1
האוֹכֵל כזית מִבשר בהֵמה שמֵתה אוֹ חיה שמֵתה אוֹ עוֹף שמֵת לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תֹאכלוּ כל נבֵלה" .
וכל שלֹא נִשחטה כראוּי הרי זוֹ מֵתה.
וּבהִלכוֹת שחיטה יתבאֵר השחיטה שהיא כראוּי ושאינה כראוּי.
2
אין אסוּר מִשוּם נבֵלה אלא מינין טהוֹרין בִלבד,
מִפני שהֵן ראוּיין לִשחיטה,
ואִם נִשחטוּ שחיטה כשֵרה יהיוּ מוּתרין באכילה.
אבל מינין טמֵאים שאין שחיטה מוֹעלת בהן,
בין שנִשחטה בין שמֵתה כדרכה בין שחתך בשר מִן החי מִמנוּ ואכלוֹ אינוֹ לוֹקה מִשוּם נבֵלה וּטרֵפה,
אלא מִשוּם אוֹכֵל בשר טמֵאה.
3
האוֹכֵל עוֹף טהוֹר חי כל שהוּא לוֹקה מִשוּם אוֹכֵל נבֵלה; ואף על פי שאין בוֹ כזית,
הוֹאיל ואכלוֹ כוּלוֹ לוֹקה.
ואִם אכלוֹ אחר שמֵת עד שיִהיה בוֹ כזית.
ואף על פי שאין בכוּלוֹ בשר כזית,
הוֹאיל ויֵש בכוּלוֹ כזית חיב עליו מִשוּם נבֵלה.
4
האוֹכֵל כזית מִבשר נֵפל בהֵמה טהוֹרה לוֹקה מִשוּם אוֹכֵל נבֵלה.
ואסוּר לאכֹל מִן הבהֵמה שנוֹלדה,
עד ליל שמיני,
שכל שלֹא שהה בבהֵמה שמוֹנה ימים הרי זה כנֵפל,
ואין לוֹקין עליו.
ואִם נוֹדע לוֹ שכלוּ לוֹ חדשיו בבטן אִמוֹ ואחר כך נוֹלד,
שהֵן תִשעה חדשים לִבהֵמה גסה וחמִשה לדקה הרי זה מוּתר ביוֹם שנוֹלד.
5
שִליה שיצאת עִם הוּלד אסוּרה באכילה; והאוֹכלה פטוּר,
שאינה בשר.
6
האוֹכֵל כזית מִבשר בהֵמה אוֹ חיה אוֹ עוֹף טהוֹרים שנִטרפוּ לוֹקה,
שנאמר: "וּבשר בשדה טרֵפה לֹא תֹאכֵלוּ לכלב תשלִכוּן אֹתוֹ" .
:טרֵפה האמוּרה בתוֹרה זוֹ שטרפה אוֹתה חית היער,
כגוֹן ארי ונמֵר וכיוֹצֵא בהן,
וכֵן עוֹף שטרף אוֹתוֹ עוֹף הדוֹרֵס,
כגוֹן נֵץ וכיוֹצֵא בוֹ.
ואין אתה יכוֹל לוֹמר שטרפה אוֹתה והֵמיתה אוֹתה,
שאִם מֵתה הרי היא נבֵלה,
וּמה לי מֵתה מֵחמת עצמה אוֹ הִכה בסיף והמיתה אוֹ שִברה ארי והמיתה? הא אינוֹ מדבֵר אלא בשנִטרפה ולֹא מֵתה.
7
אִם הטרֵפה שלֹא מֵתה אסוּרה,
יכוֹל אִם בא זאֵב וגרר הגדי ברגלוֹ אוֹ בִזנבוֹ אוֹ באזנוֹ,
ורדף והִצילוֹ מִפיו,
יהיה אסוּר,
שהרי נִטרף? תלמוּד לוֹמר:
"וּבשר בשדה טרֵפה" ,
שעשה אוֹתה בשר הראוּי לכלב.
:הא למדת שהטרֵפה האמוּרה בתוֹרה היא שטרפה אוֹתה חית היער ושִברה אוֹתה ונטת למוּת,
ועדין לֹא מֵתה; אף על פי שקדם וּשחטה קֹדם שתמוּת הרי זוֹ אסוּרה מִשוּם טרֵפה,
הוֹאיל ואי אפשר שתִחיה מִמכה זוֹ הבאה עליה.
8
נִמצֵאתה למֵד שהתוֹרה אסרה המֵתה,
והיא הנבֵלה.
ואסרה הנוֹטה למוּת מֵחמת מכוֹתיה,
ואף על פי שעדין לֹא מֵתה,
והיא הטרֵפה.
וּכשֵם שלֹא תחלֹק במֵתה,
בין מֵתה מֵחמת עצמה בין שנפלה ומֵתה,
בין שחנקה עד שמֵתה בין שדרסתה חיה והרגתה כך לֹא תחלֹק בנוֹטה למוּת,
בין שטרפתה חיה ושִברתה,
בין שנפלה מִן הגג ונִשתברוּ רֹב צלעוֹתיה,
בין שנפלה ונִתרסקוּ אֵבריה,
בין שזרק בה חֵץ ונִקֵב לִבה אוֹ רֵאתה,
בין שבא לה חֹלי מֵחמת עצמה ונִקֵב לִבה אוֹ רֵאתה אוֹ שִבֵר רֹב צלעוֹתיה וכיוֹצֵא בהן,
הוֹאיל והיא נוֹטה למוּת מִכל מקוֹם הרי זוֹ טרֵפה,
בין שהיה הגרם בידי בשר ודם בין שהיה בידי שמים.
:אִם כֵן,
למה נאמר בתוֹרה טרֵפה? דִבֵר הכתוּב בהֹוה.
שאִם לֹא תֹאמר כֵן,
לֹא תֵאסֵר אלא שנִטרפה בשדה,
אבל אִם נִטרפה בחצֵר לֹא תֵאסֵר.
הא למדת שאין הכתוּב מדבֵר אלא בהֹוה.
9
ועִנין הכתוּב,
שהנוֹטה למוּת מֵחמת מכוֹתיה ואי אפשר לה לִחיוֹת מֵחמת מכה זוֹ אסוּרה.
מִכאן אמרוּ חכמים:
זה הכלל,
כל שאין כמוֹה חוֹיה טרֵפה.
וּבהִלכוֹת שחיטה יתבאֵר אי זה חֹלי עוֹשה אוֹתה טרֵפה ואי זה חֹלי אין עוֹשה אוֹתה טרֵפה.
10
וכֵן החוֹתֵך בשר מִן החי מִן הטהוֹרים הרי אוֹתוֹ הבשר טרֵפה,
והאוֹכֵל מִמנוּ כזית לוֹקה מִשוּם אוֹכֵל טרֵפה,
שהרי בשר זה מִבהֵמה שלֹא נִשחטה ולֹא מֵתה,
וּמה לי טרפה אוֹתה חיה מה לי חתכוֹ בסכין,
מה לי בכוּלה מה לי במִקצתה.
הרי הוּא אוֹמֵר:
"וּבשר בשדה טרֵפה לֹא תֹאכֵלוּ" ,
כיון שנעשית הבהֵמה כבשר בשדה הרי היא טרֵפה.
11
בהֵמה שהיא חוֹלה מֵחמת שתשש כֹחה ונטת למוּת,
הוֹאיל ולֹא אֵרעה מכה באֵבר מֵאֵבריה הממיתין אוֹתה הרי זוֹ מוּתרת; שלֹא אסרה תוֹרה אלא כעין טרוּפת חית היער,
שהרי נעשית בה מכה הממיתה אוֹתה.
12
אף על פי שהיא מוּתרת,
גדוֹלי החכמים לֹא היוּ אוֹכלין מִבהֵמה שממהרין ושוֹחטין אוֹתה כדי שלֹא תמוּת,
ואף על פי שפִרכסה בסוֹף שחיטה.
ודבר זה אין בוֹ אִסוּר,
אלא כל הרוֹצה להחמיר על עצמוֹ בדבר זה,
הרי זה משוּבח.
13
השוֹחֵט בהֵמה חיה ועוֹף ולֹא יצא מֵהן דם הרי אֵלוּ מוּתרין,
ואין אוֹמרין שמא מֵתים היוּ.
וכֵן השוֹחֵט את הבריאה ולֹא פִרכסה הרי זוֹ מוּתרת.
אבל המסוּכנת,
והיא כל שמעמידין אוֹתה ואינה עוֹמדת,
אף על פי שהיא אוֹכלת מאכל הבריאה,
אִם שחטה ולֹא פִרכסה כלל הרי זוֹ נבֵלה,
ולוֹקין עליה; ואִם פִרכסה הרי זוֹ מוּתרת.
וצריך שיִהיה הפִרכוּס בסוֹף שחיטה.
אבל בתחִלה אינוֹ מוֹעיל.
14
כיצד הוּא הפִרכוּס? בִבהֵמה דקה וּבחיה בין גסה בין דקה,
בין שפשטה ידה והחזירתה אוֹ שפשטה רגלה אף על פי שלֹא החזירתה אוֹ שכפפה רגלה בִלבד הרי זה פִרכוּס,
וּמוּתרת. אבל אִם פשטה ידה ולֹא החזירתה הרי זוֹ אסוּרה,
שאין זוֹ פִרכוּס אלא הוֹצאת נפש.
:וּבִבהֵמה גסה,
אחד היד ואחד הרגל,
בין שפשטה ולֹא כפפה בין שכפפה ולֹא פשטה הרי זה פִרכוּס,
וּמוּתרת. ואִם לֹא פשטה לֹא יד ולֹא רגל ולֹא כפפה כלל הרי זוֹ נבֵלה.
וּבעוֹף, אפִלוּ לֹא רִפרֵף אלא בעינוֹ ולֹא כִשכֵש אלא בִזנבוֹ הרי זה פִרכוּס.
15
השוֹחֵט את המסוּכנת בלילה ולֹא ידע אִם פִרכסה אוֹ לֹא פִרכסה הרי זוֹ ספֵק נבֵלה,
ואסוּרה.
16
כל אִסוּרין שבתוֹרה אין מִצטרפין זה עִם זה,
חוּץ מֵאִסוּרי נזיר,
כמוֹ שיִתבאֵר שם.
לפיכך, הלוֹקֵח מעט חֵלב וּמעט דם וּמעט בשר בהֵמה טמֵאה וּמעט בשר נבֵלה וּמעט בשר דג טמֵא וּמעט בשר עוֹף טמֵא,
וכיוֹצֵא באֵלוּ מִשאר האִסוּרין,
וצֵרֵף מִן הכֹל כזית ואכלוֹ אינוֹ לוֹקה,
ודינוֹ כדין אוֹכֵל חצי שִעוּר.
17
כל הנבֵלוֹת מִצטרפוֹת זוֹ עִם זוֹ,
וּנבֵלה מִצטרפת עִם הטרֵפה.
וכֵן כל בהֵמה וחיה הטמֵאים מִצטרפין זה עִם זה.
אבל בשר נבֵלה עִם בשר בהֵמה טמֵאה אין מִצטרפין.
:כיצד? הלוֹקֵח מִנִבלת השוֹר ונִבלת הצבי ונִבלת התרנגוֹל,
וקִבֵץ מִן הכֹל כזית בשר ואכלוֹ לוֹקה.
וכֵן אִם קִבֵץ חצי זית מִנִבלת בהֵמה טהוֹרה וחצי זית מִבשר טרֵפה,
אוֹ חצי זית מִבשר נבֵלה וחצי זית מִבשר מִן החי מִן הטהוֹרה,
ואכלוֹ לוֹקה.
וכֵן בשר הגמל והחזיר והארנבת שקִבֵץ מִכוּלן כזית ואכלוֹ לוֹקה.
אבל אִם צֵרֵף חצי זית מִנִבלת השוֹר וחצי זית מִבשר הגמל אינן מִצטרפין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:וכֵן כל בהֵמה טמֵאה ועוֹף טמֵא אוֹ דג טמֵא ועוֹף טמֵא אין בשר שניהם מִצטרֵף,
לפי שהֵן שני שֵמוֹת,
שהרי כל אחד מֵהן בלאו בִפני עצמוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אבל כל העוֹפוֹת הטמֵאין מִצטרפין,
כמוֹ שמִצטרפין כל בהֵמה וחיה הטמֵאוֹת.
זה הכלל:
כל שאִסוּרן בלאו אחד מִצטרפין,
בִשני לאוין אין מִצטרפין,
חוּץ מִנבֵלה וּטרֵפה,
הוֹאיל והטרֵפה תחִלת נבֵלה היא.
18
האוֹכֵל מִנבֵלה וּטרֵפה אוֹ מִבהֵמה וחיה הטמֵאין:
מִן העוֹר וּמִן העצמוֹת וּמִן הגידים,
וּמִן הקרנים וּמִן הטלפים וּמִן הצִפרנים של עוֹף מִמקוֹמוֹת שמבצבֵץ מִשם הדם כשיֵחתכוּ מִן השלח שלהן,
אף על פי שהוּא אסוּר הרי זה פטוּר,
מִפני שאין אֵלוּ ראוּיין לאכילה,
ואין מִצטרפין עִם הבשר לכזית.
19
קֵבת הנבֵלה וקֵבת הטמֵאה מוּתרת,
מִפני שהיא כִשאר טִנוֹפוֹת שבגוּף,
וּלפיכך מוּתר להעמיד בקֵבת שחיטת הנכרי וּבקֵבת בהֵמה וחיה הטמֵאה.
אבל עוֹר הקֵבה הרי הוּא כִשאר המֵעים,
ואסוּר.
20
עוֹר הבא כנגד פניו של חמוֹר מוּתר באכילה,
מִפני שהוּא כמוֹ הפרש וּמי רגלים,
שהֵן מוּתרין.
:יֵש עוֹרוֹת שהֵן כבשר,
והאוֹכֵל מֵהן כזית כאוֹכֵל מִן הבשר,
והוּא כשיֹאכל אוֹתן כשהֵן רכין.
21
ואֵלוּ שעוֹרוֹתיהן כִבשרן:
עוֹר האדם,
ועוֹר החזיר של ישוּב,
ועוֹר חטֹרת הגמל שלֹא טענוּ עליו משא מֵעוֹלם ולֹא הִגיע למשא,
שעדין היא רכה,
ועוֹר בית הבֹשת,
ועוֹר שתחת האליה,
ועוֹר השליל,
ועוֹר האנקה והכֹח והלטאה והחֹמט,
כל אֵלוּ העוֹרוֹת כשהֵן רכין הרי הֵן כבשר לכל דבר,
בין לאִסוּר אכילה בין לטוּמאה.
22
נאמר בשוֹר הנִסקל:
"ולֹא יֵאכֵל את בשרוֹ" ,
והיאך אפשר לאכלוֹ אחר שנִסקל,
והרי הוּא נבֵלה? אלא לֹא בא הכתוּב אלא להוֹדיעך שכיון שנִגמר דינוֹ לִסקילה נאסר,
ונעשה כִבהֵמה טמֵאה,
ואִם קדם וּשחטוֹ שחיטה כשֵרה הרי זה אסוּר בהניה,
ואִם אכל מִבשרוֹ כזית לוֹקה.
וכֵן כשיִסקֵל לֹא ימכֵר ולֹא יתננוּ לכלבים אוֹ לגוֹים.
לכך נאמר:
"ולֹא יֵאכֵל את בשרוֹ".
וּפרש של שוֹר הנִסקל מוּתר בהניה.
:נוֹדע שהוּא פטוּר מִסקילה אחר שנִגמר דינוֹ,
כגוֹן שהוּזמוּ עֵדיו יוֹצֵא וירעה בעֵדר.
ואִם נוֹדע אחר שנִסקל הרי זה מוּתר בהניה.