1
מִכלל שנאמר:
"וכל בהֵמה מפרסת פרסה ושֹסעת שסע שתי פרסוֹת מעלת גֵרה בבהֵמה אֹתה תֹאכֵלוּ" ,
שוֹמֵע אני שכל שאינה מעלת גֵרה וּמפרסת פרסה אסוּרה; ולאו הבא מִכלל עשֵה עשֵה הוּא.
:וּבגמל וּבחזיר וּבארנבת וּבשפן נאמר:
"את זה לֹא תֹאכלוּ מִמעלי הגֵרה" וכו' ,
הא למדת שהֵן בלֹא תעשה,
ואף על פי שיֵש בהן סימן אחד.
וכל שכֵן שאר בהֵמה טמֵאה וחיה טמֵאה שאין בה סימן כלל,
שאִסוּר אכילתה בלֹא תעשה יתֵר על עשֵה הבא מִכלל "אֹתה תֹאכֵלוּ" .
2
לפיכך, כל האוֹכֵל מִבשר בהֵמה וחיה טמֵאה כזית לוֹקה מִן התוֹרה,
בין שאכל מִן הבשר בין שאכל מִן החֵלב.
ולֹא חלק הכתוּב בטמֵאים בין בשרן לחלבן.
3
האדם, אף על פי שנאמר בוֹ:
"ויהי האדם לנפש חיה" אינוֹ בִכלל מיני חיה בעלת פרסה.
לפיכך אינוֹ בלֹא תעשה,
והאוֹכֵל מִבשר האדם אוֹ מֵחלבוֹ,
בין מִן החי בין מִן המֵת אינוֹ לוֹקה.
אבל אסוּר הוּא בעשֵה,
שהרי מנה הכתוּב שִבעת מיני חיה ואמר בהן:
"זֹאת החיה אשר תֹאכלוּ" ,
הא כל שהוּא חוּץ מֵהן לֹא תֹאכלוּ.
ולאו הבא מִכלל עשֵה עשֵה הוּא.
4
האוֹכֵל כזית מִבשר עוֹף טמֵא לוֹקה מִן התוֹרה,
שנאמר: "ואת אֵלה תשקצוּ מִן העוֹף לֹא יֵאכלוּ" ,
והרי עבר על עשֵה,
שנאמר: "כל צִפוֹר טהֹרה תֹאכֵלוּ" וכו' הא טמֵאה לֹא תֹאכלוּ.
וכֵן האוֹכֵל כזית מִדג טמֵא לוֹקה,
שנאמר: "ושקץ יהיוּ לכם מִבשרם לֹא תֹאכֵלוּ" ,
ועבר על עשֵה,
שנאמר: "כֹל אשר לוֹ סנפיר וקשקשת.
.. תֹאכֵלוּ" מִכלל שאין לוֹ סנפיר וקשקשת לֹא יֵאכֵל.
הא למדת שכל האוֹכֵל דג טמֵא אוֹ בהֵמה וחיה טמֵאה אוֹ עוֹף טמֵא בִטֵל מִצות עשֵה ועבר על לֹא תעשה.
5
חגב טמֵא,
הרי הוּא בִכלל שרץ העוֹף,
והאוֹכֵל כזית מִשרץ העוֹף לוֹקה,
שנאמר: "כֹל שרץ העוֹף טמֵא הוּא לכם לֹא יֵאכֵלוּ" .
ואי זה הוּא שרץ העוֹף? כגוֹן זבוּב ויתוּש וּדבוֹרה וצִרעה וכיוֹצֵא בהן.
6
האוֹכֵל כזית מִשרץ הארץ לוֹקה,
שנאמר: "וכל השרץ השֹרֵץ על הארץ שקץ הוּא לֹא יֵאכֵל" .
ואי זה הוּא שרץ הארץ? כגוֹן חֹלד וצב וּנחשים ועקרבים וחִפוּשית ונדל וכיוֹצֵא בהן.
7
וּשמוֹנה שרצים האמוּרין בתוֹרה,
שהֵן: "החֹלד והעכבר והצב.
.. והאנקה והכֹח והלטאה והחֹמט והתִנשמת" האוֹכֵל מִבשרם כעדשה,
לוֹקה. שִעוּר אכילתן כשִעוּר טוּמאתן.
וכוּלן מִצטרפין זה עִם זה לכעדשה.
8
במה דברים אמוּרים? בשאכל מֵהן אחר מיתתן.
אבל החוֹתֵך אֵבר מִן החי מִן אחד מֵהן ואכלוֹ אינוֹ לוֹקה עליו עד שיִהיה בוֹ כזית.
וכוּלן מִצטרפין לכזית.
אכל אֵבר שלֵם מִן השרץ אחר שמֵת אינוֹ לוֹקה עליו עד שיִהיה בוֹ כעדשה.
9
דם השמוֹנה שרצים וּבשרן מִצטרֵף לכעדשה,
והוּא שיִהיה הדם מחוּבר לבשר.
וכֵן דם הנחש מִצטרֵף לִבשרוֹ לכזית ולוֹקה עליו,
לפי שאין בשרוֹ חלוּק מִדמוֹ,
ואף על פי שאינוֹ מטמֵא.
וכֵן כל כיוֹצֵא בוֹ מִשאר שרצים שאין מטמאין.
10
דם שרצים שפֵרֵש,
וכִנסוֹ ואכלוֹ לוֹקה עליו בכזית,
והוּא שיתרוּ בוֹ מִשוּם אוֹכֵל שרץ.
אבל אִם הִתרוּ בוֹ מִשוּם אוֹכֵל דם פטוּר,
שאין חיבין אלא על דם בהֵמה חיה ועוֹף.
11
וכל השִעוּרין וּמחלקוֹתם הלכה למֹשה מִסיני.
12
האוֹכֵל כזית מִשרץ המים לוֹקה מִן התוֹרה,
שנאמר: "אל תשקצוּ את נפשֹתיכם בכל השרץ השֹרֵץ ולֹא תִטמאוּ בהם" .
הרי כלל בלאו זה שרץ הארץ ושרץ העוֹף ושרץ המים.
ואי זה הוּא שרץ המים? אֵלוּ הבריוֹת הקטנוֹת כמוֹ התוֹלעים והעלוּקה שבמים,
והבריוֹת הגדוֹלוֹת ביוֹתֵר שהֵן חיוֹת הים.
כללוֹ של דבר:
כל שאינוֹ בצוּרת הדגים,
לֹא דג טמֵא ולֹא דג טהוֹר; כגוֹן כלב המים והדלפוֹן והצפרדֵע וכיוֹצֵא בהן.
13
אֵלוּ המינין הנִבראין באשפוֹת וּבגוּפי הנבֵלוֹת,
כגוֹן רִמה ותוֹלֵעה וכיוֹצֵא בהן,
שאינן נִבראין מִזכר וּנקֵבה אלא מִן הגללים שהִסריחוּ וכיוֹצֵא בהן הֵן הנִקראין רוֹמֵש על הארץ,
והאוֹכֵל מֵהן כזית לוֹקה,
שנאמר: "ולֹא תטמאוּ את נפשֹתיכם בכל השרץ הרֹמֵש על הארץ" ,
ואף על פי שאינן פרין ורבין.
אבל השרץ השוֹרֵץ על הארץ הוּא שפוֹרה ורוֹבה מִזכר וּנקֵבה.
14
אֵלוּ המינין הנִבראין בפֵרוֹת וּבמאכלוֹת,
אִם פֵרשוּ ויצאוּ לארץ,
אף על פי שחזרוּ לתוֹך האֹכל,
מי שאכל מֵהן כזית לוֹקה,
שנאמר: "לכל השרץ השֹרֵץ על הארץ לֹא תֹאכלוּם כי שקץ הֵם" לאסֹר אֵלוּ שפֵרשוּ לארץ.
אבל אִם לֹא פֵרשוּ מוּתר לאכֹל הפרי והתוֹלעת שבתוֹכוֹ.
15
במה דברים אמוּרים? שהִתליע האֹכל אחר שנעקר מִן הארץ.
אבל אִם הִתליע והוּא מחוּבר אוֹתה התוֹלעת אסוּרה כאִלוּ פֵרשה לארץ,
שעל הארץ נִברֵאת,
ולוֹקין עליה.
ואִם ספֵק אסוּרה.
לפיכך, כל מיני פֵרוֹת שדרכן להתליע כשהֵן מחוּברין לֹא יֹאכל עד שיִבדֹק הפרי מִתוֹכוֹ,
שמא יֵש בוֹ תוֹלעת.
ואִם שהה הפרי אחר שנעקר שנים עשר חֹדש אוֹכֵל בלֹא בדיקה,
שאין תוֹלעת שבוֹ מִתקימת שנים עשר חֹדש.
16
פֵרשוּ לאויר ולֹא נגעוּ בארץ,
אוֹ שפֵרשוּ מִקצתן לארץ,
אוֹ שפֵרשוּ אחר שמֵתוּ,
אוֹ שנִמצֵאת תוֹלעת על הגרעינה מִבִפנים,
אוֹ שיצאוּ מִתוֹך האֹכל לתוֹך אֹכל אחֵר כל אֵלוּ אסוּרין מִספֵק,
ואין לוֹקין עליהן.
17
תוֹלעת הנִמצֵאת בִמעי הדגים וּבמֹח שברֹאש הבהֵמה,
והנִמצֵאת בבשר אסוּרה.
אבל דג מליח שהִתליע הרי התוֹלעת שבוֹ מוּתרת,
שהֵן כפֵרוֹת שהִתליעוּ אחר שנעקרוּ מִן הארץ,
שמוּתר לאכלן כוּלן כאחת בתוֹלעת שבתוֹכן.
:וכֵן המים שבכֵלים שהִשריצוּ הרי אוֹתן השרצים מוּתרין לִשתוֹתן עִם המים,
שנאמר: "כֹל אשר לוֹ סנפיר וקשקשת במים בימים וּבנחלים אֹתם תֹאכֵלוּ" ,
כלוֹמר: במים בימים וּבנחלים הוּא שאתה אוֹכֵל את שיֵש לוֹ ואין אתה אוֹכֵל את שאין לוֹ; אבל בכֵלים,
בין שיֵש לוֹ בין שאין לוֹ מוּתר.
18
שרץ המים הנִברא בבוֹרוֹת בשיחין וּבמערוֹת,
הוֹאיל ואינן מים נוֹבעין והרי הֵן עצוּרין הרי הֵן כמים שבכֵלים וּמוּתר.
ושוֹחה ושוֹתה ואינוֹ נִמנע,
ואף על פי שבוֹלֵע בִשעת שתיה מֵאוֹתן השרצים הדקין.
19
במה דברים אמוּרים? שלֹא פֵרשוּ מִמקוֹם בריתן.
אבל אִם פֵרֵש השרץ,
אף על פי שחזר לתוֹך הכלי אוֹ לתוֹך הבוֹר אסוּר.
פֵרֵש לדפני החבית,
וחזר ונפל לתוֹך המים אוֹ לתוֹך השֵכר מוּתר.
וכֵן אִם פֵרֵש לדפני הבוֹר אוֹ המערה וחזר למים מוּתר.
20
המסנֵן את היין אוֹ את החֹמץ אוֹ את השֵכר,
ואכל מִן היבחוּשין אוֹ היתוּשין והתוֹלעוֹת שסִננן לוֹקה מִשוּם שרץ המים אוֹ שרץ העוֹף ושרץ המים,
ואפִלוּ חזרוּ לכלי אחר שסִננן,
שהרי פֵרשוּ מִמקוֹם בריתן.
אבל אִם לֹא סִנֵן שוֹתה ואינוֹ נִמנע,
כמוֹ שבֵארנוּ.
21
זה שאמרנוּ בפרק זה 'האוֹכֵל כזית' בשאכל כזית מִבריה גדוֹלה,
אוֹ שצֵרֵף מעט מִבריה זוֹ וּמעט מִבריה זוֹ שבמינה עד שאכל כזית.
אבל האוֹכֵל בריה טמֵאה בִפני עצמה כוּלה הרי זה לוֹקה מִן התוֹרה,
ואפִלוּ היתה פחוּתה מִכחרדל,
בין שאכלה מֵתה בין שאכלה חוֹיה; ואפִלוּ סרחה הבריה ונִשתנית צוּרתה,
הוֹאיל ואכלה כוּלה לוֹקה.
22
נמלה שחסרה אפִלוּ אחת מֵרגליה אינוֹ לוֹקה עליה אלא בכזית.
:לפיכך האוֹכֵל זבוּב שלֵם אוֹ יתוּש שלֵם,
בין חי בין מֵת לוֹקה מִשוּם שרץ העוֹף.
23
הרי שהיתה הבריה מִשרץ העוֹף וּמִשרץ הארץ וּמִשרץ המים,
כגוֹן שהיה לה כנפים,
והיא מהלכת על הארץ כִשאר שרצים,
והיתה רוֹבה במים,
ואכלה לוֹקה שלֹש מלקוּיוֹת.
ואִם היתה יתֵר על זה מִן המינין שנִבראוּ בפֵרוֹת לוֹקה עליה ארבע מלקוּיוֹת.
ואִם היתה מִן המינין שפרין ורבין לוֹקה חמֵש.
ואִם היתה מִכלל עוֹף טמֵא יתֵר על היוֹתה מִשרץ העוֹף לוֹקה עליה שֵש מלקוּיוֹת:
מִשוּם עוֹף טמֵא,
וּמִשוּם שרץ העוֹף,
וּמִשוּם שרץ הארץ,
וּמִשוּם שרץ המים,
וּמִשוּם רוֹמֵש על הארץ,
וּמִשוּם תוֹלעת הפֵרוֹת,
בין שאכלה כוּלה בין שאכל מִמנה כזית.
לפיכך האוֹכֵל נמלה הפוֹרחת הגדֵלה במים לוֹקה חמֵש מלקוּיוֹת.
24
רִסֵק נמלוֹת והֵביא אחת שלֵמה וצֵרפה לאֵלוּ שנִתרסקוּ,
ונעשה הכֹל כזית ואכלוֹ לוֹקה שֵש מלקוּיוֹת:
חמֵש מִשוּם הנמלה האחת,
ואחת מִשוּם שאכל כזית מִנִבלת הטמֵאים.