִשה אִסוּרין שנִתקבצוּ בוֹ.
:כיצד? כגוֹן טמֵא שאכל כזית חֵלב שנוֹתר מִן המוּקדשין ביוֹם הכִפוּרים לוֹקה מִשוּם אוֹכֵל חֵלב,
ולוֹקה מִשוּם אוֹכֵל נוֹתר,
וּמִשוּם אוֹכֵל ביוֹם הכִפוּרים,
וּמִשוּם טמֵא שאכל קֹדש,
וּמִשוּם שנהנה מִן הקֹדש וּמעל.
19
ולמה חל כאן אִסוּר על אִסוּר? שבהֵמה זוֹ היה חלבה אסוּר באכילה וּמוּתר בהניה.
הִקדישה נאסר חלבה בהניה,
וּמִתוֹך שנוֹסף בוֹ אִסוּר הניה,
נוֹסף עליו אִסוּר קדשים; ועדין היה חֵלב זה מוּתר לגבֹה ואסוּר להדיוֹט.
נעשה נוֹתר מִתוֹך שנוֹסף בוֹ אִסוּר לגבֹה,
נאסר להדיוֹט.
והאוֹכֵל הזה היה מוּתר בִבשר בהֵמה ואסוּר בחלבה.
נִטמא נאסר אף בִבשרה; נוֹסף לוֹ אִסוּר על החֵלב.
בא יוֹם הכִפוּרים כלל כל האכלים.
וּמִתוֹך שנאסר אף בחוּלין,
נוֹסף אִסוּרוֹ בחֵלב זה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.