1
הלוֹקֵח בית אוֹ ששכר בית בחצֵרוֹ של גוֹי וּמִלאהוּ יין:
אִם היה היִשראֵלי דר באוֹתה חצֵר,
אף על פי שהפתח פתוּח היין מוּתר,
מִפני שהגוֹי מפחֵד תמיד ואוֹמֵר:
'עתה יכנֵס לביתוֹ פִתאֹם וימצא אוֹתי בתוֹך ביתוֹ'; ואִם היה דר בחצֵר אחרת לֹא יֵצֵא עד שיִסגֹר הבית ויהיה המפתֵח והחוֹתם בידוֹ,
ואינוֹ חוֹשֵש שמא יזיֵף הגוֹי ויפתח הבית.
2
יצא ולֹא סגר הפתח,
אוֹ שסגר והִניח המפתֵח ביד הגוֹי הרי היין אסוּר בִשתיה,
שמא נִכנס הגוֹי ונִסֵך,
שהרי אין היִשראֵלי שם.
ואִם אמר לוֹ:
'אחֹז לי מפתֵח זה עד שאבֹא' היין מוּתר,
שלֹא מסר לוֹ שמירת הבית אלא שמירת המפתֵח.
3
נכרי ששכר לישראֵל לִדרֹך לוֹ יינוֹ בטהרה כדי שיִהיה מוּתר לישראֵל ויקחוּהוּ מִמנוּ,
והיה היין בביתוֹ של גוֹי:
אִם היה ישראֵל זה ששוֹמֵר היין דר באוֹתה חצֵר היין מוּתר,
ואף על פי שהפתח פתוּח והשוֹמֵר נִכנס ויוֹצֵא; ואִם היה השוֹמֵר דר בחצֵר אחרת היין אסוּר,
ואף על פי שהמפתֵח והחוֹתם ביד ישראֵל,
שכיון שהיין של גוֹי וּבִרשוּתוֹ,
אינוֹ מפחֵד לזיֵף וּלהִכנֵס לבית,
ויֹאמר: 'ויהי מה,
אִם יֵדעוּ בי,
לֹא יקחוּ מִמני'.
4
ואפִלוּ כתב הגוֹי לישראֵל שנִתקבֵל מִמנוּ המעוֹת לִמכֹר לוֹ בהן יין,
הוֹאיל ואין היִשראֵלי יכוֹל להוֹציאוֹ מֵרשוּתוֹ של גוֹי עד שיִתֵן לוֹ המעוֹת הרי הוּא של גוֹי,
ואסוּר, אלא אִם היה השוֹמֵר דר שם בחצֵר.
ואין השוֹמֵר צריך לִהיוֹת יוֹשֵב וּמשמֵר תמיד,
אלא נִכנס ויוֹצֵא,
כמוֹ שבֵארנוּ,
בין בִרשוּת בעל היין בין בִרשוּת גוֹי אחֵר.
5
היה יין זה הטהוֹר של גוֹי מוּנח בִרשוּת הרבים אוֹ בבית הפתוּח לִרשוּת הרבים,
וישראֵל הוֹלכים ושבים מוּתר,
שעדין לֹא נִכנס בִרשוּת הגוֹי.
6
ואשפה וחלוֹן ודקל,
אף על פי שאין בוֹ פֵרוֹת הרי אֵלוּ כִרשוּת הרבים,
וחבית יין שם וגוֹי הנִמצא שם אינוֹ אוֹסרה,
וּבית הפתוּח לשם הרי הוּא כפתוּח לִרשוּת הרבים.
7
חצֵר החלוּקה בִפסיפס,
וגוֹי בצד זה וישראֵל בצד אחֵר,
וכֵן שני גגין שהיה גג ישראֵל למעלה וגג הגוֹי למטה,
אוֹ שהיוּ זה בצד זה ויֵש ביניהן פסיפס,
אף על פי שיד הגוֹי מגעת לחֵלק ישראֵל אינוֹ חוֹשֵש מִשוּם יין נסך ולֹא מִשוּם טהרוֹת.
8
מוּתר לישראֵל להפקיד יינוֹ בִכלי סתוּם ביד גוֹים,
והוּא שיִהיה לוֹ בוֹ שני סימנין,
וזה הוּא הנִקרא חוֹתם בתוֹך חוֹתם.
כיצד? סתם החבית בִכלי שאינוֹ מהוּדק,
כדרך שסוֹתמין כל אדם,
וטח בטיט הרי זה חוֹתם אחד.
היה כלי מהוּדק וטח עליו מִלמעלה הרי זה חוֹתם בתוֹך חוֹתם.
:וכֵן אִם צר פי הנוֹד הרי זה חוֹתם אחד.
הפך קצֵה פי הנוֹד לתוֹכוֹ וצר עליו הרי זה חוֹתם בתוֹך חוֹתם.
וכֵן כל שִנוּי שמשנה מִדברים שאין דרך כל אדם הרי הֵן כחוֹתם אחד,
והטיחה אוֹ הקשירה הרי זה חוֹתם שֵני.
9
ואִם הִפקיד ביד גוֹי בחוֹתם אחד הרי זה אסוּר בִשתיה וּמוּתר בהניה.
והוּא שיִחֵד לוֹ קרן זוית.
10
יין מבוּשל,
והשֵכר, אוֹ יין שעֵרבוּ עִם דברים אחֵרים כגוֹן דבש ושמן,
וכֵן החֹמץ והגבינה והחלב,
וכל שאִסוּרוֹ מִדִברי סוֹפרים,
שהִפקידוֹ ביד גוֹי אינוֹ צריך שני חוֹתמוֹת,
אלא חוֹתם אחד בִלבד דיוֹ.
אבל היין והבשר וחתיכת דג שאין בהן סימן שהִפקידן ביד גוֹים צריכין שני חוֹתמוֹת.
11
יֵראה לי שכל מקוֹם שאמרנוּ בעִנין יין שלנוּ שהוּא אסוּר בִשתיה וּמוּתר בהניה מִפני צד נגיעה שנגע בוֹ הגוֹי שהיה הגוֹי עוֹבֵד עבוֹדה זרה.
אבל אִם היה אִסוּרוֹ בִגלל גוֹי שאינוֹ עוֹבֵד עבוֹדה זרה,
כגוֹן ישמעֵאלי שנגע ביין שלנוּ שלֹא בכוּנה אוֹ שטִפֵח על פי החבית הרי זה מוּתר בִשתיה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
12
אבל המפקיד יין ביד גֵר תוֹשב,
אוֹ ששלחוֹ עִמוֹ והִפליג,
אוֹ שהִניח ביתוֹ פתוּח בחצר גֵר תוֹשב הרי זה אסוּר בִשתיה,
שכל חשש של חִלוּף וזיוּף,
יֵראה לי שכל הגוֹים שוין בוֹ; הוֹאיל ונעשה היין בִרשוּתן נאסר בִשתיה על כל פנים.
13
ויֵש דברים שאין בהם אִסוּר נִסוּך כלל,
ואסרוּ אוֹתן חכמים כדי להרחיק מִן הנִסוּך,
ואֵלוּ הֵן:
לֹא ימזֹג הגוֹי המים לתוֹך היין שביד היִשראֵלי,
שמא יבֹא לִצוֹק היין לתוֹך המים; ולֹא יוֹליך הגוֹי ענבים לגת,
שמא יבֹא לִדרֹך אוֹ לִגע; ולֹא יסיֵע ליִשראֵלי בשעה שמֵריק היין מִכלי לִכלי,
שמא יניח הכלי ביד הגוֹי ונִמצא היין בא מִכֹחוֹ.
ואִם סיע עִמוֹ אוֹ מזג המים אוֹ הֵביא ענבים הרי זה מוּתר.
14
וכֵן מוּתר שיריח הגוֹי בחבית של יין שלנוּ.
וּמוּתר לישראֵל להריח בחבית של יין נסך,
ואין בזה שֵם אִסוּר,
שאין הריח כלוּם,
לפי שאין בוֹ ממש.
15
כבר בֵארנוּ שכל דבר שהוּא אסוּר בהניה,
אִם עבר וּמכרוֹ דמיו מוּתרין,
חוּץ מֵעבוֹדה זרה וּמשמשיה ותִקרֹבת שלה ויין שנִתנסֵך לה.
והחמירוּ חכמים בִסתם יינם לִהיוֹת דמיו אסוּרין כִדמי יין שנִתנסֵך לעבוֹדה זרה.
:לפיכך, גוֹי ששכר את ישראֵל לעשוֹת עִמוֹ ביין שכרוֹ אסוּר.
16
וכֵן השוֹכֵר את החמוֹר להביא עליו יין,
אוֹ ששכר ספינה להביא בה יין שכרן אסוּר:
אִם מעוֹת נתנוּ לוֹ יוֹליכֵן לים המלח; ואִם נתנוּ לוֹ בִשכרוֹ כסוּת אוֹ כֵלים אוֹ פֵרוֹת הרי זה ישרֹף אוֹתן ויקבֹר האֵפר,
כדי שלֹא לֵהנוֹת בוֹ.
17
שכר לגוֹי חמוֹר לִרכֹב עליו,
והִניח עליו לגין של יין שכרוֹ מוּתר.
שכרוֹ לשבֵר יין נסך שכרוֹ מוּתר ותבֹא עליו ברכה,
מִפני שממעֵט בתִפלה.
18
השוֹכֵר את הפוֹעֵל,
ואמר לוֹ:
'העבֵר לי מֵאה חביוֹת של שֵכר במֵאה פרוּטוֹת',
נִמצֵאת אחת מֵהן יין שכרוֹ כוּלוֹ אסוּר.
19
אמר לוֹ:
'העבֵר לי חבית בִפרוּטה,
חבית בִפרוּטה',
והעביר, ונִמצא ביניהן חביוֹת של יין שכר חביוֹת של יין אסוּר,
וּשאר שכרוֹ מוּתר.
20
אוּמני ישראֵל ששלח להם גוֹי חבית של יין בִשכרן מוּתר שיֹאמרוּ לוֹ:
'תֵן לנוּ את דמיה'.
ואִם מִשנִכנסה לִרשוּתן אסוּר.
21
ישראֵל שהיה נוֹשה בגוֹי מנה,
הלך הגוֹי וּמכר עבוֹדה זרה שלוֹ ויין נסך והֵביא לוֹ דמיהן הרי זה מוּתר.
ואִם אמר לוֹ קֹדם שיִמכֹר:
'המתֵן לי עד שאמכֹר עבוֹדה זרה' אוֹ 'יין שיֵש לי ואביא לך',
אף על פי שהוּא סתם יינוֹ,
וּמכר והֵביא לוֹ הרי זה אסוּר,
מִפני שהיִשראֵלי רוֹצה בקיוּמוֹ כדי שיִפרע מִמנוּ חוֹבוֹ.
22
וכֵן גֵר וגוֹי שהיוּ שוּתפין וּבאוּ לחלֹק אין הגֵר יכוֹל לוֹמר לגוֹי:
'טֹל אתה עבוֹדה זרה ואני מעוֹת',
'אתה יין ואני פֵרוֹת',
שהרי רוֹצה בקיוּמן כדי שיִטֹל כנגדן.
אבל גֵר וגוֹי שירשוּ את אביהן גוֹי יכוֹל הגֵר לוֹמר לוֹ:
'טֹל אתה עבוֹדה זרה ואני מעוֹת',
'אתה יין ואני פֵרוֹת'; קל הוּא שהֵקֵלוּ בירוּשת הגֵר כדי שלֹא יחזֹר לסוּרוֹ.
ואִם מִשבאוּ לִרשוּת הגֵר אסוּר.
23
ישראֵל שמכר יינוֹ לגוֹי:
פסק עד שלֹא מדד לוֹ דמיו מוּתרין,
שמִשפסק סמכה דעתוֹ,
וּמִשמשך קנה,
ויין נסך אינוֹ נעשה עד שיִגע בוֹ,
נִמצא בִשעת מכירה היה מוּתר; מדד לוֹ עד שלֹא פסק הדמים דמיו אסוּרין,
שהרי לֹא סמכה דעתוֹ אף על פי שמשך,
ונִמצא כשנגע עדין לֹא סמכה דעתוֹ לִקח,
ונאסר היין בִנגיעתוֹ,
והרי זה כמוֹכֵר סתם יינם.
24
במה דברים אמוּרים? בשמדד היִשראֵלי לכליוֹ.
אבל אִם מדד לִכלי הגוֹי אוֹ לִכלי ישראֵל שביד הגוֹי צריך לִקח את הדמים ואחר כך ימדֹד.
ואִם מדד ולֹא לקח דמים,
אף על פי שפסק דמיו אסוּרין,
שמִשיִגע לכלי נאסר כִסתם יינם.
25
הנוֹתֵן דינר לחנוני גוֹי,
ואמר לפוֹעלוֹ הגוֹי:
'לֵך וּשתֵה ואכֹל מִן החנוני,
ואני מחשֵב לך' הרי זה חוֹשֵש שמא ישתה יין,
שזה כמי שקנה לוֹ יין נסך והִשקהוּ.
וּכנגד זה בשביעית אסוּר,
כגוֹן שנתן דינר לחנוני ישראֵל עם הארץ,
ואמר לפוֹעלוֹ היִשראֵלי:
'לֵך ואכֹל,
ואני מחשֵב לך'.
ואִם אכל הפוֹעֵל דבר שאינוֹ מעוּשר אסוּר.
26
אבל אִם אמר להם:
'אִכלוּ וּשתוּ בדינר זה',
אוֹ שאמר להם:
'אִכלוּ וּשתוּ מִן החנוני ואני פוֹרֵע',
אף על פי שנִשתעבֵד,
הוֹאיל ולֹא נִתיחֵד שִעבוּדוֹ הרי זה מוּתר,
ואינוֹ חוֹשֵש לֹא מִשוּם יין נסך ולֹא מִשוּם שביעית ולֹא מִשוּם מעשֵר.
27
מלך שהיה מחלֵק יינוֹ לעם ולוֹקֵח מֵהן דמיו כפי מה שיִרצה אל יֹאמר אדם לגוֹי:
'הֵא לך מאתים זוּז והִכנֵס תחתי באוֹצר המלך' כדי שיִקח הגוֹי היין שכתבוֹ בשֵם ישראֵל ויתֵן הגוֹי הדמים למלך; אבל אוֹמֵר לוֹ:
'הֵא לך מאתים זוּז וּמלטֵני מִן האוֹצר'.
28
גוֹי שנגע ביינוֹ של ישראֵל לאנסוֹ מוּתר לִמכֹר אוֹתוֹ יין לאוֹתוֹ הגוֹי שאסרוֹ לבדוֹ,
שכיון שנִתכוֵּן זה הגוֹי להזיק ולאסֹר יינוֹ הרי זה כמי ששִברוֹ אוֹ שרפוֹ שחיב לשלֵם,
ונִמצאוּ הדמים שלוֹקֵח מִמנוּ דמי ההזֵק,
לֹא דמי המכירה.