1
האוֹכֵל כזית חֵלב:
במֵזיד חיב כרֵת; בשוֹגֵג מֵביא חטאת קבוּעה.
וּבפֵרוּש בתוֹרה שאינוֹ חיב אלא על שלֹשה מיני בהֵמה טהוֹרה בִלבד,
שנאמר: "כל חֵלב שוֹר וכשב ועֵז לֹא תֹאכֵלוּ" ,
בין שאכל מֵחֵלב שחוּטה בין שאכל מֵחֵלב נבֵלה וּטרֵפה שלהן.
אבל שאר בהֵמה וחיה,
בין טמֵאה בין טהוֹרה חלבה כִבשרה.
וכֵן נֵפל של שלֹשה מיני בהֵמה טהוֹרה חלבוֹ כִבשרוֹ,
והאוֹכֵל מֵחלבוֹ כזית לוֹקה מִשוּם אוֹכֵל נבֵלה.
2
האוֹכֵל מֵחֵלב נבֵלה וּטרֵפה חיב מִשוּם אוֹכֵל חֵלב וּמִשוּם אוֹכֵל נבֵלה וּטרֵפה.
מִתוֹך שנוֹסף האִסוּר בִבשרה,
שהיה מוּתר,
נוֹסף על החֵלב,
וּלפיכך לוֹקה שתים.
3
השוֹחֵט בהֵמה וּמצא בה שליל כל חלבוֹ מוּתר,
ואפִלוּ מצאוֹ חי,
מִפני שהוּא כאֵבר מִמנה.
ואִם שלמוּ לוֹ חדשיו וּמצאוֹ חי,
אף על פי שלֹא הִפריס על הקרקע ואינוֹ צריך שחיטה חלבוֹ אסוּר,
וחיבין עליו כרֵת,
וּמוֹציאין מִמנוּ כל החוּטין והקרוּמוֹת האסוּרוֹת כִשאר הבהֵמוֹת.
4
הוֹשיט ידוֹ לִמעי הבהֵמה וחתך מֵחֵלב העוּבר שכלוּ לוֹ חדשיו והוֹציאוֹ הרי זה חיב עליו כאִלוּ חתכוֹ מֵחֵלב האֵם עצמה,
שהחדשים הֵן הגוֹרמין לאִסוּר החֵלב.
5
שלֹשה חלבים הֵן שחיבין עליהן כרֵת:
חֵלב שעל הקרב,
ושעל שתי הכליוֹת,
ושעל הכסלים.
אבל האליה מוּתרת באכילה; לֹא נִקרֵאת חֵלב אלא לעִנין קרבן בִלבד,
כמוֹ שנִקראוּ 'חלבים' כליוֹת ויוֹתרת הכבֵד לעִנין קרבן,
כמוֹ שאתה אוֹמֵר:
"חֵלב הארץ" ו"חֵלב כִליוֹת חִטה" ,
שהוּא טוּבם.
וּלפי שמרימין דברים אֵלוּ מִן הקרבן לִשרֵפה לשֵם נִקראוּ חֵלב,
שאין שם דבר טוֹב אלא המוּרם לשֵם,
וּלכך נאמר בִתרוּמת מעשֵר:
"בהרימכם את חלבוֹ מִמנוּ" .
6
חֵלב שעל המסוֹס ושעל בית הכוֹסוֹת הוּא החֵלב שעל הקרב.
וחֵלב שבעִקרי הירֵכוֹת מִבִפנים חיבין עליו כרֵת,
והוּא חֵלב שעל הכסלים.
ויֵש שם חֵלב על הקֵבה עקֹם כמוֹ קשת,
והוּא האסוּר,
וחוּט משוּך כמוֹ יתר,
והוּא מוּתר.
וחוּטין שבחֵלב אסוּרין,
ואין חיבין עליהן כרֵת.
7
חֵלב שהבשר חוֹפה אוֹתוֹ מוּתר,
שעל הכסלים אסר הכתוּב,
לֹא שבתוֹך הכסלים.
וכֵן חֵלב שעל הכליוֹת נאסר,
לֹא שבתוֹך הכליוֹת.
ואף על פי כֵן נוֹטֵל אדם לֹבן שבתוֹך הכוּליה ואחר כך אוֹכֵל אוֹתה,
ואינוֹ צריך לחטֵט אחריו.
8
יֵש כמוֹ שתי פתילוֹת של חֵלב בעִקרי המתנים סמוּך לרֹאש הירֵך; כשהבהֵמה חוֹיה חֵלב זה נִראה במֵעים,
וּכשתמוּת ידבק הבשר בבשר ויתכסה חֵלב זה,
ואינוֹ נִראה עד שיִתפרֵק הבשר מִן הבשר.
ואף על פי כֵן הרי זה אסוּר,
שאין זה חֵלב שהבשר חוֹפה אוֹתוֹ.
וכל מקוֹם שתִמצא בוֹ החֵלב תחת הבשר,
והבשר מקיף אוֹתוֹ מִכל סביביו ולֹא יֵראה עד שיִקרע הבשר הרי זה מוּתר.
9
חֵלב הלֵב וחֵלב המֵעים,
והֵן הדקין המלוּפפין כוּלן מוּתרין,
והרי הֵן כשוּמן שהוּא מוּתר,
חוּץ מֵרֹאש המעי הסמוּך לקֵבה,
שהוּא תחִלת בני מֵעים,
שצריך לִגרֹד החֵלב שעליו,
וזה הוּא חֵלב שעל הדקין שאסוּר.
ויֵש מִן הגאוֹנים שיֹאמר שרֹאש המעי הזה שצריך לגרדוֹ,
הוּא המעי שיוֹצֵא בוֹ הרעי,
שהוּא סוֹף המֵעים.
10
יֵש בגוּף הבהֵמה חוּטין וּקרוּמוֹת שהֵן אסוּרין,
מֵהן מִשוּם חֵלב וּמֵהן מִשוּם דם.
וכל חוּט אוֹ קרוּם שהוּא אסוּר מִשוּם "כל דם לֹא תֹאכֵלוּ" צריך לנטלוֹ,
ואחר כך ימלֹח ויבשֵל הבשר כמוֹ שאמרנוּ.
ואִם חתכוֹ וּמלחוֹ אינוֹ צריך לנטלוֹ,
ואִם לצלי הוּא אינוֹ צריך לנטלוֹ.
וכל חוּט אוֹ קרוּם שהוּא אסוּר מִשוּם "כל חֵלב",
בין לצלי בין לבִשוּל צריך לנטלוֹ מִן הבהֵמה.
11
חמִשה חוּטין יֵש בכסלים,
שלֹשה מִן הימין וּשנים מִן השמֹאל.
השלֹשה שמִן הימין מִתפצֵל כל אחד מֵהן לִשנים שנים,
והשנים שמִן השמֹאל מִתפצלין לִשלֹשה שלֹשה,
וכוּלן מִשוּם חֵלב.
וחוּטי הטחוֹל וחוּטי הכליוֹת מִשוּם חֵלב.
:וכֵן קרוּם שעל הטחוֹל וּקרוּם שעל הכסלים וּקרוּם שעל הכליוֹת אסוּרין מִשוּם חֵלב.
וּקרוּם שעל דד הטחוֹל חיבין עליו כרֵת,
וּשאר הקרוּם אסוּר,
ואין חיבין עליו.
12
וּשני קרוּמוֹת יֵש לכוּליה:
העליוֹן חיבין עליו כרֵת כחֵלב שעל הכוּליה; והתחתוֹן הרי הוּא כִשאר קרוּמוֹת וחוּטין שהֵן אסוּרין,
ואין בהן כרֵת.
13
חוּטי הלֵב וחוּטי היד וחוּטי העֹקץ וחוּטי הלחי התחתוֹן שבצד הלשוֹן מִכאן וּמִכאן,
וכֵן החוּטין הדקין שהֵן בתוֹך הלֵב הדקין כמוֹ בית עכביש מסוּבכין זה בזה,
וּקרוּם שעל המֹח שבקדקֹד וּקרוּם שעל הביצים הכֹל אסוּרין מִשוּם דם.
14
ביצי גדי אוֹ טלה שלֹא הִשלים שלֹשים יוֹם מוּתר לבשלן בלֹא קליפה.
לאחר שלֹשים יוֹם:
אִם נִראוּ בהן חוּטין דקין אדוּמין בידוּע שהלך בהן הדם,
ולֹא יבשֵל עד שיִקלֹף אוֹ עד שיחתֹך וימלֹח כמוֹ שבֵארנוּ; ואִם עדין לֹא נִראוּ בהן החוּטין האדוּמין מוּתרין.
15
וכל בני מֵעים שהמאכל סוֹבֵב בחללן אין מחזיקין בהן דם.
16
יֵראה לי שכל אֵלוּ החוּטין והקרוּמוֹת אִסוּרן מִדִברי סוֹפרים.
ואִם תֹאמר שהֵן אסוּרין מִן התוֹרה בִכלל "כל חֵלב וכל דם" אין לוֹקין עליהן אלא מכת מרדוּת,
ויהיוּ כחצי שִעוּר,
שהוּא אסוּר מִן התוֹרה ואין לוֹקין עליו.
17
אין מוֹלחין חלבים עִם הבשר,
ולֹא מדיחין חלבים עִם בשר.
וסכין שחתך בה חלבים לֹא יחתֹך בה בשר,
וּכלי שהֵדיח בוֹ חלבים לֹא ידיח בוֹ בשר.
לפיכך צריך הטבח להתקין שלֹש סכינין:
אחת ששוֹחֵט בה,
ואחת שמחתֵך בה בשר,
ואחת שמחתֵך בה חלבים.
18
ואִם דרך אוֹתוֹ המקוֹם שידיח הטבח הבשר בחנוּת צריך להתקין שני כֵלים של מים:
אחד שמֵדיח בוֹ בשר,
ואחד שמֵדיח בוֹ חלבים.
19
ואסוּר לטבח לִפרֹס חֵלב הכסלים על הבשר כדי לנאוֹתוֹ,
שהקרוּם שעל החֵלב דק ויתמעֵך ביד הטבח,
ויזוּב החֵלב ויבלע בבשר.
וכל הדברים האֵלוּ אסוּר לעשוֹתן,
ואִם נעשוּ לֹא נאסר הבשר.
ואין מכין את העוֹשה,
אלא מלמדין אוֹתוֹ שלֹא יעשה.
20
וכֵן אין מוֹלחין את הבשר קֹדם שיסיר מִמנוּ הקרוּמוֹת והחוּטין האסוּרין.
ואִם מלח מסירן אחר שנִמלחוּ.
ואפִלוּ היה בהן גיד הנשה מסירוֹ אחר שנִמלח,
וּמבשֵל.
21
וטבח שדרכוֹ לנקוֹת הבשר,
ונִמצא אחריו חוּט אוֹ קרוּם מלמדין אוֹתוֹ וּמזהירין אוֹתוֹ שלֹא יזלזֵל באִסוּרין.
:אבל אִם נִמצא אחריו חֵלב:
אִם היה כשעוֹרה מעבירין אוֹתוֹ; ואִם נִמצא אחריו כזית חֵלב,
אפִלוּ בִמקוֹמוֹת הרבֵה מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת וּמעבירין אוֹתוֹ,
מִפני שהטבח נאמן על החֵלב.