1
כל מאכל היוֹצֵא מִמין מִן המינין האסוּרין שלוֹקין על אכילתן הרי אוֹתוֹ המאכל אסוּר באכילה מִן התוֹרה,
כגוֹן חלֵב בהֵמה וחיה הטמֵאים וּביצי עוֹף ודג הטמֵאים,
שנאמר: "ואֵת בת היענה" זוֹ ביצתה.
והוּא הדין לכל האסוּר כיענה,
וּלכל הדברים הדוֹמין לביצה.
2
חלֵב האדם מוּתר באכילה; אף על פי שבשר האדם אסוּר באכילה,
כבר בֵארנוּ שהוּא בעשֵה.
3
דבש דבוֹרים וּדבש צוּרעין מוּתר,
מִפני שאינוֹ מִתמצית גוּפן,
אלא כוֹנסין אוֹתוֹ מֵעל העשבים בתוֹך פיהן וּמקיאוֹת אוֹתוֹ בכוּרת,
כדי שיִמצאוּ אוֹתוֹ לאכֹל מִמנוּ בימוֹת הגשמים.
4
אף על פי שחלֵב אדם מוּתר באכילה,
אסרוּ חכמים לגדוֹל לינֹק אוֹתוֹ מִן השדים,
אלא חוֹלבת אִשה לתוֹך הכלי,
ושוֹתה. וגדוֹל שינק מִן השד כיוֹנֵק שרץ,
וּמכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
5
יוֹנֵק תינוֹק והוֹלֵך,
אפִלוּ ארבע אוֹ חמֵש שנים.
ואִם גמלוּהוּ וּפֵרֵש שלֹשה ימים מֵחמת בוּריוֹ ולֹא מֵחמת חֹלי אינוֹ חוֹזֵר ויוֹנֵק; והוּא שגמלוּהוּ אחר עשרים וארבעה חדשים.
אבל בתוֹך זמן זה,
אפִלוּ גמלוּהוּ חֹדש אוֹ שנים מוּתר לחזֹר ולינֹק עד סוֹף ארבעה ועשרים חֹדש.
6
אף על פי שחלֵב בהֵמה טמֵאה וּביצי עוֹף טמֵא אסוּרין מִן התוֹרה אין לוֹקין עליהן,
שנאמר: "מִבשרם לֹא תֹאכֵלוּ" על הבשר הוּא לוֹקה,
ואינוֹ לוֹקה על הביצה ועל החלב,
והרי האוֹכֵל אוֹתן כאוֹכֵל חצי שִעוּר,
שהוּא אסוּר מִן התוֹרה ואינוֹ לוֹקה,
אבל מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
7
יֵראה לי שהאוֹכֵל ביצי דגים טמֵאים הנִמצאין בִמעיהן כאוֹכֵל קִרבי דגים,
ולוֹקה מִן התוֹרה.
וכֵן ביצי העוֹף התלוּיוֹת באשכוֹל,
שעדין לֹא פֵרשוּ ונִגמרוּ,
האוֹכֵל אוֹתן לוֹקה,
כאוֹכֵל בני מֵעים שלהן.
8
ביצת עוֹף טמֵא שהִתחיל האפרוֹח להִתרקֵם בה,
ואכלה לוֹקה מִשוּם אוֹכֵל שרץ העוֹף.
אבל ביצת עוֹף טהוֹר שהִתחיל האפרוֹח להִתרקֵם בה,
ואכלה מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
9
נִמצא עליה קֹרט דם:
אִם על החלבוֹן זוֹרֵק את הדם ואוֹכֵל את השאר; ואִם על החלמוֹן אסוּרה כוּלה.
ביצה מוּזרת הנפש היפה תֹאכל.
10
אפרוֹח שנוֹלד,
אף על פי שלֹא נִתפתחוּ עיניו מוּתר לאכלוֹ.
:בהֵמה טהוֹרה שנִטרפה חלבה אסוּר כחלֵב בהֵמה טמֵאה.
וכֵן ביצת עוֹף טהוֹר שנִטרף כביצת עוֹף טמֵא.
נִתנבֵל העוֹף,
אִם נִמצֵאת בוֹ ביצה גמוּרה כנִמכרת בשוּק הרי זוֹ מוּתרת.
11
אפרוֹח של ביצת טרֵפה מוּתר,
שאין מינוֹ טמֵא.
היה העוֹף ספֵק טרֵפה כל הביצים שתֵלֵד בערֵמה רִאשוֹנה משהין אוֹתן:
אִם טענה ערֵמה שניה והִתחילה לילֵד הוּתרוּ הרִאשוֹנים; ואִם לֹא ילדה הרי הֵן אסוּרוֹת.
12
חלֵב בהֵמה טמֵאה אינוֹ נִקפה ועוֹמֵד כחלֵב הטהוֹרה.
ואִם נִתערֵב חלֵב טהוֹרה בחלֵב טמֵאה כשתעמיד אוֹתוֹ,
יעמֹד חלֵב הטהוֹרה ויֵצֵא חלֵב הטמֵאה עִם הקוֹס של גבינה.
13
וּמִפני זה יתֵן הדין שכל חלב הנִמצא ביד גוֹי אסוּר,
שמא עֵרֵב בוֹ חלֵב בהֵמה טמֵאה.
וּגבינת הגוֹים מוּתרת,
שאין חלֵב בהֵמה טמֵאה מִתגבֵן.
אבל בימי חכמי מִשנה גזרוּ על גבינת הגוֹים ואסרוּה,
מִפני שמעמידין אוֹתה בעוֹר הקֵבה של שחיטתן,
שהיא נבֵלה.
:ואִם תֹאמר:
והלֹא עוֹר הקֵבה דבר קטן הוּא עד מאֹד בחלב שעמד בוֹ,
ולמה לֹא יבטל במִעוּטוֹ? מִפני שהוּא הוּא המעמיד הגבינה,
והוֹאיל ודבר האסוּר הוּא שהעמיד הרי הכֹל אסוּר,
כמוֹ שיִתבאֵר.
14
גבינה שמעמידין אוֹתה הגוֹים בעשבים אוֹ במי פֵרוֹת כגוֹן שרף תאֵנים,
והרי הֵן נִכרין בגבינה הוֹרוּ מִקצת הגאוֹנים שהיא אסוּרה,
שכבר גזרוּ על כל גבינת הגוֹים,
בין שהעמידוּה בדבר אסוּר בין שהעמידוּה בדבר מוּתר,
גזֵרה מִשוּם שהעמידוּה בדבר אסוּר.
15
האוֹכֵל גבינת הגוֹים אוֹ חלב שחלבוּהוּ ואין ישראֵל רוֹאֵהוּ מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
החמאה של גוֹים מִקצת גאוֹנים הִתירוּה,
שהרי לֹא גזרוּ על החמאה,
וחלֵב הבהֵמה הטמֵאה אינוֹ עוֹמֵד; וּמִקצת גאוֹנים אסרוּה,
מִפני צִחצוּחי חלב שיִשאֵר בה,
שהרי הקוֹס שבחמאה אינוֹ מעֹרב עִם החמאה כדי שיִבטל במִעוּטוֹ,
וכל חלב שלהן חוֹששין לוֹ שמא עֵרֵב בוֹ חלֵב טמֵאה.
16
יֵראה לי,
שאִם לקח חמאה מִן הגוֹים וּבִשלה עד שהלכוּ להן צִחצוּחי חלב הרי זוֹ מוּתרת; שאִם תֹאמר נִתערבוּ עִמה ונִתבשֵל הכֹל בטלוּ במִעוּטן.
אבל החמאה שבִשלוּ אוֹתה גוֹים אסוּרה מִשוּם גִעוּלי גוֹים,
כמוֹ שיִתבאֵר.
17
ישראֵל שישב בצד העֵדר של גוֹי,
והלך הגוֹי והֵביא לוֹ חלב מִן העֵדר,
אף על פי שיֵש בעֵדר בהֵמה טמֵאה הרי זה מוּתר,
ואף על פי שלֹא ראה אוֹתוֹ חוֹלֵב; והוּא שיכוֹל לִראוֹתוֹ כשהוּא חוֹלֵב כשיעמֹד,
שהגוֹי מִתירֵא לחלֹב מִן הטמֵאה,
שמא יעמֹד ויראה אוֹתוֹ.
18
ביצה ששני ראשיה כדין,
אוֹ שני ראשיה חדין,
אוֹ שהיה חלמוֹן מִבחוּץ וחלבוֹן מִבִפנים בידוּע שהיא ביצת עוֹף טמֵא.
רֹאשה אחד כד ורֹאשה אחד חד,
וחלבוֹן מִבחוּץ וחלמוֹן מִבִפנים אפשר שהיא ביצת עוֹף טמֵא ואפשר שהיא ביצת עוֹף טהוֹר.
:לפיכך שוֹאֵל לציד ישראֵלי שמוֹכרה:
אִם אמר לוֹ:
'של עוֹף פלוֹני הוּא',
ועוֹף טהוֹר הוּא סוֹמֵך עליו; ואִם אמר לוֹ:
'של עוֹף טהוֹר הוּא',
ולֹא אמר לוֹ שמוֹ אינוֹ סוֹמֵך עליו.
19
לפיכך אין לוֹקחין ביצים מִן הגוֹים,
אלא אִם כֵן היה מכיר אוֹתן ויֵש לוֹ בהן טביעוּת עין שהֵן ביצי עוֹף פלוֹני הטהוֹר,
ואין חוֹששין להן שמא הֵן ביצי טרֵפה.
ואין לוֹקחין מִן הגוֹים ביצים טרוּפוֹת כלל.
20
ביצי דגים סימניהן כסימני ביצי העוֹף:
אִם היוּ שני ראשיה חדין אוֹ כדין טמֵאין; אחד כד ואחד חד שוֹאֵל ליִשראֵלי המוֹכֵר:
אִם אמר לוֹ:
'אני מלחתים והוֹצֵאתים מִדג טהוֹר' אוֹכֵל על פיו; ואִם אמר לוֹ:
'טהוֹרין הֵן' אינוֹ נאמן,
אלא אִם כֵן היה אדם שהוּחזק בכשרוּת.
21
וכֵן אין לוֹקחין גבינה וחתיכת דג שאין בהן סימן,
אלא מיִשראֵלי שהוּחזק בכשרוּת.
אבל בארץ ישראֵל,
כשהיתה רוּבה לישראֵל לוֹקחין מִכל ישראֵל שבה.
והחלב לוֹקחין אוֹתוֹ מִכל ישראֵל בכל מקוֹם.
22
הכוֹבֵש דגים טמֵאים צירן אסוּר.
אבל ציר חגבים טמֵאים מוּתר,
מִפני שאין בהן לחלוּחית.
לפיכך אין לוֹקחין ציר מִן הגוֹים,
אלא אִם כֵן היה דג טהוֹר משוֹטֵט בוֹ,
אפִלוּ דג אחד.
23
גוֹי שהֵביא ערֵבה מלֵאה חביוֹת פתוּחוֹת של ציר,
ודג אחד טהוֹר באחת מֵהן כוּלן מוּתרוֹת.
היוּ סתוּמוֹת:
פתח אחת מֵהן ונִמצא בה דג טהוֹר,
שניה ונִמצא בה דג טהוֹר,
שלישית ונִמצא בה דג טהוֹר כוּלן מוּתרוֹת; והוּא שיִהיה רֹאשוֹ של דג ושִדרוֹ קים,
כדי שיִהיה נִכר שהוּא דג טהוֹר.
:לפיכך אין לוֹקחין דגים מרוּצצין מלוּחין מִן הגוֹים,
והֵן הנִקראין טרית טרוּפה.
ואִם היה רֹאש הדג ושִדרוֹ נִכר,
אף על פי שהוּא מרוּצץ מוּתר לִקח אוֹתוֹ מִן הגוֹים.
24
גוֹי שהֵביא גרב של חתיכוֹת דג שחִתוּכן שוה,
והֵן נִכרין שכוּלן מין אחד,
וּמצא בחתיכה אחת מֵהן קשקשים הרי כוּלן מוּתרוֹת.