1
מִפי השמוּעה למדוּ שזה שנאמר בתוֹרה:
"לֹא תֹאכל הנפש עִם הבשר" לאסֹר אֵבר שנחתך מִן החי.
ועל אֵבר מִן החי נאמר לנֹח:
"אך בשר בנפשוֹ דמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" .
ואִסוּר אֵבר מִן החי נוֹהֵג בִבהֵמה חיה ועוֹף,
בטהוֹרים, אבל לֹא בטמֵאים.
2
אחד אֵבר שיֵש בוֹ בשר וגידים ועצמוֹת כגוֹן היד והרגל,
ואחד אֵבר שאין בוֹ עצם כגוֹן הלשוֹן והביצים והטחוֹל והכליוֹת והחֵלב,
וכיוֹצֵא בהן.
אלא שהאֵבר שאין בוֹ עצם,
בין שחתך כוּלוֹ בין שחתך מִקצתוֹ הרי זה אסוּר מִשוּם אֵבר מִן החי; והאֵבר שיֵש בוֹ עצם אינוֹ חיב עליו מִשוּם אֵבר מִן החי עד שיִפרֹש כִבריתוֹ,
בשר וגידים ועצמוֹת.
אבל אִם פֵרֵש מִן החי הבשר בִלבד חיב עליו מִשוּם טרֵפה,
כמוֹ שבֵארנוּ,
לֹא מִשוּם אֵבר מִן החי.
3
האוֹכֵל כזית מִן אֵבר מִן החי לוֹקה.
ואפִלוּ אכל אֵבר שלֵם:
אִם יֵש בוֹ כזית חיב; פחוֹת מִכזית פטוּר.
חתך מִן האֵבר כִבריתוֹ,
בשר וגידים ועצמוֹת,
כזית, ואכלוֹ לוֹקה,
ואף על פי שאין בוֹ בשר אלא כל שהוּא.
אבל אִם הִפריד האֵבר אחר שתלשוֹ מִן החי,
והִפריש הבשר מִן הגידים וּמִן העצמוֹת אינוֹ לוֹקה עד שיֹאכל כזית מִן הבשר לבדוֹ,
ואין העצמוֹת והגידין מִצטרפין בוֹ לכזית,
מֵאחר ששִנה בריתוֹ.
4
חִלקוֹ לאֵבר זה ואכלוֹ מעט מעט:
אִם יֵש במה שאכל כזית בשר חיב; ואִם לאו פטוּר.
לקח מִן האֵבר כזית כִבריתוֹ,
בשר וגידים ועצמוֹת,
ואכלוֹ, אף על פי שנחלק בפיו בִפנים קֹדם שיִבלענוּ חיב.
5
תלש אֵבר מִן החי,
ונִטרפה בִנטילתוֹ,
ואכלוֹ חיב שתים:
מִשוּם אֵבר מִן החי וּמִשוּם טרֵפה,
שהרי שני האִסוּרין באין כאחת.
וכֵן התוֹלֵש חֵלב מִן החי ואכלוֹ לוֹקה שתים:
מִשוּם אֵבר מִן החי וּמִשוּם חֵלב.
תלש חֵלב מִן הטרֵפה ואכלוֹ לוֹקה שלֹש.
6
בשר המדוּלדל בבהֵמה ואֵבר המדוּלדל בה:
אִם אינוֹ יכוֹל לחזֹר ולִחיוֹת,
אף על פי שלֹא פֵרֵש אלא אחר שנִשחטה אסוּר,
ואין לוֹקין עליו; ואִם מֵתה הבהֵמה רוֹאין אוֹתוֹ כאִלוּ נפל מֵחיים,
לפיכך לוֹקין עליו מִשוּם אֵבר מִן החי.
אבל היכוֹל לחזֹר ולִחיוֹת,
אִם נִשחטה הבהֵמה הרי זה מוּתר.
7
שמט אֵבר אוֹ מעכוֹ אוֹ דכוֹ,
כגוֹן הביצים שמעך אוֹתן אוֹ נִתקן הרי זה אינוֹ אסוּר מִן התוֹרה,
שהרי יֵש בוֹ מִקצת חיים וּלפיכך אין מסריח.
ואף על פי כֵן אסוּר לאכלוֹ מִמִנהג שנהגוּ כל ישראֵל מִקֹדם,
שהרי הוּא דוֹמה לאֵבר מִן החי.
8
עצם שנִשבר:
אִם היה הבשר אוֹ העוֹר חוֹפה רֹב עביוֹ של עצם הנִשבר ורֹב הקֵף השבר הרי זה מוּתר; ואִם יצא העצם לחוּץ הרי האֵבר אסוּר.
וּכשיִשחֹט הבהֵמה אוֹ העוֹף,
יחתֹך מִמקוֹם השבר וישליכוֹ,
והשאר מוּתר.
:נִשבר העצם והיה הבשר חוֹפה את רוּבוֹ,
אבל היה אוֹתוֹ בשר מרוּסס,
אוֹ נִתאכֵל כבשר שהרוֹפֵא גוֹרדוֹ,
אוֹ שהיה מִתלקֵט הרֹב מִמקוֹמוֹת הרבֵה,
אוֹ שהיה הבשר שעליו נקבים נקבים,
אוֹ שנִסדק הבשר,
אוֹ שנִקדר כמין טבעת,
אוֹ שנִגרד הבשר מִלמעלה עד שלֹא נִשאר מִן הבשר אלא כִקלִפה,
אוֹ שנִתאכֵל הבשר מִלמטה מֵעל העצם שנִשבר עד שנִמצא הבשר החוֹפה אינוֹ נוֹגֵע בעצם בכל אֵלוּ מוֹרין לאִסוּר עד שיִתרפֵא הבשר.
ואִם אכל מִכל אֵלוּ מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
9
המוֹשיט ידוֹ לִמעי הבהֵמה וחתך מִן הטחוֹל וּמִן הכליוֹת וכיוֹצֵא בהן,
והִניח החתיכוֹת בתוֹך מֵעיה ואחר כך שחטה הרי אוֹתן החתיכוֹת אסוּרוֹת מִשוּם אֵבר מִן החי,
ואף על פי שהוּא בתוֹך מֵעיה.
אבל אִם חתך מִן העוּבר שבמֵעיה ולֹא הוֹציאוֹ,
ואחר כך שחטה הרי חתיכוֹת העוּבר אוֹ אברוֹ מוּתר,
הוֹאיל ולֹא יצא.
:עוּבר שהוֹציא ידוֹ אוֹ רגלוֹ נאסר אוֹתוֹ אֵבר לעוֹלם,
בין שחתכוֹ קֹדם שתִשחֵט אִמוֹ בין שחתכוֹ אחר שנִשחטה אִמוֹ.
ואפִלוּ החזיר אוֹתוֹ אֵבר לִמעי אִמוֹ ואחר כך נִשחטה,
אוֹ נוֹלד הוּלד וחיה כמה שנים הרי אוֹתוֹ האֵבר אסוּר מִשוּם טרֵפה,
שכל בשר שיצא חוּץ לִמחִצתוֹ נאסר כבשר שפֵרֵש מִן החי,
שנאמר: "וּבשר בשדה טרֵפה" כיון שיצא חוּץ,
למקוֹם שהוּא לוֹ כשדה,
נעשה טרֵפה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
הוֹציא מִקצת האֵבר ונִשאר מִקצתוֹ בִפנים,
אפִלוּ לֹא נִשאר אלא מִעוּטוֹ היוֹצֵא אסוּר,
ושבִפנים מוּתר.
ואִם חתך היוֹצֵא מִן האֵבר אחר שהחזירוֹ,
ונִשחטה חוֹתֵך אוֹתוֹ שיצא בִלבד,
וּשאר האֵבר מוּתר.
ואִם לֹא החזירוֹ,
וחתכוֹ והוּא בחוּץ,
בין שחתכוֹ קֹדם שחיטה אוֹ אחר שחיטה מקוֹם החתך אסוּר,
והוּא המקוֹם שכנגד האויר אחר שנחתך היוֹצֵא,
חוֹזֵר וחוֹתֵך מקוֹם החתך.
11
אבל אֵבר עוּבר שיצא,
וחתכוֹ קֹדם שחיטה והוּא בחוּץ הרי זה אֵבר מִן החי ולוֹקין עליו.
ואִם נחתך אחר שחיטה האוֹכלוֹ אינוֹ לוֹקה,
ואפִלוּ מֵת העוּבר קֹדם שחיטה.
ואִם מֵתה הבהֵמה ואחר כך חתכוֹ האוֹכלוֹ לוֹקה מִשוּם אֵבר מִן החי.
12
עוּבר שהוֹציא אֵבר ונאסר האֵבר,
ואחר כך נוֹלד והרי היא נקֵבה החלב שלה אסוּר לִשתוֹתוֹ מִספֵק,
הוֹאיל והוּא בא מִכלל האֵברין ויֵש בה אֵבר אחד אסוּר,
והרי זה כחלֵב טרֵפה שנִתערֵב בחלֵב טהוֹרה.
13
השוֹחֵט בהֵמה מעוּברת וּמצא בה שליל,
בין חי בין מֵת הרי זה מוּתר באכילה.
ואפִלוּ שִליה מוּתרת באכילה.
ושִליה שיצאת מִקצתה ושחט את הבהֵמה:
אִם היתה שִליה זוֹ קשוּרה בוּלד מה שיצא מִמנה אסוּר,
והשאר מוּתר; ואִם לֹא היתה קשוּרה בוּלד כוּלה אסוּרה,
שמא שִליה זוֹ שיצאת מִקצתה,
הלך ולד שהיה בה,
וּולד זה שנִמצא בבטן,
הלכה שִליה שלוֹ.
ואין צריך לוֹמר שלֹא נִמצא בבטן ולד כלל,
שהשִליה כוּלה אסוּרה.
14
מצא בה עוּבר חי,
אף על פי שהוּא בן תִשעה חדשים גמוּרים ואפשר שיִחיה אינוֹ צריך שחיטה,
אלא שחיטת אִמוֹ מטהרתוֹ.
ואִם הִפריס על גבי קרקע צריך שחיטה.
15
קרע את הבהֵמה אוֹ שחט בהֵמה טרֵפה ונִמצא בה בן תִשעה חי צריך שחיטה להתירוֹ,
ואין שחיטת אִמוֹ מוֹעלת לוֹ.
ואִם לֹא גמרוּ לוֹ חדשיו,
אף על פי שהוּא חי בִמעי הטרֵפה הרי זה אסוּר,
מִפני שהוּא כאֵבר מֵאִמוֹ.
:כל עוּבר שהוֹציא רֹאשוֹ והחזירוֹ,
ואחר כך שחט את אִמוֹ אין שחיטת אִמוֹ מוֹעלת לוֹ,
והרי הוּא כילוּד,
וצריך שחיטה.