הִלכוֹת מאכלוֹת אסוּרוֹת:
יֵש בִכללן שמוֹנה ועשרים מִצווֹת,
ארבע מִצווֹת עשֵה וארבע ועשרים מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
א)nbsp;לִבדֹק בסימני בהֵמה וחיה להבדיל בין טמֵאה לִטהוֹרה.
ב)nbsp;לִבדֹק בסימני העוֹף להבדיל בין טמֵא לטהוֹר.
ג)nbsp;לִבדֹק בסימני חגבים להבדיל בין טמֵא לטהוֹר.
ד)nbsp;לִבדֹק בסימני דגים להבדיל בין טמֵא לטהוֹר.
ה)nbsp;שלֹא לאכֹל בהֵמה וחיה טמֵאה.
ו)nbsp;שלֹא לאכֹל דגים טמֵאים.
ז)nbsp;שלֹא לאכֹל עוֹף טמֵא.
ח)nbsp;שלֹא לאכֹל שרץ העוֹף.
ט)nbsp;שלֹא לאכֹל שרץ הארץ.
י)nbsp;שלֹא לאכֹל רמש הארץ.
יא)nbsp;שלֹא לאכֹל תוֹלעת הפֵרוֹת כשתֵצֵא לארץ.
יב)nbsp;שלֹא לאכֹל שרץ המים.
יג)nbsp;שלֹא לאכֹל נבֵלה.
יד)nbsp;שלֹא לֵהנוֹת בשוֹר הנִסקל.
טו)nbsp;שלֹא לאכֹל טרֵפה.
יו)nbsp;שלֹא לאכֹל אֵבר מִן החי.
יז)nbsp;שלֹא לאכֹל דם.
יח)nbsp;שלֹא לאכֹל חֵלב בהֵמה טהוֹרה.
יט)nbsp;שלֹא לאכֹל גיד הנשה.
כ)nbsp;שלֹא לאכֹל בשר בחלב.
כא)nbsp;שלֹא לבשלוֹ.
כב)nbsp;שלֹא לאכֹל לחם תבוּאה חדשה.
כג)nbsp;שלֹא לאכֹל קלי מִן החדש.
כד)nbsp;שלֹא לאכֹל כרמל מִן החדש.
כה)nbsp;שלֹא לאכֹל ערלה.
כו)nbsp;שלֹא לאכֹל כִלאי הכרם.
כז)nbsp;שלֹא לאכֹל טבל.
כח)nbsp;שלֹא לִשתוֹת יין נסך.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצווֹת עשֵה הֵן הסימנין שמבדילין בהן בין בהֵמה וחיה ועוֹף ודג וחגב שמוּתר לאכלן,
וּבין שאין מוּתר לאכלן,
שנאמר: "והִבדלתם בין הבהֵמה הטהֹרה לטמֵאה וּבין העוֹף הטמֵא לטהֹר" ,
וּ"להבדיל בין הטמֵא וּבין הטהֹר וּבין החיה הנאכלת וּבין החיה אשר לֹא תֵאכֵל" .
2
סימני בהֵמה וחיה נִתפרשוּ בתוֹרה,
והֵן שני סימנין:
מפרסת פרסה,
וּמעלת גֵרה עד שיִהיוּ שניהם.
וכל בהֵמה וחיה שהיא מעלת גֵרה אין לה שִנים בלחי העליוֹן.
וכל בהֵמה שהיא מעלת גֵרה הרי היא מפרסת פרסה,
חוּץ מִן הגמל.
וכל בהֵמה שהיא מפרסת פרסה הרי היא מעלת גֵרה,
חוּץ מִן החזיר.
3
לפיכך המוֹצֵא בהֵמה במִדבר ואינוֹ מכירה,
וּמצאה חתוּכת הפרסוֹת בוֹדֵק בפיה:
אִם אין לה שִנים למעלה בידוּע שהיא טהוֹרה,
והוּא שיכיר גמל.
מצא בהֵמה שפיה חתוּך בוֹדֵק בפרסוֹתיה:
אִם היא שסוּעה טהוֹרה,
והוּא שיכיר חזיר.
:מצא פיה חתוּך ורגליה חתוּכוֹת בוֹדֵק בה אחר שחיטתה בכנפי העֹקץ:
אִם מצא בשרה שם מהלֵך שתי ועֵרב טהוֹרה,
והוּא שיכיר ערוֹד,
שכֵן הוּא בשרוֹ מהלֵך שתי ועֵרב.
4
בהֵמה טהוֹרה שילדה כמין בהֵמה טמֵאה,
אף על פי שאינוֹ מפריס פרסה ולֹא מעלֵה גֵרה אלא כמין סוּס אוֹ חמוֹר לכל דבר הרי הוּא מוּתר באכילה.
במה דברים אמוּרים? בשילדה בפניו.
אבל אִם הִניח פרה מעוּברת בעדרוֹ,
וּבא וּמצא כמין חזיר כרוּך אחריה,
אף על פי שהוּא יוֹנֵק מִמנה הרי זה ספֵק,
ואסוּר באכילה,
שמא מִן הטמֵאה נוֹלד ונִכרך אחר הטהוֹרה.
5
בהֵמה טמֵאה שילדה כמין בהֵמה טהוֹרה,
אף על פי שהוּא מפריס פרסה וּמעלֵה גֵרה והרי הוּא כמין שוֹר לכל דבר אוֹ כמין שה הרי זה אסוּר באכילה; שהגדֵל מִן הטמֵא טמֵא,
והגדֵל מִן הטהוֹר טהוֹר.
לפיכך דג טמֵא הנִמצא בִמעי דג טהוֹר אסוּר,
ודג טהוֹר הנִמצא בִמעי דג טמֵא מוּתר,
לפי שאינוֹ גִדוּליו אלא בלעוֹ.
6
בהֵמה טהוֹרה שילדה אוֹ שנִמצא בה בריה שיֵש לה שני גבין וּשתי שדרוֹת אסוּרה באכילה,
וזוֹ היא השסוּעה האמוּרה בתוֹרה,
שנאמר: "את זה לֹא תֹאכלוּ מִמעלי הגֵרה וּמִמפריסי הפרסה השסוּעה" ,
כלוֹמר בריה שנוֹלדה שסוּעה לִשתי בהֵמוֹת.
7
וכֵן בהֵמה שנִמצא בה דמוּת עוֹף,
אף על פי שהוּא עוֹף טהוֹר הרי זה אסוּר באכילה; לֹא הוּתר מין הנִמצא בבהֵמה אלא מה שיֵש לוֹ פרסה.
8
אין לך בכל בהֵמה וחיה שבעוֹלם שמוּתר באכילה חוּץ מֵעשרת המינים המנוּיין בתוֹרה:
שלֹשה מיני בהֵמה,
והֵן: שוֹר שה ועֵז; ושִבעת מיני חיה:
איל וּצבי ויחמוּר ואקוֹ ודישוֹן וּתאוֹ וזמר.
הֵן וּמיניהן,
כגוֹן שוֹר הבר והמריא שהֵן מִמין השוֹר.
וכל העשרה מינין וּמיניהן מעלֵה גֵרה וּמפריסי פרסה.
לפיכך, מי שהוּא מכירן אינוֹ צריך לִבדֹק לֹא בפה ולֹא ברגלים.
9
אף על פי שכוּלן מוּתרין באכילה,
צריכין אנוּ להבדיל בין בהֵמה טהוֹרה וחיה טהוֹרה,
שהחיה חלבה מוּתר ודמה טעוּן כִסוּי,
והבהֵמה הטהוֹרה חלבה בכרֵת ואין דמה טעוּן כִסוּי.
10
וסימני חיה מִפי השמוּעה הֵן.
:כל מין שהוּא מפריס פרסה וּמעלֵה גֵרה,
ויֵש לוֹ קרנים מפוּצלוֹת כגוֹן האיל הרי זה חיה טהוֹרה בודאי.
וכל שאין קרניו מפוּצלוֹת,
אִם היוּ קרניו כרוּכוֹת כקרני השוֹר וחדוּקוֹת כקרני העֵז,
ויהיה החדק מוּבלע בהן,
והדוּרוֹת כקרני הצבי הרי זוֹ חיה טהוֹרה,
עד שיִהיוּ בקרנים שלֹשה סימנין אֵלוּ:
כרוּכוֹת וחדוּקוֹת והדוּרוֹת.
11
במה דברים אמוּרים? במין שאינוֹ מכירוֹ.
אבל שִבעת מיני חיה האמוּרין בתוֹרה,
אִם היה מכיר אוֹתן,
אפִלוּ לֹא מצא לוֹ קרנים הרי זה אוֹכֵל חלבוֹ וחיב לכסוֹת דמוֹ.
12
שוֹר הבר מין בהֵמה הוּא.
והקרש אף על פי שאין לוֹ אלא קרן אחת,
הרי הוּא חיה.
וכל ספֵק שיִסתפֵק לך אִם הוּא מין חיה אוֹ מין בהֵמה חלבוֹ אסוּר ואין לוֹקין עליו,
וּמכסין את דמוֹ.
13
כִלאים הבא מִבהֵמה טהוֹרה עִם חיה טהוֹרה,
הוּא הנִקרא כוֹי חלבוֹ אסוּר ואין לוֹקין עליו,
וּמכסין את דמוֹ.
ואין מין טמֵא מִתעבֵר מִמין טהוֹר כלל.
14
סימני עוֹף טהוֹר לֹא נִתפרשוּ מִן התוֹרה,
אלא מנה מינין טמֵאים בִלבד,
וּשאר מיני העוֹף מוּתרין.
והמינים האסוּרין ארבעה ועשרים מין,
ואֵלוּ הֵן:
נשר, פרס,
עזניה, דאה,
והיא הראה האמוּרה במִשנֵה תוֹרה,
ואיה, והיא הדיה האמוּרה במִשנֵה תוֹרה,
וּמין האיה,
שכֵן כתוּב בה:
"למינה" , מִכלל שהֵן שני מינין; ועוֹרֵב,
וזרזיר, שכֵן נאמר בעוֹרֵב:
"למינוֹ" להביא את הזרזיר; ויענה,
ותחמס, ושחף,
ונֵץ, ושרניקא,
והוּא מִמין הנֵץ,
שכֵן כתוּב בוֹ:
"למינֵהוּ" ; וכוֹס,
ושלך, וינשוּף,
ותִנשמת, וקאת,
ורחם, חסידה,
והאנפה, וּמין האנפה,
שכֵן כתוּב בה:
"למינה" ; והדוּכיפת,
והעטלֵף. הרי ארבעה ועשרים.
15
כל מי שהוּא בקי במינין אֵלוּ וּבִשמוֹתיהן הרי זה אוֹכֵל כל עוֹף שאינוֹ מֵהן,
ואין צריך בדיקה.
ועוֹף טהוֹר נאכל במסֹרת,
והוּא שיִהיה דבר פשוּט באוֹתוֹ מקוֹם שזה עוֹף טהוֹר.
ונאמן ציד לוֹמר:
'עוֹף זה הִתיר לי רבי הציד',
והוּא שהוּחזק אוֹתוֹ הציד שהוּא בקי במינין אֵלוּ וּבִשמוֹתיהן.
16
מי שאינוֹ מכירן ואינוֹ יוֹדֵע שמוֹתיהן,
בוֹדֵק בסימנין אֵלוּ שנתנוּ חכמים:
כל עוֹף שהוּא דוֹרֵס ואוֹכֵל בידוּע שהוּא מֵאֵלוּ המינין,
וטמֵא; ושאינוֹ דוֹרֵס ואוֹכֵל,
אִם יֵש בוֹ אחד מִשלֹשה סימנין הרי זה עוֹף טהוֹר,
ואֵלוּ הֵן:
אצבע יתֵרה,
וזפק והיא המוּראה,
אוֹ שיִהיה קוּרקבנוֹ נִקלף ביד.
17
לפי שאין בכל אֵלוּ המינין האסוּרין מין שאינוֹ דוֹרֵס ויֵש בוֹ אחד מִשלֹשה סימנין אֵלוּ חוּץ מִפרס ועזניה,
וּפרס ועזניה אינן מצוּיין ביִשוּב אלא במִדברוֹת איי הים הרחוֹקוֹת עד מאֹד,
שהֵן סוֹף היִשוּב.
18
היה הקוּרקבן נִקלף בסכין ואינוֹ נִקלף ביד,
ואין בוֹ סימן אחֵר,
אף על פי שאינוֹ דוֹרֵס הרי זה ספֵק.
היה חזק ודבֵק,
והִניחוֹ בשמש ונִתרפה ונִקלף ביד הרי זה מוּתר.
19
אמרוּ הגאוֹנים שמסֹרת בידיהן שאין מוֹרין להתיר עוֹף הבא בסימן אחד,
אלא אִם כֵן היה אוֹתוֹ סימן שיִקלֵף קוּרקבנוֹ ביד.
אבל אִם אינוֹ נִקלף ביד,
אף על פי שיֵש לוֹ זפק אוֹ אצבע יתֵרה מֵעוֹלם לֹא הִתירוּהוּ.
20
כל עוֹף שחוֹלֵק את רגליו כשמוֹתחין לוֹ חוּט,
שתים לכאן וּשתים לכאן,
אוֹ שקוֹלֵט מִן האויר ואוֹכֵל באויר הרי זה דוֹרֵס,
וטמֵא. וכל השוֹכֵן עִם הטמֵאים ונִדמה להן הרי זה טמֵא.
21
מיני חגבים שהִתירה תוֹרה שמוֹנה,
ואֵלוּ הֵן:
חגב, וּמין חגב,
והיא הדוּבנית; חרגוֹל,
וּמין חרגוֹל,
והיא עצרוֹניא; ארבה,
וּמין ארבה,
והיא צִפֹרת כרמים; סלעם,
וּמין סלעם,
והיא יוֹחנה ירוּשלמית.
22
מי שהוּא בקי בהן וּבִשמוֹתיהן אוֹכֵל.
והציד נאמן עליהן כעוֹף.
וּמי שאינוֹ בקי בהן בוֹדֵק בסימנין,
וּשלֹשה סימנין יֵש בהן:
כל שיֵש לוֹ ארבע רגלים,
וארבע כנפים שחוֹפוֹת רֹב אֹרך גוּפוֹ ורֹב הקֵף גוּפוֹ,
ויֵש לוֹ שני כרעים לנתֵר בהן הרי זה מין טהוֹר.
ואף על פי שרֹאשוֹ ארֹך ויֵש לוֹ זנב,
אִם היה שמוֹ חגב טהוֹר.
23
מי שאין לוֹ עכשו כנפים אוֹ כרעים,
אוֹ שאין לוֹ כנפים החוֹפוֹת את רוּבוֹ ועתיד לגדֵל אוֹתן אחר זמן כשיגדיל הרי זה מוּתר מֵעתה.
24
וּבדגים שני סימנין:
סנפיר וקשקשת.
וּסנפיר הוּא שפוֹרֵח בוֹ,
וקשקשת היא הדבוּקה בכל גוּפוֹ.
וכל שיֵש לוֹ קשקשת,
יֵש לוֹ סנפיר.
אין לוֹ עכשיו וּכשיגדיל יהיוּ לוֹ,
אוֹ שיֵש לוֹ קשקשת כשהוּא בים וּכשיעלה ישיר קשקשיו הרי זה מוּתר.
וּמין שאין קשקשיו החוֹפין את כוּלוֹ מוּתר; אפִלוּ אין בוֹ אלא סנפיר אחד וקשקשת אחת הרי זה מוּתר.