1
בשר בחלב אסוּר לבשלוֹ ואסוּר לאכלוֹ מִן התוֹרה,
ואסוּר בהניה,
וקוֹברין אוֹתוֹ,
ואפרוֹ אסוּר כאֵפר כל הנִקברין.
וּמִשיבשֵל מֵהן כזית לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תבשֵל גדי בחלֵב אִמוֹ" .
וכֵן האוֹכֵל כזית מִשניהן,
מִן הבשר והחלב שנִתבשלוּ כאחד לוֹקה,
ואף על פי שלֹא בִשֵל.
2
לֹא שתק הכתוּב מִלאסֹר האכילה אלא מִפני שאסר הבִשוּל,
כלוֹמר ואפִלוּ בִשוּלוֹ אסוּר,
ואין צריך לוֹמר אכילתוֹ,
כמוֹ ששתק מִלאסֹר הבת מֵאחר שאסר בת הבת.
3
אין אסוּר מִן התוֹרה אלא בשר בהֵמה טהוֹרה בחלֵב בהֵמה טהוֹרה,
שנאמר: "לֹא תבשֵל גדי בחלֵב אִמוֹ" .
וּגדי הוּא כוֹלֵל ולד השוֹר וּולד השה וּולד העֵז,
עד שיִפרֹט ויֹאמר "גדי עִזים".
ולֹא נאמר "גדי בחלֵב אִמוֹ",
אלא שדִבֵר הכתוּב בהֹוה.
:אבל בשר בהֵמה טהוֹרה שבִשלוֹ בחלֵב בהֵמה טמֵאה,
אוֹ בשר בהֵמה טמֵאה שבִשלוֹ בחלֵב בהֵמה טהוֹרה מוּתר לבשֵל וּמוּתר בהניה,
ואין חיבין על אכילתוֹ מִשוּם בשר בחלב.
4
וכֵן בשר חיה ועוֹף,
בין בחלֵב בהֵמה בין בחלֵב חיה אינוֹ אסוּר באכילה מִן התוֹרה,
לפיכך מוּתר לבשלוֹ וּמוּתר בהניה; ואסוּר באכילה מִדִברי סוֹפרים,
כדי שלֹא יפשטוּ העם ויבֹאוּ לידי אִסוּר בשר בחלב של תוֹרה ויֹאכלוּ בשר טהוֹרה בחלֵב טהוֹרה,
שהרי אין משמע הכתוּב אלא גדי בחלֵב אִמוֹ ממש,
לפיכך אסרוּ כל בשר בחלב.
5
דגים וחגבים מוּתר לאכלן בחלב.
והשוֹחֵט עוֹף ונִמצא בוֹ ביצים גמוּרוֹת מוּתר לאכלן בחלב.
6
בשר המעוּשן והמבוּשל בחמי טבריה וכיוֹצֵא בהן אין לוֹקין עליו.
וכֵן המבשֵל בשר במי חלב אוֹ בחלֵב מֵתה אוֹ בחלֵב זכר אוֹ שבִשֵל דם בחלב פטוּר,
ואינוֹ לוֹקה על אכילתוֹ מִשוּם בשר בחלב.
אבל המבשֵל בשר מֵתה אוֹ חֵלב וכיוֹצֵא בהן בחלב לוֹקה על בִשוּלוֹ ואינוֹ לוֹקה על אכילתוֹ מִשוּם בשר בחלב,
שאין אִסוּר בשר בחלב חל על אִסוּר נבֵלה אוֹ אִסוּר חֵלב,
שאין כאן לֹא אִסוּר כוֹלֵל ולֹא אִסוּר מוֹסיף ולֹא אִסוּר בת אחת.
7
המבשֵל שליל בחלב חיב,
וכֵן האוֹכלוֹ.
אבל המבשֵל שִליה אוֹ עוֹר וגידים ועצמוֹת ועִקרי קרנים וּטלפים הרכים בחלב פטוּר,
וכֵן האוֹכלן פטוּר.
8
בשר שנפל לתוֹך החלב אוֹ חלב שנפל לתוֹך הבשר ונִתבשֵל עִמוֹ שִעוּרוֹ בנוֹתֵן טעם.
כיצד? חתיכה של בשר שנפלה לִקדֵרה רוֹתחת של חלב,
טוֹעֵם הגוֹי את הקדֵרה:
אִם אמר שיֵש בה טעם בשר אסוּרה; ואִם לאו מוּתרת,
ואוֹתה חתיכה אסוּרה.
במה דברים אמוּרים? שקדם והוֹציא את החתיכה קֹדם שתִפלֹט חלב שבלעה.
אבל אִם לֹא סִלֵק משערין אוֹתה בשִשים,
מִפני שהחלב שנִבלע בה ונאסר יצא ונִתערֵב עִם שאר החלב.
9
נפל חלב לתוֹך קדֵרה של בשר טוֹעמין את החתיכה שנפל עליה חלב:
אִם אין בה טעם חלב הכֹל מוּתר; ואִם יֵש בחתיכה טעם חלב,
אף על פי שאִם תִסחֵט החתיכה לֹא ישאֵר בה טעם,
הוֹאיל ויֵש בה עתה טעם חלב נאסרה אוֹתה חתיכה.
וּמשערין בכוּלה:
אִם היה בכל שיֵש בקדֵרה מִן החתיכוֹת והירק והמרק והתבלין כדי שתִהיה חתיכה זוֹ אחד מִשִשים מִן הכֹל החתיכה אסוּרה,
והשאר מוּתר.
10
במה דברים אמוּרים? בשלֹא נִעֵר את הקדֵרה בתחִלה כשנפל החלב אלא לבסוֹף,
ולֹא כִסה.
אבל אִם נִעֵר מִתחִלה ועד סוֹף אוֹ שכִסה מִשעת נפילה עד סוֹף הרי זה בנוֹתֵן טעם.
וכֵן אִם נפל חלב לתוֹך המרק,
אוֹ לתוֹך החתיכוֹת ולֹא נוֹדע לאיזוֹ חתיכה נפל נוֹעֵר את הקדֵרה כוּלה עד שיִתערֵב הכֹל:
אִם יֵש בקדֵרה כוּלה טעם חלב אסוּרה; ואִם לאו מוּתרת.
:אִם לֹא נִמצא גוֹי שיִטעֹם ונִסמֹך עליו משערין בשִשים,
בין בשר לתוֹך חלב בין חלב לתוֹך בשר:
אחד מִשִשים מוּתר; פחוֹת מִשִשים אסוּר.
11
קדֵרה שבִשֵל בה בשר לֹא יבשֵל בה חלב.
ואִם בִשֵל בנוֹתֵן טעם.
12
הכחל אסוּר מִדִברי סוֹפרים,
שאין בשר שנִתבשֵל בחלֵב שחוּטה אסוּר מִן התוֹרה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
הכחל שקרעוֹ וּמֵרֵק החלב שבוֹ מוּתר לִצלוֹתוֹ וּלאכלוֹ.
ואִם קרעוֹ שתי ועֵרב וטחוֹ בכֹתל עד שלֹא נִשאר בוֹ לחלוּחית חלב מוּתר לבשלוֹ עִם הבשר.
וּכחל שלֹא קרעוֹ,
בין של קטנה שלֹא הֵניקה בין של גדוֹלה אסוּר לבשלוֹ.
ואִם עבר וּבִשלוֹ בִפני עצמוֹ מוּתר לאכלוֹ.
ואִם בִשלוֹ עִם בשר אחֵר משערין אוֹתוֹ בשִשים,
וּכחל מִן המִנין.
13
כיצד? אִם היה הכֹל עִם הכחל כמוֹ שִשים בכחל הכחל אסוּר,
והשאר מוּתר.
ואִם היה בפחוֹת מִשִשים הכֹל אסוּר.
וּבין כך וּבין כך,
אִם נפל לִקדֵרה אחרת אוֹסֵר אוֹתה,
וּמשערין בוֹ בשִשים כרִאשוֹנה,
שהכחל עצמוֹ שנִתבשֵל נעשה כחתיכה האסוּרה.
ואין משערין בוֹ אלא כמוֹת שהוּא בעֵת שנִתבשֵל,
לֹא כמוֹת שהיה בשעה שנפל.
14
אין צוֹלין את הכחל שחתכוֹ,
למעלה מִן הבשר בשפוּד.
ואִם צלהוּ הכֹל מוּתר.
15
קֵבה שבִשלה בחלב שבה מוּתרת,
שאינוֹ חלב אלא הרי הוּא כטִנוֹפוֹת,
שהרי ישתנה במֵעים.
16
אסוּר להעמיד הגבינה בעוֹר הקֵבה של שחוּטה.
ואִם העמיד טוֹעֵם את הגבינה:
אִם יֵש בה טעם בשר אסוּרה; ואִם לאו מוּתרת,
מִפני שהמעמיד,
דבר המוּתר הוּא,
שקֵבת שחוּטה היא,
ואין כאן אלא אִסוּר בשר בחלב ששִעוּרוֹ בנוֹתֵן טעם.
:אבל המעמיד בעוֹר קֵבת נבֵלה וּטרֵפה וּבהֵמה טמֵאה,
הוֹאיל והמעמיד דבר האסוּר בִפני עצמוֹ נאסרה הגבינה מִשוּם נבֵלה,
לֹא מִשוּם בשר בחלב.
וּמִפני חשש זה אסרוּ גבינת הגוֹים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
17
הבשר לבדוֹ מוּתר,
והחלב לבדוֹ מוּתר,
וּבהִתערֵב שניהן על ידי בִשוּל יֵאסרוּ שניהן.
במה דברים אמוּרים? שנִתבשלוּ שניהן כאחד אוֹ שנפל חם לתוֹך חם אוֹ צוֹנֵן לתוֹך חם.
אבל אִם נפל אחד מִשניהן והוּא חם,
לתוֹך השֵני והוּא צוֹנֵן קוֹלֵף הבשר כוּלוֹ שנגע בוֹ החלב,
ואוֹכֵל השאר.
ואִם נפל צוֹנֵן לתוֹך צוֹנֵן מֵדיח החתיכה ואוֹכלה.
:לפיכך מוּתר לִצרֹר בשר וּגבינה במִטפחת אחת,
והוּא שלֹא יגעוּ זה בזה.
ואִם נגעוּ מֵדיח הבשר וּמֵדיח הגבינה,
ואוֹכֵל.
18
מליח שאינוֹ נאכל מֵחמת מִלחוֹ הרי הוּא כרוֹתֵח.
ואִם נאכל כמוֹת שהוּא,
כמוֹ הכוּתח אינוֹ כרוֹתֵח.
19
עוֹף שחוּט שנפל לחלב אוֹ לכוּתח שיֵש בוֹ חלב:
אִם חי הוּא מדיחוֹ,
וּמוּתר; ואִם צלי קוֹלפוֹ.
ואִם היוּ בוֹ פלחים פלחים אוֹ שהיה מתוּבל בִתבלין ונפל לחלב אוֹ לכוּתח הרי זה אסוּר.
20
אסוּר להעלוֹת העוֹף עִם הגבינה על השוּלחן שהוּא אוֹכֵל עליו,
גזֵרה מִשוּם הרגֵל עבֵרה,
שמא יֹאכל זה עִם זה,
אף על פי שהעוֹף בחלב אסוּר מִדִברי סוֹפרים.
21
שני אכסנאין שאינן מכירין זה את זה אוֹכלין על שוּלחן אחד,
זה בשר וזה גבינה,
מִפני שאין זה לִבוֹ גס בזה כדי שיֹאכל עִמוֹ.
22
אין לשין את העִסה בחלב; ואִם לש כל הפת אסוּרה מִפני הרגֵל עבֵרה,
שמא יֹאכל בה בשר.
ואין שטין את התנוּר באליה; ואִם שט כל הפת אסוּרה עד שיסיק את התנוּר,
שמא יֹאכל בה חלב.
ואִם שִנה בצוּרת הפת עד שתִהיה נִכרת,
כדי שלֹא יֹאכל בה לֹא בשר ולֹא חלב הרי זה מוּתר.
23
פת שאפיה עִם הצלי,
ודגים שצלאן עִם הבשר אסוּר לאכלן בחלב.
:קערה שאכלוּ בה בשר וּבִשלוּ בה דגים אוֹתן הדגים מוּתר לאכלן בכוּתח.
24
סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנוֹן וכיוֹצֵא בוֹ מִדברים החריפין אסוּר לאכלן בכוּתח.
אבל אִם חתך בה קִשוּת אוֹ אבטיח גוֹרֵד מקוֹם החתך,
ואוֹכֵל השאר בחלב.
25
אין מניחין כד של מלח בצד כד של כמך,
מִפני שהוּא שוֹאֵב מִמנוּ,
ונִמצא מבשֵל הבשר במלח זה שיֵש בוֹ טעם החלב.
אבל מניח כד החֹמץ בצד כד הכמך,
שאין החֹמץ שוֹאֵב מִמנוּ.
26
מי שאכל גבינה אוֹ חלב תחִלה מוּתר לאכֹל אחריו בשר מיד,
וצריך שידיח ידיו ויקנֵח פיו בין הגבינה וּבין הבשר.
וּבמה יקנֵח פיו? בפת אוֹ בפֵרוֹת שלוֹעסן וּבוֹלען אוֹ פוֹלטן.
וּבכֹל מקנחין את הפה,
חוּץ מִתמרים אוֹ קמח אוֹ ירקוֹת,
שאין אֵלוּ מקנחין יפה.
27
במה דברים אמוּרים? בִבשר בהֵמה אוֹ חיה.
אבל אִם אכל בשר עוֹף אחר שאכל הגבינה אוֹ החלב אינוֹ צריך לֹא קִנוּח הפה ולֹא נטילת ידים.
28
מי שאכל בשר בתחִלה,
בין בשר בהֵמה בין בשר עוֹף לֹא יֹאכל אחריו חלב עד ישהה ביניהן כדי שִעוּר סעוּדה אחרת,
והוּא כמוֹ שֵש שעוֹת,
מִפני הבשר של בין השִנים שאינוֹ סר בקִנוּח.