1
יין שנִתנסֵך לעבוֹדה זרה אסוּר בהניה,
והשוֹתה מִמנוּ כל שהוּא לוֹקה מִן התוֹרה.
וכֵן האוֹכֵל כל שהוּא מִתִקרֹבת עבוֹדה זרה מִבשר אוֹ פֵרוֹת,
אפִלוּ מים ומלח,
האוֹכֵל מֵהן כל שהוּא לוֹקה,
שנאמר: "אשר חֵלב זבחימוֹ יֹאכֵלוּ ישתוּ יין נסיכם" .
2
יין שנִתנסֵך לה כזבח שקרב לה.
וכיון שאִסוּר זה מִשוּם עבוֹדה זרה הוּא אין לוֹ שִעוּר,
שנאמר בעבוֹדה זרה:
"ולֹא ידבק בידך מאוּמה מִן החֵרם" .
3
יין הגוֹים שאין אנוּ יוֹדעין אִם נִתנסֵך אוֹ לֹא נִתנסֵך,
והוּא הנִקרא סתם יינם אסוּר בהניה כיין שנִתנסֵך.
ודבר זה מִגזֵרת סוֹפרים הוּא.
והשוֹתה מִסתם יינם רביעית מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
4
וכל יין שנגע בוֹ הגוֹי אסוּר,
שמא נִסֵך אוֹתוֹ,
שמחשבת הגוֹי לעבוֹדה זרה.
הא למדת שיין ישראֵל שנגע בוֹ הגוֹי דינוֹ כִסתם יינם,
שהוּא אסוּר בהניה.
5
גוֹי שנגע ביין שלֹא בכוּנה,
וכֵן תינוֹק גוֹי שנגע ביין אסוּר בִשתיה וּמוּתר בהניה.
הלוֹקֵח עבדים מִן הגוֹים וּמלן וּטבלן מיד אינן מנסכין את היין,
ויין שיִגעוּ בוֹ מוּתר בִשתיה,
ואף על פי שעדין לֹא נהגוּ בדתי ישראֵל ולֹא פסקה עבוֹדה זרה מִפיהם.
6
בני השפחוֹת הגוֹיוֹת שנוֹלדוּ בִרשוּת ישראֵל וּמלוּ ועדין לֹא טבלוּ הגדוֹלים אוֹסרין היין כשיִגעוּ בוֹ,
והקטנים אינן אוֹסרין.
7
גֵר תוֹשב,
והוּא שקִבֵל עליו שבע מִצווֹת כמוֹ שבֵארנוּ יינוֹ אסוּר בִשתיה וּמוּתר בהניה.
וּמיחדין אצלוֹ יין,
ואין מפקידין אצלוֹ יין.
וכֵן כל גוֹי שאינוֹ עוֹבֵד עבוֹדה זרה,
כגוֹן אֵלוּ היִשמעֵאלים יינם אסוּר בִשתיה וּמוּתר בהניה,
וכֵן הוֹרוּ כל הגאוֹנים.
אבל הנוֹצרים עוֹבדי עבוֹדה זרה הֵם וּסתם יינם אסוּר בהניה.
8
כל מקוֹם שנֹאמר בעִנין זה שהיין אסוּר:
אִם היה הגוֹי שנאסר היין בִגללוֹ עוֹבֵד עבוֹדה זרה הרי הוּא אסוּר בהניה; ואִם אינוֹ עוֹבֵד עבוֹדה זרה הרי הוּא אסוּר בִשתיה בִלבד.
וכל מקוֹם שנֹאמר גוֹי סתם הרי זה עוֹבֵד עבוֹדה זרה.
9
אין מִתנסֵך לעבוֹדה זרה אלא יין שראוּי להִקרֵב על גבי המִזבֵח.
וּמִפני זה,
כשגזרוּ על סתם יינם וגזרוּ על כל יין שיִגע בוֹ הגוֹי שיִהיה אסוּר בהניה,
לֹא גזרוּ אלא על היין שראוּי להִתנסֵך.
לפיכך יין מבוּשל של ישראֵל שנגע בוֹ הגוֹי אינוֹ אסוּר,
וּמוּתר לִשתוֹתוֹ עִם הגוֹי בכוֹס אחד.
אבל יין מזוּג ויין שהִתחיל להחמיץ ואפשר שיִשתה,
אִם נגע בוֹ נאסר.
10
הוֹרוּ גאוֹני המערב שאִם נִתערֵב ביין ישראֵל מעט דבש אוֹ מעט שאֹר,
הוֹאיל ואינוֹ ראוּי למִזבֵח הרי הוּא כִמבוּשל אוֹ כשֵכר,
ואינוֹ מִתנסֵך,
וּמוּתר לִשתוֹתוֹ עִם הגוֹי.
11
מֵאימתי יֵאסֵר יין הגוֹים? מִשיִדרֹך וימשֵך היין,
אף על פי שלֹא ירד לבוֹר אלא עדין הוּא בגת הרי זה אסוּר.
לפיכך אין דוֹרכין עִם הנכרי בגת,
שמא יגע בידוֹ וינסֵך,
ואפִלוּ היה כפוּת.
ואין לוֹקחין מִמנוּ גת דרוּכה,
ואף על פי שעדין היין מעֹרב עִם החרצנים והזוּגין ולֹא ירד לבוֹר.
12
נכרי שדרך היין לישראֵל ולֹא נגע בוֹ,
והרי ישראֵל עוֹמֵד על גביו וישראֵל הוּא שכנסוֹ בחבית הרי זה אסוּר בִשתיה.
13
החֹמץ של גוֹים אסוּר בהניה,
מִפני שנעשה יין נסך קֹדם שיחמיץ.
:גוֹי שהיה דוֹרֵס ענבים בחבית,
אף על פי שהיין צף על גבי ידיו אין חוֹששין מִשוּם יין נסך.
היה אוֹכֵל מִן הסלים והוֹתיר כִסאה וּכסאתים וּזרקן לגת,
אף על פי שהיין מנתֵז על הענבים אינוֹ עוֹשה אוֹתוֹ יין נסך.
14
החרצנים והזוּגין של גוֹים אסוּרין בהניה כל שנים עשר חֹדש,
וּלאחר שנים עשר חֹדש כבר יבשוּ ולֹא נִשאר בהן לחלוּחית מוּתרין באכילה.
וכֵן שמרים של יין שיבשוּ לאחר שנים עשר חֹדש מוּתרין,
שהרי לֹא נִשאר בהן ריח יין,
והרי הֵן כעפר וכאדמה.
15
נוֹדוֹת הגוֹים וקנקניהם שהִכניסוּ בהן הגוֹים יינם אסוּר לִתֵן לתוֹכן יין עד שיישנן שנים עשר חֹדש,
אוֹ עד שיחזירן לאוּר עד שיִתרפה הזפת שעליהן,
אוֹ עד שיֵחמוּ,
אוֹ עד שיִתֵן לתוֹכן מים שלֹשה ימים מֵעֵת לעֵת,
וּמערה המים וּמחליף מים אחֵרים מֵעֵת לעֵת שלֹשה פעמים בִשלֹשת הימים,
בין שהיוּ הכֵלים שלהן בין שהיוּ של ישראֵל ושאלוּ אוֹתן והִכניסוּ בהן יינם.
ואִם נתן לתוֹכן יין קֹדם שיטהֵר אוֹתן הרי זה אסוּר בִשתיה.
16
וּמוּתר לִתֵן לתוֹכן שֵכר אוֹ ציר אוֹ מוּריס מיד,
ואינוֹ צריך לִכלוּם.
וּמוּתר לִתֵן היין לתוֹכן אחר שנוֹתֵן הציר אוֹ המוּריס,
שהמלח שוֹרפן.
17
הלוֹקֵח כֵלים חדשים שאינן מזוּפתין מִן הגוֹים נוֹתֵן לתוֹכן יין מיד,
ואינוֹ חוֹשֵש שמא נתנוּ בהן יין נסך.
ואִם היוּ מזוּפתין מדיחן,
ואף על פי שהֵן חדשים.
וכֵן כלי שנתנוּ בוֹ יין נסך ואין מכניסוֹ לקיוּם,
כגוֹן כלי שחוֹסֵף בוֹ אוֹ המשפֵך וכיוֹצֵא בהן משכשכוֹ במים ודיוֹ.
18
וכֵן כוֹס של חרס ששתה בוֹ הגוֹי אסוּר לִשתוֹת בוֹ פעם רִאשוֹנה וּשניה,
וּשלישית מוּתר,
שכבר הלכוּ צִחצוּחי היין שבוֹ.
והוּא שהיה מצוּפה באבר כדרך שהיוֹצרין עוֹשין אוֹ שהיה מזוּפת.
אבל של חרס צריך הדחה.
19
כלי חרש השוּעים באבר שנִשתמשוּ בהן ביין נסך:
אִם היוּ לבנים אוֹ אדוּמין אוֹ שחֹרים מוּתרין; ואִם היוּ ירוּקין אסוּרין,
מִפני שהֵן בוֹלעין.
ואִם יֵש בהם מקוֹם מגוּלה של חרס בין לבנים בין ירוּקין אסוּרין,
מִפני שהֵן בוֹלעין.
ויֵראה לי שאין הדבר אלא בשכנסוֹ בהן לקיוּם.
אבל אִם לֹא כנסוֹ בהן לקיוּם מדיחן וּמוּתרין,
ואפִלוּ הֵן של חרש.
20
גת של אבן ושל עֵץ שדרך בהן הגוֹי,
אוֹ גת של אבן שזִפתה הגוֹי אף על פי שלֹא דרך בהן מדיחן במים וּבאֵפר ארבעה פעמים ודוֹרֵך בהן.
ואִם היתה בהן לחלוּחית מקדים האֵפר למים,
ואִם לאו מקדים המים.
21
גת של אבן מזוּפפת שדרך בה הגוֹי,
אוֹ גת של עֵץ זפוּתה אף על פי שלֹא דרך בה צריך לִקלֹף את הזפת.
ואִם ישנה שנים עשר חֹדש אוֹ נתן בה מים שלֹשה ימים מֵעֵת לעֵת אינוֹ צריך לִקלֹף,
לֹא תִהיה הגת חמוּרה מִן הקנקנים; לֹא נאמר 'יקלֹף' אלא להתירה מיד.
22
גת של חרש,
אף על פי שקלף את הזפת אסוּר לִדרֹך בה מיד,
עד שיחֵם אוֹתה באֵש עד שיִרפה הזפת.
ואִם ישנה אוֹ נתן בה מים שלֹשה ימים מוּתרת,
כמוֹ שבֵארנוּ.
23
משמרת של יין של גוֹים:
אִם היתה של שֵער מדיחה וּמשמֵר בה; ואִם היתה של צמר מדיחה במים וּבאֵפר ארבעה פעמים וּמניחה עד שתִנגֵב,
וּמשמֵר בה; ואִם היתה של שֵש מישנה שנים עשר חֹדש.
ואִם יֵש בה קשרים מתירן.
:וכֵן כלי חֵלף והוּצין וכיוֹצֵא בהן מִקפיפוֹת שדוֹרכין בהן היין:
אִם היוּ תפוּרין בחבלים מדיחן; ואִם היוּ אחוּזוֹת זוֹ בזוֹ בסִבוּך קשה מדיחן באֵפר וּבמים ארבעה פעמים וּמנגבן,
וּמִשתמֵש בהן; ואִם היוּ תפוּרוֹת בפִשתן מישנן שנים עשר חֹדש.
ואִם היה בהן קשרים מתירן.
24
כלי הגת שדרך בהן הנכרי יין נסך,
כיצד מטהרין אוֹתן כדי שיִדרֹך בהן היִשראֵלי? הדפין והעדשים והלוּלבין מדיחן; העקלים של נסרים ושל בצבוּץ מנגבן; של שיפה ושל גמי מישנן שנים עשר חֹדש; ואִם רצה לטהרן מיד מגעילן ברוֹתחין אוֹ חוֹלטן במי זיתים אוֹ מניחן תחת צִנוֹר שמימיו מקלחין אוֹ במעין שמימיו רוֹדפין שתים עשרֵה שעוֹת,
ואחר כך יוּתרוּ.
25
בִזמן שהיתה ארץ ישראֵל כוּלה לישראֵל,
היוּ לוֹקחין היין מִכל אדם מיִשראֵל ואין חוֹששין לוֹ,
וּבחוּצה לארץ לֹא היוּ לוֹקחין היין מִכל אדם מיִשראֵל,
אלא מֵאדם שהוּחזק בכשרוּת.
וּבזמן הזה אין לוֹקחין יין בכל מקוֹם,
אלא מֵאדם שהוּחזק בכשרוּת,
וכֵן הבשר והגבינה וחתיכת דג שאין בה סימן,
כמוֹ שבֵארנוּ.
26
המִתארֵח אֵצל בעל הבית בכל מקוֹם וּבכל זמן,
והֵביא לוֹ יין אוֹ בשר אוֹ גבינה וחתיכת דג הרי זה מוּתר,
ואינוֹ צריך לִשאוֹל עליו,
אף על פי שאינוֹ מכירוֹ אלא יוֹדֵע שהוּא יהוּדי בִלבד.
ואִם הוּחזק שאינוֹ כשֵר ולֹא מדקדֵק בִדברים אֵלוּ אסוּר להִתארֵח אצלוֹ; ואִם עבר ונִתארח אצלוֹ אינוֹ אוֹכֵל בשר ולֹא שוֹתה יין על פיו,
עד שיעיד לוֹ אדם כשֵר עליהן.